אורים/חושן משפט/סט

אורים ‏ חושן משפט סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) גובה מב"ח. אפי' למ"ד שעבודא דאורייתא אפילו במלוה ע"פ מ"מ הואיל דלית ליה קלא דהא אין כאן עדי הלואה תקנו חכמים דלא טריף ממשעבדי ועיין מש"ל סי' ל"ט וסי' מ"ג אם יש לכת"י קדימה כמלוה ע"פ ע"ש:

(ב) וחתם למטה. ואם כתב בראש הדף מבלי פנוי שום שיטה רק סמוך לגליון אני פלוני חייב וחתם שמו באותה שיטה אם אינו כולו כת"י כתבתי בתומים דיש לחוש ולהתיישב אם להוציא כ"כ:

(ג) דשמא חתם שמו. בראש מגילה פי' הסמ"ע דחתם כדי להראות חת"י בב"ד והש"ך כתב דחתם עצמו תחת כת"י והוא חתך הכתב של מעלה וכתב אחרי חתימתו מה דבעי ומכל אלו נראה אם כתב באמצע הדף ולא נכתב מלפניו דבר אני פלוני בן פלוני וכתוב אח"כ בכת"י אחר לוה מפלוני מנה לפי טעמם יהיה מועיל דלא שייך כל הני טעמים דלעיל ולכן נראה עיקר כמ"ש הע"ש דיכול לומר לצחוק כתבתי אני פלוני והוא כתב אח"כ מה שרצה והסכימו כולם דאם לא טען אנן טענינן ליה:

(ד) אפי' לא כתב שמו. וכתב הש"ך דיכול לומר לטופס כתבתי ועיין כה"ג דיש בו מחלוקת הפוסקים ולכ"ע אם נכתב אני פלוני הח"מ ולא חתם זהו מורה דלא נגמר הענין וביקש לחתום ולא חתם וכן אם בסוף הכתב אין חלק כלום ג"כ פסול דאמרי' הוא כתב טופס לאחר שיחתום וכן נעשה ואחר חתמו ועכשיו דגייז חתימת אחר ומוציא עליו כת"י:

(ה) ולא מן לקוחות. דלית ליה קלא ואי יש כאן מלוה בשטר מאוחר לפי דקי"ל מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר י"ל דמ"מ אין לכת"י קדימה דמלוה בשטר מאוחר יטעון אולי פרוע הוא ואף דלוה מודה דלא פרע מכל מקום מהימן לומר לאו פרוע הוא לחייב אחרים:

(ו) מן לקוחות. ואם כתב כת"י ואח"כ נמלך נמסרו בעדי מסיר' אם מתחיל' בעת כתיבה לא היה דעתו לכך עיין תומים מ"ש מדברי גמ' דאין טורף מלקוח' ועיין לעיל סי' נ"א דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דלא אמרינן ע"מ כרתי בשארי שטרות:

(ז) נאמן. ואפי' טוען פרעתי אחרי שנתקיים בבית דין הכ"י והדיינים הי' קוראין הכ"י אז בשעה שנתקיים מ"מ נאמן פרעתי כ"כ הש"ך:

(ח) וא"י לומר שטרך בידי מה בעי וכו'. הא שטר בעדים אפי' אין בו אחריות או שטר בערכאות א"י לומר פרעתי כיון שיש תורת שטר עליו כ"כ הריב"ש ואפשר הטעם הואיל וראה שטרח ליקח ממנו שטר בעדים א"כ לא מאמין לי' אף הוא אינו מאמינו כשפרעו משא"כ בכת"י די"ל דלקחו למזכרת שלא ישכח בהלוואה כדאמרינן גורם קללה לעצמו. והרא"ש נתן טעם הואיל וכת"י ל"ל קלא יכול לומר שכחתי שמסרתי לך כת"י וצ"ל בשטר בעדי' אף דל"ל קלא כהנ"ל מ"מ יכול לשאול פי עדים והם יאמרו לו דכתבו לו שטר:

(ט) נשבע שבועה דאוריתא. אי יש שבועה דאוריי' בשטר או בע"פ למ"ד ש"ד וא"כ ה"ל שעבוד קרקעות עיין מש"ל סי' פ"ז באריכות:

(י) אם נתקיים בב"ד. עיין תומים שהעליתי דרבו דיעות אי יש לקיימו בשני כתובות או בשני שטרות בדמיון הכתבי' מזה לזה וכמו כן בשאר קולות דמקילין לעיל סי' מ"ו הואיל וקיום שטרות דרבנן דעת הש"ך דבזו הוי קיום תורה ולא מקילין ועיין תומים שיש לר"ש גאון ראי' מגמרא מ"מ תלוי הכל כפי ראות עיני הדיין ולש"ש וזהו הכל בטוען להדי' מזויף בזו י"ל דלא מקילין כנ"ל וגם לא סמכינן אדמיון כתבי' אבל אי אינו טוען להדי' מזויף דמת או הלך לו לכ"ע לא חיישי' לזיופא וסמכינן אהכרת ודמיון הכתבי' כמו בכל קיום מבלי הבדל כלל ע"ש:

(יא) הוחזק כפרן. עיין תומים מ"ש ליישב דלא יקשה מכאן לסי' פ"ב ע"ש:

(יב) וי"א דא"י לומר וכו'. וכתב הסמ"ע וכן פסק מהר"ם והש"ך הכריע כדעת מחבר ולכן אפי' תפס בעדים מפקינן מיני' ועיין תומים דהעיקר כמ"ש הרא"ש בתשובה דאי תפס מחיי' לא מפקינן מיני' אבל אי תפס לאחר מיתה מן יתומים דעת הרא"ש בתשובה דלא מהני תפיסה ויש בו מחלוקת רבוותא ועיין לקמן בסי' ק"ז:

(יג) ואין לדיין וכו'. וא"כ הנוהגים בזמנינו א"י לומר פרעתי ועיין תומים טעמו של דבר:

(יד) ואפשר שמצאה וכו'. פי' המוציאה אפשר שמצאה אבל טוען בבירור כי לא נתחייב מעולם אבל אי אינו טוען בבירור שלא נתחייב חייב לשלם דאין ס' מוציאו מידי ודאי:

(טו) או שטען אמנה היתה וכו'. כתב הסמ"ע בשם תשוב' רשב"א ראובן הוציא על שמעון כתב יד בכמה מנה סחורה שהי' לו בשותפות עם שמעון וכמה הי' רווח ושמעון השיב לא כתבתי רק דרך שחוק והתעסקות בעלמא ונפל או נגנב ממני והגיע לידך ופסק רשב"א דא"נ ולנפיל' וגניבה לא חיישי' וגם אין דרך לכתוב בשחוק כזה ע"ש והש"ך כ' דרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דא"נ לומר פרעתי על כת"י א"כ ל"ל מגו אבל לדידן דנאמן לומר פרעתי אין לו מגו ועיין מש"ל בסי' נ' בתומים סק"ד דהוכחתי מבעה"ת דגבי נפילה דיחיד ל"א מגו דהוי מגו במקום חזקה אלימת' וכאן הוי נפילה דיחיד דהגיע במכוון ליד ראובן שותפו כע"ש הש"ך גופי' דה"ל נפילה דיחיד ולכך לא מהימן במגו וצדקו דברי סמ"ע:

(טז) ואם כתב בו נאמנות. כתב הסמ"ע אם כתב סתם דהאמין למלוה אף דלא פי' דלא יהי' צריך לישבע מ"מ המלוה נוטל בלי שבועה כיון שהאמינו אבל אם לא כ' רק שלא יהי' נאמן לומר דפרע תלי' במחלוקת הנ"ל למ"ד דעל כת"י אין נאמן לומר פרעתי א"כ אהני לי' נאמנות דאפי' שבועה א"צ משא"כ למ"ד דיכול לטעון פרעתי יש תועלת בנאמנות דא"נ פרעתי אבל מ"מ צריך המלוה להיות נשבע ונוטל וכתב הש"ך דמשביעי' לי' אף דלא טען הלוה השבע לי וגרוע משטר דצריך הלוה לטעון השבע לי:

(יז) נאמנות. וא"צ קנין אפי' שלא בשעת הלוואה ש"ך ועיין לקמן סי' ע"א ע"ש ואם יכתוב בכת"י שיהיה לו דין שטר דעת הרב ראנ"ח דהוי כנותנו לו נאמנות והש"ך ס"ק י"ז השיג על זה ומסתברי' דבריו ויד בעל שטר על תחתונה ואפשר אם כתב בשטר דיהי' נדון על עליונ' אפשר דמודה הש"ך דמהני דהא יש לפרש בו תרי לישני ועיין תשובת מהר"ם מינץ סי' ע"ט בהגה' דדעתו הוא דאם כ' תהי' נאמן כק' עדי' הוא ג"כ. מטעם דהואיל דהוא ספק בלישנ' יד בעל שטר על תחתונה ומכ"ש בזה וכן נכון:

(יח) אם נתקיים. ואם יש ביד מלוה על נייר חלק חתימה מן הלוה ולא נכתב על גבי' דבר והמלוה אומר שחייב לו סך מסוי' ונתן לו נאמנות רק שלא כ' ע"ג עיין תומים שהעליתי כדברי ש"ך דאין מועיל לגבותו אף דיש לו מגו דהוי מגו להוציא ולכן אם תפס אפילו בעדים או דאין הלוה טוען ברי נגדו דאמרי' מגו להוציא כדלקמן סי' פ"ב בכללי מגו אף המלו' נאמן ואם נכתב עליו סך החוב ונאמנות קודם שבא לב"ד אף דידעי' דכתבו לאח"ז חתימה ימי' רבים מ"מ העליתו בתומים כיון דבא לב"ד וכת"י כראוי בידו גבינן בי' ע"ש: ואם חתם על נייר והוא כ' מעבר לדף משמעות כת"י שמעבר לדף על סך כך וכך כ' הסמ"ע וש"ך שצריך שיהיה נכתב מכוון נגדו או אפי' משך למעלה שיט' אחת או למטה סמוך לחתימה דאם יחתוך אותו ויכתוב ע"ג חתימה ד"א יהא זיופו ניכר אבל זולת זה פסול דהרי יכול לחתוך מה שכ' מעבר לשני ויכתו' ע"ג חתימה מה שירצה עי' לעיל סי' מ"ח ואני כתבתי בתומים דאין נ"מ אף שיכול לזייף כיון דזויף הוא ללוה והוא ידע ועשה כך הוא נתרצה לכך אם לא שהם שנים וכשרים לעדות א"כ ה"ל זויף לגבי אחרי' שיכתוב עליו שטר לאחרים והם יהיו עדים ע"ש:

(יט) לומר פרעתי. וה"ה דגובה ממשעבדי דהא עדי' מוציאים קול ש"ך ופשוט:

(כ) פנקס וכו'. הואיל ונכתב בו כל עסקיהם בכלל ופרט בכל דבר דבר זה לא הי' לו להניח ביד שני אם פרעו והרב הש"ך ביקש לפקפק דרא"ש אזיל לשיטתו וס"ל הטעם דלכך לא ס"ל שטרך בידי מה בעי בכת"י משום דשוכח א"כ פנקס בזה א"א לשכוח אבל לטעם הרמב"ן הואיל ולא גבה ממשעבדי א"כ מ"ש פנקס ומ"ש כת"י הא לא גבה משעבדי ויפה הקשה אך הואיל בלא"ה כ' הרמ"א דיש לדון כפי שעיני' רואות מסתברי' דברי הרא"ש לפסוק כדבריו בלי פקפוק וע"ש בתשוב' אפי' כתוב בפנקס שחיי' על השטר ושטר קרוע מ"מ הואיל ונכתב ג"כ החוב בפנקס ולא לקח הפנקס אמרי' דבערמה בא שטר לידו וחיי' לשלם ע"ש וכ"כ בחידושי הגרשוני:

(כא) והחתימו ע"א עמהם. עיין תומים מ"ש ליישב א"כ דל פנקס מזה וה"ל ע"א וג"כ אין נאמן לומר פרעתי דה"ל משיל"מ ע"ש מה שתי' בזה:

(כב) אנו טוענין וכו'. אפי' כתב נאמנות אם לא נכתב בו נאמנות נגדו ונגד יורשי' אין לו נאמנות נגד היורשים ועיין לקמן סי' ע"א:

(כג) משבועת היורשים. היינו שישבעו שלא פקדם אבא דזה הוא כשהם מוציאים לשטר על אחרים והלוה טוען פרוע הוא אבל לא להיפוך ואם טען ברי שיודע שיורש יודע שאביהם נ"ח לו כגון שפקד וכדומה יש עליהם שבועת היסת כשארי אנשים:

(כד) ואם הוא תוך זמן וכו'. הש"ך הקשה דאם לא נתקיים רק היורשים מודים דהוא כת"י אביהם למה לא טענינן ליתומי' אלו הי' אביהם קיים הי' נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף אף ליתומים נטעון כך וכתב דתלי' במחלוקת לקמן בסי' ק"ח אי טענינן ליתמי נאנסו או לא טענינן משום דלא שכיח וא"כ אף דיפרע ת"ז ל"ש ועיין תומים דבררתי כי נר' אפילו תוס' דס"ל דלא טענינן ליתמי נאנסו מ"מ ס"ל דטענינן ליתמי פרעתי בגו זמנו במגו דמזויף ולכן דין זה צל"ע:

(כה) או שהודה החייב וכו'. ואם נמצא כ' עליו בפנקסו ג"כ לא עדיף מכת"י רק אם נמצא כתוב בפנקסו שזה כת"י שביד חבירו בלתי פרוע בזו מהני כמו אלו הודה בחליו כ"כ הש"ך ונכון:

(כו) ואם אין מודים וכו'. משמע דוקא ת"ז הוא דבעינן קיום אבל באינך מה צריך קיום הא הודה דחייב מיהו דעת רמ"א וסמ"ע אפילו הודה ה"מ כל שאין הכת"י מקוים אמרינן שלא להשביע הודה ועיין תומים מ"ש בזה ליישב קושי' הש"ך. אבל באמת בתומים פירשתי דהודה סתם כל כת"י שביד חבירו. בלתי פרוע כי נזהר תמיד מבלי לפרוע עד שהחזיר לו כת"י אבל אינו אומר בהחלט דחייב לו ולכך אם נתקיים גובה דהא הודה דלא פרעו ואם לאו טענינן מזויף ופשוט וע"ש בתומים:

(כז) מיהו אם נדוהו. בזו דחקו האחרונים ליישב דעת בעה"ת וטור דגם בזה מצריך שיהיה מקוים ועיין תומים דאיירי דנדוהו בשביל שסירב ואם כן יש לומר דלמא הוא לא היה יכול לטעון מזוייף דהיה לו למלוה ע"א המסייעו אבל עכשיו גבי יתומים אינו מועיל ע"ש:

(כח) פטורים. אפילו ידוע שלא נשבע אביהם מכל מקום הם פטורים ואם אמר אביהם שאין רוצה לישבע רק לשלם ומת תליא במחלוקת לעיל סימן כ"ב אם היה אביהם יכול לחזור יתומים פטורים ואם א"י לחזור יתומים חייבים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.