אור שמח/שאלה ופיקדון/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־10:58, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png שאלה ופיקדון TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

השואל כלים או בהמה וכו' חייב לשלם הכל:

פירוש לא מבעיא כלים דכל הנאה שלו רק אפילו בהמה דבעי מזוני ונטירותא בכ"ז רוב הנאה שלו וכמפורש בגמרא, ורבינו נסים בתשובה כתב דשואל ספר מחבירו ללמוד בו לא הוי שואל משום דאין כל הנאה שלו דהמשאיל ספר מצוה עביד ומיפטר מלתת פרוטה לעניא ונמצא דגם איהו נהנה לכן אין השואל חייב באונסין, וביאור דבריו אף ע"ג דשואל בהמה אין כל הנאה שלו, דבשואל בהמה הוי לשעת השאלה כמו הבעלים ומה תאמר דנותן לה מזונות ומינטר לה אטו פרה דידיה מי לא בעו למיתב לה מזונות ולמה נותן לה השואל מזונות הלא אך בשביל מלאכת השואל ולא נשאר לבעלים שום הנאה לשעה זו בה דהוי כאילו היתה פרה של השואל עצמו וכי מתה איהו מפסיד, אבל בשואל ספר הלא הך הנאת פרוטה דרב יוסף הוי כאילו השואל פרע פרוטה להמשאיל והוי רק שומר שכר, והמחנ"א סימן ג' במחכתה"ג לא דק והנה דברי ר"ן הובא להלכה סי' ע"ב בסמ"ע ס"ק כ"א:

אמנם נ"ל דלא כוון לזה רבינו נסים וכבר הקשו עליו מהא דבפרק ב' דקדושין (דף מז) אמר לענין אונסין כו"ע לא פליגי דלא גרע משאלה ואמאי הא המלוה מצוה עביד ונהנה פרוטה דר"י, ולכן נראה דבתוספות נדרים (דף לג) הקשו דהא פרוטה דרב יוסף לא עדיפא ממבריח ארי היינו שמבריח העני מנכסיו ופטור וגם במודר הנאה שרי, ותירצו שמבריח ארי אינו רק שחבירו מבריח ארי ממנו אבל לשקול בנכסי חבירו ולהבריח ממנו ארי אסור, וכן פורע חובו של חבירו במודר הא שיטול המודר מנכסיו ויפרע חובו אסור, כן הכא הוא נוטל בחפץ חבירו האבוד ומבריח ארי מעצמו לכן ודאי דאסור עי"ש, וא"כ נחזי במלוה על המשכון הלא אינו רק מבריח ארי, וע"כ דבמה דנוטל משכונו של חבירו ומבריח ארי היינו עני, מנכסיו, זה הוה שכר, וא"כ במשאיל ספר או מלוה מעות לר' מאיר, האם הוא מבריח ארי עם נכסי חבירו אתמהה, ומה שמקבל חבירו הלא לא עדיפא מכל מבריח ארי וכו', ועל כרחין דאימת אמר לזה הר"ן דוקא בנידון דידיה שהשאיל ספר ונתן משכון, ע"ז אמר דהוי ממש כמלוה על המשכון, דבנכסי חבירו מבריח ארי מנכסיו הוא ושו"ש הוי, כן הכא אין כל הנאה שלו, אבל משאיל ספר בלא משכון ודאי הוה רק מבריח ארי ולא חשיבא שכר, יעוין בשו"ע סימן שמ"ב, וכן הכא במלוה מעות, האם הוא מבריח ארי עם נכסי חבירו מנכסיו, רק דבמה דמקבל הלוה המעות בזה המלוה מבריח ארי מנכסיו, א"כ למי נתייחס ההברחה להלוה, דאם מקבל משכון הרי מצד השואל או הלוה עדיפא ליה בלא משכון. רק דהמשאיל או המלוה רוצה במשכון, א"כ המלוה עושה ההברחה בנכסי חבירו במה שמקבל מחבירו מנכסיו, אבל מלוה או משאיל לחודיה הלא תאמר דיהא כאילו נעשה מצוה זו שלא מדעתו של משאיל דלא הוי רק מבריח ארי מנכסי משאיל. כן נ"ל ברור דמשאיל ספר חייב באונסין דנעשה כמו שהשואל הבריח ארי מנכסי המשאיל, ומה דהמשאיל נותן רשות להשאלה בזה לא נעשה כאילו עביד המשאיל הך הברחה, רק מתיחס אל השואל, משא"כ במקבל משכון דבזה קא עביד מצוה שנוטל משכון כדי להלוותו או כדי להשאילו, נמצא דהוא מבריח ארי מעצמו עם נכסי חבירו דנטילת המשכון איהו קא עביד. וכן מבואר בתשובת רבינו גרשום מאוה"ג ז"ל הובאה בשיטה פרק איזהו נשך על משנה דלא ידור בחצירו שהשכין אצלו ספרים והוא נשתמש בהן יעו"ש. ודחוק לומר דרגמ"ה סבר כרבה דשו"ח הוי דלית ליה פרוטה דר"י, וטעמא כמו דפרישית. ובזה דכיחש מחמת מלאכה הארכתי בחידושי בפלפול רב, ודוק בכ"ז:

ד[עריכה]

השואל בהמה וכו', בההמ"ג, וה"ה לשואל כו':

נ"ב מפורש כתובות ל"ד גבי שואל עיי"ש:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.