אור שמח/ביכורים/יב

אור שמח ‏ ביכורים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ואם מת קודם פדיון כו' יקבר.

נ"ב ירושלמי סוף פרק האיש מקדש דכשמת לכו"ע אין מקדשין בו אשה דאינו ראוי לפדותו יעו"ש, וכן מפורש בספרי קרח שנשאל מר' טרפון והשיב דיקבר יעו"ש:

יא

לא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו כו'.

בגמרא לא יהא חמור מן ההקדש לא אמרה תורה להחמיר עליו כו'. ויש להתבונן אמאי שלא בשוויו צריך לפדות בשה אמאי לא נאמר דמדעתו דכהן יכול לפדות אפילו בכל דבר מדין זה דבשוויו מצי פריק להחמור בכל דבר, וא"כ הא אמרו גבי מתנות כהונה פדיון הבן דבעי שוה חמשה סלעים דאם קבל כהן עליה מצי פריק בכל דהו דאמר לדידי חזי חמש סלעים, ואע"ג דהגמ' מסיים לא אמרן אלא כגון רב כהנא דמבעי ליה סודרא ארישיה הלא רבינו לא הביא זה וכבר ישבו דבריו עפ"י גירסת בה"ג, וא"כ מדעתו דכהן הלא סגי אם יקבל מיניה כלי ששוה כל דהו דיאמר לדידי שוה לי כדמי החמור, ויהא לפ"ז כל דין הפדיון האמור במה פודין רק שלא מדעתו של כהן וזה יפלא. הן דהוה א"ש דלא כתב בפרשה של אהרן רק ואת בכור בהמה הטמאה תפדה ולא כתב בשה, משום שכיון שהכהן פודה מדעתו אינו צריך טלה דמצי אמר לדידי שוה כדמי החמור ובכל מידי מצי פריק והוי א"ש טובא אמנם באמת נראה דז"א, דעד כאן לא שמענו רק בפדיון הבן שהוא זכות ממון דיהיב רחמנא לכהן מצי אמר על כלי כל דהו דחשוב ליה כמו חמשה סלעים כסף ומחיל בלב שלם [וכפי הגירסא רב כהנא דידע למחולי] אבל פדיון פטר חמור כיון דמפקיע איסור הנאה דחמור והוא כמו פדיון הקדש בעי באופן שאמרה תורה שה או בשויו כמו פדיון הקדש בעינן באופן שאמרה תורה וע"ז לא יהי' מועיל מה דיאמר הכהן לדידי שוה לי:

אולם הטורי אבן הקשה על מה דאמרו דבשווי נפדין בכל דבר דלא יהי' חמור מן ההקדש הלא בהקדש אמרו אם פדה מנה בש"פ מחולל וא"כ אפילו פחות משוויו יהא כהקדש, אמנם באמת לק"מ דלענין שלא להפקיע הזכות רק בדבר מיוחד זה לא שייך להדיוט כי בהדיוט הכל מיטב אפילו סובין וקרקע חשוב ליה טפי, רק הוא ענין המתייחס להקדש וכמו שמצאנו שהקדש אינו מתחלל על הקרקע ועל השטרות, ולכן מצד זה שיהא קפידא שלא לפדותו רק בשה הוא מצד ייחס של הפדיון פ"ח ושוה למעלת ההקדש ולכן אמר הא לא מצית למימר דאפילו בשויו לא מצי לפדות בדבר זולתי שה דלא יהא חמור מהקדש והקדש נפדה בכל דבר המטלטל וגופו ממון, ועל כרחין כי קפיד אשה דוקא שלא בשוויו ובשה כל דהו, [וממילא נפדין בשווי אף בקרקע דלא דמי להקדש וגרע מינה דאין מעילה בפ"ח ומותר בגיזה בלא הנאה] וע"ז כתב רחמנא שה הא בשוויו אפילו בשלקי, אמנם ענין האונאה שאם חיללו על ש"פ מחולל הוא מצד חידוש שלהקדש אין אונאה והדיוט יש בו אונאה. ובירושלמי פ"ק דסנהדרין אמרו לענין מע"ש שאם מע"ש ממון גבוה אם חיללו על ש"פ מחולל ואם ממון הדיוט אינו מחולל לכן לא שייך לאמר שיהא מחולל בפרוטה כמו הקדש דענין השווי הוא מידי דשייך להדיוט ובהדיוט יש בו אונאה ובעי להיות בשוויו והא ודאי דענין פטר חמור דין הדיוט אית לי' נגד הקדש שהוא ופדיונו שניהן מותרין וממון כהן הוא וזה פשוט, וכיון שכן הלא יקשה אם מצד לפדות האיסור הלא לא יהא עדיף מהקדש ואם מצד הדיוט דאיכא ביה הלא לא עדיף מפדיון הבן דבכלי שוה כ"ד מצי אמר לדידי שוה לי, א"כ יהא פדוי בכלי כל דהו מדעתו של כהן וכמו פדיון הבן, מאי תאמר כיון דהוא פדיית איסור לא מועיל, אי מטעם זה לא יהא חמור מהקדש שאם פדאו בפרוטה יהא פדוי וכמו הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ, אמנם בלא זה א"כ יקשה לר' שמעון דלית לי' איסור הנאה בפ"ח אטו מצי פריק מדעתו דכהן בכלי כל דהו דיאמר לדידי שוה לי, וצריך לומר דדין פטר חמור שאני מפדיון הבן אע"ג דבשניהם על ממונא דכהן קפיד לר"ש, מכל מקום כיון דחזינא במשנתינו דאם נתן הפ"ח עצמו לכהן צריך הכהן לפדותו בשה א"כ הפדיון הוא מצוה פרטית גם לכהן אע"ג דמצוה של נתינה לכהן לא יתכן גבי כהן עצמו ולכן לא שייך שיאמר הכהן לדידי שוה לי משא"כ בפדיון הבן דהמצוה הוא רק שיתן לכהן ממון חמשה סלעים מצי אמר לדידי שוה לי כלי זו כחמש סלעים אם אמר זה בלב שלם ודוק:

אמנם לרבינו הרא"ש שכתב גבי בן חלל שנולד לכהן ומת האב לאחר ל' דחייב הבן להפריש חמש סלעים אע"ג דירית אותם מאביו, וכפי הנראה מלשונו מוכח דאם האב קיים ג"כ צריך להפריש חמש סלעים ולפדותו לעצמו דאל"כ מאי מייתי מטבלים שירש מאבי אמו כהן התם אם היה אצל הכהן היה צריך להפריש אבל כאן אביו אינו צריך להפריש וצ"ל דגם אבי החלל צריך להפריש חמש סלעים וא"כ בזה דומה לכהן בפ"ח שאם ניתן לו הפ"ח צריך לפדותו ואפ"ה אמרו דמצי אמר לדידי שוה לי חמש סלעים וא"כ לגבי פ"ח יאמר הכהן לדידי שוה הכלי כדמי החמור וצ"ע. אולם הרא"ש לטעמו אזיל דגריס כגון רב כהנא דגברא רבא ומבעי ליה סודרא ארישיה דפירושו דכיון דדרך להתייקר מצי אמר לדידי שוה לי שדרך זה הכהן להתייקר בזה החפץ לפעמים בעבור שצריך לו מאוד, וזה שייך דוקא אצל חפץ גבי חמש סלעים דפעמים שוה אצלו אבל כלי בחמור הלא אם הכלי לפעמים אצל אחד שוה יותר הלא גם החמור פעמים שוה אצל אחד יותר ממחירו בשוק ונמצא דבשוויו של החמור בעי להיות כמחירו בשוק ולכן לא הזכירו רק בשוויו ופשוט:

והנה הטורי אבן כתב דדוקא מקדיש יכול לחלל על שוה פרוטה כיון שההקדש חל ע"י, ולכן גבי פ"ח דליכא מקדיש אין שום אדם יכול לפדותו בפרוטה. ולפ"ז אמרתי מכבר לפרש הך דאמר רבא בפרק אין בין המודר היה לפניו ככר של הקדש והקדישה נטלה לאוכלה מעל, דפירש ר"ן דבד' אמותיו זכה להקדש וכמו דמצי זכי בידים כן מצי זכי בד"א ומדין המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו יעו"ש. ובגליון הקשה הא רבא אית לי' דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ובזה א"ש, דהרמב"ן כתב בחדושים לב"ב דדבר המוקדש מתורת חצר אשר אינו מכח איש ליכא בי' דין מעילה, ולכאורה כאן אמאי איכא מעילה כיון דמהפקר קנוי להקדש ע"י חצירו של זה, וכבר ביארתי עפ"י מש"כ רבינו תם לפרש הך דכרגלי הממלא דסבר המגביה מציאה לחבירו קנה והוא מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ולכך הוי כרגלי הממלא כאילו הוי זכי הממלא לנפשו יעו"ש, נמצא דכח המזכה נשאר בו שיחשב כרגליו ולכך כיון דכל עיקר ההקדש הוא מטעם מיגו דזכי לנפשיה הוי כאילו זכי לנפשיה ומקדיש קרינא ביה ולכן איכא בי' דין מעילה. וכיון שכן דהוי כמקדיש תו יכול להפקיע קדושתו ע"י ש"פ אפילו שוה מנה כיון שחלה הקדושה על ידו ונמצא דשום אדם לא יכול לפדותו שלא בשויו רק המקדיש וא"כ איכא זכות לדידי' בזה דמצי לפדות בפרוטה, נמצא דהוי מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ובזה כו"ע מודו ולכן חלה ההקדש, דדוקא מיגו דאי בעי זכי לא סבר רבא אבל מיגו דזכי אמר רבא שם (דף ח') דאמרינן ובודאי זכי לנפשיה דמצי לפדות בפרוטה ואפ"ה כיון דמההפקר קנוי להקדש לא דמי לגזבר ומעיל באם נטלה לאוכל' שמכניס' כולה לרשותו ודוק היטב בכ"ז:

יד

כהנים ולוים פטורים כו'.

צ"ע בכהני חזקה דילן דגריע איך סמכי שלא לפדות פטרי חמוריהם וסמכי אחזקה באיסור דין תורה לעבוד בפטר חמור האסור בהנאה, ולא שייך לומר דאוקי ליה אחזקת היתר במעי אמו כיון דהספק הוא על הבעלים אם הוא כהן ועיין מעדני מלך פרק א' סימן ג' וצריך עיון:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.