אור שמח/ביכורים/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:43, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png ביכורים TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ה[עריכה]

עיסה שהיא פחותה כו' אינן מצטרפות כו'.

ירושלמי פ"ד ה"ב, קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין באמצע, ועיין פירוש הרא"פ לפי גירסא שלנו, והך ירושלמי שייך למלתא דפליגי אביי ורבא במנחות פרק הקומץ רבה (דף כ"ד) גבי קמץ מן האבוד יעו"ש, וכזה במנחות (דף פ') גבי חילופי תודה דלאביי יכול להפריש גם מן החטים על השעורים המצטרפים ע"י הכוסמים ויעוין ירושלמי פאה פ"ב ה"ג מפריש מן הראשים על האמצעים כו' יעו"ש:

יא[עריכה]

הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה כו'.

ירושלמי פ"ג ה"ה, תני ואם לאו מביא ד' רובעין ומשיך, פירוש דנושך את הד' רובעין להשאור שלא הורמה חלתה ובצירוף איכא שיעור חלה ומפריש מהארבע רובעין לפי חשבון. ר' יונה בשם ר"ז זאת אומרת רובע שאור שנטבל במקומו טובל ד' רובעים במקום אחר, פירוש שזה שהשיעור להתחייב בחלה הוי חמש רבעין והוי אמינא דאם רובע אחד הוא מעיסה שכבר טבולה לחלה תו איננה יכולה להצטרף לארבע רבעין שלא נטבלו כדי לחייבן בחלה שכיון שהרובע כבר נטבל הלא הצירוף אינו פועל בה ותו לא חל עליה חיוב על חיוב והויא כמאן דקיימא לחודה ותו ליכא שיעור להתחייב בחלה בהנשאר, וכזה פי' גבי שבע לה טומאה שאינו מועיל צירוף יעויין תוס' שבת (דף צ"א) ד"ה פחות, לזה שמעינן מהכא דלא כן דאע"ג דהרובע שאור כבר נטבל מצטרף לטבול הד' רבעים לחיוב חלה ופשוט, ויעוין תוס' זבחים (דף ע"ז) וי"ל דאין מצטרף הך פורתא עם האחר שכבר נתקדש יעו"ש היטב:

ונבאר בזה כל הסוגיא האמורה שם בהלכה, הדא אמרה שהנשוך תורה, פירוש דמפריש מהד' רבעין על השאור שכבר נטבל מן התורה אלמא דהנשיכה מצטרף מן התורה דאל"ה הוי כמפריש מן הפטור על החיוב כו' אלא נפרש מילהון דרבנן מן מיליהון דתמן תנינן גבי טבול יום [שפוסל תרומה] דב"ה אומרים אינו חיבור ע"י נשיכה ומסיים שם ומודים בשאר כל הטומאות בין קלות ובין חמורות דהוי חיבור וקאי גם על רישא דחלות שנשכו וכפסק רבינו, וע"ז פליגי ר"ל ור"י דר"ל סבר דמה"ת אינו חיבור ולכן מה דבשאר הטומאות הוי חיבור הוא חומרא דרבנן לכן שמע מינה שאין חייבים עליו אם נגע טמא גמור בחלה אחת על החלה הנשוכה שאם יאכל ממנה טהור אינו חייב דמה"ת אינה טמאה ואין זה תרומה טמאה וצ"ל "שאין חייבים עליו משום טהור שאכל טמא" כצ"ל, [ובפרט דלא משכחת רק בטמא שרץ שהוא ראשון שנגע בחלה והוי שני, והנשוכה כיון דאינו חיבור מן התורה הוי שלישי וכתב רבינו פ"י משאה"ט דהוי דדבריהם ואינו חייב עליו וברור] ור' יוחנן סבר דכל הנך הוין חבור רק רבנן הקילו בטבול יום דקלישא טומאתיה ורחמנא קרייא טהור לחולין [ופוק חזי דשלישי עושה רביעי בקודש ואילו אוכל שנגע בטבו"י אינו פוסל קודש ויעויין פרק כשם ואכמ"ל] הוי דר' יוחנן סבר דהנשוך חיבור תורה ורשב"ל סבר אינו חיבור תורה, ובעי ר' זירא דלא דמיא דמה דפליגי בטבול יום היינו שדעתו להפריש ונשכו זה בזה בלא דעת האדם, אבל כאן שמשיך הארבע רובעין בכוונה כו"ע סברי שהנשוך תורה, [ולא צריך לאוקמי דהשאור באה מעיסה שנטבלה ע"י צירוף נשיכה דהוי ג"כ טבולה מדבריהם ולכן מפריש ע"י נשיכה וכדמשני רב הושעיא] ואמר אם נימא שאפילו כשהשיכו בידים פליגי בטבו"י אם הוי חבור רשב"ל כדעתיה דטבל בטל ברוב מן התורה ומה שמפריש הוי כמו שמעלה מדומע במאה ואחד שאינו אוסר תערובתו רק לפי חשבון, וא"כ הך שאור כבר נתבטל בעיסה דהוי מין במינו ואינו חייב רק מדבריהם לכן מועיל להפריש מהארבע רובעין שנתחייבו ע"י נשיכה דהוי כמפריש מדבריהם על של דבריהם ויעויין מנחות (דף ל"א) ודוק. והא דפריך מזיתי מסק שעדיין לא נגמרה מלאכתן והוי רק טבל דדבריהם וכן מוכח בשילהי מעשרות ועיין ירושלמי שם וכהפני משה, ודלא כהמפרש דתרומות זתים הוי דדבריהם וז"א ודוק:

עוד שם בסוגיא מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והתנינין נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה כו' להיות מפריש עליה והולך, פירוש לקמן במשנה תנן דבדבר שאינו נוטל מן המוקף מניח חלה שתהא היא על עיסות שיגלגל לשם חלה, והלא אם הולך ומפריש ואחר זה כשכבר תהא רוב מהך עיסה קדוש בשם חלה תו מיעוט הטבל הנשאר בעיסה נבטלת תוך רוב העיסה שקדוש לחלה, ותו הוי מיעוט הטבל בהך עיסה בטילה ומותרת באכילה לכהן כמו רוב העיסה שהיא חלה, ואחרי זה כי מפריש על עיסות טבל אחרות הוי כמפריש מן הפטור על החיוב שהמיעוט פקע שם טבל מינה, א"ל ברושם שניכר מה שלא הפריש עדיין מהעיסה כו'. לקט דלעת מ"ד ע"כ תרומה טבל בטל ברוב וא"כ אם לא ירשום הרי המיעוט דלעת יתבטל בתוך הדלעת שנתקדש בשם תרומה ותו כי יפריש ממנו על אחרים הוי כמפריש מפטור על החיוב לכן צריך לרשום שיהא ניכר מה שלא הופרש עדיין ולא יתבטל כו', מ"ד מעלה הראשונה ע"פ הבור ואינו מעלה החמש חביות משום שעד שלא יפריש החמישית תתבטל בהנך ארבעה שנתקדשו בשם תרומה והוי כמפריש מפטור על החיוב הטבל שבבור, כן נ"ל לפרש שטחיות הסוגיא ודוק היטב:

יג[עריכה]

ספק אם הורמה חלה מהן או לא הורמה כו'.

פירוש כגון תרומת מעשר של דמאי שאפאה הכהן ונטמאה דחייבת בחלה והחלה הוי חלת דמאי דאימור עישר הע"ה שלקחה מאתו והוי תרומת מעשר ואימור לא עישר והוי טבל וחייב להפריש ממנה חלה והוי חלת דמאי ואף שנטמאה ואסורה באכילה לכהן כל העיסה דהוי תרומע"ש שנטמא אבל להסיק בה תבשילו מותר כמבואר פי"ב מהלכות תרומות הי"ב וצריך להפריש חלה עליה דאימור לא עישר הע"ה תבואתו והוי טבל לחלה ואין מדליקין בטבל טמא כמפורש פ"ו ממעשר ה"ב לכן ניטלת מן טהור על הטמא בכה"ג בחלת דמאי אבל עמי הארץ לא נחשדו על החלה והוה"ד לכל חלת ספק ניטל מהטהור על הטמא, וזה מפורש בלשון רבינו ספק כו' שחלת דמאי כו' דמדמאי נלמד על כל ספק, ולדעת רמב"ן דתרומ"ע של דמאי מאכילין לעניים ודאי צריך להפריש מהן חלה וניטלת מהטהור על הטמא, וזה ברור. ואולי צ"ל כאן בירושלמי כמה דתימר מדמאי על דמאי תרומה ויחזור ויתרום ואמר כה כן, פירוש דכמו דבדמאי על דמאי חיישינן שמא אותו דמאי שהפריש ממנו הי' כבר מעושר והוי כמפריש מן הפטור על החיוב אמור כן כאן דמפריש חלת דמאי מן הטהור על הטמא ומשמע אפילו זבין מתרי גברי, ואימור הכא נמי שמא התרומע"ש של דמאי שאפאה והפריש ממנה חלה על שאר עיסות של תרומת מעשר של דמאי המחוייבין בחלה היא תרומע"ש גמורה ופטורה מן החלה והוי כמפריש מן הפטור על החיוב, ומשני כאן ברוצה לאכלה שם בדמאי אבל כאן שניטלת מן הטהור על הטמא ותרומת מעשר טמאה אינה ראויה רק לשריפה לכן ניטלת גם מן התרומת מעשר של דמאי ולא חיישינן לשמא הך פטור והך חיוב וכמו דהקילו כמה קולות בשמן שריפה כן הקילו בהדלקת ספק טבל טמא שטבולה לחלה ודוק. ולפי שהגהתי יש לפרש גם על תרומה של דמאי שניטלת מן הטהור על הטמא וכפי מה שפירשתי ואכמ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.