ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/צח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשמור מוצא שפתיך. מצות עשה דמוצא שפתיך תשמור האמורה בנדרי גבוה וצדקה וכיו"ב. כדדרשי' (בפ"ק דר"ה ו' ע"א) ובספרי (פרשת תצא פיסקא רס"ה) עיי"ש. ומנאוה הבה"ג וסייעתו. וכן הרמב"ם (עשין צ"ד) וכל הנמשכים אחריו ואע"ג ריש בזה ג"כ לאוין דבל יחל ובל תאחר. שמנאם רבינו הגאון ז"ל לקמן מנין הלאוין ולפי דרכו של רבינו אחר שמנה הלאו אין למנות העשה. או למנות העשה בלבד ולא הלאו. כמו שביארנו בכמה דוכתי כיו"ב מ"מ כאן איתא לעשה גם היכא דליכא ללאו. משום לאו דבל תאחר לא עבר אלא לאחר שלש רגלים משא"כ בעשה דעבר ברגל אחד כדאמרינן בפ"ק דר"ה שם עיי"ש. וגם נפק"מ לצדקה וכיו"ב דאמרינן התם דמחייב עלה לאלתר דהא קיימי עניים. וכ' הרשב"א ז"ל שם דאינו מחייב אלא משום עשה דמוצא שפתיך תשמור. אבל בבל תאחר לא עבר אלא אתר שלש רגלים עיי"ש. ואף דבריטב"א ור"ן שם ובחינוך (מצוה תקע"ה) מבואר דנחלקו בזה על הרשב"א. מ"מ י"ל דדעת רבינו הגאון כדעת הרשב"א בזה. וכן דעת תוס' רי"ד שם והביאו הר"ן שם עיי"ש. ולזה אע"פ שמנה הלאו יש למנות העשה. וכן לענין לאו דבל יחל. בין לדעת הרמב"ם (בסה"מ לאוין קנ"ז) דס"ל. דגם בבל יחל אינו עובר בנדרי גבוה אלא לאחר שלש רגלים. וכן בנדרי צדקה וכיו"ב. ובין לדעת הרמב"ן (עשין צ"ד) שחולק עליו. וס"ל דלא שייך לאו דבל יחל אלא אחר שעבר על הנדר באופן שאי אפשר עוד לקיימו עיי"ש. איתא לעשה גם במקום דליתא ללאו כמו בלאו דבל תאחר. וגם בלא"ה ליכא קושיא לענין לאו דבל תאחר למנות הלאו ולא העשה. דלפמשכ"ל (בעשה ל"ה. ובעשה נ"ח) לדעת רבינו ז"ל שפסק כאביי דאשה לא מיחייבא בשמחה עיי"ש. וא"כ לא מיחייבא נמי בבל תאחר. דהא בהא תליא כמבואר בפ"ק דר"ה שם עיי"ש. וא"כ נפק"מ לאשה ועבד שגם דינו כאשה. דליתנהו בלאו דבל תאחר ואיתנייהו בעשה דמוצא שפתיך תשמור. וא"כ הרי ישנה לעשה זולת הלאו. וצריך למנות העשה אע"פ שכבר נמנה הלאו. וגם לאידך גיסא אין להקשות שימנה עשה דמוצא שפתיך תשמור בלבד ולא ימנה לאוי דבל יחל ובל תאחר. דלק"מ דלא מיבעיא לאו דבל יחל דאיתי' נמי בנדרים ושבועות של רשות שאינם בכלל עשה דמוצא שפתיך תשמור. וא"כ ע"כ אי אפשר שלא למנותו אע"פ שכבר נמנית העשה. אלא אפי' לאו דבל תאחר. אע"ג דליתי' אלא בדבר מצוה. מ"מ הרי מבואר בסוגיא דפ"ק דר"ה שם דהך עשה דמוצא שפתיך תשמור ליתא אלא באמר ולא אפריש. אבל אפריש אע"פ שלא הקריב לא שייכא עשה זו. משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתי' ונתקיימה כבר העשה בהפרשה לתודה עיי"ש. וגם נפק"מ לנדבה ולקט שכחה ופאה ומעשרות וכיו"ב דלא שייכא עשה זו כלל כמבואר. וא"כ איתי' ללאו דבל תאחר במקום דליתא לעשה דמוצא שפתיך תשמור. ושפיר איצטריך למנותו בפ"ע. כיון שאין כל ענין איסורו נכלל בכלל עשה זו. הן אמת דגם באפריש ולא אקריב איכא עשה דובאת שמה והבאתם שמה כמבואר התם עיי"ש. וגם זו היא עשה נמנית גם לדעת רבינו הגאון ז"ל כמו לשאר מוני המצוות. וא"כ עכ"פ עדיין יקשה מצד עשה זו דאחר שמנאה שוב לא הי' למנות לאו דבל תאחר. אבל דבר זה יתבאר לפנינו בס"ד במקומו (לקמן עשה ק"ה) ואכמ"ל בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.