הר המוריה/תמורה/ב

הר המוריה ‏ תמורה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מעל

הקרבן וכו'. אבל אחר לא כמבואר בפ"א ה"ג.

שיש

לו וכו'. דשל אחר אינו כלום דאין אדם מקדיש שאינו שלו כמבואר שם.

תחת

זו וכו'. תמורה כ"ו ב' ותוספתא פרק ג'.

חטאת

זו וכו'. שם כ"ז ב'.

וכן

אם וכו'. שם ומה שכתב שיש לי במקום פלוני פשוט דמה לי בתוך הבית ומה לי במקום פלוני אבל לא ידעתי למה הפריד בין הדבקים דבחטאת כתב שיש לי בתוך הבית ובעולה כתב במקום פלוני וצ"ע.

מחוללת

ע"ז וכו'. שם כ"ו ב' יעו"ש.

ב

שתי

בהמות וכו'. שם כ"ז א' מימרא דרב אשי יעו"ש.

ג

שלש

בהמות וכו'. זו היא בעיא שלישית דאביי שם וקמ"ל דאף דרוב לאתפוסי מ"מ השלישית אמרינן דלאחולי הוא.

אם

אמר וכו'. שם בעיא דרב אשי ולא איפשיטא ואזלינן לקולא ודע דלעיל כתב דבהמה שלישית היא תחת בע"מ שנתחללה עליה וכו' וכן כתב בדין השלישי אבל כאן לא כתב רק שאינו לוקה אלא תשע מלקיות שהבהמה העשירית לחללה נתכוין וכו' ולא כתב דין הבהמה עצמה והטעם לפי שכאן איבעיא דלא איפשיטא וי"ל דהבהמה של קדש לא יצאת לחולין דילמא לאתפוסי נתכוין אבל בדין ראשון ובדין שלישי איפשיטא בלשון את"ל דודאי לחללה נתכוין ולכן נפקא בהמת קדשים לחולין והבן.

שתי

בהמות וכו'. שם בעיא שניה דאביי והנה זה פשיטא טפי דאין כאן רוב ללקות ופשיטא דפטור וכבר הרגיש בזה הלח"מ למאי כתב רבינו. והנה זה אשר העירני אברך שנון א' והקשה על פי' רש"י דלמה לא נקט הש"ס דהיו של חולין שתיהם תמימות ועוד אמאי לא אמר דהך תמימה דחולין לאחולי בבע"מ של הקדש ולמה נקט לאחולי דוקא בע"מ דחולין בבע"מ דהקדש לכן פי' דרבינו מפרש לפי דהמחלל בע"מ דחולין בבע"מ דהקדש לוקה משום מקדיש בע"מ כדאיתא שם ו' ב' ז' א' ובתמורה כה"ג לקי שתים כדאיתא שם ז' א' דבתמורה ששה הויין לפ"ז אתי שפיר דנקט בע"מ תחת בע"מ לאחולי דוקא דליכא למימר לאתפוסי כדפי' רש"י דרע ברע לא מיתפס או דילמא כיון דלא סגי בהך בהמה גופיה דחולין דבע"מ דלא עביד איסורא דלוקה משום מקדיש בע"מ בהא נמי לא איפכת ליה ודעתיה לאתפוסי תחת תמימה דקדש ותרווייהו לקי ר"ל שתי מלקיות (משום מקדיש בע"מ ומשום תמורה) והך סברא עדיפא ממש"כ רש"י כיון דבהא עביד וכו' מבהמה לבהמה דכאן אין סברא כלל כיון דליכא רובא לאיסורא וגם גברא לא איתחזיק ולפ"ז אתי שפיר טפי לומר בהך גופה דעביד חד איסור עכ"פ איך שיהיה נחית עוד לאיסור תמורה ובזה מיושב שפיר דלא נקט שניהם דחולין תמימות דליכא איסור דבע"מ הנ"ל ואתי שפיר דדינא דהכא לא אתיא מכ"ש מהך דאינך הבעיות ומה דנקט בע"מ דחולין תחת בע"מ דקדשים ולא נקט תמימה דחולין תחת בע"מ דקדשים לאחולי וכקושיא השניה ובע"מ דחולין תחת תמימה דקדשים לאתפוסי וליכא בזה רק שתי מלקות (חדא דתמורה וחדא דמקדיש בע"מ) י"ל דמיירי דתמימה דחולין היא פחותה בדמים מבע"מ דקודש ולר"ח דס"ל לקמן דאפילו פחות מאונאה חוזר לכך ליכא לספוקי בתמימה תחת בע"מ לאחולי רק דעתיה לאתפוסי ושפיר יש כאן שלש מלקות עכ"ל האברך הנ"ל ואני השיבותיו אז על מה שהקשה על סברת רש"י וכתב דמבהמה לבהמה לא אמרינן מדעבד חדא איסורא עביד נמי עוד איסור כתבתי ע"ז דליתא דסברת רש"י מוכרחת דללישנא דירושלמי מבואר כסברת רש"י דבשתי חולין תמימות איבעיא ליה מדחדא לאתפוסי אינך נמי לאתפוסי יעו"ש היטב.

והנה על יתר קושיותיו אמרתי להעיר עוד בזה. דהנה יש לעיין ולדקדק קצת בלשון הש"ס דצדדי הבעיא אינם שוים להפשיטות כמו ביתר הבעיות דכאן משמע דהאיבעיא הוא כיון דבחולין היה אחד בע"מ וא"כ מיבעיא ליה אם נימא דבע"מ תחת בע"מ וע"כ [כוונתו] לאחולי דלאתפוסי לא שייך כאן או דילמא כוונתו לתרווייהו לאתפוסי ותמימה תחת בע"מ ובע"מ תחת תמימה דמשמע מזה דבתרי תמימים דחולין פשיטא לן דמדחדא לאתפוסי אידך נמי לאתפוסי ושוב קאמר ואת"ל כל היכא דאיכא התירא לא עביד איסורא וכו' דמשמע מזה דאפי' בתרי תמימים דחולין חדא לאתפוסי וחדא לאחולי לפי שאין רוב לאיסורא. לכן נ"ל לומר דלאביי חדא מגו חדא קבעיא ליה מתחלה נקט דאפי' תימא דזה פשוט מדחדא לאתפוסי אידך נמי לאתפוסי מ"מ בהיו שתים של קדש אחת תמימה ואחת בע"מ וכן שתים של חולין אחת תמימה ואחת בע"מ מיבעיא לן מי נימא דמן הסברא על כרחך דעתו אתמימה תחת תמימה ובע"מ תחת בע"מ וא"כ לא לקי אלא אחת אף דזה פשיטא כיון דדעתו אתפוסי אחדא ה"נ אאידך מ"מ הכא מוכחא דבע"מ תחת בע"מ ואם כן לאחולי כוונתו דאתפוסי אין שייך כאן או נימא דמ"מ מדאידך אתפוסי ה"נ שנית אתפוסי וכוונתו היה בע"מ תחת תמימה ותמימה תחת בע"מ ולקי אתרווייהו אבל בהיו של חולין שתיהן תמימות לפ"ז פשיטא דלקי תרתי ומסברא מדחדא דעתו לאתפוסי ה"נ אאידך. ושוב קאמר ואת"ל כל היכא דאיכא התירא לא עביד איסורא ולפ"ז אפילו בהיו של חולין שניהם תמימים לא לקי אלא חדא ולא אאידך. ומה שהכריח דהמחלל קדש בע"מ על חולין בע"מ דלקי לכאורה לא מכרע כלל די"ל דע"כ לא לקי רק במתכוין שיהא הוא גופיה הקרבן אבל אם מחללו שיתפס בקדושת דמים לא לקי והתם דקאמר בשעיר המשתלח הומם וחיללו על אחר בע"מ דלקי היינו שכוונתו היו שיתפס הוא ויהיה הוא השעיר המשתלח אבל במחללו על בע"מ ע"מ שימכור הבע"מ ויביא בדמיו אה"נ דאינו לוקה ועיין לעיל בפ"א מהל' איסורי מזבח יעו"ש היטב ובזה אזדא כל דבריו ונפרכים המה וכן משמע קצת ממה שכתב רבינו כאן ולוקה אחת וכו' משמע דעל בע"מ אינו לוקה כלל.

ולענין מש"כ רבינו דין זה י"ל אפשר דהדר נקט זה להשמיענו דכאן יש עוד סברא לומר דכוונתו היה שבע"מ יחולל על בע"מ וא"כ אף שכבר איתחזק גברא באיסורי מ"מ ברור לן דכוונתו לאחולי והבע"מ יצא לחולין דהוי ס"ס להקל ולא הוי כדין כולן תמימין דשם לא יצא לחולין וכמש"כ למעלה ומ"מ יש לעיין בזה דא"כ הו"ל להשמיענו רבותא יותר דאפי' אתחזק גברא באיסורי ועוד ממה שסיים וכתב הטעם שאין מניח ההיתר ועושה האיסור ולמה לא כתב הטעם השני מפני שכוונתו בע"מ על בע"מ וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.

ד

ה"ז

תמורת וכו'. בהא כו"ע מודו דתימכר ויביא בחציו עולה ובחציו שלמים כדאיתא תמורה כ"ו א' וכ"כ תוס' בד"ה אמר ר"י וכו' וע"ע בזבחים ל' א' ב' פלוגתא דאביי ורבא יעו"ש היטב ועיין בתוס' ב"ק ע"ג ב' בד"ה ה"ז וכו'.

ותמורת

שלמים וכו'. בתמורה שם כ"ה ב' וזבחים ל' א' ונדרים ס"ט ב' וב"ק ע"ג ב' ובתוספתא תמורה פ"ג.

בתוך

כדי דיבור וכו'. ב"ק שם ותמורה שם כ"ה ב' (ואף דשם בתמורה לא איתמר על הך מילתא מ"מ מוכח שם דמוכרח לומר דעל זה נמי קאי והיא היא יעו"ש היטב) ועיין מש"כ לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש היטב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.