דרישה/חושן משפט/מה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־13:29, 14 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png מה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

וצריך שיקראוהו כו' ברייתא דגיטין (דף י"ט) עדים כו' (ל' הגמרא בב"ח ס"א) עד אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב"ג והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תרגמא (לדרב גמדא) אקריאה (פי' ודרב כהנא איירי באינם יודעים לחתום) עכל"ה וכתב הרא"ש פלוגתתן דר"ש ורבנן כששני עדים קורין לפניו ואפ"ה פוסל רשב"ג בשאר שטרות וקיי"ל כרב גמדא דאין הלכה כרשב"ג והרי"ף השמיט הך דרב גמדא משום כיון דסתמא דתלמודא קאמר דרבא אמר הלכה כרשב"ג סמכינן עלה יותר מאהא דאמר ר"ג הלכך הלכה כרשב"ג בין בקריאה בין בחתי ולדבריו צ"ל דפליגי כשאחד קורא לפניו דאי בשנים לא הוה פליג רשב"ג דאפילו בב' עכו"ם מסיחין לפי תומן מכשיר רב פפא עכ"ל נמצא דלדינא לית בינייהו דהרי"ף והרא"ש כלום דבין להרי"ף ובין להרא"ש כששנים קורין לפניו כשר וכשאחד קורא לפניו פסול ומש"ה לא הזכיר רבינו שום פלוגתא בדין קריאה אבל לדעת ב"י חולק הרמב"ם על הרא"ש דכתב דמלשון הרמב"ם והר"ן והמ"מ משמע דאין חילוק בין א' לב' אפילו ב' קורין לפניו פליג רשב"ג וכתב דמסתבר לומר דהרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו אזיל והלכתא כוותיה ו שהביא הרא"ש ראיה מדהכשיר ר"פ בשני עכו"ם שאני התם שהם מסיחים ל"ת ומסיק ב"י וכתב ז"ל ואפשר דלהרמב"ם בב' ישראלים אפילו מל"ת אינן כשרים דשאני כתב של עכו"ם דהתם א"א בלא"ה דכיון דלא שכיח מי שיודע לקרות אותו אם לא כאכיין לב' עכו"ם מל"ת למי נאמין ע"ש. ובזה תבין ל כתב בש"ע סתם פסול ולא חילק בין א' לב' כמש"ר אבל הרמ"א פסק כדעת הרא"ש ורבינו: 

ד[עריכה]

ואם אינם יודעין כו' דבגיטין דוקא שרינן כה"ג כולי כבר כתבתי בסמוך ל' הגמרא דמקרעין להם נייר כו'. ושרב כהנא נגדיה לדיין דפסק למיעבד כה"ג בשאר שטרות. ופי' מקרעין כתב רש"י דהיינו שירטוט וכן פי' העיטור והר"ן שם הקשה עליו דחקיקה כתיבה היא (כדאמרינן התם בגמרא ד"כ) וכשמשימין על השריטות דיו הו"ל כתב ע"ג כתב דפסלו בגמרא לפיכך נראה כפר"ח ז"ל דפי' שלוקחין נייר ומקרעין בו שמות העדים מעבר אל עבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאים העדים וממלאין את הקרעין דיו וניכרת הכתיבה ע"ג הקריעה עכ"ל וכ"כ התוס' בפ"ק דגיטין ובא"ע סימן ק"ל כ"כ רבינו בשם הרמ"ה שפי' שם כן בשם ר"ח ולא הזכיר שם שום דעה מחולקת ולפי פירושו שירטוט אפילו בגיטין פסול וכתיבה ע"י קריעת נייר בגיטין מותר לכתחלה ובשאר שטרות לכתחלה עכ"פ לא וא"כ י"ל על רבינו שכאן סתם וכתב דשריטה מותר בגיטין לכתחלה ובשאר שטרות כשר בדיעבד והיינו כדעת רש"י שוב מצאתי במרדכי כ"ב דגיטין שהקשה שם ראבי"ה על פי' ר"ח מהא דאמרינן בירושלמי פרק הבונה מקרעין להם נייר חלק אי כפר"ח מ"ש חלק דנקט דאפילו בנייר כתוב מצי למיעבד הכי. ופירוש הוא דה"פ מרחיב לפניהם הקרע כזה ?ב? והם ממלאים בתוכו דיו ולא על השריטה ראשון עכ"ל. נראה דגם הוא פי' מקרעין כפירש"י דעל אותו נייר עצמו שחותמין עליהן משרטטין להם צורות האותיות ולא כר"ח והרמ"ה הנ"ל שפי' שמביאין נייר אחר כו' אלא דאיכא בינייהו דלרש"י כותבין בתוך השריטות (ועיין בחידושי רשב"א דכתב דלרש"י מיירי שעושין השריטה ואין ממלאין כל רוחב השריטין דיו אלא מקצת רחבה ע"ש) ולראבי"ה כהאי גוונא אסור אלא משרטטין להם אות רחב בשריטות קצרות כזה ?א? והן כותבין בתוך השריטות וממלאין כל החלל נמצא כותבין על נייר החלק וס"ל לרבינו דבכה"ג כ"ע מודו דבגיטין מותר לכתחלה ובש"ש בדיעבד ומ"ה כתוב כאן דבגיטין מותר ע"י שירטוט כו' ור"ל שיכתבו בתוך חלל השריטה לא על השריטה גופה והב"י דייק לשונו קצת שכ' עד שישרטו להם צורת האותיות והם ימלאו אותם כו' דל' מילוי משמע שכותבין תוך חלל השריטה כפי' ראבי"ה ז"ל. ומ"ש בא"ע בשם הרמ"ה ור"ח שישרטו כו' היינו לכתוב על השריטות דומיא דאין רושמין שהזכיר שם דפירושו שאין כותבין על הרשימה וע"פ מ"ש נתבאר שמ"ש ב"י שם בא"ע שראבי"ה ס"ל כרש"י דשריטה אינה אלא רשימה וכשר ליתא שהרי לראבי"ה דוקא בתוך השריטה כותבין אבל לא על השריטה ואפשר דגם ב"י לא כתב דס"ל כרש"י אלא במה ששניהן פירשו שמשרטטין על אותו נייר עצמו שחותמין עליהן ודוק:

ז[עריכה]

אפילו ידוע שלא הוסיף כו' ז"ל מ"מ פכ"ז דמלוה כתבו המפרשים שאפילו באו העדים והעידו על מה שנכתב למעלה ולא נוסף בו כלום שפסול לפי שכל שטר שלא נעשה כתחז"ל אינו שטר עכ"ל. וכתב ב"י דאפילו להרמב"ן שכתב רבינו בשמו בסימן מ"ד דאם לא החזיר מעניינו של שטר בש"א שהשטר כשר ואין למדין ממנה מודה כאן דכולו פסול משום דהתם אין אנו צריכין לעדים אחרים שהשטר בעצמו כשר דהא ליכא למיחש ביה לדילמא זייף אלא שאין למדין מש"א אבל הכא השטר בעצמו עשוי בפסול עד שיבואו ויעידו עליו להכשירו וא"כ אע"פ שהעידו עליו הרי השטר עשוי שלא כת"ח ואינו שטר עכ"ל. ובלה"נ שאני הכא דאיכא חששא דשמא יגוז ויכתוב על שני השורות חלק שטר אחר והעדים חתומים למטה וסברא זו כתב גם כן הב"י: פחות מכאן כולי שם (דקס"ב) איבעיא שיטה ומחצה מאי ואפשיטא דכשר וכתב הרא"ש ז"ל לא קא מיבעיא ליה אם סיים השטר באמצע השיטה והניח אותו החצי שיטה ועוד שיטה אחרת דפשיטא שפסול שיכול לכתוב באותו חצי שיטה מה שירצה ויחזור מעניינו של שטר בש"א וגם נמי אם סיים השטר באותה שיטה והרחיקה שיטה שלימה וחתמו העדים באמצע שיטה שנייה לא מיבעיא ליה דהא ודאי אם חתמו העדים בזא"ז באותו חצי יפסול שיכתוב בחצי שיטה החלק פלוני לוה מפלוני מנה ויהיה השטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ויחתוך כל שטר העליון ואם חתמו זה תחת זה כשר אם ב' עדים בב' שטרות אין מצטרפין אלא הכי קמיבעיא ליה כגון שסיים השטר בסוף השיטה והרחיקו העדים מן הכתיבה ברוחב שיטה ומחצה וקא מיבעיא ליה אי חיישינן שמא יכתוב שם ב' שיטין בדוחק עכ"ל. והם דברי רבי' בסעיף זה ובסעיף י'. ושם בגמ' (דקס"ג) (ל' הגמ' בב"ח). וכתב ב"י ופסק הרא"ש כר"ח בר אמי משום דמלתא דמסתבר הוא וכ"פ הרמב"ם בסוף הל' מלוה ולוה וכת' המ"מ שם שפסק כן שלא לחלוק על ר"נ שאמר הן ואוירן ורבי' האי פסק כמ"ד ברוך בן לוי בש"א וזה דעת הרמב"ן וכ"נ מדברי ב"ה ודברי הראב"ד נוטין לדברי הרמב"ם וכ"פ ה"ר יונה ועיקר. ולא דקדק במ"ש שפסק כן שלא לחלוק על ר"נ שאמר הן ואוירן דלכולהו אמוראי הוי נמי הן ואוירן דהא ליכא מאן דפליג אדר"נ:

ח[עריכה]

ומש"ר ששיעור זה הוא ב' שיטין וג' אוירין כן הוא בגמרא לר"ח ב"א וכ"פ המ"מ בסוף הל' מלוה ולוה ור"י נ"ד ח"ג. אכן הרי"ף והרא"ש כתבו שהוא ב' שיטין וב' אוירין ויראה שט"ס הוא בספרי הרי"ף והרא"ש עכ"ל ב"י. וליישב דברי המ"מ נעורר עוד קושיא אחת והיא מה דעתיה דר"א דסבר שיטה א' וב' אוירין וכי פליג אברייתא דקתני בהדיא ב' שיטין וכ"ש דיש לתמוה בזה על ר"ה וב"ה והרמב"ן דפסקו כוותיה ועוד במאי פליגי הני אמוראי. ונלע"ד דביאור פלוגתתם דאמוראי הוא דר"י סבר הא דקתני בברייתא ב' שיטין ר"ל ב' שיטין של לך לך מיוחדים שכל א' כתובה לבדו דאז צריכין כ"א ב' אוירין דאף אם כותבין ב' שורות דיש בכל א' תיבה של לך אין מניחין ב' שורות אויר ביניהן ואף אי מיתרמי זה ע"ג זה אפשר להכניס ראשה של ל' בתוך הך' או לצדד ראשה להמשיך מן הצד כמו שאנו עושין בראש למ"ד אחרונה בגט בתיבת ישראל מ"מ כיון דברייתא תני סתמא ב' שיטין משמע ליה דר"ל ברוחב ב' שיטין של לך לך אילו היה כותב כל שורה לבדה. ור"ח ב"א ס"ל דמשמעות ב' שיטין משמע כדרך שהעולם כותבין ב' שורות זו למעלה מזו ואין מניחין בין שורה לשורה אלא אויר אחד וכמ"ש. ורבי אבהו סבר מדכתבה הברייתא סתמא אזלינן לחומרא. ומ"ש ב' שיטין בלא אויר שלמטה מהן ושלמעלה מהן אלא כדי אויר בין שיטה לשיטה דאין דרך לכתוב ב' שורות זה ע"ג זה בלי שום ריוח ביניהן אבל למעלה ולמטה אין צריך דמצינו בג' שורות דאין בהן אותיות כ' ול' ומה שנקט ר"א ב' אוירין ושיטה א' היא היא דהא מניחין ריוח בין שורה לשורה כמלא שורה אלא משום דקאי אר"י דאמר ד' אוירין נקט הוא ב' אוירין והשתא כולהו אמוראי פליגי בפי' הברייתא ודברי ר"נ אינן מוכרעין לשום א' מהן וזה שכתב ב"י דהא ליכא מאן דפליג אר"נ ונראה שגם דעת המ"מ כן הוא ומ"ש שפסק כן שלא לחלוק אר"נ כו' ר"ל שלא לחלוק על משמעות הל' של ר"נ דמשמעות ל' משמע דסבר ג' שורות וג' אוירין דל' הן משמע ב' שורות זו ע"ג זו והן הן הב' שורות הנזכרים בברייתא ואוירין משמע וג' אוירין כדרך כל ב' שורות רצופין שיש בהם ג' אוירין אבל מ"מ ככל חד מב' אמוראי האחרונים מצי למסבר והשתא אין אנו צריכין לומר דטעות נפל בספרי הרי"ף והרא"ש אלא דהן לא מיירי אלא באויר שלמעלה ושלמטה מהן ומאויר שבין השיטות לא איירי משום דפשיטא הוא שצריך ול' הגמ' נקט שקתני כגון ל' וכ'. וכן בספר תיקון של הר"ר שלמה דוראן שהביא ב"י תיכף אחר זה כתב ג"כ ב' אוירין והיינו נמי כמ"ש ודוק:

י[עריכה]

אין למדין מחצי ש"א כו' הרא"ש סיים וכתב באיבעיא דשיטה ומחצה הנ"ל וז"ל אבל הא ליכא למיחש דלמא כתב מאי דבעי בשיטה השלימה ויחזור מענין של שטר בחצי שיטה (דפשיטא דגם מן השלימה אין למדין כיון דליכא אלא חצי שיטה) בין כתיבת השטר לחתימת עדים משום דאיכא למיחש שמא התחילו העדים לחתום באמצע שיטה והרחיקו שיטה א' מן הכתיבה עכ"ל ובזה דברי רבי' מבוארין וע"ד שכתבתי בפרי' ע"ש. ואין להקשות מתשובת הרשב"ץ והביא הב"י בס"ט שכתב דאם העדים חתומים באמצע שיטה למדין אפי' בלא ש"ו כו' אפי' מאותה שיטה שהם חתומים בה ובמכ"ש מאותה שיטה שלמעלה ממנו וכ"כ הרמב"ן בתשובה סי' צ"ד (וב"י הביאו ס"ו מחודשים) וכ"פ בש"ע וז"ל דמ"ש הרא"ש ורבי' דאין למדין מחצי שיטה ושיטה שלפניה היינו היכא שהעדים חתומים זה תחת זה דמותר להניח שיטה וחצי ריוח ולכן אין למדין מחצי שיטה ושיטה שלפניה דיש לחוש שמא היה ריוח שיטה וכת' בריוח מאי דבעי אבל הרשב"ץ והרמב"ן מיירי שהעדי' חתומים זא"ז באורך השיטה דבכה"ג אסור להעדים לחתום כשיש ריוח לפניהן משום שמא יגייז השטר דלמעלה ויכתוב שטר הוא ועדיו בש"א וכנ"ל וע"ז כתבו דכשבא שטר לפני הב"ד כזה דלמדין גם ממ"ש לפני העדים דאין כאן שום חשש זיוף כי בודאי כשחתמו העדים כתובה היתה אותה חצי שיטה וכל שלמעלה הימנו דאלולי כן לא היו העדים רשאים לחתום דאחזוקי אינשי ברשיעי שעשו שלא כהוגן לא מחזקינן וק"ל:

יא[עריכה]

וכן יש ליזהר כשחותמין ויש חלק לפני חתימתן כו' בתוס' שם פרק ג"פ (דקס"ג) בד"ה ש"א נמי כו' כתבו ז"ל השתא דאתינן להכי דפסלינהו לאותן שטרות דיכול לזייפינהו א"כ צריך ליזהר באותן שטרות שיש להן גליון שלא יחתמו העדים זה אצל זה שלא יכתוב בגליון שלפני עדים מה שירצה והוי שטר ועדים בש"א ויחתוך השטר שעל גבו אלא יחתמו זה תחת זה כו' עד וכן נמי אם אין גליון בשטר לא יחתמו בסוף השיטה זה אצל זה כיון שיש חלק לפניהם משום ה"ט שפי' אלא זת"ז. א"נ מצינו למימר דאפי' יש גליון מרובה בראש השטר והעדים חתומים זה אצל זה בראש השיטה של שטר כשר אע"פ דמצי למכתב מאי דבעי בראש גליון דלא פסלינן שטר אלא כשיכול לזייף בחלק שהוא צורך השטר שאינו יכול לחתכו ואם היה חותך היה השטר פסול כגון כו' עד אבל בחלק כזה שאינו צורך השטר שאם היה נחתך לא היה השטר פסול אע"ג דיכול לזייף בו מה שירצה אין השטר פסול בכך מיהו אם חתמו בשטר בסוף שיטה זה אצל זה והניח חצי שיטה חלק לפניהן פסול לפי שהוא צורך השטר (שאם היה נחתך יאמרו שהיה כתוב בו שם חובתו וחתכו כ"כ באשר"י ובתוס' יש ט"ס ולכך לא העתיקוהו) ומסקי התוס' וז"ל ור"ח פסק כמ"ש תחלה שאין להם לחתום אפי' בריש השיטה כשיש גליון לפניהם זה אצל זה כו' עכ"ל התוס' בקצת שינוי לשון ותוספת ביאור ולכאורה היה נראה שרבינו שכתב ליזהר כשחותמין ויש חלק לפניהם שלא יחתמו כו' מיירי כשחתמו באמצע השיטה והניחו חלק שיכול לכתוב בריש השיטה שהיא שוה לשורות השטר שפלוני חייב לפ' מנה והעדים יהיו חתומין עליו ולא מיירי רבי' כאן כשיש גליון לפני השורות שבשטר וחתימתן מפני שהתוס' נסתפקו בזה וכנ"ל ומש"ה לא הזכיר רבינו בלשונו ל' גליון כמ"ש התוס' והרא"ש בלשונם שם. ובזה יהיו גם כן מיושבים כמה דקדוקים בדברי רבי'. האחד מש"ר לפני זה ס"י ז"ל וכן אם מסיים בסוף השיטה והרחיק העדים שיטה שלימה והתחילו באמצע השיטה ה"ז פסול ולחשש זה שייך אף בלא הניחו שיטה שלימה חלק לפני חתימתן אלא התחילו לחתום באמצע השיטה וכמ"ש כאן ולפי מ"ש ניחא דלעיל כתב ל' הרא"ש שכ"כ אהאיבעיא דהניחו שיטה ומחצה מהו דאל תטעה לפרש דאיבעיא ליה בכה"ג וכמ"ש שם וכאן מסיק רבי' הנ"ל וכתב דפסול הנ"ל שייך אפי' בלא הניחו אלא חצי שיטה חלק. הב' קשה מש"ר וכיצד יעשה יטייטנו כר דקשה הא תקנה עדיפא מיניה הול"ל להו דיחתוך העליון [הגליון] ואין שייך לומר כיצד יעשה כיון שחששם הוא משום הגליון ממילא תקנתו ידוע דיחתוך הגליון ואי משום דבגליון מיפה השטר ואינו רוצה לחתכו עכ"פ לא הול"ל כיצד יעשה ולפי מ"ש דלא קאי אגליון א"ש דלחתוך החלק דלפני העדים באותה שורה א"א וכמש"ר אח"ז בסי"ג. הג' מש"ר ולא אמרינן דאטיוטא חתימו כו' ולא קאמר נמי כשקאי הטיוטא בריש השורה ולמ"ש ניחא דגם בכה"ג ס"ל דלא אמרינן דהעדים חתמו עליה אלא אם כן הטיוטא עומדת בין העדים לשטר ומזה מיירי רבי' כאן דתקנת השטר הוא דיעשה טיוטא בריש השורה (אלא שצ"ל טעם למה לא אמרינן בכה"ג דאטיוטא חתמו). הד' שכ"ר אח"ז שאם חתכו החלק שלפני חתימתן פסול כו' ולא כתב שמא היה שם מטוייט בדיו ולמ"ש ניחא דא"כ לא הול"ל לחתכו כיון דבכה"ג לא אמרינן דאטיוטא חתמו. ואע"פ שכתבתי בפרישה ישוב לכל אחד מדקדוקים הנ"ל ע"ש מ"מ לפי דרך זה א"צ לישובים כיון דאין כאן קושיא. אלא שקשה למה לא הזכיר רבי' נמי דיש ליזהר מלחתום אפי' בריש השיטה כשיש גליון לפניהן מאחר שהרא"ש סתם לכתוב כן ולא הזכיר סברת התוס' הנ"ל דבכה"ג לא פסלינן השטר משום דראוי להזדייף ועוד דאין טעם לחלק בין עומדת הטיוטא ע"ג העדים בין השטר לעדים ובין עומדת לפני העדים בהשיטה עצמו. מש"ה כחבתי בפרישה דמיירי רבינו בהניח גליון לפני חתימתן. והמעיין יראה ויבחר ודוק:

יד[עריכה]

הרחיקו העדים ב' שיטין בפרק ג"פ (דקס"ב) הרחיק את העדים ב' שיטין מהכתב פסול היו ד' וה' עדים חתומים ונמצא כו' מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאוהו בקרובים כשר ע"כ (כלומר מלאוהו הב' שיטין שהיו העדים מרוחקים מן השטר בקרובים כשר) וכתבו התוס' שר"י גורס ונמצאו שנים הראשונים קרובים כו' וכן גי' ר"ח ודוקא בשנים האחרונים הוא דאמרינן תתקיים העדות בשאר דתלינן לומר למילוי וכבוד חתמו אבל אי חתמו לבסוף ודאי לשם עדות חתמו והעדות בטלה וכ"כ הרא"ש שם וכתב עוד ז"ל הא דאמרי' בפ"ב דגיטין אי חתום בתחילה קרוב או פסול אמרי לה פסול ואמרי לה כשר מ"ד פסול אתו לאחלופי בשטרות דעלמא וה"נ כשנמצאו הראשונים קרובים או פסולין אמאי לא חיישינן דלמא אתו לאחליפי בקיום שטרות דעלמא ותירץ ר"ח דהתם איירי כגון שאנו רואים שחתם הקרוב ראשון דאז אתי לאחלופי שיאמרו מדחתם ראשון לשם עדות חתם ואתי למימר קרוב כשר להעיד אבל אם בא לפנינו שטר שחתומים עליו קרובים בתחילה אמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה בב"ד דמי ובודאי אחר שחתמו העדים הכשרים למטה באו הקרובים וחתמו למעלה לשם מילוי או תנאי או כבוד עכ"ל וכתב ב"י ונראה מדבריו דלר"ת אם חתם הקרוב תחלה וחתמו אח"כ ב' כשרים למטה פסול. גם הר"ן והמרדכי והרשב"א בפ"ב דגיטין כ"כ וכ"מ בדברי העיטור באות קו"ף ולכן צ"ל שמש"ר דוקא בדיעבד מכשרי כו' דה"פ מה שאנו מכשירין השטר בשביל עדים החתומים למטה שהם כשרים היינו בשטר היוצא לפנינו דתלינן להכשיר אבל לא תלמוד מכאן כשתרצה להחתים כשרים ופסולים להחתים פסולים תחלה והדר כשרים דבכה"ג פסול דלמא אתי לאחלופי שיאמרו מדחתם ראשון לשם עדות חתם ואתו לאכשורי קרוב או פסול עכ"ל. ונראה שכוונתו כמ"ש בפרישה דכיון דלכתחילה איכא לגזור כי עבדינן פסול נמי הוי ואל תתמה דמשום גזרה נפסול לשטרא הואיל בעצמו אין בו פסול וליכא למיחש ביה לשום דבר דכה"ג אמרינן לעיל סי' מ"ב דאם נמחקו ב' אותיות מהתיבה שפסול כל השטר אע"פ שהיה בתחלה בתיבה ו' אותיות ולא נמחק אלא המיעוט אפ"ה פסלינהו משום שמא מתרמי שם בן ג' אותיות והו"ל ב' אותיות רובא דשמא הרי לך שבשביל גזירה פסלינהו ודוק ועי' בב"י שהאריך להביא דעות הפוסקים בענין מילוי קרובים ויש לדקדק בדבריו:

כ[עריכה]

כתב הר"י מלאוהו כו' וא"א הסכים כו' דברים אלו בפסקיו פרק ג"פ (דקס"ו) ורבינו קיצר בהעתקת הדברים ועי"כ דברי רבינו סתומים ומגומגמים ע"כ אעתיק לך לשון הרא"ש ז"ל שם כתב הר"י ודוקא שמלאוהו בקרובים במצות המוכר או הלוה כו' ודוקא שמלאוהו ביום שנכתב ונחתם כו' דהא לא מתכשר משעה ראשונה להשתעבד אלא משעה שמלאוהו בקרובים והו"ל מוקדם ופסול דא"ת שטרא כשר הוא אלא שהיה בו חשש זיוף וכיון שנסתלק ממנו אותו חשש הוכשר למפרע א"כ היכי משכחת לה להא דתניא הרחיקו את העדים מן הכתב ב' שיטין פסול הרי כשיבא לב"ד יאמר לו למלאותו בקרובים ולהכשירו לשעבר וי"מ אם יבאו לב"ד קודם שמלאוהו בקרובים פסול כיון שבא לב"ד בעוד שיש בו חשש זיוף שוב אין לו תקנה ומלתא בלא טעמא הוא. וצ"ל דסברא מעלייתא היא דחכמים פסלי שטר זה לעשותו מעיקרא משום חשש זיוף ואם בא לפני ב"ד ולא נעשה בו זיוף היה ראוי להכשיר אלא דאלמוהו חכמים לתקנתם ואמרו דכיון דלא נעשה כתק"ח חספא בעלמא הוא והכשירוהו אם מלאוהו בקרובים ואם הובא לפני ב"ד בלא מילוי בקרובים צריכים ב"ד לפסלו לחזק תקנתן אבל אם הוכשר בקרובים קודם שהובא לפני ב"ד אפי' עשאו מלוה מדעתו כשר עכ"ל ונראה פשוט דלדעת הרא"ש אפי' מלאוהו מדעתו לאחר זמן שנחתם כשר כל עוד שלא נראה פסולו בב"ד דכיון דיכול המלוה למלאותו שלא מדעת הלוה א"כ אין שם פסול עליו ולא שייך ביה מוקדם. ועפ"ז יתבאר לך דמ"ש בש"ע בסימן זה סט"ו דצריכים למלאותו ביום שנכתב לא כ"כ אלא לדעת י"א שכתב שם לפני זה בסעיף י"ד ע"ש ובסמ"ע ודוק:

כז[עריכה]

שמא היה השטר על הנייר וכו' מלשון זה משמע דוקא כשהובא השטר לפנינו הוא ועדיו על המחק הוא דפסול אבל כשבא לפנינו והוא על הנייר ועדיו על המחק וריוח בין עד לעד כשיעור כתיבת אנחנו סהדי כשר וא"ת אמאי לא נפסלים כיון דהוה אפשר לזייפו כדאמרינן לעיל באם הניח ריוח ב' שיטין שפסול אף אם בא לפנינו ולא נעשה בו שום זיוף די"ל דשאני הכא דאם ימחוק השטר ויזייף הב"ד ירגישו הזיוף מכח הריוח שבין עד לעד ויפסלו אותו כו' אבל בריוח ב' שיטין יכול לעשות זיוף שלא ירגישו הב"ד כלל בדבר שיחתוך כל השטר העליון ויכתוב שטר חדש אבל מ"מ אין סומכין ע"ז שלא יכתבו אנחנו סהדי על המחק ונסמוך על ריוח לחוד דכל מה שאפשר לתקן לכתחילה מתקנין:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.