שו"ת אהל יעקב/נח

טופס והעתק שטר ערבות בשנת באמת ובמשפט לפ"ק

שאלה נח

אני חתום מטה מודה ביען שאלקנה משה לדרישתי ובקשתי הלוה לגוי פיי"ר פראנס"י סך גדול שעלה החשבון יותר ממה שקיבל ממנו כפי מה שנראה מכתב החילוף שביד אלקנה משה מפיי"ר פראנסי הנ"ל יותר מארבעים אלף ריזדאלדי"ש של באנקו מלבד ההוצאות הצריכים להפלגת העצים לאמשטרדם ואותם הדמים היו לעסק העצים הנ"ל כמו שאני יודע ובעבור זה העביר ומסר פייר"ו פראנסי הנ"ל כל העצים אשר לעת כזאת עדיין עומד בחוף הנהר ללכ' לאולאנד' לזכות ורשות אלקנ' הנ"ל וקוד' זה אני העברתי' ומסרתים בחדש מאיו בשנת אלף ושש מאות ושבעי' ותשע' למספרם לרשות ויד פיירו פראנס"י ויען שחשש אלקנה בראותו כי העצים אינם מגיעים לתשלום הסך שהלוה לכן חייבתי לו עצמי להיות ערב' מעכשיו לכל ההפסדות וההוצאו' והקרן והריוחי' בכל מה שישאר פיירו פראנסי חייב לו בלי שו' חילוקי' ותביעות וטענות שבעולם שעלי לפרוע כל מה שישאר חייב לו לאחר מכירת העצי' באם לא יגיעו לתשלום החוב הנ"ל עד שיפרע מהכל וג"כ אם באולי יבא שום היזק בהפלגת העצי' ולא יוכל להשיג פרעונו בכל אופן שיהיה ויעלה במחשבה בכל זה יהיה לאלקנה ולבאי כחו עלי ועל באי כחי יכולת וחוזק לתבוע פרעונו והכל בנאמנו' גמורה ובחוזק שיהיה הן בדיננו הן בדיני אומות העולם וכאילו נעש' בפני הסופר ועדי' ונעשה הכל בחדש אגושטו שנת 1679 וחתום בכתב נכרי שמואל באסטייאניס ואח"כ בכתב יהודי חתם הוא עצמו שמואל בר סעדיה ועוד בכתב נכרי אותיות s. b. כלומר שמואל באסטיאני:

ושאל השואל אם יש בכתב ערבות זה שום ממשות לסמוך עליו מכמה טעמים הא' שהטעם שיש תקנה בקהל שכל שטר שאינו כתוב מסופר מתא אין בו ממש והב' מטעם שינוי וריבוי החתימות והג' דאיכא למיתלי שמא הגוי כדי לפטור עצמו לקח איגרת א' מהאיגרות של שמואל באסטיאניס שהיה כותב לו שהניח חלק בה כמו ד' או ה' אצבעות וחת' למטה דרך כבוד כנהוג וכתב למעל' בחלק ההוא הערבות הנ"ל ומסרה לאלקנה ויוכיח על זה שכל כתב הערבות היו בתוך ג' או ד אצבעו' של נייר ועל הכל אף אם יונח שכל הערבות כתובה בכתב ידו או מסופר מתא מאחר שהיו לאחר מתן מעות זמן מרובה ולא היה בו קנין אינו כלו' זהו המובן מתוך דברי ההעתק והשאל':

תשובה מטע' תקנת הקהל אין לפסלו דמסתמא נתקנה על השטרות הצריכים לעדים אבל לא על הודאת עצמו בכתב ידו והטעם לפי שכתב ידו אינו גובה ממשעבדי ואינו טורף מהלקוחות דלית ליה קלא מה שאין כן בשטר בעדים דאית ליה קלא ומשום זיוף העדי' התקינו שיהיו בפני הסופר מתא ומשו' הכי מסתמ' אמרינן דלא נתקנ' על הודאת עצמו בכתב ידו ואינו נפסל בכך ומכ"ש אם יש דינא דמלכותא בכתב ידו כמו שיש בכתב חילוף וכל זה אם התקנה סתם אבל אם מפורש בה דאפילו כתב ידו לא מהני אלא בסופר מתא ונתפשטה תקנה ההיא פשיטא דאין בו ממש ואין דנין עלי' כלל:

ואין לחלק בין אם הית' יד הגוי באמצע או לא שמאחר שהזכות או חוב הוא מישראל לישראל הוי כאילו אין כאן הגוי כלל ואדרבא מאחר שיצא ערב בכתב ידו על הגוי ואף אם יהיה בשעת מתן מעות ובההיא הנא' דהימניה משתעבד ולא ידע דבדיניהם נפרעין מן הערב תחילה ומטעם זה לא יוכל לכפות את הגוי ובדינינו אין נפרעין מן הערב תחילה והיה לו לחוש על זה לעשות כפי התקנ' לחזק ענינו ולא להחליש כחו הן כפי דיננו הן כפי דינם ונהי דלענין החילוף תובע מן הגוי תחילה ולא בערבנות של אחר כך אם יש בה ממש כפי דבריו ביטל כח החילוף והחליש כחו ועל ערבנותו סמך ולא על כתב החילוף ומזה היה לו לקיים הערבנות כפי התקנה לדון עליה ואיהו דאפסיד אנפשיה:

ומטעם שינוי וריבוי חתימו' כפי הנראה מתוכם שדומים למרובים ואינם כי אם שתים שהם א' לפי שהחתימה הראשונה בכתב נכרי אינה שלו כי אם אחר חתמה על שמו והשתים הם בכתב ידו כמו שנהוג לחתום שמואל בר סעדיה בכתב עברי וגם בר"ת באותיות נכריות ואיפשר שלאחר החתימה הראשונה לא הספיק לו לאלקנה כיון שאינה מכתב ידו ולא נהג לחתום כך ולכן רצה לחתום לו כמו שנהג אצל עברים ונכרים ואם יכולים להתקיים הרי הם כחתימה א' וא"כ הוא אם טוען בודאי שלא חתם כלל על הודאה אלא מהאיגרות שכתב כמו שנהג לחתו' בהם כי זייף הגוי וכתב לפטור עצמו הרי ודאי מוציא מידי ספק ונאמן בשבועה כההיא דאיתא בח"מ סי' ס"ט שכחתי וחתמתי בסוף המגילה ומצאה זה וכו':

איברא דאיכא למימר שאני התם דנאמן במגו דמצי לומר אמת שלויתי ופרעתי אבל הכא לית ליה מגו דפרעתי משום דהאמינו עליו סתם דאינו נאמן וא"כ לא דמי ומכ"ש לדעת האומרי' שאינו נאמן לומר על כתב ידי פרעתי דליכא מגו כלל אם לא היה כתוב בה נאמנות:

אבל כד מעינינן טפי דאין הנאמנות הזה כלום מאחר שלא האמינו בעדים ויכול לומר פרעתי לכ"ע וא"כ נאמן לומר שלא חתם על ההודאה מיגו דהוה מצי למימר פרעתי:

ואין לומר דלא מהני ליה טענת פרעתי מאחר שכתב החילוף עדיין ביד אלקנה מן הגוי דאיכא למימר דמאחר שאינו כתוב על שמו אלא על שם הגוי לא חש לו ואף אם תתקיים חתימתו לית לן בה מאחר שיכול לומר שהגוי זייפה מהכתבים ששלח לו ועוד דאיכא ריעותא בכאן יותר מההיא דשכחתי וחתמתי שמי בסוף המגילה ומצאה וכו' דהיינו חתימה ראשונה שאינה בכת' ידו לפי שאינו יודע בכתב נכרי ויש כאן זיוף דלמה יחתום בכתב נכרי על חוב שנתחייב לישראל והלא די בשתי חתימות הנכרים וידועים לכל המתעסקים עמו ומתקימי' על פיה והראשונה שהיא מכתב יד איש אחר אין דנין עלה דאיכא למימר ומוכחא מילתא דמהאיגרת שכתב לגוי נכתב על החלק שבה ביען שהגוי אינו מבין כתב עברי לידע מי כתב לו האגרת ולפיכך כותב לו בשמו בכתב נכרי ע"י אחר ואח"כ חותם חתימותיו המתקיימים לכל אבל על הודאתו לישראל חברו לא היה צרי' לכתוב שמו ע"י איש אחר בכתב נכרי דלא עליה אנו דנים אלא על האחרים הנכרים ומתקיימים וא"כ יש הוכחא שזיפה הגוי ונתן ביד אלקנה ולא היה יכול למחוק בחתימה ראשונה וכתב למעלה ונשארו החתימות כמו שהם ואם אינה הוכחה גמורה הלא דבר גדול הוא לחוש עליו ואם יתברר שנהג הערב בכל אגרותיו לגוי כמו זה אפי' בפעמים מועטים איכא למיחש לה כיון שטוען ודאי לא חתם על ההודאה ומיעוט הנייר כדי ריוח וחלק שרגיל להניח יצטרף לזה אם הוא נהג לחתום בהנחת ריוח ככ"ך:

וכל זה כתבנו לרווחא דמלתא אבל כדאי הוא הטעם האחרון לפסלו מטעם העדר הקנין דלכ"ע ערב לאחר מתן מעות בעי קנין ואין בזה שום מפקפק:

ומאחר שמוכח מן כתב הערבות שהיה לאחר מתן מעות הקודמי' בכתב חילוף זמן מרובה אין הערבות חשובה כלום ובטלה כיון שאין בה קנין:

איברא דלענין ממון של החילוף הוי ערב לאחר מתן מעות אבל לענין הוצאה הבאה והריביתות הבאים מחמת כולה הוי ערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין ויתחייב בהם הערב לכאו':

אבל כד מעיינן טפי לא משכחנא שום מילתא לחיובי משום דבהוצאה והרביתות הוא דבר שאינו קצוב וערב ומחייב עצמו בדבר שאינו קצוב דינם שוה ולא מבעיא לדעת הרמב"ם דס"ל אף בקנין לא מהני אלא לפי דעת החולקין עליו בקני' דלא בקני' מודו שאינו כלום ואין לחלק בין ערב בדבר שאינו קצוב שמחייב עצמו שהרי כתב הרב המגיד בפרק כ"ה מהלכות מלוה ולוה על דברי הרמב"ם שכתב ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום וכו' וז"ל כבר נתבאר בפרק י"א מהלכות מכירה שמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד ואף בכאן הולך לשיטתו ואמר שהערב אינו נשתעבד בדבר שאינו קצוב וכבר כתבתי שיש חולקים ולדבריהם נראה שאף הערב משתעבד בכל אפילו באלף אלפים וכו' עכ"ד:

ומאחר דדין הערבות ודין המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב הכל א' ומחלוקת החולקים עליו הוא בקנין משתעבד הוא הדין נמי בערב דבקנין משתעבד ושלא בקנין אינו כלום דדין א' להם לדידהו דהוי כאסמכתא ובעי קנין והכי נקטינן ומכ"ש לדעת סמ"ע בפרישה דס"ל נגד הרב המגיד והרי"ף החולקי' במחייב עצמו מודים להרמב"ם בערב בדבר שאינו קצוב דאף בקנין אינו משתעבד כדע' הרמב"ם משום דאיכא תרתי לריעותא דהיינו ערבות ואסמכתא מה שאין כן במחייב עצמו דליכא אלא חדא ע"ש אשר מכל זה נרא' דאף על ההוצאו' והרביתות דהוו דבר שאינו קצוב אינו חייב כלום לדעת כולם ומכ"ש שהריוחי' עדין לא באו לעול' הם באיסור אם הם אנטיריסי"ס שפירושם רביתות:

ומטעם זה עוד נראה לי לפטור את הערב מערבותו כי כבר נודע היות אסור לישראל להיו' ערב בעד גוי לישראל כמו שאסור לישראל להיות ערב בעד ישראל חבירו לגוי מההיא דפרק אזהו נשך דתנו רבנן לא תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה תעשה לו ערב ופריך תלמוד' ערב דמאן אילימא ערב דישראל והתנן אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה וערב ועדים אלא לגוי והדר פריך תלמוד' וכיון דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל רביתא מיניה אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל וכו' וכתב הראב"ד והוא הדין לישראל שהלוה לגוי ברבית אין ישראל רשאי להיות לו ערב אלא א"כ התנה הגוי שלא ידחה אותם אצל הערב אלא אם כן אין בידו לפרוע ע"כ ובנ"ד לא התנה א"כ הרי הערבנות נעשית באיסור ואף לדברי המתירים האידנא היינו משום דחזינן דגויים נמי הכי דייני דכי משכח ליה ללוה לא פרע מיני' דערבא אבל היכא דחזינן ההפך ונפרעים ממי שירצ' מודו דהערבות נעשית באיסור ובטלה ואע"ג דהרשב"א מקיל יותר ואמר שאפילו במקומות אלו שדיניהם שהולכים אצל הערב תחילה אם ירצה כתב יש מתירין מכל מקום מי יכניס עצמו בין ההרי' הגבוהים ובפרט בהיות הערב מוחזק בה ויאמר קים לי כמאן דאסרי והערבו' בטלה וזה אף אם יודה שחתם על ההודאה ומכ"ש שהוא מכחישה אשר מכל זה הערבות כולה בטלה על הקרן הוי לאחר מתן מעות בלא קנין ועל ההוצאה דבר שאינו קצוב ועל הרביתיות הויא באיסור כנ"ל ואין בערבות כולה ממש זהו הנראה לי וחתמתי שמי היום כ"ח לחשון שנת באמת ובמשפט ובצדקה לפ"ק:

הצעיר ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט