רש"י/ויקרא/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא טז

א

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'. מה ת"ל, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן:

ב

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שלא ימות כדרך שמתו בניו:

ולא ימות. שאם בא הוא מת (ספרא):

כי בענן אראה. כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגלוי שכינתי שם, יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו. ומדרשו: לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים (יומא נ"ג):

ג

בזאת. גימטריא שלו ארבע מאות ועשר, רמז לבית ראשון (ויקרא רבה כ"א):

בזאת יבא אהרן וגומר. ואף זו לא בכל עת, כי אם ביום הכפורים, כמו שמפרש בסוף הפרשה "בחדש השביעי בעשור לחדש" (שם):

ד

כתנת בד וגו'. מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהן בחוץ, שיש בהם זהב, לפי שאין קטגור נעשה סנגור, אלא בארבעה ככהן הדיוט, וכלן של בוץ (ראש השנה כ"ו):

קדש ילבש. שיהיו משל הקדש (ספרא):

יצנף. כתרגומו, יחת ברישיה, יניח בראשו, כמו ותנח בגדו (בראשית לט), ואחתתה:

ורחץ במים. אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו. וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ, ומחוץ לפנים, ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור (יומא ל"א):

ו

את פר החטאת אשר לו. האמור למעלה, ולמדך כאן שמשלו הוא בא ולא משל צבור (שם ג'):

וכפר בעדו ובעד ביתו. מתודה עליו עונותיו ועונות ביתו (שם ל"ו):

ח

ונתן אהרן על שני השעירם גרלות. מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל, ונותן שתי ידיו בקלפי, ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותן עליהם, את שכתוב בו "לשם" הוא לשם, ואת שכתוב בו "לעזאזל" משתלח לעזאזל (יומא ל"ט):

עזאזל. הוא הר עז וקשה, צוק גבוה, שנאמר ארץ גזרה, חתוכה:

ט

ועשהו חטאת. כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר "לה' חטאת":

י

יעמד חי. כמו יעמד חי, על ידי אחרים, ותרגומו יתקם כד חי. מה ת"ל, לפי שנאמר לשלח אתו לעזאזל ואיני יודע שלוחו אם למיתה אם לחיים, לכך נאמר יעמד חי, עמידתו חי עד שישתלח, מכאן ששלוחו למיתה (ספרא):

לכפר עליו. שיתודה עליו, כדכתיב "והתודה עליו" וגו':

יא

וכפר בעדו וגו'. ודוי שני, עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרויים ביתו, שנאמר "בית אהרן ברכו את ה'" וגו' (תהילים קל"ה), מכאן שהכהנים מתכפרין בו, וכל כפרתן אינה אלא על טמאת מקדש וקדשיו, כמו שנאמר (פסוק ט"ז), "וכפר על הקדש מטמאת" וגו' (ספרא. שבועות ז'):

יב

מעל המזבח. החיצון:

מלפני ה'. מצד שלפני הפתח, והוא צד מערבי:

דקה. מה ת"ל דקה, והלא כל הקטרת דקה היא, שנאמר ושחקת ממנה הדק (שמות לו), אלא שתהא דקה מן הדקה, שבערב יה"כ היה מחזירה למכתשת (כריתות ו'):

יג

על האש. שבתוך המחתה:

ולא ימות. הא אם לא עשאה כתקנה חיב מיתה (ספרא):

יד

והזה באצעו. הזאה אחת במשמע:

ולפני הכפרת יזה שבע. הרי אחת למעלה ושבע למטה (שם):

טו

אשר לעם. מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל, והוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם (שבועות ב'):

כאשר עשה לדם הפר. אחת למעלה ושבע למטה:

טז

מטמאת בני ישראל. על הנכנסין למקדש בטמאה ולא נודע להם בסוף, שנאמר לכל חטאתם , וחטאת היא שוגג.

ומפשעיהם. אף הנכנסין מזיד בטמאה (שם ז'):

וכן יעשה לאהל מועד. כשם שהזה משניהם בפנים אחת למעלה ושבע למטה, כך מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה (ספרא. יומא נ"ו):

השכן אתם בתוך טמאתם. אע"פי שהם טמאים שכינה ביניהם (שם):

יח

אל המזבח אשר לפני ה'. זה מזבח הזהב שהוא לפני ה', בהיכל, ומה ת"ל ויצא, לפי שהזה ההזאות על הפרכת ועמד מן המזבח ולפנים והזה, ובמתנות המזבח הזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ ויתחיל מקרן מזרחית צפונית (יומא נ"ח):

וכפר עליו. מה היא כפרתו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר מערבין זה לתוך זה (שם נ"ז):

יט

והזה עליו מן הדם. אחר שנתן מתנות באצבעו על קרנותיו מזה שבע הזאות על גגו:

וטהרו. ממה שעבר:

וקדשו. לעתיד לבא (ספרא):

כא

איש עתי. המוכן לכך מיום אתמול:

כג

ובא אהרן אל אהל מועד. אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה ונתנו טעם לדבריהם במסכת יומא (דף ל"ב), ואמרו: כל הפרשה כלה נאמרה על הסדר חוץ מביאה זו שהיא אחר עשית עולתו ועולת העם, והקטרת אמורי פר ושעיר, שנעשים בחוץ בבגדי זהב, וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן, ובא אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים:

ופשט את בגדי הבד. אחר שהוציאה, ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים. וזהו סדר העבודות: תמיד של שחר בבגדי זהב, ועבודת פר ושעיר הפנימיים וקטרת של מחתה בבגדי לבן, ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטרת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב. וסדר המקראות לפי העבודות כך הוא: ושלח את השעיר במדבר, ורחץ את בשרו במים וגו', ויצא ועשה את עלתו וגו', ואת חלב החטאת וגו', וכל הפרשה עד ואחרי כן יבוא אל המחנה, ואחר כך ובא אהרן:

והניחם שם. מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ד' בגדים ליום הכפורים אחר (יומא י"ב):

כד

ורחץ את בשרו וגו'. למעלה למדנו מ"ורחץ את בשרו ולבשם" שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה,, שבאותה טבילה פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר ולובש בגדי לבן לעבודת היום,, וכאן למדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה (שם ל"ב):

במקום קדוש. המקדש בקדשת עזרה. והיא היתה בגג בית הפרוה, וכן ארבע טבילות הבאות חובה ליום, אבל הראשונה היתה בחל (שם י"ט):

ולבש את בגדיו. שמונה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה:

ויצא. מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם:

ועשה את עלתו. איל לעולה האמור למעלה:

ואת עלת העם. ואיל אחד לעולה האמור למעלה "ומאת עדת בני ישראל" וגו':

כה

ואת חלב החטאת. אמורי פר ושעיר:

יקטיר המזבחה. על מזבח החיצון, דאלו בפנימי כתיב לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה (שמות ל):

כז

אשר הובא את דמם. להיכל ולפני ולפנים:

לב

וכפר הכהן אשר ימשח וגו'. כפרה זו של יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול (יומא ע"ג). לפי שנאמרה כל הפרשה באהרן, הצרך לומר בכהן גדול הבא אחריו שיהא כמוהו:

ואשר ימלא את ידו. אין לי אלא המשוח בשמן המשחה, מרבה בגדים מנין, ת"ל ואשר ימלא את ידו וגומר. והם כל הכהנים גדולים שעמדו מיאשיהו ואילך, שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה (הוריות י"ב):

לכהן תחת אביו. ללמד שאם בנו ממלא את מקומו, הוא קודם לכל אדם (ספרא):

לד

ויעש כאשר צוה וגו'. כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה. ולהגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובשן לגדלתו אלא כמקים גזרת המלך (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.