חכמת אדם/קכד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:55, 21 ביוני 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קכד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין האסורים לבא בקהל ודין סירוס באדם ובהמה ועוף (אה"ע סימן ה')

א ממזרים ונתינים אסורים איסור עולם עד סוף כל הדורות בין זכרים ובין נקבות שנאמר לא יבא ממזר בקהל ואיזהו ממזר הבא מאחת כל העריות בין מחייבי כריתות ובין מחייבי מיתות חוץ מבן הנדה או מפנויה שאינו אלא פגום. וישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית הולד ממזר לעולם וממזר מותר לישא גיורת דגרים לא מקרי קהל אבל מ"מ הולד ממזר (ועיין סימן ד' כל דינים אלו):

ב כל המשפחות בחזקת כשרות ומ"מ תקנות מדינת ליטא שמי שבא מארץ אחרת הן איש או אשה בחור או בתולה צריך ראיה שהוא ישראל (עיין בטור ובב"י סי' ב' סעי' ב'):

ג הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים (ססי' ד'):

ד פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לישא אשה ישראלית שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה' ומותרים בגיורת ואפי' כהן פצוע דכא מותר בגיורת לפי שאינו בקדושתו ואיזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצי' שלו וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ובשלשה אברים אפשר שיפסל הזכר בגיד ובביצים ובשבילים שבהם מתבשל שכבת זרע והם הנקראי' חוט ביצים וכיון שנפצע אחד מג' איברים אלו או נכרת או נתמעך הרי זה פסול (וביאורי הדברים תמצא בא"הע סי' ה' סעי' ב') טו ודוקא שנעשה ע"י מעשה אבל אם נולד כרות שפכה או בלא ביצים כשר ואם חלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו מחלוקת בין הפוסקים (שם):

ה אסור להפסיד איברי הזרע בין באדם או בבהמה חי' ועוף בין טמאים בין טהורים בין בא"י ובין בח"ל וכל המסרס לוקה מה"ת בכל מקום שנאמר ומעוך וכתות כו' ובארצכם לא תעשו וקבלו חז"ל דר"ל כל מה שבארצכם דהיינו בין אדם או חיה ועוף לא תעשו ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה כיצד הרי שבא אחד וכרת הגיד ובא אחר וכרת הביצים או נתקן ובא אחר וכרת חוטי ביצים וכיוצא בו אעפ"י שלא סירס האחרון אלא מי שהיה כבר מסורס לוקה והמסרס את הנקבה בין באדם ובין בשאר מינים ע"י מעשה פטור אבל אסור אבל אשה מותרת לשתות סמים ורפואות כדי שלא תלד דכיון שאינה מצווה על פריה ורביה וגם אינה עושה מעשה לא גזרו חכמים אבל המשקה כוס של עיקרין לאדם ובהמה אפילו הוא סריס כבר ואפילו קיים כבר מצות פריה ורביה אסור ואין לוקין עליו כיון שאינו נוגע באיברי הזרע ואפילו לרפואה אסור לשתות אע"ג שאינו מכוין כלל להסתרס עי"ז מ"מ כיון דהוי פסיק רישא אסור (שם):

ו מותר ליטול כרבלתו של תרנגול אע"ג דמסתרס עי"ז וכן כל כיוצא בזה שאינו עושה כלום באיברי הזרע ולא נשחתו איברי הזרע עי"ז אלא מחמת שהתרנגול מתאבל על שניטל הודו ותפארתו מכח זה אינו מזקק לנקבה מותר אבל בדבר שמשחית עי"ז איברי הזרע אעפ"י שאינו נוגע באיברי הזרע אסור בזכרים שהרי אסור להשקותם כוס עיקרין כדלעיל סי' ה':

ז אסור לומר לנכרי לסרס בהמה שלנו שגם הנכרים מצוים על הסירוס ועובר על לפני עור ואם לקחה הנכרי מעצמו וסרסו מותר ואם הערים הישראל בדבר זה או אפילו לא הערים אלא שהנכרי מכירו ומכוין לטובתו קונסין אותו ומוכרן לישראל אחר ואפילו לבנו הגדול מותר למכרה אבל לבנו הקטן אינו מוכרה ואינו נותנה לו (שם):

ח מותר ליתן בהמה לנכרי למחצית שכר אעפ"י שהנכרי בודאי יסרסנו דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד ומותר למכור לנכרי בהמות ותרנגולים אע"ג דהנכרי קונה אותם לסרסם ויש אוסרין בכל זה ואם יודע שהנכרי לא יסרס בעצמו אלא שיתן לנכרי אחר או לשלוחו לסרס מותר דאין שליחות לנכרי אעפ"י שהנכרי עובר על לפני עור כו' אלפני דלפני בנכרי אין מוזהרין (שם):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.