ערך/אין עושין מצוות חבילות חבילות
טעם לדין זה
א. בבית האוצר (כלל פד) נתן טעם לדין זה, דמאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, אם כן העושה ב' מצוות כאחת הרי פוטרתו כל אחת מקיום האחרת, ונמצא שאחר גמר עשייתן חייב שוב בעשייתן כיון שאין מצוה שעשאה אדם בשעת הפטור פוטרתו מחיובו בשעת החיוב. וצריך לשוב ולעשות שתיהן, דהי מינייהו מפקת. אלא שדחה טעם זה ע"פ דברי רמ"ע מפאנו (סימן קב) שאף שהעוסק במצוה פטור מן המצוה מכל מקום אם עשה המצווה השניה יצא ידי חובתו וחשיב מצווה ועושה שהרי מצווה הוא בכך אלא שדבר אחר גרם לו ליפטר[1].
ב. בבית האוצר (כלל פד) הוסיף לתת טעם לדין זה, דמאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה נמצא שהעושה ב' מצוות כאחת כל מצווה פוטרתו מקיום האחרת, ונמצא שהוריד את המצוה מחובה לרשות. ואף שיוצא ידי חובתו בקיומה, מכל מקום כי היכי דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, כמו כן מצוה של חובה עדיפה ממצוה שאינה חובה.
בדיעבד
במקום שעבר ועשה מצוות חבילות חבילות. כתב בבית האוצר (כלל פד) שמהלשון 'אין עושין' משמע שהוא רק דין לכתחילה אך בדיעבד יצא ידי חובתו. ועי"ש שלפי טעמו הראשון בדין זה אם עבר ועשה ב' מצוות כאחת לא יצא ידי חובתו וחייב לשוב ולעשותן.
- ↑ אך כתב שם בסוף דבריו שלפי זה מי שיעשה מצוות חבילות חבילות צריך לחזור ולעשותם, ואילו הלשון 'אין עושין' משמע שהוא רק דין לכתחילה.