קובץ על יד החזקה/יום טוב/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קובץ על יד החזקה ‏ יום טוב ה

ד

אין מוליכין וכו'. עיין השגת הראב"ד. והנה טעם זה שכתב רבינו דלהטיח גגו הוא צריך והוי בונה ולפי שיטת התוס' שבת צ"ה שהבאתי בפ"ד בבונה ממש אינו אסור כ"א מדרבנן והוי מ"ע בדרבנן ולשיטת הסוברים דבדרבנן לא אסרינן בח"ח א"כ מאי מקשה תלמודא מהא דאמר ר"י אמר רב ולשיטת רבינו דחולק על התוס' א"ש. והנה לפי פשטות הגמרא משמע כפירש"י דטעמא דב"ה דמתירין משום דשובכו מוכיח עליו וזה ניחא ומסתבר אם ליכא כאן חשש איסור תורה שפיר איכא מקום לומר סברת שובכו מוכיח עליו אבל אם יש לחוש מפני הרואים איסור דאורייתא אין סברא לומר דמשום דשובכו מוכיח עליו מתירין אפילו ברה"ר ובזה נראה הא דאמר ר"י שם בגמ' דף ט' ע"ב מוחלפת השיטה דלא מ"ל סברת שובכו מוכיח משום דר"י לטעמיה דסתם ירושלמי הוא ר"י ושם אמרינן דמגבן חייב משום לש לדידיה איכא איסור תורה ומש"ה קאמר הטעם דמותר משום שמחת יו"ט ואין מתירין אותו אלא ברה"י הא דמסיק שם שא"ה משום דשובכו מוכיח היינו משום דסובר דמגבן חייב משום בונה וא"ל מתוך בכל הדברים. ומעתה דברי רבינו מיושבים כיון דהוא ס"ל דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה ויש כאן איסור תורה ור"י הא ס"ל כיון דיש איסור תורה לא סמכינן להתיר ברה"ר משום סברת שובכו מוכיח עליו ושפיר פסק רבינו כר"י דא"ל אע"ג דבכ"מ אמרינן כל דבר שאסרו חכמים משום מ"ע אפילו בחח"א משום שמחת יו"ט מתירין הכא ברה"י ועי' בהרב המאירי ומ"ש בש"י בסוגיא זו ודו"ק קצרתי:

י

חפצי הפקר ה"ה כרגלי מי שזכה בהן. פי' הדבר כפשוטו כיון שזכה בשם זה אפילו נתן אח"כ לאחרים הרי הוא כרגלי הבעלים הראשונים וכ"כ רש"י ותוס', והריטב"א בעירובין הביא שיטת הראב"ד שלא אמרינן שזכה בהן הראשון אלא בעודו ברשותו אבל כיון שנתנו לאחרים הרי הן כרגלי מי שנתנו לו וסברתו ביאר שם הריטב"א דכיון דלא קנו שביתה לעצמן הכניסם בכלל נכסיו מיהת בעודן ברשותו וכשחזר ונתנו לאחר נתבטל שביתתו וקנו שביתה כרגלי מי שבא לידו עתה ע"כ, וא"כ בהך סברא אי קיי"ל כרבנן בזה הוי קולא דהרי הוא כרגלי כל מי שבא לידו משא"כ אי קיי"ל כריב"ז דחפצי הפקר קונין שביתה במקומם הרי הוא חומרא, ומעתה השגת הראב"ד בכאן על רבינו נראה דדעתו להשיג על מה דמשמע מדברי רבינו דדעתו כשיטת רש"י ותוס' שהבאתי וע"ז השיג כיון דקיי"ל כריב"נ להקל א"כ גם בזה היה לנו לפסוק להקל ולימא שיהיה כרגלי כל מי שבא לידו עתה ובזה יפה כתב הראב"ד שלא הביא בהלכות מחלוקת דר"נ כיון דהם ע"כ סוברים דזכה בהם הראשון לבד מי שהגביהו וכמ"ש הריטב"א שם. והא דלא אמר הראב"ד בפשיטות אף אם קיי"ל כרבנן מ"מ מודים בכה"ג משום דבא להוכיח סברתו שזה הוא שאמרו בגמ' להקל אבל לא להחמיר דוק היטב:

יד

בור של יחיד וכו'. עי' השגת הראב"ד ועי' מ"ש לעיל הל' י'. ומ"ש הה"מ בשם הרשב"א עמ"ש בזה בש"י סוף ביצה. גם מ"ש הראב"ד בהל' ט"ו הכל סובב והולך למקום אחד למ"ש הריטב"א שם בשם הראב"ד וע"ש היטב:

כ

וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות וכו'. כ' הה"מ ויש מי שהתיר אפילו בהמה דלא חיישינן ליניקת תחומין וכו'. ונראה אם אמרינן דתחומין בכ"ע מדרבנן אפילו י"ב מיל א"כ מוקצה חמיר מניה דהוי כעין דאורייתא וכמ"ש בתוס' ישנים ריש ביצה משא"כ אי תחומין י"ב מיל מה"ת א"כ גם תחומין מיחשב עיקרו דאורייתא וא"כ רבינו דס"ל תחומין י"ב מיל מה"ת ואם לאיסור תחומין לא חששו לא ה"ל לחוש ג"כ לאיסור מוקצה וצ"ל דמוקצה חמיר טפי ולפמ"ש הפ"י הא דקיי"ל בדרבנן יש ברירה היינו משום דספק הלכה היא אי קי"ל כמ"ד י"ב אי כמ"ד אין ברירה וה"ל ספיקא דרבנן א"כ שפיר שתק רב ולא חש לקושית רב כהנא ור"א וא"כ יפה פסק רבינו ודלא כמ"ש היש"ש ב"ק בדיני ברירה ואפשר טעם המתירין דלאיסור מוקצה לא חיישינן ע"פ גירסת בעלי תוס' שבת דף קכ"א דדבר שדרכו בכך אין בו איסור מוקצה עמ"ש בפ"ב ה"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.