תשובה מיראה/בכורות/ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח |
ה[עריכה]
מעשר בהמה אסור למוכרו שנא' לא יגאל מפי השמועה למדו שלא יגאל אף איסור מכירה במשמע וכו' ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים וכו' וכמוכר יפת תואר. ולא זכיתי להבין דברי קדשו דהא תלמוד ערוך הוא בידינו המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וכפסחים {{ממ|פ"ט ב', וכן פסק רבינו ז"ל (פ"ד ממעילה ה"ח) וא"כ ק"ו הדברים למעשר בהמה דאיכא לאו גמור להדיא בתורה שלא ימכר, ואף דכתיב לא יגאל מ"מ כיון שפירשו חז"ל מפי השמועה שהוא כולל גם מכירה הרי הוא כמפורש להדיא, ק"ו דלא מהני מכירתו כלל לעבור על דין תורה, וביותר שכמעט הוא תלי תניא בדלא תניא במה שמסיים רבינו ז"ל והרי הוא כמוכר חרמי כהנים ויפת תואר, באמת לא נמצא בדברי רבינו ז"ל שאינו קונה הלוקח אף שקנה באיסור ובהא דמכירת מעשר בהמה אף לולי קרא דלא יגאל הרי הוא מפורש בדברי חז"ל המוכר עולותו ושלמיו לא עשה ולא כלום, ורבינו ז"ל סיים שם בהל' מעילה ודין תורה שיחזרו הדמים חולין וא"כ מדאורייתא אינו קונה ומכ"ש הכא דאיכא לאו גמור, ולחומר הנושא נראה דעיקר יראה לי דקאמר רבינו ז"ל הוא על הא דמסיים ולפיכך אינו לוקה דכיון דלא מהני על כן אינו לוקה ומה שמביא מחרמי כהנים ויפת תאר היינו דכליל חומרי מתנייתא שכולם שוים בזה.
ובאמת גם זה שאינו לוקה הוא מבואר להדיא בזבחים ט' א', דפריך ואימא שחטיה לשם [תמורה] תהא תמורה למאי הלכתא למלקא עליה א"נ למיקם עליה בלא ימכר ולא יגאל [ונ"ל דהך לא ימכר טעות הדפוס הוא דבמעשר בהמה לא כתיב לא ימכר וכמבואר בכמה מקומות דמחרמי כהנים הוא דילפינן וכן הוא בתוס' שם וכמ"ש רבינו ז"ל עי' כ"מ] ומדנקט ברישא למלקא עליה והיינו משום תמורה ואח"כ אמר למיקם עליה משמע דהך הקמה הוא רק לאיסורא בעלמא דעובר על הלאו ולא לאלקויי, ואולי גריס כתוס' שם למאי נפק"מ למלקא עליה בלא יגאל [ודע דקשה לי טובא מאי טעמא לא נאמר במעשר בהמה שהדמים יפלו לנדבה כמו בעולות ושלמים כמ"ש הרמב"ם מסוגיא דפסחים שם ומה לי מעשר בהמה מה לי שלמים, כולם הם שלמים וקדשים קלים, ודוחק לומר משום דמעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ולאו ממון כהן הוא דמאי ענין ממון כהן להכא דהא אף במוכר עולתו קנסו חז"ל, ובשלמא להרע"ב ור"ש ז"ל בפ"א דמעשר שני ורש"י בבכורות ל"א ב', דאף בעל מום אינו נמכר אתי שפיר קצת דבעל מום אינו קרב לגבוה י"ל דלא קנסינן ליה מהאי טעמא גם בתם, אבל להרמב"ם ז"ל דרק תמים חי אסור למוכרו ולא כשהוא בעל מום וכמ"ש שם הכ"מ טעמו דומיא דתמורה א"כ מאי טעמא לא קנסינן ליה הכא כמו בעולה ושלמים דיפלו מעות הלוקח לנדבה]. ואגב אורחא יש להעיר בדברי רבינו ז"ל מש"כ ויראה לי שהמוכר אינו לוקה וכו' דלכאורה במעשר דכתיב לא יגאל היינו פדייה מן ההקדש כלשון גאולה בכל מקום, שנופל ביותר על הקונה מעל המוכר כמו לא ימכר דחרמים וביפת תאר וכן לא תמכר הארץ לצמיתות ואף דמפי השמועה למדו שכולל ג"כ המכירה, אבל עכ"פ פשט הכתוב הוא גאולה שהוא רק על הלוקח ועל המוכר לא נזכר כלל וממילא די"ל דשניהם עוברים בלאו הזה ורק הקונה עובר יותר במעשר בהמה מביפת תאר וחרמי כהנים, וא"כ היה לו לומר ה"נ בלוקח ומ"ט נקט רק המוכר, ובדוחק גדול י"ל דלא פסיקא ליה מילתא להטיל איסור סתמא על הלוקח דלא שייך היכא כשהלוקח נכרי ואינו מצווה כלל על איסור זה, ואף דודאי ח"ו למסור קדשים לנכרים, אבל מ"מ הלאו דמכירה הוא איסור שוה בין כשנמכר לישראל או לנכרי.
ומ"מ נראה לדברינו ע"פ דברי הפנים מאירות בתשובה שראיתי מובא בשמו דענין אי עביד לא מהני לא שייך רק בהעובר עצמו ולא כשעל ידו בא הענין גם לאחר ואותו האחר לא עבר עבירה, ובמקום אחר הארכתי הרבה על זה בס"ד, והוא נגד דברי המפרשים שכתבו דהא דלא מהני הכא המכירה משום אי עביד לא מהני, ועי' בדרוש וחדוש להגרע"ק איגר ז"ל במס' ר"ה, אבל לפי דברי אתי שפיר דהכא במעשר בהמה האיסור על הקונה כמו על המוכר ושייך שפיר על שניהם אי עביד לא מהני.
אך נראה דגם ביפת תואר דכתיב לא תמכרנה לחוד נמי לא מהני אף משום צד הלוקח וכהא דאיתא בכמה מקומות לא עכברא גנב אלא חורא גנב והיכא דאיכא איסורא קנסינן עי' גיטין מ"ה א', ובכמה מקומות הנרשמים שם וא"כ ה"נ קנסינן ללוקח דעכ"פ הוא ג"כ עבד איסורא שסייע ידי עוברי עבירה ועבר על לאו דלפני עור או לאו דלא יגאל על כן קנסינן לדידיה [וקצת קשה מאי טעמא לא פריך בפסחים פ"ט ב', מאי טעמא קנסינן ללוקח ולא למוכר].
ובענין זה מצאתי דבר חדש בדברי רבינו ז"ל בפי' המשנה פ"ו מתרומות מ"ג, שכתב בהא דהמאכיל אורחיו ופועליו תרומה וכו' העושה עבירה עצמו מלקין אותו והמתעה אותו או מכשילו או מצוה עליו או המסייעו לדבר עבירה בשום פנים ואפי' בדיבור נענש מהשי"ת וכו' אבל עובר על לפני עור לא תתן מכשול אם היה הוא סיבה לעבור העבירה או עובר על הכתוב אל תשת ידך עם רשע אם סייע לאותו עובר ע"כ דברי קדשו המתוקים, ואף כי בחיבורו הל' תרומות לא כתב רק כשעובר על לפני עור בכל זאת בפירושו ברור מלל שהמסייע עובר על לאו דאל תשת ידך עם רשע והמביא הוא עובר על לפני עור וא"כ לוקח יפת תאר וחרמי כהנים ומעשר בהמה וכל דבר האסור במכירתו הרי הוא עובר על לאו דאל תשת, והוא דבר חדש.
ומזה ראיה לדברי התומים (סי' ל"ד) שהקשה לפסול המסייע לגנב משום אל תשת, והקצוה"ח השיב דחיובו רק משום מזיק [ודבריו נפרכים מדברי הרא"ש בב"ק ומובא בסמ"ע (ס"ק י"ד)] ולהאמור נהי דחיוב התשלומין משום מזיק אבל מ"מ לפסול לעדות משום אל תשת דזהו ממש לאו דאל תשת לדברי הרמב"ם ז"ל ואולי היינו טעמא דרש"י ע"ז (נ"ה ב'), דאסור לסייע לנכרי בדבר שמצווה, משום אל תשת כהרמב"ם ז"ל, ועי' מג"א (סי' שמ"ז). ואמנם קשה לי טובא דא"כ גם הלוה ברבית הו"ל ג"כ בכלל דאל תשת וכן הסופר ועדים וערב, ומ"מ לא חשביה המשנה בכלל הלאוין בב"מ סוף פ' איזהו נשך, וצע"ג.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |