שער המלך/נטע רבעי/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ נטע רבעי ט

א

וכשם

שאין כו' כך אין נטע רבעי בסוריא כו'. כתב מרן ובתשובה להרמב"ן ז"ל סימן קנ"ו העלה דנטע רבעי נוהג אפילו בח"ל כו' ועיין בתוס' פ"ק דקדושין ד"ה אתרוג שוה לאילן שכתבו וז"ל וי"מ דאפילו מאן דתני כרם רבעי מודה כו' ויש נפקותא דאי פליגי דמאן דתני כרם רבעי דוקא אבל נטע רבעי אין נוהג כלל אפילו מדרבנן אם כן עכשיו בח"ל אין דין רבעי נוהג באילנות ואמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל כו' יע"ש ויש לדקדק דבסוף פ"ק דקדושין דף ל"ט אמרינן רב יוסף מערב ביזרני וזרע א"ל אביי והאנן תנן הכלאים מד"ס א"ל ל"ק כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה בח"ל נמי גזרו רבנן כלאי זרעים דבארץ לא אסרי בהנאה בח"ל לא גזרו רבנן וא"כ דכוותא נמי בנטע רבעי אפי' נימא דבארץ נוהג נטע רבעי מדרבנן אפ"ה בח"ל לא גזרו רבנן כיון דבארץ גופיה לא אסור בהנאה בנטע רבעי אלא דוקא באכילה אסור וגדולה מזו כתב הרא"ש בה' כלאים הביאו מרן הב"י בי"ד סימן רצ"ו לענין כלאי הכרם דקי"ל כר"י דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכתב הראב"ד דאינו חייב מלקות אבל איסורא מדרבנן מיהא איכא כתב וז"ל ואף לדעת הראב"ד נראה דלא אסירי בח"ל דאע"ג דאסור בהנאה בארץ כיון דלא אסורי אלא מדרבנן לא עדיף מכלאי זרעים דאסור מדאורייתא בארץ ולא גזרו עליה בח"ל יע"ש ואם כן כ"ש בנטע רבעי דאפילו בארץ אינו אסור בהנאה אלא באכילה ומדרבנן ואף לדעת הרמ"ה שכתב הרא"ש שם דאפי' בח"ל אסור היינו משום דבארץ גופיה אסור בהנאה אבל בנטע רבעי דאינו אסור בהנאה מודה וצריך לומר דס"ל להתוספות ז"ל דהא דקאמר התם כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בח"ל לא גזרו לאו ה"ט משום איסור הנאה אלא עיקר טעמא משום דכלאי זרעים אפילו בארץ מותרים באכילה כדתנן פ"ח דכלאים אלא כיון דגבי כלאי הכרם נקט איסור הנאה נקט גבי זרעים היתר הנאה והילכך גבי נטע רבעי דכיון דבארץ אסור באכילה מדרבנן בח"ל נמי גזרו רבנן ודע שראיתי להרא"ש בסוף פרקין שכתב לענין מבריך ומרכיב ולשינוייא דפ' משוח מלחמה לראב"י לא הוי מבריך ומרכיב בכלל נוטע אם כן אין ערלה נוהגת בח"ל אלא נוטע אילן מעיקרו שהרי פסקו התוספות שאין נטע רבעי נוהג בח"ל כמאן דתני כרם דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל א"כ בח"ל נאמר כו' כראב"י עכ"ל ויש לדקדק דלמה זה הוצרך הרא"ש להביא ראיה לדבריו ממה שפסקו התוס' גבי נטע רבעי והלא כלל זה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל גמ' ערוכה היא בר"פ כיצד מברכין ובפ' תולין דקל"ט ונראה שכונתו ז"ל כלפי מ"ש תלמידי הר' יונה ז"ל בר"פ כיצד מברכין וז"ל אבל ר"י הזקן ז"ל היה אומר שאין זו ראיה שנוכל לומר שלא אמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אלא דוקא גבי צלף כו' אבל בשאר מילי לא אזלינן לקולא דהיכא דאיתמר איתמר ועוד קשה למורי נר"ו מדאמרינן בקידושין ר"ן ורב ענן הוו אזלי באורחא חזו ההוא גברא דהוה זרע כו' א"ל לא צהריתו לא קי"ל כר"י דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כו' ואם איתא אמאי הוצרך לומר הא קי"ל כר"י לימא ליה כל המיקל בארץ כו' ומדלא הדר להו הכי שמעינן שאין זה הכלל אמור בכל מקום עכ"ד יע"ש הנה כי כן מבוארין הן דברי הרא"ש ז"ל שהוא ז"ל רצה לומר דבח"ל קי"ל כראב"י דמבריך ומרכיב אינו בכלל נוטע מטעמא דכל המיקל בארץ כדאמרינן בפ' כיצד מברכין ומשום דלא נימא דאין זה הכלל אמור אלא היכא דאיתמר בגמ' כס' ר"י הזקן לזה הוצרך להביא ראיה מדברי התוס' שפסקו דאין נטע רבעי נוהג בח"ל מטעמא דכל המיקל בארץ דס"ל דכללא הוא בכל מילי זה הנראה פשוט אצלי בכונת הרא"ש ז"ל ולדעת התוס' צ"ל דההיא דר"ן עדיפא מינה קאמר דאפילו בא"י קי"ל כר"י וכ"כ בס' מע"מ וזה ודאי דוחק ועוד נ"ל לחלק ולומר דע"כ לא אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אלא דוקא כי ההיא דפ' כיצד מברכין גבי צלף של ערלה וכיוצא דהספק בא לפנינו ומספ"ל אי חייב בערלה או אינו חייב כר"ע ומש"ה אמרינן כל המיקל כו' משום דכיון דאינו אלא מדרבנן הו"ל כספקא דרבנן ולקולא וכן נמי ההיא דפ' תולין דאמר ולישלח להו כר' טרפון דאמר כשותא אינו כלאים בכרם קי"ל כל המיקל בארץ כו' היינו משום דלישנא דלוי דקאמר כשותא בכרמא ערובא משמע דאפילו אם זרעו הוי כלאים בכרם ואסור בהנאה ואהא פריך ולישלח להו כר"ט דאם עבר וזרעו מותר דכל המיקל בארץ כו' אבל לכתחילה ודאי דאסור לזרוע דאין לנו ליכנס לבית הס' לכתחלה והיינו דהוצרך ר"ן לומר לא צהריתו הא קי"ל כר"י משום דהתם הוה זרע שערי ביני גופני לכתחילה ולכתחלה ודאי לא היה להם ליכנס לבית הס' אי לאו מטעמא דקי"ל כר"י וראיה לדבר מ"ש ה"ה ז"ל פ"ו מה' ערובין דבס' חשיכה אין מערבין עירובי תחומין לכתחילה ומ"מ אם עירב ספק חשיכה עירובו עירוב וכתב שם ה"ה דהטעם דלכתחילה אין מערבין שאין לו ליכנס לבית הספק שיהיה התחלת העירוב בספק יע"ש ועיין בהרב מש"ל ה' בכורות פ"ד בתוך התשובה וכמ"ש פ"י מה' מקואות בכללי ספק דרבנן כנ"ל נכון ועיין בתוספות בפ' תולין ד"ה ולישלח שכפי מ"ש שם בתוך דבריהם אין מקום לקו' תלמידי הר' יונה והנראה שאשתמיט מיניה מהרב מע"מ דברי התוספות הללו ודוק: ומכלל האמור יש לי לתמוה על מרן הב"י ז"ל דבש"ע י"ד סימן רצ"ד סעיף ז' כתב וזה לשונו דין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ כו' הנה מבואר מדבריו שהרב ז"ל סתם כסברת תלמידי הר' יונה ור"י הזקן שכתב בב"י דנטע רבעי נוהג בח"ל והיינו משום דלא אמרינן כל המיקל בארץ אלא דוקא היכא דאתמר בגמ' אלא שאח"כ כתב סברת רבינו בשם יש מי שאומר דאפי' כרם רבעי אינו נוהג בח"ל כמ"ש בב"י ואלו שם בסעיף י"ז כתב וז"ל אע"פ שמנהג עובדי אדמה להבריך גפנים בכל שנה כו' ואפי' בכרמים שישראל עובדים אותם ומבריכין אותם בכל שנה מותר משום דמבריך ומרכיב אינו חייב בערלה אלא בארץ אבל לא בח"ל ע"כ ומבואר הוא שסברא זו הוא סברת הרא"ש שכתבנו דס"ל דמבריך ומרכיב אין בו משום ערלה בח"ל מטעמא דכל המיקל בארץ והיינו כס' התוספות שכתבנו גבי נטע רבעי דאמרינן כל המיקל דאילו לדעת ר"י הזקן כיון דס"ל גבי נ"ר דלא אמרינן כל המיקל אלא דוקא היכא דאיתמר בגמ' ה"נ אית לן למימר גבי מבריך ומרכיב וכיון דמרן ז"ל פסק בנטע רבעי כס' ר"י הזקן איך פסק במבריך ומרכיב כסברת הרא"ש ז"ל דאזיל כסברת התוס' ולומר דמה שפסק מרן גבי נטע רבעי דנוהג בח"ל לאו היינו מטעמא דתלמידי הר"י ז"ל אלא דס"ל כדעת י"מ שכתבו התוספות דידן דאפי' למ"ד כרם רבעי נטע רבעי נוהג מדרבנן הא ודאי דחיקא מילתא טובא לומר שלדעת זו סמך מרן ז"ל בש"ע אחר שבב"י לא זכר שם דברי הי"מ הללו וצ"ע:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.