חדות יעקב/ברכות/נב/ב
תוספות ד"ה בברא כולי עלמא לא פליגי וכו'. וא"ת הואיל ולא פליגי בלשון ברא אמאי אמר בורא. וי"ל דלשון קרא עדיף. ע"כ. דבריהם קשים להולמם במה שכתבו דלשון קרא עדיף, דהא רבא לא אסיק אדעתיה קראי דמייתי רב יוסף דמינייהו מוכח שבורא ג"כ משמעותו לשעבר א"כ מאין הרגלים לומר לב"ה אליבא דרבא דניחא להו למינקט לישנא דקרא. וכן הקשה מהרש"א ז"ל בחידושי הלכות בלישנא דק"ק.
ולענ"ד היא קושיא אלימתא, ועלה בדעתי לומר דקושית התוספות קאי לדידן למה אנו אומרים בורא כיון דבית שמאי פליגי וס"ל דבורא פירושו דעתיד למברא ויותר טוב היה לנו לומר שברא דאליבא דכולי עלמא לשעבר משמע. וכן ראיתי להרב גופי הלכות בלשונות הגמרא (דף ק"י מדה"ס) שהבין כך בדבריהם כדי לתרץ קושיא אחרת מדברי התוספות דלעיל שכתבו ז"ל אבל קשה דא"כ מאי מקשו התוספות דף נ"ב ד"ה בברא וכו' וא"ת כיון דברא וכו' ויש לומר דהתם נמי כוונתם להקשות לדידן שאנו אומרים בורא לבית הלל יע"ש.
אמנם הדבר קשה לפרש כן מלשון התוספות שכתבו הואיל ולא פליגי בלשון ברא וכו' נראה מדבריהם דקיימי לסברת הנזכרת ראשונה דווקא שסובר דלא פליגי בית שמאי ובית הלל בברא אלא בבורא ואפשר להידחק דכפי זה מ"ש התוספות לא פליגי בלשון ברא הכוונה לדידן והכי קאמר כיון דבין לרבא ובין לר"י לא פליגי בית שמאי אבית הלל בברא א"כ תקשי לדידן אמאי אין אנו מברכים בלשון זה שהוא מוסכם אליבא דכולי עלמא וכד נידוק ביה שפיר הא ליתא משטחיות לשון הש"ס נראה דאיתותב רבא מחמת הני קראי דמייתי ר"י וכיון שכן מה קושיא שייך לדידן.
אשר על כן מה שנלע"ד הוא דכוונת התוספות קאי לר"י שהיה יכול להקשות לרבא דאם איתא כפי סברתו דבית שמאי פליגי בבורא אמאי קאמרי בית הלל בורא כיון שהיו יכולים לומר ברא שגם בית שמאי מודים. ואמאי פריך ליה מקראי דיוצר אור ובורא חושך וכו'. ואהא תירצו דניחא ליה לר"י להקשות לרבא מלישנא דקרא דאי אפשר שבית שמאי יהיו אומרים נגד הפסוק. אלא ודאי צריך לומר דבברא ובורא לא פליגי ודוק היטב כי קצרתי לאפס פנאי ולרגל המלאכה אשר לפני: