אילת השחר/שבת/נח/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רב נסים גאון רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש |
אפי' דיבור יבא באש. הא דהוצרך קרא לרבויי, משום דסד"א דכמו שקול אין בו משום מעילה, וא"כ אף הכלי שמוציא את הקול אינו נחשב שימוש, וקמ"ל שכן מקבל טומאה, ודוקא בכלי מתכות אתרבי, אבל בכלי עץ לא מקבל טומאה, ושופר לא חשיב כלי לקבל טומאה אא"כ ראוי לגמע בו מים וכדו' וכדלעיל (דף ל"ה ב'), ולפ"ז צריך להיות שכלי מתכת שעומד רק לראייה כגון מראה לא יקבל טומאה, דע"ז אין ריבוי.
והנה לקול היוצא מהפעמון קרי כאן "דיבור", ובעלמא כשכתוב דיבור היינו מילים, כמו שאמרו שבהמות אין להם כח הדיבור, אף שקול יש להם. [ולגבי ברכות קיי"ל דדיבור הוי הפסק, ושם דוקא דיבור הוי הפסק ולא קול בעלמא, רק חיתוך אותיות], וא"כ מנלן שגם דבר שרק משמיע קול הברה ולא מדבר דיבור נטמא, וצ"ע. ועכ"פ נראה פשוט דאחר שנתרבה דמשמיע קול טמא א"כ אפי' מה שמשמיע בלא פעולת האדם טמא (שהרי זוג שבבהמה משמיע קול מאליו).
ניטלו עינבליהן כו'. יש להסתפק בהא דכלים שנשברו טהרו, האם הוא משום שאינו כלי, או כיון שאינו משמש שימושו הראשון, ונ"מ מה הדין כשנעשה כלי אחר, דאם הוא משום שנשבר כאן הא לא נשבר, אבל אם הוא משום שאינו משמש שימושו ה"נ אינו משמש את שימושו, (ועיין כלים פכ"ח מ"ה). והביאו ראיה מתוס' בפסחים (דף ל"ג ב') שהביאו מתו"כ דדריש ששבירה מטהרת רק כלים ולא מאכלים, ואי נימא דיסוד הטהרה בשבירה משום שאינו ראוי, באוכלין הרי ראוי. ויש לדחות דמיירי בפרי שיש בו גרעין שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו, ומ"מ עם הפרי הוא מקבל טומאה, ולמדנו בתו"כ דאע"פ שעתה אינו ראוי לאכילה, כיון שבתחלה היה מאכל לא נטהר בשבירתו.
הואיל וההדיוט יכול להחזירו. והיינו דנחשב שעדיין הוא שלם. ועיין חכ"א (כלל ע"ג סי"ג) שכתב דמי שקונה כלי מגוי ואינו חפץ להטבילו שיתננו לאומן שישברנו ויתקננו ועי"ז חשיב שנעשה ביד ישראל. וצ"ע שרבא כאן סובר דאפי' בהדיוט יכול להחזירו חשיב כשבור, וא"כ לא צריך דוקא תיקון אומן, ואולי יודע מה נקרא שבור ואחרים לא יודעים כ"כ מה נקרא שבור [ועי' משנ"ת בזה לקמן דף פ"ג ע"ב].