בית הגדול/ב
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
ונדה את בנך. כי קטרגו עליו שהניח את אביו לעת זקנתו. ולאחר מותו בתוך אחיו יחלוק נחלה שוה בשוה:
בעריכה
ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת כו'. גיטין נ"ו א' איתא שהיה ציצתו כו' א"ד שהיה כסתו מוטלת בין גדולי רומי. ובערוך ערך צץ משמע שהיה לפניו הגירסא בפרקי דרבי אליעזר כמו שהוא בגמרא שם:
געריכה
אמרו לו הרי אביו כו'. לרבי יוחנן בן זכאי אמרו:
דעריכה
ונתן עיניו ברבי אליעזר. בעין טובה כמו (סנהדרין י"א א') נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן:
העריכה
והם נתונים לך במתנה. ואין בזה משום העברת נחלה דדרך מתנה מותר וכ"ש לתלמיד חכם (יפ"ת ב"ר פרשה מ"ב). ובזה יש ליישב קושיית המזרחי (סדר (וארא) [חיי שרה] ך"ד י') שטר מתנה כתב ליצחק כו'. איך עשה אברהם זה והלא קיים כל התורה ואפילו ערובי תבשילין כדאיתא ביומא (ך"ח ב') ואם כן איך העביר נחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק והא אמרינן (כתובות נג.) שיננא לא תהוי בי עבורא אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא כו' עכ"ד. ולפי מה שכתבתי בשם היפ"ת סרה קושייתו דמתנה מותר (ועיין משנה למלך הלכות מלכים פרק עשירי הלכה ז' תמה על דברי מזרחי הללו. והמרש"א בח"א סנהדרין (נ"ט ב') [צא.] הביא דברי הר"מ, וכתב תירוץ אחר על קושייתו, והוא דישמעאל בן שפחה היה שנולד קודם שנשתחררה, דלא מצינו ששחרר הגר קודם שנשאה ומסתמא לא שחרר אותה כו' ואין בן שפחה יורש כו' עיין שם עד סופו. ואחר נשיקות ידו מנוחתו כבוד, אומר אני על מה שכתב שהגר לא נשתחררה כשנשאה, הלא אדון הנושא שפחתו יוצאת לחירות כמבואר (אה"ע סי' ד' סעי' י"ב הג"ה וסי' ט"ו סעיף י') וביותר פלאי שסותר דברי עצמו במסכת שבת נ"ה ב' בח"א ד"ה [שנאמר] ויהיו בני יעקב כו', ששם כתב שהיו אברהם וזרעו אסורים לישא שפחה, והוא נשא את הגר שפחת שרה לפי שנשתחררה ממילא כדין הנושא לעבדו בת חורין דיוצא לחירות (כדאיתא גיטין מ' א') עיי"ש. גם בב"ר פרשה מ"ה איתא, ותתן אותה לאברהם אישה לאשה, ולא פילגש. ובדברי הימים (א' א' ל"ב) לא נזכר פלגש אלא אצל בני קטורה ועיין רד"ק שם. והמיישב דברי הרש"א לרווחה ישא ברכה:
ועריכה
אמר ה' צבאות. כן מובא גם כן לשון הפסוק בקדושין פ"ב ב'. והוא ט"ס כי בחגי ב' כתיב לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות. וכ"ה באבות פ"ו וסנהדרין ק"ג ב':
זעריכה
כל אורח שקר שנאתי. פירוש, כל עניני עולם הזה מכונים בשם שקר, כדכתיב שקר החן: