גן נעול/כפתור ראשון/ב
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
פרח ב
עוד טען הריב"ש בס' הנ"ל מדברי הרמב"ם (פ"ז מה' נחלות) שבפירוש מצריך הרמב"ם לשני עדים כשרים לירד לנחלה ולא סגי בעד אחד וז"ל מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו ואע"פ שאין משיאין את אשתו על פיהם לכתחלה הרי היורשין היו יורדים לנחלה על פיהם, וכן אם באו עדים שנפל גוב אריות ונמרים וכו', וכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו ואח"כ היו יורדים לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת. אבל לענין אם העידו עדים בדברים שחזקתן למיתה והעידו שראו אותן הדברים ושאבד זכרו אח"כ ונשמע שמת הרי אלו נוחלין על פיהם. הרי פירש כאן הרמב"ם ז"ל שעל פי שני עדים כשרים יורדים לנחלה ויורשין ולא סגי בעד אחד ואם כדברי זה המשיב הוא התשב"ץ הנ"ל למה לא סגי בעד אחד שנאמן מן התורה לדבריו דהא עשוי להגלות, ולאחר שהפסיק הריב"ש בדברים אחרים הביא ראיה מבוררת לזה שאין יורדים לנחלה ע"פ עד אחד מדאמרינן כתובות (פרק שני דייני גזירות) וכו'. ולפי ענ"ד איני מבין דבריו שהרי מבואר בקידושין (דף ס"ג ע"ב) איבעיא להו מהו ליסקול על ידו, פירש דאם אב שאמר קדשתי את בתי נאמן לאוסרה על אחרים ואם באו עדים שאחר כך זינתה אם סוקלין ע"י האב שאמר מקודם שקידשה לאיש או לא. רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין. רב אמר אין סוקלין כי הימני' רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימני', רב אסי וכו' ופסק הרמב"ם (פ"א מה' איסורי ביאה הלכה כ"ג) כרב עי"ש. אלמא אף דהימני' רחמנא לאב לאוסרה על אחרים בכל זאת אינו נאמן לסקול דלמאי דהימניא