כף החיים/יורה דעה/ה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
א) [סעיף א'] השוחט לשם קדשים וכו' ואפי' בזה"ז. כ"כ הראב"ד הביאו הכלבו וכן משמעות כל הפו' זב"ת או' א'.
ב
ב) שם. אפי' היא בעלת מום וכו' שפעמים שאדם מכסה מומה ואין ניכר. חולין מ"א ע"ב. טור בשם הרשב"א. ואפי' אינו מכוסה אסור משום לא פלוג. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' זב"ת או' ב'.
ג
ג) אבל אם היו מומים גדולים וניכרים כגון חתיכת יד או רגל אין חוששין וכשרה. הרשב"ץ דף ג' ע"ג. יש"ש פ"ב דחולין סי' כ"ד. שפ"ד או' א' ער"ה או' א' וכתב ודלא כהתב"ש או' כ"ב. פר"ת או' ב' זב"ש או' א' זבחי צדק או' א'.
ד
ד) שם. שזה כשוחט קדשים בחוץ. פי' מפני מראית העין שיסברו שזה שוחט לשם קדשים. כ"כ הרשב"א ורש"י והר"ן. והטור כתב דאיכא למיחש שמא עתה הקדישה והו"ל שוחט קדשים בחוץ. משמע דחיישינן שמא האמת כן הוא. ט"ז סק"א. ונ"מ בין הטעמים דלדברי הטור אסורה גם בהנאה ולטעם מפני מראית העין אינה אסורה רק באכילה ולא בהנאה וכן הסכים הב"ח וכתב דכן יש לפרש דברי הטור יעו"ש. וכ"מ מדברי הש"ע שכתב שחיטתו פסולה משמע דוקא באכילה ולא בהנאה וכ"כ השמ"ח או' ב' דבכ"מ שנזכר בסי' זה פסולה או אסורה היינו באכילה ולא בהנאה דלא החמירו בו כ"כ. וכ"ה דעת המש"ז או' א' ער"ה או' ב' זבחי צדק או' ד' וכתב ודלא כהפר"ח. ועיין לקמן סוף או' ח"י.
ה
ה) אבל אם אמר שלא בשעת שחיטה על בהמה שלו ה"ז עולה הוי הקדש מדאו' ולא מהני אם יאמר לשחוק אמרתי וכדומה ואסור ליהנות ממנה רק כונסים הבהמה לכיפה עד שתמות מאליה. שמ"ח או' א'.
ו
ו) שם. כיצד השוחט לשם עולה. דהיינו שאומר בשעת שחיטה הריני שוחט בהמה זו לשם עולה או שחיטה זו לשם עולה. שמ"ח שם.
ז
ז) שם. לשם תודה. וה"ה לקרבן נזיר אעפ"י שלא נדר להיות נזיר איכא למיחש לרואה שיאמר נדר בצנעה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' כריתי או' ג' שמ"ח או' ז' שפ"ד או' ב' זב"ת או' ה' זבחי צדק או' ב'.
ח
ח) ואפ' ידעינן ביה שאינו נזיר שרואין אותו שותה יין ומגלח בכל יום אפ"ה שחיטתו פסולה. תב"ש או' י"ח. שפ"ד או' ד' זבחי צדק או' ג'.
ט
ט) והשוחט לשם קרבן נזיר בין לשם חטאתו או עולתו או שלמיו שחיטתו פסילה. שמ"ח או' ז'.
י
י) שם. לשם תודה. וה"ה לשם שלמים. טור. לבוש. שפ"ד או' ב' פ"ת או' א' וכתב שכן כתוב בקצת ספרי הש"ע.
יא
יא) שם. לשם תמורה שחיטתו כשרה. והא דלא חיישינן הכא שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצנעא משום דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה תו' ש"ך סק"ג. שמ"ח או' ט' זב"ת או' ח'.
יב
יב) שם. לשם תמורה וכו' דוקא כשאין לו זבח בתוך ביתו אבל יש לו זבח בתוך ביתו ואמר לשם תמורת זבחי אימור שהמיר ופסול. ש"ך שם. פר"ח או' ד' שמ"ח שם. שפ"ד או' ג' זב"ת שם. זבחי צדק או' ט' ונראה דפסול ואסור בהנאה כאן. שפ"ד שם. אבל מדברי שאר הפו' משמע דאינו פסול רק באכילה ולא בהנאה משום דאינו אלא חששא.
יג
יג) שם. שחיטתו כשרה. דכיון שאינו נידר ונידב מידע ידיע שדרך שחוק והיתול אומר כן. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' זב"ת או' ד' וליכא למיטעי דדילמא מחייב בהו דאי הוה מחייב בהו קלא הוה ליה. פר"ח שם. זב"ת שם.
יד
יד) שם. שחיטתו כשרה. וכתב רש"ל בהגה (ביש"ש סוף פ"ב דחולין) דכאן מיירי שאינו לפנינו אז אמרינן אוקי גברא על חזקתו אבל אם הוא לפנינו ואומר לנו בהדיא שהוא חייב חטאת פשיטא דאסור והב"ח חולק עליו והט"ז סק"ג לחלק יצא דאם הוא אומר שכבר איזה זמן עבר עבירה ודאי משקר דאם הוא אמת היה כבר מוציא קול כדי שיתבייש ויתכפר אבל אם הוא בענין שאפשר שלא נודע לו עד האידנא או שאפשר שעשאה האידנא ודאי אמת אמר והשתא קמכוין להתבייש עכ"ל והב"ד כנה"ג בהגה"ט או' ג' וכ"פ השמ"ח או' ו' אלא שבתב"ש או' י"ד כתב דהמחמיר כרש"ל אפי' בזמן רב תע"ב דכדבריו נראה עיקר לדינא יעו"ש וכ"ה דעת הכרתי או' ו' דאין לחלק אם הודה על זמן קרוב או רחוק. וכ"ה דעת המש"ז או' ג'.
טו
טו) וכתב שם התב"ש דבין אומר כך אחר שחיטה או באיזה זמן שיהיה אבל לא להקל כמ"ש הפר"ח דאם אומר אחר שחיטה אינו כלום יעו"ש.
טז
טז) וה"ה בבהמת השותפות אוסר גם חלק חבירו. שפ"ד או' ה' זבחי צדק או' ו'.
יז
טוב) שם. ואומר זו לחטאתי וכו' וה"ה אם אומר לשם חטאתי או לחטאתי או זו חטאתי כל שאומר ביו"ד הר"ז פסולה. ט"ז סק"ד. פר"ח או' ז' פר"ת או' ד' כריתי או' ז' שמ"ח או' ה' זב"ת או' י"א. זבחי צדק או' ז' וה"ה באשם אם אמר בהני לישני. שמ"ח שם. זבחי צדק שם. אבל אם אומר זו לחטאת בלא יו"ד כשרה. ט"ז שם. ש"ך סק"ו. פר"ח שם. פר"ת שם. כריתי שם. שמ"ח או' ג' שו"ג או' ז' זב"ת שם. זבחי צדק או' ח'.
יח
חי) השוחט לשם קרבן יולדת שחיטתו כשרה ואפי' יש הלו אש דלא חיישינן שמא ילדה אשתו או הפילה דא"כ הו"ל קלא. אבל אם נודע שילדה אשתו או הפילה ואמר בשעת שחוטה לקרבן אשתו פסולה. פר"ח או' יו"ד. פר"ת או ז' שמ"ח או' יו"ד. ער"ה או' ב' זב"ת או' י"ד. זבחי צדק או' יו"ד. מיהו מ"ש שם הפר"ח דאסורה בהנאה חלק עליו הפר"ת שם וכתב דאינה אסורה רק באכילה ולא בהנאה. וכ"ה דעת הער"ה והזב"ת שם. ועיין לעיל או' ד'.
יט
יט) ודוקא שילדה בקרוב אבל הרחיקה לידתה ואמר בשעת שחיטה לקרבן אשתו כשרה. שמ"ח שם ובתב"ש או' ך' זבחי צדק או' י"א.
כ
ך) ואם אמר שלא בשעת שחיטה על בהמת עצמו הר"ז עולת אשתו ללידתה אסורה בהנאה אי יש לו אשה אע"ג דליכא קלא לא סמכינן אקלא להתיר בספיקא דאו' !שמ"ת שם. ועיין לעיל או' ה'.
כא
כא) והשוחט לשם קרבן תמיד או שאר קרבנות צבור יש להחמיר. שמ"ח שם. זבחי צדק או' י"ב. והיינו רק באכילה ולא בהנאה כיון דאינו אלא משום חומרא.
כב
כב) שם הגה. ויש פוסלין באשם תלוי וכו' כר' אליעזר דסתם מתני' כוותיה ומעשה רב דבבא בן בוטא עבד כוותיה כדאיתא בכריתות כ"ה ע"א. והרמב"ם והש"ע פסקו כחכמים שם דיחיד ורבים וכו' ביאור הגר"א.
כג
כג) שם הגה. ויש פוסלין באשם תלוי וכו' ויש לאסור אפי' במוצאי יוה"כ וכן בערב יוה"כ אף דאין נקרב בערב יוה"כ. כריתי או' ח' מיהו בס' ישועות יעקב בפיה"ק כתב להתיר במוצאי יוה"כ וכן בס' ערוך לנר על מס' כריתות דף כ"ה צידד ג"כ להקל ביום שאחר יוה"כ יעו"ש והב"ד דר"ת או' כ"ט.
כד
כד) שם בהגה. ויש להחמיר. וכ"פ השמ"ח או' ד' אבל הפר"ח או' ט' כתב דהעיקר כדברי הש"ע. וכ"כ הפר"ת או' ו' דכל כהאי ספיקא אזלינן לקולא בשל סופרים ומה גם בגזירה דרבנן כהא משום מראית העין עכ"ל. וכ"כ הזב"ת או' י"ב.
כה
כה) מי ששחט בהמתו לשם קרבן על אדם אחר המחויב אותו קרבן פסולה ל"מ מחוסר כפרה כגון שילדה אשת ראובן ושחט שמעון לשם קרבן יולדת של אשת ראובן דק"ל דלא בעינן דעת המתכפר כלל אלא אפי' אם היה ראובן מחויב חטאת חלב ושחט שמעון לשם חטאת ראובן פסולה דאמרינן נתרצה ראובן והו"ל הפרשתו הפרשה מעליא. שמ"ח או' י"ב.
כו
כו) ראובן השוחט בהמת שמעון ואמר שמעון בשעת שחיטה שחיטה זו לעולה וכדומה כשרה דכיון דאומר דבשחיטה זו תיעשה עולה ולשם כך תשחט והרי השוחט אינו מקיים מחשבתו וליכא מראית העין דידעי דלא שחטה השיחט לכך ולא נתקיימה מחשבתו אבל אם לא תלה בשחיטה רק אמר בשעת שחיטה הר"ז עולה או חטאתי ומחוייב חטאת אסרה ואפשר אפי' דאו' כיון דאין מעשה עצמו מוכיחין עליו. שמ"ח או' י"ג.
כז
כז) [סעיף ב'] שחט תרנגוליה וכו' כשרים. וטעמא משום דכיון דכ"ע ידעי דאין מינין אלו קריבים לגבי מזבח מידע ידעי דמשקר. ב"י.
כח
כח) שם. שחט תרנגוליה וכו' כשרים. וה"ה חיות כשריה. שמ"ח או' י"א.
כט
כט) שם. וה"ה לתורים קטנים וכו' אבל תורים גדולים ובני יונה קטנים פסול. טור. לבוש. ש"ך סק"ח. פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' ז' כריתי או' ט' שו"ג או' ט' זב"ת או' י"ד. זבחי צדק או' י"ג.
ל
ל) שם. וה"ה לתורים קטנים וכו' תורים קטנים שעדיין לא הצהיבו נוצותיה ובני יונה גדולים שהצהיבו נוצותיה. שמ"ח או' י"א. ועיין פ"ק דחולין דף כ"ב ע"ב מדין תורים ובני יונה איזו כשרים להקרבה ותלמוד ממנו לכאן שפסול.
לא
לא) וכתב הכריתי או' ט' שאחד שאל אותו בעיוה"כ אם יקח תורים לכפרה ולא הסכים כי באומרו זה כפרתי משמע עולה דג"כ לכפרה ותורים כשרים לעולה עכ"ל והיינו אם הם גדולים כמ"ש לעיל או' כ"ט יעו"ש. ועיין בא"א או"ח סי' תר"ה או' ג' שכתב דאף בעל מום אינו פוסל בעופות מחוסר אבר פוסל יעו"ש ועיין לעיל או' ג' ונ"מ דאף בתורים גדולים אם הוא מחוסר אבר כיון דפסול להקרבה אינו נפסל בשחיטה וכן לענין עיוה"כ. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' תר"ה או' כ"א יעו"ש.
לב
לב) והשוחט בהמה נקבה לעולה וכדומה ואפי' תור ובן יונה לפסח או לשלמים שחיטתו פסולה דכיון דמין זבח הוא טעו ביה אינשי. שמ"ח או' י"א. שפ"ד או' ח' וכן השוחט בהמה זקנה לשם עולה וכיוצא שחיטתו פסולה. תב"ש או' כ"ד. זבחי צדק או' י"ד.
לג
לג) [סעיף ג'] שנים ששוחטין וכו' פירוש אעפ"י שכחו של הכשר הוא לבד מספיק לשחוט ואין הפסול מסייע לו מ"מ כיון שגם הוא שוחט באותו פעם אוסר. ט"ז סק"ו. מיהו השמ"ח או' י"ד כתב דאם האומר כן אינו יכול לשחוט בלא סיוע השני והשני יכול בלעדו הו"ל האומר מסייע שאין בו ממש ואינו אוסר. והב"ד זבחי צדק או' י"ז. ועיין בשנות חיים או' י"ג שכתב דלדינא יש להחמיר בזה לכ"ע אפי' כשהפסול אינו יכול משום מראית העין יעו"ש והב"ד דר"ת או' ל"ד.
לד
לד) שם. בין שאוחזין בסכין אחד וכו' כלומר זה בקתא וזה בראשו ושוחטין א' לשם א' מכל אלו כלומר לשם עולה או לשם שלמים וכו' ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה. שו"ג או' יו"ד.
לה
לה) שם. בין שכל אחד סכינו בידו ושוחט. ע"י צירוף דהיינו ששחטו סי' א' בהיקף כדלקמן סי' כ"א סעי' ג' מהר"י זיין. זב"ת או' ט"ז.
לו
לו) שם. ונתכוין א' מהם לשם דבר הפוסל וכו' אעפ"י שהשני נתכוין לשם דבר כשר שחיטתן פסולה שהרי מעורבת היא מהכשר ומפסול. לבוש. זב"ת או' י"ז.
לז
לז) שם. וכן אם שחטו זה אחר זה. שהתחיל אחד ובא השני וגמר השחיטה. זב"ת או' י"ח.
לח
לח) שם. וכן אם שחטו זה אחר זה וכו' הש"ך והפר"ח כתבו דה"ד שהתחיל הפסול ושחט דבר שעושה אותה נבילה אבל התב"ש או' כ"ט הסכים דאפי' שחט מיעוט א' בקנה פסולה וכ"נ עיקר. ער"ה או' ג' וכ"ה דעת השפ"ד או' ט' זבחי צדק או' י"ח.
לט
טל) מיהו אם נגמרה השחיטה בהכשר דהיינו ששחט הרוב ואח"כ שחט הפסול מיעוט בתרא כשרה. ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"א. שמ"ח או' ט"ו. שפ"ד שם. ער"ה שם. שו"ג או' י"ב זב"ת או' י"ט. זבחי צדק או' י"ט.
מ
מ) שם. שאין כונתו אלא לצערו. עיין לעיל סי' ד' או' ל"ד.
מא
מא) שם הגה. ויש אוסרים בכל ענין וכו' ויש להחמיר. וכ"כ הלבוש. וכן הסכים הפר"ת או' ט' וכ"ה דעת הכריתי או' י"א. וכ"פ השמ"ח או' י"ד. אבל דעת הט"ז סק"ז להקל וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ג. ומ"מ סיים שם הט"ז כל זה להלכה אבל לא למעשה כיון דנפיק מפומייהו דב"י ורמ"א להחמיר אלא באם יש עוד צד אחר להקל כגון בתערובת יש לצרף גם היתר זה יעו"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |