אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/לד: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
(איסור הנאה ממעשה שבת)
 
 
שורה 50: שורה 50:
והקשה לפי זה מדוע באמת יהיה מותר להנות ממנו - הרי להלכה דין מעשה שבת הוא קנס חכמים, ומדוע חילקו בדבר זה ואסרו רק במעשה שבת השייך לאכילה. והציע לבאר שאף שלדעת התנאים מעשה שבת אינו אלא מדרבנן, מכל מקום סמכוהו על דרשת רבי יוחנן הסנדלר - ולכן קנסו רק באופן של אכילה ולא של הנאה [וכמשמעות השער הציון שציין לדברי הגמרא העוסקת בדעת רבי יוחנן הסנדלר, כביאור לפסקו להתיר הנאה גם בדעת רבי מאיר ורבי יהודה]. ואמנם הסיק בסוף דבריו שכל דבריו לבירור הסוגיא אך לא להלכה, ובספר מאור השבת (ח"א סימן יח) הביא כמה אחרוני זמנינו שכתבו בפשיטות שגם שאר הנאות אסורות אם עשה מלאכה במזיד, והניח הדבר בצ"ע.
והקשה לפי זה מדוע באמת יהיה מותר להנות ממנו - הרי להלכה דין מעשה שבת הוא קנס חכמים, ומדוע חילקו בדבר זה ואסרו רק במעשה שבת השייך לאכילה. והציע לבאר שאף שלדעת התנאים מעשה שבת אינו אלא מדרבנן, מכל מקום סמכוהו על דרשת רבי יוחנן הסנדלר - ולכן קנסו רק באופן של אכילה ולא של הנאה [וכמשמעות השער הציון שציין לדברי הגמרא העוסקת בדעת רבי יוחנן הסנדלר, כביאור לפסקו להתיר הנאה גם בדעת רבי מאיר ורבי יהודה]. ואמנם הסיק בסוף דבריו שכל דבריו לבירור הסוגיא אך לא להלכה, ובספר מאור השבת (ח"א סימן יח) הביא כמה אחרוני זמנינו שכתבו בפשיטות שגם שאר הנאות אסורות אם עשה מלאכה במזיד, והניח הדבר בצ"ע.


אך בפשטות דברי המשנ"ב מורים שלא כדבריו, שהרי לשון המשנ"ב הוא: אסור לו לעולם להנות מאותה מלאכה דקנוסוה רבנן, ומכל מקום מותר לו להנות מדמיה של המלאכה, ע"כ. הרי להדיא שלא חילק בין איסור אכילה לאיסור הנאה, אלא חילק בין הנאה מהמלאכה להנאה מדמיה של המלאכה.
אך בפשטות דברי המשנ"ב מורים שלא כדבריו, שהרי לשון המשנ"ב הוא: אסור לו לעולם להנות מאותה מלאכה דקנסוהו רבנן, ומכל מקום מותר לו להנות מדמיה של המלאכה, ע"כ. הרי להדיא שלא חילק בין איסור אכילה לאיסור הנאה, אלא חילק בין הנאה מהמלאכה להנאה מדמיה של המלאכה.


וביאור הענין כמו שכתב הברכת אברהם שהאיסור הוא על ה'מלאכה' ולא על ה'חפץ', ולכן כאשר מוכרו מותר לו להנות מדמיו.
וביאור הענין כמו שכתב הברכת אברהם שהאיסור הוא על ה'מלאכה' ולא על ה'חפץ', ולכן כאשר מוכרו מותר לו להנות מדמיו.