13,103
עריכות
←זכיית יורשים במותר המת - קנין וזכייה למת: משתמש: מי אדיר נא לבדוק אם הגהותי נכונות
(יצירת דף עם התוכן "== יום ראשון טו ניסן - שקלים דף ז == === זכיית יורשים במותר המת - קנין וזכייה למת === ;מותר המת לי...") |
(←זכיית יורשים במותר המת - קנין וזכייה למת: משתמש: מי אדיר נא לבדוק אם הגהותי נכונות) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
במשנה (ז.) מובאת מחלוקת תנאים משולשת בנוגע למותר המת. כאשר גבו מעות כצדקה עבור מת לצורכי קבורתו, לקניית קבר ותכריכים, ונותרו מעות מהמגבית, מה יעשו במעות אלו. דעת תנא קמא שמותר המת לירושיו, לדעת רבי מאיר - יהא מונח עד שיבוא אליהו ולדעת רבי נתן יש לבנות בכסף זה נפש על קברו, דהיינו מצבה. יש לשים לב שמחלוקת התנאים מתייחסת למקרה שבו נגבה הכסף עבור מת מסויים, ואילו במקרה שהמגבית היתה סתם לצרכי מתים, לכך מתייחסת המשנה בקטע הקודם ואומרת לכולי עלמא שמותר המתים למתים - דהיינו, שישתמשו במותר המעות לצורך מתים נוספים. | במשנה (ז.) מובאת מחלוקת תנאים משולשת בנוגע למותר המת. כאשר גבו מעות כצדקה עבור מת לצורכי קבורתו, לקניית קבר ותכריכים, ונותרו מעות מהמגבית, מה יעשו במעות אלו. דעת תנא קמא שמותר המת לירושיו, לדעת רבי מאיר - יהא מונח עד שיבוא אליהו ולדעת רבי נתן יש לבנות בכסף זה נפש על קברו, דהיינו מצבה. יש לשים לב שמחלוקת התנאים מתייחסת למקרה שבו נגבה הכסף עבור מת מסויים, ואילו במקרה שהמגבית היתה סתם לצרכי מתים, לכך מתייחסת המשנה בקטע הקודם ואומרת לכולי עלמא שמותר המתים למתים - דהיינו, שישתמשו במותר המעות לצורך מתים נוספים. | ||
כפי שנתבאר, דעת תנא קמא שהיורש הוא שזוכה | כפי שנתבאר, דעת תנא קמא שהיורש הוא שזוכה במותר המעות שנאספו לצורך המת. וביאור זכיית היורש בפשוטו נראה שהוא מכח המת. דהיינו, שעל ידי אסיפת המעות לצורך המת המסויים הזה, זכה בכך המת וממילא כשנשאר כסף שאין למת צורך בו - דינו כדין כל שאר ממון המת שבשעת מיתתו עובר ליורשיו. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
;מחלוקת הראשונים אם יש זכיה למת | ;מחלוקת הראשונים אם יש זכיה למת | ||
בעיקר הנדון אם יש זכיה למת, כותב המחנה אפרים שלכאורה נחלקו בכך רבותינו הראשונים. בגמרא בגיטין (יד:) איתא: הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו [שמת. רש"י] תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו. ומביא הגמרא את יישובו של רב זביד: הא והא בשכיב מרע, הא דאיתיה למקבל בשעת | בעיקר הנדון אם יש זכיה למת, כותב המחנה אפרים שלכאורה נחלקו בכך רבותינו הראשונים. בגמרא בגיטין (יד:) איתא: הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו [שמת. רש"י] תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו. ומביא הגמרא את יישובו של רב זביד: הא והא בשכיב מרע, הא דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות. ופירש רש"י שאם המקבל היה בשעת מתן מעות זכה בהם השליח עבורו מיד וממילא כשמת זכו יורשיו מכחו, אבל אם המקבל אינו בעולם "שכבר מת וזה לא היה יוצא, נמצאת זכיה בטעות ולא קנו יורשין". כלומר, במקרה שכשהשליח זכה עבור אותו אדם כבר מת אותו אדם ממילא לא התקיימה מחשבתו של המזכה שהיה סבור לזכות לאדם זה בחייו והרי זו זכייה בטעות. | ||
אמנם הרמב"ם פסק את חילוקו של רב זביד וביאר את טעם הדין באופן אחר, וזה לשונו (פ"י מזכיה ומתנה הי"ב) שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו הולך מנה זו לפלוני והלך ומצאו שמת, אם קיים היה בשעה שנתן לו השכיב מרע ינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו כו'. ואם לא היה קיים יחזרו ליורשי משלח שאין קנין למת. וכך גם פירשו הרי"ף, הרא"ש והטור. | אמנם הרמב"ם פסק את חילוקו של רב זביד וביאר את טעם הדין באופן אחר, וזה לשונו (פ"י מזכיה ומתנה הי"ב) שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו הולך מנה זו לפלוני והלך ומצאו שמת, אם קיים היה בשעה שנתן לו השכיב מרע ינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו כו'. ואם לא היה קיים יחזרו ליורשי משלח שאין קנין למת. וכך גם פירשו הרי"ף, הרא"ש והטור. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
כעין זה כתב בשו"ת מקור ברוך (ח"ב סימן כז) ודקדק זאת ממה שהביא הרמ"א (חו"מ סימן רי ס"ג) בשם הרשב"א בתשובה, וז"ל:המקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה. הרי שאף על פי שאין קנין וזכיה למת מכל מקום כל שהוא לצורך המת יש לו זכיה וקנין. | כעין זה כתב בשו"ת מקור ברוך (ח"ב סימן כז) ודקדק זאת ממה שהביא הרמ"א (חו"מ סימן רי ס"ג) בשם הרשב"א בתשובה, וז"ל:המקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה. הרי שאף על פי שאין קנין וזכיה למת מכל מקום כל שהוא לצורך המת יש לו זכיה וקנין. | ||
ובטעם הדבר ביאר שכל הטעם שאין למת קנינים הוא מטעם שאין לו צורך ואין לו השתמשות בשום דבר, וכמו שלסוברים שאיסורי הנאה חשיב אינו שלו הוא מטעם שאין | ובטעם הדבר ביאר שכל הטעם שאין למת קנינים הוא מטעם שאין לו צורך ואין לו השתמשות בשום דבר, וכמו שלסוברים שאיסורי הנאה חשיב אינו שלו הוא מטעם שאין השתמשות באיסורי הנאה הוא הדין במת שאין לו השתמשות בדבר זה אין שייך שתהיה מציאות שיהיה דבר "שלו". אבל במקום שיש למת צורך בו כגון ארון ותכריכים - אף למת יש קנין וזכיה. | ||
המקור ברוך מציין שסברא זו נמצאת אצלו בכתובים כשלושים שנה קודם הוצאת ספרו, ומציין שראה סברא זו גם בספר המאור אותו קיבל ממחברו ר' אלעזר מאיר פרייל גאב"ד ק"ק עליזאבעט באמריקה שכתב כן בשם גאב"ד טעלז ר' יוסף לייב. | המקור ברוך מציין שסברא זו נמצאת אצלו בכתובים כשלושים שנה קודם הוצאת ספרו, ומציין שראה סברא זו גם בספר המאור אותו קיבל ממחברו ר' אלעזר מאיר פרייל גאב"ד ק"ק עליזאבעט באמריקה שכתב כן בשם גאב"ד טעלז ר' יוסף לייב. | ||
הוא מוסיף לדון לפי זה בסברת רב"צ עוזיאל שרצה להתיר ניתוחי מתים מכח הסברא שגוף המת אינו שייך למישהו. שהרי מדברי הרשב"א שכל דבר שהוא לצורך המת יש לו קנין, יש ללמוד מכל שכן שגופו בעצמו שייך לו. | הוא מוסיף לדון לפי זה בסברת רב"צ עוזיאל שרצה להתיר ניתוחי מתים מכח הסברא שגוף המת אינו שייך למישהו. שהרי מדברי הרשב"א שכל דבר שהוא לצורך המת יש לו קנין, יש ללמוד מכל שכן שגופו בעצמו שייך לו. | ||