חותם תכנית/פתח דבר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(עיצוב) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
והודות לשמו הגדול כי ממרום נערה עלי רוח בינה, ובע"ה יגעתי ומצאתי. והחילותי לסדר ספרי הגדול אשר תכליתו הוא לברר ההתאחדות של התורה הכתובה עם המסורה ויחוסן זאת לזאת, עם כל העניינים הרבים, הכללים והגדרים ההגיוניים הדרושים לזה. עד כי עזרני ה' והוצאתי את הספר הגדול הזה, ארמון בנוי לתלפיות משוכלל ומיוסד על יסודות נאמנים וחזקים אשר לא ימוטו לעולם. בו ירוץ צדיק ונשגב, כי יפיח אמונה ויגיד צדקת דברי חז"ל. אל הספר הזה התפללתי, ויחן לי ה' שאלתי, ואקווה כי צער המבקר והמקנא לא יעלה על ראשו כי קדוש יהיה לה'. | והודות לשמו הגדול כי ממרום נערה עלי רוח בינה, ובע"ה יגעתי ומצאתי. והחילותי לסדר ספרי הגדול אשר תכליתו הוא לברר ההתאחדות של התורה הכתובה עם המסורה ויחוסן זאת לזאת, עם כל העניינים הרבים, הכללים והגדרים ההגיוניים הדרושים לזה. עד כי עזרני ה' והוצאתי את הספר הגדול הזה, ארמון בנוי לתלפיות משוכלל ומיוסד על יסודות נאמנים וחזקים אשר לא ימוטו לעולם. בו ירוץ צדיק ונשגב, כי יפיח אמונה ויגיד צדקת דברי חז"ל. אל הספר הזה התפללתי, ויחן לי ה' שאלתי, ואקווה כי צער המבקר והמקנא לא יעלה על ראשו כי קדוש יהיה לה'. | ||
ודע, כי כל זה הוא רק קיצור מפתח דבר של הקדמתי, ומהעניינים שנתבארו בגוף ההקדמה לא נגעתי פה עוד. כי שם נתבארו כמה עניינים שונים, שקשה לקצר כל עניין או לדלג על איזה מהם. כי כל העניינים ופרטיהם מסתבכים אלו באלו, כאשר כוננתי שם כל מיתרי דברי לקלוע על מטרת מצב היהדות, לחפש בחפש מחופש את הסיבה האמיתי של שפלותה וירידתה פלאים. וביארתי שם הסיבות הראשיות שיש בזה: א) רוע מצבה החמרי ושנויי זכיותיה; ב) התמוטטות הישיבות; ג) רפיון החזקת לומדי תורה; ד) שפלות מצב הרבנות{{תוספת|*|מדי אזכיר שני הפרטים האחרונים האלה על דל שפתי, תתלקח שלהבת יה בכל מוסדי גויתי ונוע ינוע לבבי בקרבי כנוע עצי יער ביום סער וסופה - ואינני שליט ברוחי לכלוא ולכבוש את רוחי הסומר בקרבי! רבים הם אשר בהטיפם דברים אודות מצב המוסרי שלנו, ישימו הרבנים מטרה לחיציהם, ואנכי מלאתי מילים על זה כלכל לא אוכל לא מצד נגיעתי ונסייתי לזה, באשר רב הרבנים הנני, כי אם מצד ידיעתי הרחבה והעמוקה בזה. כי זה כשש עשרה שנה אשר הנני נושא משא העם הקדוש הזה עלי, וכפי טבעי לתקן ולעשות משמר וסדר, הן בעניינים הנוגעים לתקנת העיר והן בענייני חיזוק הדת, למדתי הרבה מפי הניסיון. ובכל משך הזמן הזה נתתי ליבי להתבונן על פעילת הרבנים גם בשארי קהילות, לראות אם בידם לפעול כהצעקתה הבאה עליהם. וכיד הניסיון הטובה עלי, אוכל לאמר: כי כל אלה הדוברים עתק על הרבנים בזה, שגו ברואה. מצב הרבנות הוא אם כל הפרעות והקלקולים, והרבנים מה הם כי ילינו עליהם? כל עוד אשר הרבנות תהיה במצבה ההווה, אשר בחירת הרב תהיה ביד אנשי העיר; כל עוד אשר קצב שכירות הרב יהיה תלוי ביד אנשי העיר ומנהיגיה; כל עוד אשר הרב יהיה בעיני הממשלה כרב מסתתר - אין לקוות ולבקש מהרב מאומה! כל עניין תיקון, הן בענייני העיר והן בענייני הדת, לא ימלט שלא יהיה למורת רוח איזה מאנשי העיר, ועל פי רוב הוא עוד למורת רוח אלופיה ומנהיגיה, כי הלא מראשית התיקונים הוא לעשות גם בזה משמר וסדר נכון. ומי לא יודה כי אז סכנה גדולה מרחפת על ראש הרב. עד מהרה יפסקו צינורות פרנסתו ויסתמו מעיני שכירותו, אחרי כי רק בידם הוא הרב שאינו מיוסד על פי חוקי הממשלה, גם יסוד מחיתו אינו מיסודות נאמנים, שיהיו גלויים לעיני השמש, כי באין רב גלוי איך יהיה יסוד גלוי. וכאשר ינוד הקנה במים, כן ינוד כל הבניין העומד על יסוד רעוע, ורוח קל של שפתי איש כסיל ובער יערערהו עד היסוד. ואם הרב מרוב שלמותו בתורה ויראה הגיע למדה זו, לסכן נפשו ומחייתו במקום שיש חילול השם, אמנם ב"ב אשד הם כאחד האדם מה יאמרו בעת שיכרת אוכל מפיהם, ואז אין קצה למצוקות וצרות הרב מבית ומבחוץ. צאו נא וראו בעיר פלונית ותוכחו לדעת צדקת דברי. בעת אשר פלוני רצה לפרוץ פרצה גדולה בחומת הדת, ופלוני הרב המסובל בתורה ובמצוות לא עצר כוח עוד לשאת זאת בדממה, התחיל לדבר על לב הפורץ שיסור מדרכו ובדברים רכים משמן בירר לו כי פרצה גלויה בענייני הדת נחשבה גם לחטא כללי כי יחטא גם עד כלל האומה, כי הדת היא הנקודה היחידית המאחדת כלל האומה בימי גלותה ופזרונה הנורא, באשר אין לה שום נקודה מרכזית אחרת שהתאחדה ותחברה, וכל מי שפורץ בדת איזה דבר לעיני השמש הוא חוטא לה' ולעמו, כי הוא מפצל את האומה לפצלים וקורעה לגזרים.ועוד הרבה לדבר על ליבו דברים נמרצים יורדים חדרי בטן, שראויים היו מצדה שיקלעו אל המטרה. אבל האיש ההוא אטם אזניו משמוע, והרב מיראתו שלא תתרחב הפרצה בכל העיר, העיף דברים נמרצים בקהל רב - ומה היה סופו? השביעוהו תמרורים, הרווהו לענה, נרפו ממנו נטפי מי פרנסתו, וכל מעינותיה סתמו בעפר. או לכו נא וראו בעיר פלונית בעת שרצה אחד מראשי מנהיגיה לשנות ולתקן איזה דבר כפי רוח הזמן החדש, והרב עם כל היראים חרדו מאד מאוד על זה ואמרו בפה מלא כי לא יניחו זאת בשום אופן - מה עשה הראש ההוא? כבש כסף שכירותם. הספורים האלה, לא בעולם החזיון יסודתם, רק בעולם המעשה! ואם כי באמת כמו לשפת יתר יחשב ריבוי ההתאמתות על מעשים כאלה אשר יום יום יקרו ויאתיו, בכל זאת ראיתי כי לא למותר יהיה להודיע פה מעשה שהיה ואיך היה: בעת התהוות הספור השני בעיר פלונית הייתי גם אני שם לרגלי ענייני, ושלחו היראים והמרדים לדבר ה' אלי אל האכסניא איש עתי לבקש ממני להעיף אודות זה אמרים בקהל ועדה. ואנכי אשר מטבעי הנני עשוי לבלי חת מלאתי בקשתם. וליוקר העניינים שביארתי בדרוש ההוא, ואשר גם כיום טעמם לא פג כי כאז כן עתה עודם נחוצים, אמרתי להמתיק פה מעט מתמצית דברי. בראשית דברי דברתי אודות כוח המנהגים בכלל, וכוח המנהג ההוא בפרט, הראיתי לדעת כי המנהגים הקדומים יסודתם בהררי קודש, ולמרות המתחכמים האומרים לאמר: "משך ימי חיי כאומה וקיומה הוא ממש כמו חיי איש פרטי, אשר ימים יודיעוהו חכמה ונסיונות שונים יאלפוהו בינה, ועל כן הנער שומע בקול הזקן. וכן כל אומה בימי זקנותה תוסיף חכמה ודעת, ואין לה לשמוט בקול צעיריה שהיו בראשיתה" - לנגד האומרים כן בררתי כי דבריהם הבל וריק, כי במה דברים אמורים? בעניינים אשר בשכל וניסיון יסודתם, כי אז מדור לדור ישתלמו בידיעות וניסיונות, אולם בענייני הדת אשר הם בידינו בקבלה ומסרה מפי הקב"ה נהפוך הדבר. הקודמים שהיו קרובים להקבלה והמסורה עמדו על שפת המעין הקדוש, ושאבו מעט מים חיים, מים קדושים וטהורים, זכים וצלולים בפכותם. והלא גם הפילוסוף האשכנזי הנודע בהציבו גבולות בין החכמות לדעת איזו חכמה התעלתה בימים אלה בגרם המעלות נגד ימים העברו, ואיזו ירדה מטה נגד מצבה בדורות הקודמים - אמר: "החכמות אשר בהרגש ובשכל יסודן היו אז על גבי מרומי המעלות, כי אין ערך ושעור להשגת הראשונים נגד השגת האחרונים; אולם החכמות אשר תבקשנה עזר מפי הניסיון, אלו עלו מעלה בימים אלה, יען כי מדור לדור יתרבו הנסיונות והאמצעים במה לעשות נסיונות מדויקים ומה נעני אנן עוד בעניין אשר בהררי הקבלה והמסורה יסודו? ודאי, כי אין שיעור וערך לידיעת הראשונים והשומש{{הערה|שם=לא הבנתי}} נגד ידיעת המאוחרים וכמאמרם ז"ל "אם הראשונים כמלאכים וכו' | ודע, כי כל זה הוא רק קיצור מפתח דבר של הקדמתי, ומהעניינים שנתבארו בגוף ההקדמה לא נגעתי פה עוד. כי שם נתבארו כמה עניינים שונים, שקשה לקצר כל עניין או לדלג על איזה מהם. כי כל העניינים ופרטיהם מסתבכים אלו באלו, כאשר כוננתי שם כל מיתרי דברי לקלוע על מטרת מצב היהדות, לחפש בחפש מחופש את הסיבה האמיתי של שפלותה וירידתה פלאים. וביארתי שם הסיבות הראשיות שיש בזה: א) רוע מצבה החמרי ושנויי זכיותיה; ב) התמוטטות הישיבות; ג) רפיון החזקת לומדי תורה; ד) שפלות מצב הרבנות{{תוספת|*|מדי אזכיר שני הפרטים האחרונים האלה על דל שפתי, תתלקח שלהבת יה בכל מוסדי גויתי ונוע ינוע לבבי בקרבי כנוע עצי יער ביום סער וסופה - ואינני שליט ברוחי לכלוא ולכבוש את רוחי הסומר בקרבי! רבים הם אשר בהטיפם דברים אודות מצב המוסרי שלנו, ישימו הרבנים מטרה לחיציהם, ואנכי מלאתי מילים על זה כלכל לא אוכל לא מצד נגיעתי ונסייתי לזה, באשר רב הרבנים הנני, כי אם מצד ידיעתי הרחבה והעמוקה בזה. כי זה כשש עשרה שנה אשר הנני נושא משא העם הקדוש הזה עלי, וכפי טבעי לתקן ולעשות משמר וסדר, הן בעניינים הנוגעים לתקנת העיר והן בענייני חיזוק הדת, למדתי הרבה מפי הניסיון. ובכל משך הזמן הזה נתתי ליבי להתבונן על פעילת הרבנים גם בשארי קהילות, לראות אם בידם לפעול כהצעקתה הבאה עליהם. וכיד הניסיון הטובה עלי, אוכל לאמר: כי כל אלה הדוברים עתק על הרבנים בזה, שגו ברואה. מצב הרבנות הוא אם כל הפרעות והקלקולים, והרבנים מה הם כי ילינו עליהם? כל עוד אשר הרבנות תהיה במצבה ההווה, אשר בחירת הרב תהיה ביד אנשי העיר; כל עוד אשר קצב שכירות הרב יהיה תלוי ביד אנשי העיר ומנהיגיה; כל עוד אשר הרב יהיה בעיני הממשלה כרב מסתתר - אין לקוות ולבקש מהרב מאומה! כל עניין תיקון, הן בענייני העיר והן בענייני הדת, לא ימלט שלא יהיה למורת רוח איזה מאנשי העיר, ועל פי רוב הוא עוד למורת רוח אלופיה ומנהיגיה, כי הלא מראשית התיקונים הוא לעשות גם בזה משמר וסדר נכון. ומי לא יודה כי אז סכנה גדולה מרחפת על ראש הרב. עד מהרה יפסקו צינורות פרנסתו ויסתמו מעיני שכירותו, אחרי כי רק בידם הוא הרב שאינו מיוסד על פי חוקי הממשלה, גם יסוד מחיתו אינו מיסודות נאמנים, שיהיו גלויים לעיני השמש, כי באין רב גלוי איך יהיה יסוד גלוי. וכאשר ינוד הקנה במים, כן ינוד כל הבניין העומד על יסוד רעוע, ורוח קל של שפתי איש כסיל ובער יערערהו עד היסוד. ואם הרב מרוב שלמותו בתורה ויראה הגיע למדה זו, לסכן נפשו ומחייתו במקום שיש חילול השם, אמנם ב"ב אשד הם כאחד האדם מה יאמרו בעת שיכרת אוכל מפיהם, ואז אין קצה למצוקות וצרות הרב מבית ומבחוץ. צאו נא וראו בעיר פלונית ותוכחו לדעת צדקת דברי. בעת אשר פלוני רצה לפרוץ פרצה גדולה בחומת הדת, ופלוני הרב המסובל בתורה ובמצוות לא עצר כוח עוד לשאת זאת בדממה, התחיל לדבר על לב הפורץ שיסור מדרכו ובדברים רכים משמן בירר לו כי פרצה גלויה בענייני הדת נחשבה גם לחטא כללי כי יחטא גם עד כלל האומה, כי הדת היא הנקודה היחידית המאחדת כלל האומה בימי גלותה ופזרונה הנורא, באשר אין לה שום נקודה מרכזית אחרת שהתאחדה ותחברה, וכל מי שפורץ בדת איזה דבר לעיני השמש הוא חוטא לה' ולעמו, כי הוא מפצל את האומה לפצלים וקורעה לגזרים.ועוד הרבה לדבר על ליבו דברים נמרצים יורדים חדרי בטן, שראויים היו מצדה שיקלעו אל המטרה. אבל האיש ההוא אטם אזניו משמוע, והרב מיראתו שלא תתרחב הפרצה בכל העיר, העיף דברים נמרצים בקהל רב - ומה היה סופו? השביעוהו תמרורים, הרווהו לענה, נרפו ממנו נטפי מי פרנסתו, וכל מעינותיה סתמו בעפר. או לכו נא וראו בעיר פלונית בעת שרצה אחד מראשי מנהיגיה לשנות ולתקן איזה דבר כפי רוח הזמן החדש, והרב עם כל היראים חרדו מאד מאוד על זה ואמרו בפה מלא כי לא יניחו זאת בשום אופן - מה עשה הראש ההוא? כבש כסף שכירותם. הספורים האלה, לא בעולם החזיון יסודתם, רק בעולם המעשה! ואם כי באמת כמו לשפת יתר יחשב ריבוי ההתאמתות על מעשים כאלה אשר יום יום יקרו ויאתיו, בכל זאת ראיתי כי לא למותר יהיה להודיע פה מעשה שהיה ואיך היה: בעת התהוות הספור השני בעיר פלונית הייתי גם אני שם לרגלי ענייני, ושלחו היראים והמרדים לדבר ה' אלי אל האכסניא איש עתי לבקש ממני להעיף אודות זה אמרים בקהל ועדה. ואנכי אשר מטבעי הנני עשוי לבלי חת מלאתי בקשתם. וליוקר העניינים שביארתי בדרוש ההוא, ואשר גם כיום טעמם לא פג כי כאז כן עתה עודם נחוצים, אמרתי להמתיק פה מעט מתמצית דברי. בראשית דברי דברתי אודות כוח המנהגים בכלל, וכוח המנהג ההוא בפרט, הראיתי לדעת כי המנהגים הקדומים יסודתם בהררי קודש, ולמרות המתחכמים האומרים לאמר: "משך ימי חיי כאומה וקיומה הוא ממש כמו חיי איש פרטי, אשר ימים יודיעוהו חכמה ונסיונות שונים יאלפוהו בינה, ועל כן הנער שומע בקול הזקן. וכן כל אומה בימי זקנותה תוסיף חכמה ודעת, ואין לה לשמוט בקול צעיריה שהיו בראשיתה" - לנגד האומרים כן בררתי כי דבריהם הבל וריק, כי במה דברים אמורים? בעניינים אשר בשכל וניסיון יסודתם, כי אז מדור לדור ישתלמו בידיעות וניסיונות, אולם בענייני הדת אשר הם בידינו בקבלה ומסרה מפי הקב"ה נהפוך הדבר. הקודמים שהיו קרובים להקבלה והמסורה עמדו על שפת המעין הקדוש, ושאבו מעט מים חיים, מים קדושים וטהורים, זכים וצלולים בפכותם. והלא גם הפילוסוף האשכנזי הנודע בהציבו גבולות בין החכמות לדעת איזו חכמה התעלתה בימים אלה בגרם המעלות נגד ימים העברו, ואיזו ירדה מטה נגד מצבה בדורות הקודמים - אמר: "החכמות אשר בהרגש ובשכל יסודן היו אז על גבי מרומי המעלות, כי אין ערך ושעור להשגת הראשונים נגד השגת האחרונים; אולם החכמות אשר תבקשנה עזר מפי הניסיון, אלו עלו מעלה בימים אלה, יען כי מדור לדור יתרבו הנסיונות והאמצעים במה לעשות נסיונות מדויקים ומה נעני אנן עוד בעניין אשר בהררי הקבלה והמסורה יסודו? ודאי, כי אין שיעור וערך לידיעת הראשונים והשומש{{הערה|שם=לא הבנתי}} נגד ידיעת המאוחרים וכמאמרם ז"ל "אם הראשונים כמלאכים וכו' (עיין [[בבלי/שבת/קיב/ב|שבת קיב:]] וירושלמי שקלים פ"ה ה"א) ומלבד זה הנה היהדות לא תדע גבולי הילדות והשיבה, כי בכל עת יש במחזיקיה התמזגות והתחברות כל שני הכוחות. בראשיתם היו מלאים חכמה ועצה כישישים ועוד ביתר שאת וכנ"ל, ובכמה וכמה דורות שאח"ז מצאנום מלאים עוד כוח עלומים להתגבר ולהתנשא על כל המציקות והתלאות והשפטים הנוראים הנעלים מעל גבולי יכולת אנושית שבאו עליהם לרגלי שמירת דתם. וגם בכל דור ודור יש לכל אחד לדעת כי היהודי יש לו לאמר תמיד "נער הייתי" - להתגבר בגבורה נפלאה על מדיחי ומעני - "וגם זקנתי" — בחכמה ובתבונה, כי "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב". זאת היא מטרת היהדות ותעודת כל יהודי ויהודי אשר הזקנות והבחרות נשקו בהדי הדדי. וזאת הייתה כוונת אברהם אבינו עליו השלום בהטביעו במטבעותיו "זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצר אחר" ([[בבלי/בבא קמא/צז/ב|בבא קמא צז:]]), כי אחרי שהוא היה הראשון שהאיר עיני דורו באור אמונה הצרופה, באור אמונת ה' אלהי ישראל, הורה להם כי מטרת היהדות היא אשר הבחרות והזקנות תגדלנה תמיד זע"ז. לחכמה, תהיה חכמת ישישים חכמתם; ולכוח וגבורה, יהיה כוח עלומים כוחם. כי הדת האלקית היא עניין נצחי, ונערות וזקנות הם רק סימנים וציונים של התחלפות הזמנים, אותות הכמות והאיכות של הכליון; אבל בנצחיים אין זקנה ובחרות, כי אין כליון והפסד בנצחיים. וע"כ ראוי מאוד להשתדל בשמירת המנהגים הקודמים, כי ההסרה ממנהגים הצודקים היא ראשית ההסרה מדרכי האמונה אשר תסבב הסרה גדולה. הדת היא מסילת החיים, וכמו ההולך במסילה יש לו לשמור רגליו בכל צעד וצעד, כי אם יטה אשוריו מני ארח בצעד אחד, יהיה הצעד הזה סיבה להסרה כללית מדרך הישרה, כי יאבד כל דרכו ויתעה כשה אובד ולא יגיע למחוז חפצו - כן יש לשמור במסילת החיים כל צעד וצעד. כי ההטיה בצעד אחד תהיה סיבה להטיה כללית מדרך האמונה. ומה גם בעת שרבו המתפרצים נחוץ מאוד לשמור כל פסיעה ופסיעה וצעד וצעד. וכמאמרם ז"ל דבשעת גזירה יש לכל אחד ליתן נפשו גם על עניין של "שנוי ערקתא דמסאנא" ([[בבלי/סנהדרין/עד/ב|סנהדרין עד:]]): גם על שנוי כל דהו בהליכות הדת [המנעלים הם אמצעי ההילוך], כי השנוי הזה יסבב שנויים גדולים. ולכן מאוד מאוד יש להשגיח בימינו אלה על חומת הדת שלא יהיה בה נקב וסדק כל שהוא. כי המים הזדונים הסבו והקיפו כל החומה מסביב, ואם יפתח לפניהם נקב כמחט של סדקית, אז בקול שאון גדול ונורא באכזריות חמה ושטף אף ישטפו ויעברו לעשות כלה ונחרצה. וכדברי החוזה "[[תנ"ך/ישעיה/כה#ד|כי רוח עריצים]]" — מסבב ומקיף האומה והאמונה, "כזרם" - המקיף - "קיר". מכל זה יש לראות כי אין מקום להקל ולזלזל חלילה במנהגים הקדומים. וכבר נתבאר כי אין בזה הטענה של ילדות וזקנות, בשגם כי בעיני הדת נערכים המאוחרים נגד הקודמים כערך הבנים נגד האבות. וכמאמר החכם "[[תנ"ך/משלי/כג#כב|שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך]]": הזהיר להעריך תמיד הדורות המאוחרים נגד הקודמים, כערך הבנים אל האבות. ומאד יש להשתדל לקיים דבריהם, כי האבות ינחילו לבניהם ענינים טובים ומועילים, ולא יתעום מדרך האושר. וזהו כוונת חז"ל שהביאו הקרא הזה לענין חיזוק שמירת המנהגים (עיין ברכות ריש הרואה במתני' ושם [[בבלי/ברכות/סג/א|דף סג.]]) ובירו' סוף ברכות "אם נתיישנו ד"ת בפיך אל תבזה עליהן, מ"ט ואל תבוז כו'". ועוד שם "אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך — אם החלה רוח הזקונים לפעם בה ולהתיימר בכבוד דורם בגלל כי הם בימי זקנות האומה "עמוד וגדרה" כו', - אז יש לשמור מאד הגדרים והסייגים ולהוסיף שמירה על שמירה, כשמירת המטמונים בעת ירביון שודדי לילה. ומה ששארכתי עוד בענייני המנהגים עפ"י חוקי ההלכה, ובייחוד במנהג ההוא [אשר עליו סבבו צירי דברי] אין פה המקום להעתיקם. | ||
{{ש}} | {{ש}} | ||
ועתה אעתיק מעט מדברי שהחילותי אח"כ לדבר מפרט של חלישת עוז הרבנים ורפיון כחם לעמוד בפרץ בני דורם, אחרי כי במאורע ההוא התראה המחזה הזה בעצם תוארו הנורא והאיום. | ועתה אעתיק מעט מדברי שהחילותי אח"כ לדבר מפרט של חלישת עוז הרבנים ורפיון כחם לעמוד בפרץ בני דורם, אחרי כי במאורע ההוא התראה המחזה הזה בעצם תוארו הנורא והאיום. | ||
{{ש}} | {{ש}} | ||
אם נשא עין, נראה כי בכל עת שצמחו לענה ורוש בכרם אמונת ישראל, היו עפ"י רוב בזה שתי סיבות: א) קוצר דעת אנשי ההמון; ב) רפיון כח של האנשים היראים. כלל העדה יאבה תמיד ללכת בדרכי ה', וע"כ גם המדיחים יתחכמו לעשות לכל ענייני הדחתם ברק של טובת האומה. ההמון וכל המוכים בסנורים ילכו אחריהם כשור לטבח. והרבנים והיראים שיודעים ומבינים כל דבר לאשורו, ובפיהם ובלבבם לפקוח עיני ההמון, חדלי כוח הם מעשות תושיה כי באשר ידיהם רותקו בשלשלאות הדוחק והלחץ, ע"כ שפתותיהם סוגרו על מסגר מבלי יוכלו לדבר נכוחות. וכ"ז הוא באשמת העדה שלא תשכיל להטיב מצב רבניהם שלא יהיו מוכרחים להתרפס תחת רגלי המנהיגים הבוערים. והחיזיון הנורא הזה צייר לנו המקונן ירמיה בעצם אמתת תמונתו, ובהעמיקנו לעיין בדבריו נראהו כמו יעמוד אחרי כותלי הדור ההוה, רואה ומתבונן בהנהגתם. בתארו לנו בשרד האמת מצב דור החורבן, (אמר איכה א' ה'.) "היו צריה לראש אויביה שלו". יסוד הנצחון במלחמה תלוי בשמירת מקום המרכז של תוצאות המלחמה, ומחובת שרי הצבא לפקח ולהשגיח שיהיו אנשי חיל מזוינים ומנוסים עומדים הכן, בכדי שיחליפו מקום אנשי המלחמה אחרי שיחעמלו ויתיגעו מרוב עבודתם, לבלי להניח המקום בלי מגינים ושומרים, ובעשותם כן יהיה מקום המרכז שמור והניצחון לא יאחר לבא. הלב הוא מקום המרכז של האדם, והיצ"ט והיצה"ר נלחמים עבורו, וכל אחד ואחד משחדל להשיגהו בגורלו, וכמאחז"ל: (בראשית רבה פרשה ל"ד) "הצדיקים לבם ברשותם וכו'", אם לבך דילי אנת כולה דילי" וכו' (עי' ירוש' ברכות פ"א). והמקונן יצייר לנו ע"ד המליצה, כי אולי עוד היתה תקוה שיצהיר מרוב עמלו ויגיעו במלחמתו התמידית יתייגע, ואז יהיה ביד היצ"ט להשיג הלב מטרת חפצו ברשותו, אבל אחרי כי "היו צריה" - צוררי הדת - "לראש" - למנהיגים - לאויביה" - היצה"ר, שהוא מהאויבים הפנימיים [כי צר הוא מבחוץ ואויב הוא מבפנים] "שלו" - יכולים לנוח כי יש להם על מי שיסמכו שיחליפו את מקומם. אמנם ליסוד כחם, להטות לב העם אחריהם, יש בזה שתי סיבות: א) הסיבה מצד ההמון וקצרי הדעת היא משום, "כי ה' הוגה על רוב פשעיה" - כי עוד יזכירו ש"ש בעת שירבו לפשוע ולהדיח, כי מראים איך הם מבקשים טובת האומה והצלחתה, וגלל כן "עולליה" - האנשים שאין להם דעת כעוללים - "הלכו שבי לפני צר", ועל ידי זה "ויצא מן בת ציון" - מן כלל האומה - "כל הדרה"; ב) והסיבה של שתיקת הגדולים והטובים היא משום "כי היו שריה כאילים" - באילים יצקה הטבע עניין פלא, כי בעת הליכתם ישענו כ"א הראש שלו שהוא האבר הראשי והחשוב מכל האיברים על זנב חברו. וכן עשתה אז האומה כי נתנה אשר הראשים יהיו נשענים על הפחותים והגרועים, על אנשים אשר אין בהם קורטוב רגש האנושי, רחוקים ממידת היושר והצדק, ומיד אנשים כאלה משפט חית הראשים יצא, אם לשבט או לחסד, ובזה החלישו מטה עוזם ונטלו כוחם, הגלידום והקפיאום שלא יניעו לעשות דבר נגד רצונם. וזהו עומק מליצת חז"ל | אם נשא עין, נראה כי בכל עת שצמחו לענה ורוש בכרם אמונת ישראל, היו עפ"י רוב בזה שתי סיבות: א) קוצר דעת אנשי ההמון; ב) רפיון כח של האנשים היראים. כלל העדה יאבה תמיד ללכת בדרכי ה', וע"כ גם המדיחים יתחכמו לעשות לכל ענייני הדחתם ברק של טובת האומה. ההמון וכל המוכים בסנורים ילכו אחריהם כשור לטבח. והרבנים והיראים שיודעים ומבינים כל דבר לאשורו, ובפיהם ובלבבם לפקוח עיני ההמון, חדלי כוח הם מעשות תושיה כי באשר ידיהם רותקו בשלשלאות הדוחק והלחץ, ע"כ שפתותיהם סוגרו על מסגר מבלי יוכלו לדבר נכוחות. וכ"ז הוא באשמת העדה שלא תשכיל להטיב מצב רבניהם שלא יהיו מוכרחים להתרפס תחת רגלי המנהיגים הבוערים. והחיזיון הנורא הזה צייר לנו המקונן ירמיה בעצם אמתת תמונתו, ובהעמיקנו לעיין בדבריו נראהו כמו יעמוד אחרי כותלי הדור ההוה, רואה ומתבונן בהנהגתם. בתארו לנו בשרד האמת מצב דור החורבן, (אמר איכה א' ה'.) "היו צריה לראש אויביה שלו". יסוד הנצחון במלחמה תלוי בשמירת מקום המרכז של תוצאות המלחמה, ומחובת שרי הצבא לפקח ולהשגיח שיהיו אנשי חיל מזוינים ומנוסים עומדים הכן, בכדי שיחליפו מקום אנשי המלחמה אחרי שיחעמלו ויתיגעו מרוב עבודתם, לבלי להניח המקום בלי מגינים ושומרים, ובעשותם כן יהיה מקום המרכז שמור והניצחון לא יאחר לבא. הלב הוא מקום המרכז של האדם, והיצ"ט והיצה"ר נלחמים עבורו, וכל אחד ואחד משחדל להשיגהו בגורלו, וכמאחז"ל: (בראשית רבה פרשה ל"ד) "הצדיקים לבם ברשותם וכו'", אם לבך דילי אנת כולה דילי" וכו' (עי' ירוש' ברכות פ"א). והמקונן יצייר לנו ע"ד המליצה, כי אולי עוד היתה תקוה שיצהיר מרוב עמלו ויגיעו במלחמתו התמידית יתייגע, ואז יהיה ביד היצ"ט להשיג הלב מטרת חפצו ברשותו, אבל אחרי כי "היו צריה" - צוררי הדת - "לראש" - למנהיגים - לאויביה" - היצה"ר, שהוא מהאויבים הפנימיים [כי צר הוא מבחוץ ואויב הוא מבפנים] "שלו" - יכולים לנוח כי יש להם על מי שיסמכו שיחליפו את מקומם. אמנם ליסוד כחם, להטות לב העם אחריהם, יש בזה שתי סיבות: א) הסיבה מצד ההמון וקצרי הדעת היא משום, "כי ה' הוגה על רוב פשעיה" - כי עוד יזכירו ש"ש בעת שירבו לפשוע ולהדיח, כי מראים איך הם מבקשים טובת האומה והצלחתה, וגלל כן "עולליה" - האנשים שאין להם דעת כעוללים - "הלכו שבי לפני צר", ועל ידי זה "ויצא מן בת ציון" - מן כלל האומה - "כל הדרה"; ב) והסיבה של שתיקת הגדולים והטובים היא משום "כי היו שריה כאילים" - באילים יצקה הטבע עניין פלא, כי בעת הליכתם ישענו כ"א הראש שלו שהוא האבר הראשי והחשוב מכל האיברים על זנב חברו. וכן עשתה אז האומה כי נתנה אשר הראשים יהיו נשענים על הפחותים והגרועים, על אנשים אשר אין בהם קורטוב רגש האנושי, רחוקים ממידת היושר והצדק, ומיד אנשים כאלה משפט חית הראשים יצא, אם לשבט או לחסד, ובזה החלישו מטה עוזם ונטלו כוחם, הגלידום והקפיאום שלא יניעו לעשות דבר נגד רצונם. וזהו עומק מליצת חז"ל ([[בבלי/שבת/קיט/ב|שבת קי"ט ע"ב]]) "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנאמר היו שריה כאילים - לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה" — והוא מליצה נפלאה, וכל המאמרים שם סובבים ע"ז הנקודה, "כי לא מצאו מרעה" כי המרעה והפרנסה שלהם היה ע"י צינורות מקולקלים ומכוערים כאלה, ובעצמם לא מצאו מיצועי הפרנסה. ואחרי כי ההמון לא יבינו והגדולים לא יבינום, ע"כ הגם כי מחוק הנרדף לחגור שארית כוחו נגד רודפיו ומתקוממיו, אבל פה לא הרגישו מאומה ולכן, "וילכו בלא כוח לפני רודף" - כי לא ינסו את כחם להמלט מהם, כי לא יכירום לרודפים. [אין כוונתו להוציא הנתיבים מפשטותם אולם ע"ד כוונה שניה מכילים כוונה המוסרית, בשגם כי המאחז"ל מתפרש רק עד"ז, ובכללי הדרוש הראיתי שיש מקים לפרש כן, ושזהו דרך חז"ל בדרשתם]. | ||
{{ש}} | {{ש}} | ||
נתבאר לנו אמיתת דברינו, כי רפיון מצב הרבנים הוא סבה גדולה לירידת האומה במצבה המוסרי. כי בעת אשר אויבי האמונה ירדפוה באף וחמה ומזוינים עם כלי מלחמה שנונים ולא יחסר להם דבר - אין לאוהביה ולמחזיקיה במה ללחום גם מלחמת מגן להגן עליה. כי גם אלה אשר מצד עצמם עצרו כוח לעמוד בקשרי המלחמה, הנה רוע מצבם סגר עליהם הדרך, ומנהיגי האומה יחתמו להם בעד כוכבי אורם. וכל מי שיודע מצב היהדות וראשיה ורבניה היראים בימינו אלה, יראה אמתת דברינו. ואם איפוא כן, מדוע תפזרו עוד מלח על פצעי לב הרבנים? הרב אשר מעודו נתגדל על ברכי התורה והאמונה ויודע איך להוקיר כל סעיף וסעיף מסעיפי הדת, באשר מסר נפשו עליה ועוד היום יחיה חיי צער וגם חייו אלה תלויים לו מנגד, בעוד שבכשרונותיו ורוב יגיעו היה גם הוא יכול לחיות חיי תענוג, להתענג על נועם מחמדי תבל, ורק בעבור שהתורה חביבה עליו ובאמונתו יחיה הנהו מסתפק לחיות גם בדרכה של תורה פת במלח וכו' - רב כזה, הלא תשתפך עליו נפשו בראותו איזה עניין קלקול והשחתה בעירו, אבל בפנותו כה וכה יתחיל להרגיש כובד כבליו אשר על ידיו ורגליו, מבלי יכול לזוז ממקומו, ויחשוב א"ע כהאסיר אשר ברזל באה נפשו. ולהוות נפשו עוד יטפלו עליו אשמת העם! אין זה כי אם רוע לב! | נתבאר לנו אמיתת דברינו, כי רפיון מצב הרבנים הוא סבה גדולה לירידת האומה במצבה המוסרי. כי בעת אשר אויבי האמונה ירדפוה באף וחמה ומזוינים עם כלי מלחמה שנונים ולא יחסר להם דבר - אין לאוהביה ולמחזיקיה במה ללחום גם מלחמת מגן להגן עליה. כי גם אלה אשר מצד עצמם עצרו כוח לעמוד בקשרי המלחמה, הנה רוע מצבם סגר עליהם הדרך, ומנהיגי האומה יחתמו להם בעד כוכבי אורם. וכל מי שיודע מצב היהדות וראשיה ורבניה היראים בימינו אלה, יראה אמתת דברינו. ואם איפוא כן, מדוע תפזרו עוד מלח על פצעי לב הרבנים? הרב אשר מעודו נתגדל על ברכי התורה והאמונה ויודע איך להוקיר כל סעיף וסעיף מסעיפי הדת, באשר מסר נפשו עליה ועוד היום יחיה חיי צער וגם חייו אלה תלויים לו מנגד, בעוד שבכשרונותיו ורוב יגיעו היה גם הוא יכול לחיות חיי תענוג, להתענג על נועם מחמדי תבל, ורק בעבור שהתורה חביבה עליו ובאמונתו יחיה הנהו מסתפק לחיות גם בדרכה של תורה פת במלח וכו' - רב כזה, הלא תשתפך עליו נפשו בראותו איזה עניין קלקול והשחתה בעירו, אבל בפנותו כה וכה יתחיל להרגיש כובד כבליו אשר על ידיו ורגליו, מבלי יכול לזוז ממקומו, ויחשוב א"ע כהאסיר אשר ברזל באה נפשו. ולהוות נפשו עוד יטפלו עליו אשמת העם! אין זה כי אם רוע לב! | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
'''א)''' כמו בכל איש פרטי יפעלו החושים עליו יותר מהשכל והבינה, ויסור למשמעתם הרבה יותר מכדי אשר ישמע לקול השכל - כן הוא בכלל האנשים כי ימשכו וינהו אחרי האנשים שהחושים יחושו אולי יהנו מהם יותר מאשר ינהרו אחרי אנשי לבב אנשי מדע ובינה, אשר עפ"י משפט השכל והבינה יש להם להתקרב אליהם. וע"כ העשירים הם מרכז האומה ואחריהם כל אדם ימשוך. | '''א)''' כמו בכל איש פרטי יפעלו החושים עליו יותר מהשכל והבינה, ויסור למשמעתם הרבה יותר מכדי אשר ישמע לקול השכל - כן הוא בכלל האנשים כי ימשכו וינהו אחרי האנשים שהחושים יחושו אולי יהנו מהם יותר מאשר ינהרו אחרי אנשי לבב אנשי מדע ובינה, אשר עפ"י משפט השכל והבינה יש להם להתקרב אליהם. וע"כ העשירים הם מרכז האומה ואחריהם כל אדם ימשוך. | ||
{{ש}} | {{ש}} | ||
'''ב)''' אם נשים לב להתבונן בתהלוכות בני אדם, נראה כי הקצינות והעשירות היא הרעיון הממלא חדרי לב כל איש, וכל אחד ישים מעינו אך בו. שם גביר וקצין יקר בעיניהם מאד, והאושר וההצלחה האמתית בעולם היא לדעתם רק להתעשר או להיקרא בשם עשיר. וגלל כן יתאמץ כל אחד להעריך כל מעשיו ותנועותיו בערך מעשי העשיר והקצין. הפזור העצום על כל המותרות, על היכלי עונג. על מלבושי כבוד ואבני חן; הפיזור הנורא אשר יתר לב איש יתר ממקומו בנשאו שמו על שפתיו, וכל איש אוהב עמו באהבה טהורה יחרד וירגז בזכרו השמות שעשה בקרב עמנו, רמס וכלה כל רגשות היהודים באשר הם יהודים, מצץ לשד חיותם נערים יזקנו, יקמטו בלא עת, ימותו בלא יומם בעת שיחסר להם למלאות רוח הפזור הסוער בקרבם; הפיזור האיום אשר נתן חרב פיפיות ביד שונאינו ומנדינו, המושך עלינו רוח קנאה ושנאה כיום כמו מלפנים, כי בכל עת צרה היה הפזור מראשי הסבות שהרעו והשחיתו לנו - הפיזור אשר מבית ומחוץ הוא משחית, בכל זאת אהוב ורצוי מאד ולמענו יחפץ כל אחד לרכוש לו שם עשיר וקצין. באשר לפי דעתם, העשיר הוא תכלית האנושיות, וחיי העשיר הם תכנית החיים. וע"כ יגבילו שם אדם בגבולי העשירות וחיי האיש בהתמצאות תאוות החיים כחיי העשיר. וע"כ יעמלו להגיע אל מטרת שם האדם ולחיות חיים הנקרא בשם חיים, למלאות כל מה שרגשי החיים דורשים מאתם. זאת היא אחת מהפעולות הטובות של העת החדשה! לעלוקת הזמן החדש שתי בנות, התאווה והכבוד המדומה, וכל היום "הב הב" תקראנה בקול גדול ולא יסף. אמנה בצדק תקרא העת החדשה בשם "עת החיה", יען כי חיה רעה היא, רעה עוד מחיתי יער, לאכול בשר איש ולמוץ את דמו; חיה רעה ונוראה מחית כשדה, לדוש הרי האמונה כעפר ולהדיק כל גבעות ישראל כאבק דק; שיניה שיני אריה ומלתעות לביא לה לשים גפן האמונה לשמה. נורא הוא מצב האיש אשר מבלי משים לב הושיט ידו אליה, כי תבלענו כשאול חיים, אותו והונו וכל אשר לו - זה גורל האנשים המציינים תכלית החיים וחייו בציוני העשירות והתמלאות התאוות. ורק מעטים הם האנשים הנצולים מפחד הרעיון המבהיל הזה. כי רק היחידים השרידים אשר בכל מאמצי כוחם יתדבקו אל ה' ותורתו, רק המה לא יפחדו מהתקוממות רגשות האנושיות והאות החיים, באשר יודעים ומכירים מה היא התכלית האמיתית של האנושיות והחיים. וכמאה"מ "[[תנ"ך/תהילים/קכד#ב|לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם]]" - בעת ההתקוממות של רעיונות שיא ורגשות בדויים מציוני האדם והרהוריו, "אזי חיים בלעונו" - היינו לברוח למלתעות רגשות החיים המדומים. - ומעתה נשלם החיזיון שחזינו, כי מבואר נגלה טעם הב', כי הסרת העשירים מדרכי כאמונה היא הסרה כללית, כי אחרי אשר תשוקת ההתדמות להעשירים פועל כ"כ על רוח בני אדם עד כי לא יכבד עליהם לקנותה בכל מחיר שבעולם, בכל האמצעים הכבדים והקשים הנעלים מגבולי יכולת אנושית ע"כ בעת שיחזו כי העשירים שמו להם ההתנכרות להיהדות והיהודים וההסרה מאמונה לקו בכל מעשיהם וההתדמות אל העמים למשקולת ינסו גם הם לעשות כן, לקנות שם עשיר, שם אשר לשמו ולזכרו תאוות כל נפש. ואם כי שקרא לא קאי ויש כמה מאלה המפריזים ממונם על ענייני הנהגת ביתם להשיג שם עשיר שלא יגיעו למטרת חפצם, כי הרבה אנשים יבינו וידעו מצבם האמיתי, ועוד יבולע להם שיחדלו מלתת אמון בהם, כי יתעוררו לבקש חשבון הכנסתם והוצאתם, ובראותם כי אינם עולים בד בבד, יבינו כי הנהגתם הנפרזה היא רק מכונה לבלוע חיל זרים עי"ז - אבל כמו עצם רעיון העשירות אינו מתאים עם דרכי השכל, כן הוא כל אורחותיה; וגם בכ"פ יצלח להם לרמוס עי"ז כמה אנשים כי יגדילו ענפי המסחר ויגלגלו גלגלי המרכולת בלא הרף, וילאו כולם למצוא פתח חשבון האמתי, וע"כ יש כמה אנשים אשר ישחקו משחק חזיונם על במת משחק התבל, כהמשחקים האומנים אשר ישימו לפניהם מסך ומסוה על פניהם וכל מלבושם ותנועתם יהיו ממש כתואר ותנועת האיש המתואר בחזיון המשחק, וכל הרואים ידמו כי הוא האיש המתואר. וכן יצלח להמשחק האומן להוליך שולל כל חוזיו, עד שישלים החיזיון והמסך יפול והמסווה יסיר מעל פניו, אז יכירוהו כולם וידעו מי הוא. כן יש כמה אנשים, שצלחה בידם לשחוק החיזיון בכל משך משחקם כל משך ימי חייהם להוליך כל הרואים שולל ורק בעת שיפיל המסך ותורם המסווה בכלות ימי חייהם ראום והכירום כלם כי היו מהמשחקים האוחזים עיני הרואים והמשנים תוארם בתואר איש אחר, ולבשו אדרת העשירות למען כחש. וגלל כן יש אנשים אשר כמו שמשקרים ומרמים בכל הליכותיהם ותנועותיהם למען השיג שם עשיר, כן ישלימו פעולת רמאותם בהסרתם מדרכי ה' ובהתדמותם אל העמים ודרכיהם. כי מי יעיז עוד פניו לחקור אודות מצבו, מי לא יראה כי כסף תועפות לו וכי בין עשירים וקציני עם שמן חלקו, הלא העני לא יתרחק מבית ה', אחרי כי שם ישפוך שיחו לפניו בהתעטף עליו נפשו, ושם ימצא נוחם לנפשו הנעצבת והנדכאה; העני לא יתדמה אל העמים, נשי הענייה לא תלכנה פרועות לשמצה. ע"כ ככל הנהגתו בבית ובחוץ, כן היא הנהגתו עם ה', הכל ברמאות וניכלות להמשיך עליו שם עשיר, ורק בגלל זה דעת דרכי ה' לא יחפץ. וכמאמר החוזה ירמיה | '''ב)''' אם נשים לב להתבונן בתהלוכות בני אדם, נראה כי הקצינות והעשירות היא הרעיון הממלא חדרי לב כל איש, וכל אחד ישים מעינו אך בו. שם גביר וקצין יקר בעיניהם מאד, והאושר וההצלחה האמתית בעולם היא לדעתם רק להתעשר או להיקרא בשם עשיר. וגלל כן יתאמץ כל אחד להעריך כל מעשיו ותנועותיו בערך מעשי העשיר והקצין. הפזור העצום על כל המותרות, על היכלי עונג. על מלבושי כבוד ואבני חן; הפיזור הנורא אשר יתר לב איש יתר ממקומו בנשאו שמו על שפתיו, וכל איש אוהב עמו באהבה טהורה יחרד וירגז בזכרו השמות שעשה בקרב עמנו, רמס וכלה כל רגשות היהודים באשר הם יהודים, מצץ לשד חיותם נערים יזקנו, יקמטו בלא עת, ימותו בלא יומם בעת שיחסר להם למלאות רוח הפזור הסוער בקרבם; הפיזור האיום אשר נתן חרב פיפיות ביד שונאינו ומנדינו, המושך עלינו רוח קנאה ושנאה כיום כמו מלפנים, כי בכל עת צרה היה הפזור מראשי הסבות שהרעו והשחיתו לנו - הפיזור אשר מבית ומחוץ הוא משחית, בכל זאת אהוב ורצוי מאד ולמענו יחפץ כל אחד לרכוש לו שם עשיר וקצין. באשר לפי דעתם, העשיר הוא תכלית האנושיות, וחיי העשיר הם תכנית החיים. וע"כ יגבילו שם אדם בגבולי העשירות וחיי האיש בהתמצאות תאוות החיים כחיי העשיר. וע"כ יעמלו להגיע אל מטרת שם האדם ולחיות חיים הנקרא בשם חיים, למלאות כל מה שרגשי החיים דורשים מאתם. זאת היא אחת מהפעולות הטובות של העת החדשה! לעלוקת הזמן החדש שתי בנות, התאווה והכבוד המדומה, וכל היום "הב הב" תקראנה בקול גדול ולא יסף. אמנה בצדק תקרא העת החדשה בשם "עת החיה", יען כי חיה רעה היא, רעה עוד מחיתי יער, לאכול בשר איש ולמוץ את דמו; חיה רעה ונוראה מחית כשדה, לדוש הרי האמונה כעפר ולהדיק כל גבעות ישראל כאבק דק; שיניה שיני אריה ומלתעות לביא לה לשים גפן האמונה לשמה. נורא הוא מצב האיש אשר מבלי משים לב הושיט ידו אליה, כי תבלענו כשאול חיים, אותו והונו וכל אשר לו - זה גורל האנשים המציינים תכלית החיים וחייו בציוני העשירות והתמלאות התאוות. ורק מעטים הם האנשים הנצולים מפחד הרעיון המבהיל הזה. כי רק היחידים השרידים אשר בכל מאמצי כוחם יתדבקו אל ה' ותורתו, רק המה לא יפחדו מהתקוממות רגשות האנושיות והאות החיים, באשר יודעים ומכירים מה היא התכלית האמיתית של האנושיות והחיים. וכמאה"מ "[[תנ"ך/תהילים/קכד#ב|לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם]]" - בעת ההתקוממות של רעיונות שיא ורגשות בדויים מציוני האדם והרהוריו, "אזי חיים בלעונו" - היינו לברוח למלתעות רגשות החיים המדומים. - ומעתה נשלם החיזיון שחזינו, כי מבואר נגלה טעם הב', כי הסרת העשירים מדרכי כאמונה היא הסרה כללית, כי אחרי אשר תשוקת ההתדמות להעשירים פועל כ"כ על רוח בני אדם עד כי לא יכבד עליהם לקנותה בכל מחיר שבעולם, בכל האמצעים הכבדים והקשים הנעלים מגבולי יכולת אנושית ע"כ בעת שיחזו כי העשירים שמו להם ההתנכרות להיהדות והיהודים וההסרה מאמונה לקו בכל מעשיהם וההתדמות אל העמים למשקולת ינסו גם הם לעשות כן, לקנות שם עשיר, שם אשר לשמו ולזכרו תאוות כל נפש. ואם כי שקרא לא קאי ויש כמה מאלה המפריזים ממונם על ענייני הנהגת ביתם להשיג שם עשיר שלא יגיעו למטרת חפצם, כי הרבה אנשים יבינו וידעו מצבם האמיתי, ועוד יבולע להם שיחדלו מלתת אמון בהם, כי יתעוררו לבקש חשבון הכנסתם והוצאתם, ובראותם כי אינם עולים בד בבד, יבינו כי הנהגתם הנפרזה היא רק מכונה לבלוע חיל זרים עי"ז - אבל כמו עצם רעיון העשירות אינו מתאים עם דרכי השכל, כן הוא כל אורחותיה; וגם בכ"פ יצלח להם לרמוס עי"ז כמה אנשים כי יגדילו ענפי המסחר ויגלגלו גלגלי המרכולת בלא הרף, וילאו כולם למצוא פתח חשבון האמתי, וע"כ יש כמה אנשים אשר ישחקו משחק חזיונם על במת משחק התבל, כהמשחקים האומנים אשר ישימו לפניהם מסך ומסוה על פניהם וכל מלבושם ותנועתם יהיו ממש כתואר ותנועת האיש המתואר בחזיון המשחק, וכל הרואים ידמו כי הוא האיש המתואר. וכן יצלח להמשחק האומן להוליך שולל כל חוזיו, עד שישלים החיזיון והמסך יפול והמסווה יסיר מעל פניו, אז יכירוהו כולם וידעו מי הוא. כן יש כמה אנשים, שצלחה בידם לשחוק החיזיון בכל משך משחקם כל משך ימי חייהם להוליך כל הרואים שולל ורק בעת שיפיל המסך ותורם המסווה בכלות ימי חייהם ראום והכירום כלם כי היו מהמשחקים האוחזים עיני הרואים והמשנים תוארם בתואר איש אחר, ולבשו אדרת העשירות למען כחש. וגלל כן יש אנשים אשר כמו שמשקרים ומרמים בכל הליכותיהם ותנועותיהם למען השיג שם עשיר, כן ישלימו פעולת רמאותם בהסרתם מדרכי ה' ובהתדמותם אל העמים ודרכיהם. כי מי יעיז עוד פניו לחקור אודות מצבו, מי לא יראה כי כסף תועפות לו וכי בין עשירים וקציני עם שמן חלקו, הלא העני לא יתרחק מבית ה', אחרי כי שם ישפוך שיחו לפניו בהתעטף עליו נפשו, ושם ימצא נוחם לנפשו הנעצבת והנדכאה; העני לא יתדמה אל העמים, נשי הענייה לא תלכנה פרועות לשמצה. ע"כ ככל הנהגתו בבית ובחוץ, כן היא הנהגתו עם ה', הכל ברמאות וניכלות להמשיך עליו שם עשיר, ורק בגלל זה דעת דרכי ה' לא יחפץ. וכמאמר החוזה ירמיה "[[תנ"ך/ירמיה/ט#ה|שבתך בתוך מרמה]]" - כל ישיבתך והנהגתך, היא הכל במרמה לא כפי מצבך האמתי, וגם "במרמה מאנו דעת אותי" - הינם מתרחקים מדרכי ה' ג"כ לרמות עי"ז האנשים להיקרא בשם עשיר. - עכ"פ מבואר מכ"ז טעם הב' מדוע העשירים פועלים הרבה על כלל העדה, והוא מצד כי כולם רוצים להתדמות אליהם.{{ש}} | ||
'''ג)''' מדרך המון האנשים בראותם שני ענינים זה אח"ז שיכול לחול ע"ז משפע סיבובי, יקשרום בקשר הסבה. וע"כ בראותם כי העשירים יסירו מדרכי ה' יוציאו משפט מעוקל לאמר, כי ההסרה והצלחת הזמן הן כסבה ומסובב. ואם כי אין לכם שום ראיה לאמת זאת, אבל בפחזותם לא יבקשו ראיות, כי למראה מיניהם ישפטו. וגס יטו אזן לאלה האומרים כי היהדות היא למסך מבדיל בעד כמה}}; ה) אי סדר בלימודים . - ולבל יהיו דברי בעיני הקוראים כהשערה גרידא היוצאת מלב המשער בחומו מרוב התפעלותו, שאין בכוחו עוד לשוב אחור ולהביט עליה אם אין בה איזה מגרעת כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות ברורות בנויות על אדני הבקורת האמתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק גדול מקורות האומה ורוב גלגולי מכותיה; ועי"ז היה בידי לברר וללבן השנויים הרבים שעברו על הפרטים האלה, ואיך שבעתים ידועים נתחלפו ונשתנו הפרטים האלה. ועמדתי בדיוק על נקודת עתות השינויים, כי ע"י ידיעת זמני השינויים בדיוק | '''ג)''' מדרך המון האנשים בראותם שני ענינים זה אח"ז שיכול לחול ע"ז משפע סיבובי, יקשרום בקשר הסבה. וע"כ בראותם כי העשירים יסירו מדרכי ה' יוציאו משפט מעוקל לאמר, כי ההסרה והצלחת הזמן הן כסבה ומסובב. ואם כי אין לכם שום ראיה לאמת זאת, אבל בפחזותם לא יבקשו ראיות, כי למראה מיניהם ישפטו. וגס יטו אזן לאלה האומרים כי היהדות היא למסך מבדיל בעד כמה}}; ה) אי סדר בלימודים . - ולבל יהיו דברי בעיני הקוראים כהשערה גרידא היוצאת מלב המשער בחומו מרוב התפעלותו, שאין בכוחו עוד לשוב אחור ולהביט עליה אם אין בה איזה מגרעת כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות ברורות בנויות על אדני הבקורת האמתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק גדול מקורות האומה ורוב גלגולי מכותיה; ועי"ז היה בידי לברר וללבן השנויים הרבים שעברו על הפרטים האלה, ואיך שבעתים ידועים נתחלפו ונשתנו הפרטים האלה. ועמדתי בדיוק על נקודת עתות השינויים, כי ע"י ידיעת זמני השינויים בדיוק | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||