מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/יג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
אין תקציר עריכה
 
(5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
==א-ב==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי''' אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:


'''ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים.'''  מלמד שהיו כל הארצות כשרות לדבור עד שלא נתקדשה א"י אבל משנתקדשה א"י לא היה דבור על הנביאים בכל מקום אלא על המים שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/א#ג|יחזקאל א ג]]}} היה היה דבר ד' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ח#ב|דניאל ח ב]]}} ואני הייתי על אובל אולי {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/י#ד|דניאל י ד]]}} ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל: וכן יונה לא היה מדבר עמו אלא על המים, ר' יהודא אומר אף בתחלה לא היה מדבר עם הנביאים אלא על המים שנאמר היה היה. ר' נחמיה אומר בתחלה היה דבר עם הנביאים בכל מקום מה ת"ל היה היה דבר ד' אל יחזקאל שלא היתה רוח הקודש תדירה עליו: בארץ מצרים. יכול בכרך ת"ל בארץ בשדה לא היה מידבר עמו מדבר היה עמו חוץ לכרך וכן משה אומר לפרעה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ט#כט|שמות ט כט]]}} בצאתי את העיר ומה תפלה קלה לא נתפלל בתוך הכרך דבר חמור לא כ"ש ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך מפני שהיא מליאה גלולים ועדיין אני אומר דיבר עם משה חוץ לכרך אבל כשהיה משה מדבר עם אהרן לא היה מדבר עמו חוץ לכרך ת"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים מקיש דברות אהרן לדברות משה מה משה חוץ לכרך אף אהרן חוץ לכרך מה משה בכה אמר אף אהרן בכה אמר מה משה אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא אף אהרן אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא. מה משה נזכר על הפרה ועל המאור ועל השמן המשחה ועל קטרת הסמים אף אהרן נזכר על הפרה ועל המאור ועל שמן המשחה ועל קטרת הסמים ת"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן מקיש גדולתו של אהרן לגדלתו של משה: לאמר. ר' אליעזר אומר מנין שכסדר דברות שהיו במדבר כך היו בארץ מצרים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יא#א|ויקרא יא א]]}} מה דבר האמור במדבר אהרן שמע תחלה ושנה תחלה אף דבר האמור כאן אהרן שמע תחלה ושנה תחלה, מה לי קדם אהרן את הבנים במדבר שכן נמשח בשמן המשחה יקדים אהרן את הבנים כאן שהרי לא נמשח בשמן המשחה ת"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן [בארץ מצרים לאמר] מלמד שאהרן קדם את הבנים: ומנין שהבנים קודמין את הזקנים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר במדבר מה דבר האמור במדבר בנים קדמו את הזקנים אף דבר האמור כאן בנים קדמו את הזקנים מה לי בנים קדמו את הזקנים במדבר שכן קדמו להעלות בהר יקדמו בנים את הזקנים כאן שהרי לא קדמו לעלות בהר ת"ל ואל בניו דבר מלמד שהבנים קודמים לזקנים. ומנין שהזקנים קודמין את ישראל אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר מה דבר האמור במדבר זקנים קודמין את ישראל אף דבר האמור כאן זקנים קודמין את ישראל מה לי קדמו זקנים את ישראל במדבר שכן נתקדשו ברוח הקדש יקדמו זקנים את ישראל כאן שהרי לא נתקדשו ברוח הקדש ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#כא|שמות יב כא]]}} ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שהזקנים קודמין את ישראל.
==ג==
 
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה''' משום שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#יד|יג יד]]}} והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ח|יג ח]]}} והגדת לבנך אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים: מבית עבדים. ר' יהודה אומר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת"ל מבית עבדים להם היינו לעבדים ולא היינו עבדים לעבדים: ר' נחמיה אומר וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים והלא מעלה גדולה היא אלא מלמד שהיו עושין מלאכת בית ומלאכת שדה מלאכת אנשים ומלאכת נשים: כי בחזק יד הוציא ה' אתכם. אלו עשר מכות: מזה. מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן: ולא יאכל חמץ (במצרים) [היום]. ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ר' יוסי הגלילי אומר מנין לחמץ במצרים שלא נאסר אלא יום אחד ת"ל ולא יאכל חמץ היום:
'''החדש הזה לכם''' לא מנו בו אבות הראשונים יכול לא מנו בו אבות הראשונים שהרי לא ניתנה תורה בימיהם אבל משניתנה תורה ואילך יהו באי בראשית מונין בו ת"ל לכם אתם מונין בו ואין באי בראשית מונין בו: ראש [חדשים]. יכול לשנים ולשמטים וליובלות ת"ל ראש חדשים לחדשים הוא ראש ואינו ראש לא לשנים ולא לשמטים ולא ליובלות: ראשון הוא לכם. ולא למעשר בהמה ולא לפירות למה הוא ראשון למלכים ולרגלים ולתרומת שקלים ולשכר בתים: ראשון הוא. מכלל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#א|דברים טז א]]}} שמור את חדש האביב האיך אתה משמרו הוסיף לו ימים: יכול אם היתה שנה חסירה עשרה או עשרים יום יעבר כן ת"ל חדש אין פחות מחדש. יכול אם היתה שנה (יתירה) [חסרה] ארבעים יום או חמשים יום יעבר כן ת"ל חדש אין יתר על חדש יכול יעבר ניסן ת"ל ראשון הוא לכם ניסן אחד אתה עושה ואי אתה עושה שני ניסן יכול יעבר תשרי ת"ל שמור את חדש האביב שמור את החדש הסמוך לאביב ואיזה זה (אייר) [אדר] יכול כשם שאם היתה שנה אפילה יוסיף לה ימים כך אם היתה שנה בכירה יבצור ממנה ימים ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#י|שמות יג י]]}} ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אין פחות משנים עשר חדש: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שלא יעשה ניסן שני.
 
'''דברו אל כל עדת בני ישראל'''  מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל: [לאמר]. ר' יהודה אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: בעשור לחדש הזה ויקחו להם. מלמד שפסח מצרים מקחו מבעשור יכול אף פסח דורות יהא מקחו מבעשור ת"ל הזה פסח מצרים מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור אוציא פסח ראשון ולא אוציא פסח שני ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#ו|שמות יב ו]]}} והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר לחדש הזה פסח ראשון מקחו מבעשור ואין פסח שני מקחו מבעשור: ויקחו. מלמד שכל אחד ואחד לוקח לעצמו: ויקחו להם. מלמד שיחיד לוקח לכל בני חבורה מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו: ויקחו להם איש. מיכאן אמרו אין מקח לקטן: שה לבית אבות. יכול לא יהא פסח מצרים נשחט אלא לבתי אבות ומנין אף למשפחות ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#כא|שמות יב כא]]}} משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם מנין אף לבתים ת"ל שה לבית מכאן אמרו שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן.
 
'''ואם ימעט הבית'''  מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שישייר שם אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא ת"ל משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים על חלקו (מעות) [ומעות] חולין שמתחלה (ולא) [לא] לקחו אלא על מנת כן: ולקח הוא. מלמד שכל חבורה וחבורה לוקחת לעצמה מיכאן אמרו אין שוחטין פסח לכתחילה על היחיד שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ה|דברים טז ה]]}} לא תוכל לזבוח את הפסח באחד דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין עליו פעמים שהן עשרה ואין שוחטין עליהם. הא כאיזה צד אחד ויכול לאוכלו שוחטין אותו עליו עשרה ואין יכולין לאכלו אין שוחטין אותו עליהן שלא יביאו את הפסח לידי פסול: ושכנו. בן בג בג אומר שומע אני שכנו שבשדות שכנו שבגגות מניין תל (הקרוב) הקרוב אל ביתו פתח אל פתח. רבי אומר שלשתן נאמרו שכנו זה שכנו שבשדות (שכנו) [ושכנו] זה שכנו שבגגות קרוב זה הקרוב לביתו סמוך לפתח. פסח מצרים שכנו קרוב לביתו ואין פסח דורות שכנו קרוב לביתו ר' שמעון אומר אף פסח דורות שכנו קרוב לביתו וכל כך לא דברה תורה אלא מפני דרכי שלום שלא יהא אדם מניח אוהביו ושכניו קרוביו ומכיריז ומיודעיו ואחד מבני עירו והולך ועושה פסחו אצל אחרים לקיים מה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כז#י|משלי כז י]]}} טוב שכן קרוב מאח רחוק: ''' במכסת.'''  אין מכסת אלא מנין וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לא#מ|במדבר לא מ]]}} ומכסם לה' שנים ושלשים נפש. יכול מצוה לשחטו למנוע ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה ויהא כשר ת"ל מכסת תכסו שנה עליו הכתוב לפסול. לתוך שנאמר איש אין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן ת"ל נפשות אם כן למה נאמר איש מה איש שיכול לאכול כזית אף קטן שיכול לאכול כזית. ר' יהודה אומר מה איש שיודע הפרש אכילה אף קטן שיודע הפרש אכילה איזו היא הפרשת אכילה כל שנותנין לו ביצה ונוטלה אבן וזורקה: במכסת תכסו. מלמד שנמנין וממנין מכאן אמרו בני חבורה שהמנו אחרים על חלקם הרשות בידם רצו להמשך ולהמנות אחרים על חלקם הרשות בידם אחד מבני חבורה שהמנה אחד על חלקו הרשות בידו רצה להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו: לפי אכלו פרט לחולה לערל ולטמא שאין יכולין לאכלו: על השה. בן בג בג אומר שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט מיכאן אמרו לעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהן ממנו עד שישחוט.
 
'''שה'''  מה ת"ל תמים ר' עקיבה אומר צריך לאמר שלא נאמרה תמות אלא עכשיו שכל מקום שנאמר שה תופס תמימין ובעלי מומין יכול אף זה כן ת"ל תמים תם ולא בעל מום. בכל מקום שנאמר שה תופס גדולים וקטנים יכול אף זה כן ת"ל בן שנה. אין לי אלא בשעת שחיטתו שיהא [תם ו]בן שנה מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו תל יהיה לכם כל זמן שהוא לכם (הוא) [יהא] תם ובן שנה: מן הכבשים ומן העזים. פרט לכלאים: כבשים ועזים. גזירת מלך: מן הכבשים ומן העזים. להוציא החלוק (שבן) [שמן] הבקר. ולהוציא את הרובע ואת הנרבע אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד: תקחו. להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח והלא דין הוא ומה עשירי שאין כשר לשחיטה כשר למקח ארבעה עשר שכשר בשחיטה אינו דין שיהא כשר במקח ת"ל תקחו להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח.
 
'''והיה לכם'''  בן עזאי אומר שלא יצא וירעה בעדר: ר' יוסי הגלילי אומר שיהיו קשורין בכרעי המטה )ו5) ומצריים נכנסין ורואין אותן ונפשם יוצאה שהיו יראים לטלאים וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ח#כב|שמות ח כב]]}} הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו: למשמרת. ר' עקיבא אומר נאמר כאן שמירה ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כח#ב|במדבר כח ב]]}} שמירה מה שמירה שנאמרה כאן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים אף שמירה האמור להלן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים מיכאן אמרו אין פוחתין מששה טלאים במבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה: עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. זה שאמרו פסח שני אין מקחו מבעשור: ושחטו אותה שלא ישחט עמו חולין ושלא ישחט עמו חגיגה: ולדורות שוחטין עמו חגיגה אימתי בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט: כל קהל עדת ישראל. מלמד שפסח מצרים נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל: בין הערבים. יכול משתחשך ת"ל יום או יום יכול משתי שעות ת"ל בין הערבים הא כאיזה צד משש שעות ולמעלה שבית שמאי אומרין אין בערב אלא משפנה יום חנינא בן חכינאי אומר בין הערבים בין שני ערבים בין אור ארבעה עשר לאור חמשה עשר ויום ולילה באמצע כשהוא אומר יום כבר יצא לילה יכול שחרית של בין הערבים מה בין הערבים משפנה יום אף כשאמר יום משפנה יום משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ו#ד|ירמיה ו ד]]}} אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מיכאן אמרו שחטו קודם חצות פסול שנאמר בו בין הערבים: שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שערק רם התמיד ואם נזרק כשר:
 
'''ולקחו מן הדם'''  שיהא בדם כדי לקיחה: מן הדם. מדם הנפש ולא מדם הבשר ולא מדם העור ולא מדם התמצית: תתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. יכול יתן על משקוף ומזוזות של חלונות ת"ל על הבתים. על משקוף ומזוזות של בתים הוא נותן ואינו נותן על משקוף ומזוזות של חלונות: יכול עשרה בתים זה לפנים מזה וחבורה אוכלת בפנימי יכול יהא צריך ליתן על כולם ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. מניין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולה חמשה פתחים צריך ליתן על כל משקוף ומשקוף מדם ודם על כל מזווה ומזוזה ת"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה: מנין אתה אומר חמש חבורות אוכלות בבית אחד ולה חמשה פתחים שיהיו צריכין ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה ת"ל על שתי המזוזות ועל המשקוף מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה: על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. [מתוך] שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#מו|שמות יב מו]]}} בבית אחד יאכל מלמד שאין הפסח נאכל אלא בבית אחד מנין אף בשני מקומות ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדת שפסח מצרים נאכל בשני מקומות אבל האוכלו אין אוכלו אלא במקום אחד: יאכלו אותו. שלא יאכלו עמו חולין ושלא יאכלו עמו חגיגה: בהם. בגופו של פסח הכתוב מדבר.
 
'''ואכלו'''  אין אכילה פחותה מכזית: את הבשר. ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הקרנים ולא מן הטלפים אלא כל הנאכל בשור הגדול מה הנאכל בשור הגדול ראשי כנפים והסחוסין אף כן ראשי כנפים והסחוסין מיכאן אמרו הגידים הרכים הרי הן כבשר לכל דבר ואעפכ אין נמנין עליהן: בלילה הזה. אמר ר' אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למטה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#יב|שמות יב יב]]}} ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה לילה הזה הנאמר למטה עד חצות אף לילה הזה הנאמר כאן עד חצות: אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא ככר נאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#יא|שמות יב יא]]}} ואכלתם אותו בחפזון בשעת חפזון מה ת"ל בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואין נאכל כקדשים ביום: צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה ולא צלי דבר אחר מיכאן אמרו אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת ואם צלאו קוליף את מקומו ואוכל את השאר: ר' יהודה אומר כשם של עץ אין נשרף כך של מתכת אין מרתיח: אמרו לו אין דומה של עץ חם מקצתו לא חם כולו ושל מתכת חם מקצתו חם כולו. צלי אש מכלל שנאמר כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו מצוה לצלותו כולו כאחד מנין אם רצה מנתחו ומטילו אבר אבר על גחלים ת"ל צלי אש מכל מקום: על מצות ומרורים. ריבה כאן מרורים הרבה החזרת והעלשין ותמכה וחרחבונה ומרור: ר' יהודה אומר אף חרוילין וחזרת גלים: ר'(אלעזר) [אלעאי] משום רבי אליעזר [אומר] אף העירקבילין וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי: על מצות ומרורים יאכלוהו מצוה לאוכלן כולן כאחד: הלל הזקן היה כורכן זה בזה ואוכלן: יכול יהו מעכבין זה את זה ת"ל יאכלוהו אפילו אחד מהם.
 
'''אל תאכלו ממנו נא'''  אין נא אלא שלא בשל כל צרכו: יכול יהא מותר לאכול ממנו חי ת"ל צלי אש צלי מותר לך ושאר הכל אסור לך: יאמר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש אילו כן הייתי אומר יכול יהא מותר לאכול ממנו נא ת"ל אל תאכלו ממנו נא הא אם אכל ממנו נא הרי זה לוקה את הארבעים יכול כשם שאסור לאכול ממנו נא כך אם בשל כל צרכו יהא אסור ת"ל במים במים אסור לך הא אם בשל כל צרכו אינו אסור לך: במים. אין לי אלא מים מניין לרבות יין ושמן ודבש ת"ל ובשל מבושל כל מקום שנאמר בשל סתם אתה תופס את הצלי עד שיפרוט לך הכתוב במים מיכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי. בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו אסור שנאמר ובשל מבושל יכול אם אכל ממנו עד שלא חשכה יהא חייב דין הוא ומה שבשעה שהוא בעמוד אכול צלי הרי הוא בבל תאכל נא בשעה שאין בעמוד אכול צלי אינו דין שיהא בבל תאכל נא ת"ל כי אם צלי אש [בשעה] שהוא בעמוד אכול צלי חייבין עליו משום נא ובשל אבל בשעה שאינו כעמוד אכול צלי אין חייבין עליו משום נא ובשל: כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. היה מביא את ראשו ואת כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר' יוסי הגלילי אמר לו ר' עקיבה אף הן נחמרין ומתבשלין מתוכו אלא תולין חוצה לו. ר' ישמעאל קורא אותו גדי מקולס: ר' טרפון קורא אותו תוכבר מפני שתוכו כברו.
 
'''ולא תותירו ממנו עד בוקר'''  יכול אם הותיר ממנו עד בקר יהא לוקה את הארבעים ת"ל והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה דברי ר' יהודה אמר לו ר' יעקב לא מפני כך אלא מפני שלא עשה זה כלום: והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. יכול יהא שורפו ביום טוב ת"ל ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שני בקרים כאן בקר חמשה עשר ובקר ששה עשר ללמדך שאין שריפת קדשים דוחה את יום טוב ואין צריך לומר את השבת.
 
'''וככה תאכלו אותו ואכלתם אותו בחפזון'''  בבהילות יוצאי דרכים. אין לי אלא אכילתו שיהא בחפזון מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו ת"ל וככה: יכול שאני מרבה את (צליאותו) [צליתו] והדחת קרביו ת"ל ככה ככה: אותו. אותו בחפזון ואין פסח דורות בחפזון. ד"א אותו בחפזון ואין מצות ומרורים בחפזון: פסח. שיהוא כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט (לשחטו) [לששחטו] שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד.


'''ועברתי בארץ מצרים'''  כמלך שעובר ממקום למקום. [ד"א] נאמר כאן עברה ונאמר למטן (יב כג) ועבר ה' לנגוף את מצרים מה עברה האמורה להלן מגפה אף עברה האמורה כאן מגפה. וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/עמוס/ה#יז|עמוס ה יז]]}} ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': בלילה הזה. זה הוא שאמר ר' אלעזר בן עזרי' נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למעלה בלילה הזה מה בלילה הזה האמור כאן עד חצות אף בלילה הזה האמור למעלה עד חצות: והכתי כל בכור. אין לי אלא בכור מצרים שבמצרים בכורות אחרים שבמצרים מנין ת"ל כל בכור: בכורות מצרים שבמקומות אחרים מניין ת"ל כל בכור: בכורי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין תל כל בכור וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עח#נא|תהלים עח נא]]}} ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם: מאדם ועד בהמה. אין לי אלא בכורות בהמה [שלקו] בכורות היה מניין ת"ל מאדם ועד בהמה. אין לך אדם לוקה שאין שמשיו לוקין עמו: ובכל אלהי מצרים. אין לי אלא אלהי מצרים שבמצרים אלהי אחרים שבמצרים מניין ת"ל ובכל אלהי מצרים אלהי מצרים שבמקומות אחרים [מניין] ת"ל כל אלהי. אלהי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת"ל כל אלהי: וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מג#ג|ישעיה מג ג]]}} נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך: אעשה שפטים. שפטים שונין זה מזה של עץ נמוק של אבן נשרף של מתכת הרקיבו: אני ה'. אני שפרעתי מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום. אני עתיד להפרע מגוג ומאגפיו ואם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר: ד"א אני ה' מלכות כל מקום שמזכיר גיאה של ע"ז שם מזכיר שבחו של מקום וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/י#ט|ירמיה י ט]]}} כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופיר מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם: מהוא אומר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה: ואומר ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו: ואומר (שם שם יב) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קטו#ה|תהלים קטו ה]]}} פה להם ולא ידברו: ואומר (שם ג) ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. אין לך [כל] אומה ואומה שלוקה שאין אלהי שלה לוקה עמה: וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/נ#ב|ירמיה נ ב]]}} הביש בל חת מרדך הובישו (עזביה) [עצביה] חתו גלוליה וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כא#ט|ישעיה כא ט]]}} נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ. וכן הוא אומר באבותינו {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#ל|ויקרא כו ל]]}} ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. ואף לעתיד לבוא כשיאבדו אומות העולם (מה נאמר בהם) [שברו אלהיהם עמהם לפי שנ'] {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ב#יח|ישעיה ב יח]]}} והאלילים כליל יחלוף.
==ד==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''היום (הזה) אתם יוצאים בחדש האביב''' בחדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סח#ז|תהלים סח ז]]}} אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: בכושרות במעשה כשרים: אלו אברהם יצחק ויעקב: ד"א זה משה ואהרן ומרים: ד"א בכושרות בכו שירות אלו בוכים ואלו משוררים: וכן הוא אומר{{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכז#ב|תהלים קכז ב]]}} שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידית שינה:


'''והיה הדם לכם''' לכם ולא לגרים, לכם ולא לנשים לכם ולא לעבדים מלמד שלא עשאוהו חבורות במצרים: לאות על הבתים אשר אתם שם. יכול יתן על מקום לינה ת"ל (יב ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם יכול לא יתן אלא על מקום אכילה ת"ל על הבתים אשר אתם שם יכול יתן כאן וכאן ת"ל לאות ולא לאותות אמור מעתה מקום אכילה שם היתה לינה: וראיתי את הדם. מה אני צריך והלא הכל גלוי לפניו אלא שלא יתן אלא על המקום הנראה [לכל העובר]: ופסחתי עליכם. אלמלא דבר כתוב (אי) [לא היה] אפשר לאמרו [ופסחתי כאב שמביא לבן דב' ר' אליעזר וחכמים אומרים] כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו: ולא יהיה בכם נגף. מלמד שבמצרים היתה מגפה: למשחית. מלמד שבמצרים היתה השחתה: בהכתי בארץ מצרים. מלמד שבמצרים היתה מכה מלמד שלקו מצרים [באותה לילה] בשלשה מיני פורעניות במגפה ובהשחתה ובמכה.
==ה==
'''והיה''' אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ: אשר נשבע לאבתיך. הכל מכות אבותיך: לתת לך. שלא תהא בעיניך כאלו הוא ירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו ניתנה לך במתנה: ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות דבש זה דבש תמרים: ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יואל/ד#יח|יואל ד יח]]}} והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב: דבש. זה דבש היערות וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/יד#כו|שמואל א יד כו]]}} ויבא העם אל היער והנה הלך דבש: ד"א נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כו#ט|דברים כו ט]]}} זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשת עממים אף זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים: ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. מכלל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ב|דברים טז ב]]}} וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר יכול יהא פסח דורות בא מן הצאן ומן הבקר ת"ל ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים לא בא אלא מן הכבשים ומן העזים אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים:


'''והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו'''  יום שהיה לכם לזכרון אתה חוגג (והיתה) [ואי זה] זה מועד צאתך ממצרים ועדאן דבר תלי בדלא דלי ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לג#ג|במדבר לג ג]]}} ממחרת הפסח יצאו בני ישראל אימתי אכלו את הפסח בלילי יום טוב ואף כן לא יצאו אלא ביום טוב: וחגתם אותו. נאמר כאן חגיגה ונאמר חגיגה במדבר מה חגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים אף חגיגה האמורה כאן טעונה עולה ושלמים מה לחגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים שכן [היא] טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים שכן (אין) [אינה] טעונה פרים ת"ל לשם לשם לג"ש מה לשם האמור במדבר טעונה עולה ושלמים אף לשם האמור כאן טעונה עולה ושלמים. יכול תיטען חגיגה כל שבעה ת"ל אותו יום אחד בלבד אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומין כל שבעה. מניין לא חג כל ששה יחוג כל שבעה ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#מא|ויקרא כג מא]]}} בחדש השביעי תחגו אותו. יכול [לא] חג ברגל יחוג אחר הרגל ת"ל אותו אותו [אתה] חוגג ואי אתה חוגג חוץ הרגל. יכול יהא מעוכב עד אכילת בשר ת"ל אותו ולהלן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/טז#טו|ויקרא טז טו]]}} והזה אותו מה אותו האמור להלן דם אף אותו האמור כאן דם ולא בשר: לדורותיכם חקת עולם. שינהג הדבר לדורות.
ר' אליעזר אומר נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא מן המעשר אף פסח דורות אינו בא מן המעשר: אמר לו ר' עקיבה רבי דנין אפשר משאי אפשר וכי מעשר היה להן במצרים אמר לו ר' אליעזר אף שאי אפשר ראיה גדולה היא: חזר ר' עקיבה והחליף את החן נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין: (והוא הדין לכל הקדשים שלא יהו באין אלא מן החולין הינו דתנן ומנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ב|דברים טז ב]]}} וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש את כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין):  


'''שבעת ימים מצות תאכלו'''  מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאין נאכלין כל שבעה: ביום הראשון תשביתו שאור. מערב יום טוב [או אינו אלא ביום טוב] ת"ל כל מלאכה לא יעשה בהם והלא שריפה מעין מלאכה היה מה ת"ל ביום הראשון תשביתו שאור מערב יום טוב: תשביתו שאר מבתיכם. מן התורה השבתה בלב ומדברי סופרים ביעור ובמה בשריפה הגיעה שעת הביעור ולא נתמנה לו האור שישרפנו מפרר וזורה לרוח או מטיל לדגים ר' יהודה אומר ממתין עד שיגיע לישוב וישרפנו שהיה ר' יהודה אומר אין מצות השבתתו אלא בשרפה והיה דן ומה נותר שאין כתוב עליו בל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שכתוב עליו בל יראה ובל ימצא אינו דין שיטעון שריפה אמרו לו לר' יהודה כל דינין שאתה דן תחלתה להחמיר וסופן להקל אינן דין הרי שלא נתמנה לו האור שישרפנו יהא יושב ומשמרו ויהיה חייב עליו משום בל יראה ובל ימצא התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משבית אתה בכל דבר. היה ר' יהודה דנו דין אחר נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה מה נותר טעון שריפה אף חמץ טעון שריפה אמרו לו נבלה תוכיח שאסורה באכילה ואינה טעונה שריפה אמר להן הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה ואל תוכיח נבלה שמותרת בהנאה. אמרו לו שור הנסקל יוכיח שאסור בהנאה ואין טעון שריפה אמר להן הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו חלב שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת ואין טעון שריפה. אמר להן הפרש. נותר חייבין עליו משום בל תותר וחמץ חייבין עליו משום בל תותר ואל יוכיח חלב של שור הנסקל שאין חייבין עליו משום בל תותר. אמרו לו אשם תלוי כדבריך יוכיח שחייבין עליו משום בל תותר ואין טעון שריפה התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משביתו אתה בכל דבר: כי כל אוכל חמץ. מכלל שנאמר (יב יט) כי כל אוכל מחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו שנתחמץ מידי אחרים מניין ת"ל כי כל אכל חמץ: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מישראל. וישראל בשלום: מיום הראשון עד יום השביעי. יכול אין יום הראשון ויום השביעי בכלל כשם שנאמר במצורע {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יג#יב|ויקרא יג יב]]}} מראשו ועד רגליו ואין הראש והרגלים בכלל תל (יב יח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. רבי אומר מקומו מוכרע מיום הראשון עד יום השביעי.
לתוך שנאמר בפסח דורות {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ז|דברים טז ז]]}} ובשלת ואכלת יכול יהא מבשלו ואוכלו ת"ל ועברת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי:


'''וביום הראשון מקרא קודש''' קדשהו, במה אתה מקדשו קדשהו במאכל קדשהו במשתה וקדשהו בכסות נקייה: ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שאסורין במלאכה חולו של מועד מניין, אמרת ומה יום טוב ראשון ואחרון שאין לפניהם ואחריהם מקודשין אסורין במלאכה חולו של מועד שלפניהם ואחריהם מקודשין אינו דין שיהו אסורין במלאכה: הרי ששת ימי בראשית יוכיחו שלפניהם ואחריהם מקודשין ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בששת ימי בראשית שאין עמהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש עמהן קרבן מוסף: הרי ראשי חדשים יוכיחו שיש עמהן קרבן מוסף ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בראשי חדשים שאין קרויין מקרא קדש תאמר באלו שקרויין מקרא קודש הואיל וקרויין מקרא קדש דין הוא שיהוא אסורין במלאכה: כל מלאכה לא יעשה בהם. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות הרי אתה דן נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה, או מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה גמורה אף כאן אין לי אלא מלאכה גמורה שלא יכתוב כל הספר ושלא יארוג את כל הבגד ושלא יעשה את כל הנפה, מניין שלא יכתוב שתי אותיות ולא יארוג שני חוטין ולא יעשה שני בתי נירין בסלין ובסוגין בנפה ובכברה ת"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב שתי אותיות בספרים בתפילין ובמזוזות לא יארוג שני חוטין בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה חטאת מלאכה שאין חייבין עליה חטאת מניין לא יכתוב אות אחת ולא יארוג חוט אחד ולא יעשה בית אחד בסלין ובסוגין בנפה ובכברה [ת"ל] מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב אות אחת בספרים בתפלין ובמזוזות ולא יארוג חוט אחד בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת"ל מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה חטאת מלאכה שאין חייבין על מינה חטאת מניין לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ת"ל מלאכה כל מלאכה , אין לי אלא ברשות במצוה מניין אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומות ומעשרות ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#כג|ויקרא כד כג]]}} שבתון שבות: אילו אומר לא יעשה בהם אשר יאכל לכל נפש הייתי אומר את שהוא אוכל נפש לא יעשה בהם ואת שאינו אוכל נפש יעשה בהם תל אך הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ח#ט|מלכים א ח ט]]}} אין בארון רק שני לוחות אבנים יכול שלא היו בו שני לחות אבנים ת"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/כב#טז|מלכים א כב טז]]}} אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' יכול שאמר לו אל תדבר לי אמת ת"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/טו#ה|מלכים א טו ה]]}} אשר עשה דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי יכול בדבר אוריה החתי לא סר אבל סר בדברי אחרים ת"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/יא#יב|יהושע יא יב]]}} לא נותר ענקים בארץ ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו, יכול בעזה בגת ובאשדוד לא נותר אבל נותר בשאר מקומות ת"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: אמר לו ר' עקיבה ומה אני צריך והלא כבר נותרו אלא מלמד שנכנסה בהן מארה והיו מתמעטין והולכין: הוא לבדו. מה ת"ל לבדו מלמד שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין: ומניין לעושה מדורה ומתחמם כנגדה מחימין לו חמין ורוחץ בהן ידיו ורגליו ומרחיץ בהן תינוק ת"ל לכם לכל שצרככם: יכול יעשה מן היום למחר ת"ל אשר יאכל לכל נפש יעשה בהם את שנאכל בהם יעשה ואת שאין נאכל בהם לא יעשה, או אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף נפשות בהמה שהיא קרויה נפש כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#יח|ויקרא כד יח]]}} ומכה נפש בהמה ישלמנה יכול יהוא מהלקטין מורסן לתורנגלים ועושין לימודין לכלבים תל לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים: מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי יום טוב לבית המדרש, לשחרית מצאו ר' יהודה בן באבא אמר לו מפני מה לא באתה אמש לבית המדרש אמר לו מצוה אחת אירע לי ועשיתיה, בלשת נכנסו לעיר והיינו מתיראין שלא יצהיבו את בני העיר שחטנו להם עגל אחד והאכלנום והשקינום וסכנום שלא יצהיבו את בני העיר אמר לו תמיה אני אם לא יצא שברך בהפסידך שהרי אמרו אין עושין ביום טוב לא לאכילת גוים ולא לאכילת כלבים: לכם. לכם ולא לגבוה שהיה אבא שאול דנו דין אחר ומה אם בשעה שלא נפתחו בידי הדיוט נפתחו בידי שמים, בשעה שנפתחו בידי הדיוט דין הוא שיפתחו בידי שמים:
==ו==
'''שבעת ימים תאכל מצות''' מנין אתה אומר שאם עובר ששת ימי החג ולא חג שטעון חגיגה כל שבעת ת"ל שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה':


'''ושמרתם את המצות''' ר' יהורה אומר שנו בדקדוקי מצוות , מלמד ששלש נשים לשות כשלש עריבות זו אחר זו , וחכמים אומרין שלש נשים עסיקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה, ר' עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התגורים שוין זה הכלל תפח ותלטוש בצונן, ר' שמעון אומר ושמרתם את המצות מצה הראויה להשתמר יצא חלוט שאין ראוי להשתמר , ר' אליעזר אומר לחם עוני כדרך שעני עושה בשאר ימים מה בשאר ימים אשתו לשה והוא מסיק את התנור אף כאן אשתו לשה והוא מסיק את התנור: כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם. מלמד שצבאות מקום נקראו צבאות ישראל וצבאות ישראל נקראו צבאות מקום: ושמרתם את היום הזה. שמריהו מלפניו מכאן אמרו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ואין בודקין לא לאור חמה ולא לאור לבנה אלא לאור הנר לפי שבדיקת הנר יפה מאור החמה ומאור הלבנה אעפי שאין ראש לדבר זכר לדבר {{ממ|[[תנ"ך/צפניה/א#יב|צפניה א יב]]}} בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כ#כז|משלי כ כז]]}} נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן: לדורותיכם חקת עולם. שינהוג דבר לדורות:
==ז==
'''מצות יאכל את שבעת הימים''' כשהוא אומר את להביא את יום ארבעה עשר שחייב במצה: לא יראה לך חמץ. רואה אתה לאחרים: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לגבוה: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לפלטיר: דולא יראה לך חמץ בטל בלבך: מיכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו: ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור. זה הוא חילוק שבין בית שמאי ובין בית הלל שבית שמאי אומרין שאר כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית:


'''בראשון''' יכול בכולו ת"ל בארבעה עשר או בארבעה עשר יכול בשחרית ת"ל יום או יום יכול משתי שעות ת"ל בערב מה בערב משפנה יום אף כשאמור יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. יכול את חייב מצה בארבעה עשר ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ג|דברים טז ג]]}} עליו עליו אתה חייב מצה ואין אתה חייב מצה בארבעה עשר אם כן למה נאמר בארבעה עשר אם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ:[עד יום האחד ועשרים לחדש. יכול אתה חייב במצה כל שבעה ת"ל עליו עליו אתה חייב מצה ואי אתה חייב מצה כל שבעה אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מניין ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה אין לי אלא בארץ בחוץ לארץ מניין ת"ל בכל מושבותיבם תאכלו מצות אם סופינו לרבות עליו תאכלו מצות בערב תאכלו מצות בכל מושכותיבם תאכלו מצות מה ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש אם אינו ענין לשל לפניו תנהו ענין לשל לאחריו]: שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. אין לי אלא ימים ולילות מניין ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב שאור לא ימצא בבתיכם:
==ח==
'''והגדת לבנך''' אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת"ל והגדת: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כל זמן שגופו של פסח קיים: עשה לי. יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו:


'''שאור לא ימצא בבתיכם''' מכלל שנאמר (יג ז) ולא יראה לך יכול אם היה (טעון) [טמון] או מופקר בעיר אחרת לא יהא חייב ת"ל שאור לא ימצא או לא ימצא אפילו(לאחרים) [של אחרים] ושל גבוה ת"ל (יג ז) לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה: ומניין ליתן את (של) האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל שאור שאור לגזרה שוה: רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא בכלל לא יראה ולא ימצא היה , מה ת"ל לא ימצא את שמצוי לך אתה זקוק לבערו את שאינו מצוי לך אי אתה זקוק לבערו מיכאן אתה אומר חמץ שנפל לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם יכולין כלבים וחזרים לחפש אחריו ולהוציאו אתה זקוק לבערו ואם לאו אי אתה זקוק לבערו: נכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו אין זקוק לו הפקידו לו חייב לבערו שנאמר לא יראה לך ייחד לו בית ונתנו לתוכו אין זקוק לו: כי כל אוכל מחמצת. יכול תינין ותמרים שנתחמצו מאיליהן יהא חייב עליהן או מה אם זה שחימוצו מאחרים חייבין עליו אילו שחמוצן מאיליהן אינו דין שיהא חייב עליהן ת"ל (יב טו) חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין דגן יצאו אלו שאינן מין דגן: ר' שמעון אומר לפי שלא למדנו לשאור שחייבין עליו כרת ת"ל (יג ז) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור מה לא יראה לך חמץ חייבין עליו אף לא יראה לך שאור חייבין עליו כרת: כי כל אוכל מחמצת. מכלל שנאמר (יב טו) כי כל אוכל חמץ אין לי אלא שנתחמץ מאחרים שנתחמץ מאליו מניין ת"ל כי כל אוכל מחמצת: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מעדת ישראל. וישראל שלום: בגר. זה הגר: ובאזרח. זה אזרח: הארץ. לרבות שאר הפקיר:
==ט==
'''והיה לך''' ולא לאחרים: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך יכול יתן על בית יד אונקלוס שלו מבחוץ ת"ל והיה לך ולא לאחרים: על ידך ובין עיניך. [יכול] מה בין עיניך ארבע אף על ידך ארבע ת"ל לאות ולא ארבע לאות ולא שלוש לאות ולא שתים: ר' יהודה אומר כשם שאות אחת מבפנים כך אות אחת מבחוץ: אמר ר' יוסי חזר בו יהודה: ומודה ר' יהודה במי שיש לו שתי תפילין של ראש ואין לו של יד שמביא את העור וחופה את אחת מהן ועושה אותה של יד: יכול יתן על פס ידו ת"ל על ידך ובין עיניך מה בין עיניך ממה שבראש אף על ידך בגבוה שביד אבל אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#ח|דברים ו ח-ט]]}} וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קלט#י|תהלים קלט י]]}} נם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ה#כו|שופטים ה כו]]}} ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עט#יא|תהלים עט יא]]}} למה תשיב ידך וימינך הא כל מקום שנאמר יד אתה תופש את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך מה על ידך אות אחת אף בין עיניך אות אחת ת"ל טוטפת טטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות: יכול יתן בארבע מקומות ת"ל ולזכרון בין עיניך מלמד שנותנם במקום אחר: רבי אומר בשני מקומות כתיב טטפות ובמקום אחר כתיב טטפת מלמד שנותנם במקום אחד: יכול יתנם על גבי מצחו ת"ל על ידך ובין עיניך מה על ידך בגבוה שביד אף על הראש בגבוה שבראש: ר' אליעזר בן יעקב אומר מופנה להקיש ולדון גזרה שוה נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יד#א|דברים יד א]]}} לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה בין עיניך האמור להלן מקום שיער אף בין עיניך האמור כאן מקום שיער: למען תהיה תורת ה' בפיך. לרבות גרים ועבדים משוחררים: ד"א למען תהיה תורת ה' בפיך להוציא את הנשים מה תפילין מיוחדות מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות כך כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות: תורת ה' בפיך. ממה שאתה אוכל בפיך מיכאן אמרו אין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה:


'''כל מחמצת לא תאכלו'''  לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתוס המצרי: יכול יהא חייב עליהן ת"ל חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור: למה באו ליתן עליהן לא תעשה: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בעיסת אורז ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ג|דברים טז ג]]}} לחם מה לחם האמור להלן {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טו#יט|במדבר טו יט]]}} מחמשת מינין אף לחם האמור כאן מחמשת מינין: ד"א עוגות מצות כי לא חמץ (יב לט) מצה הבאה לידי מצה וחימוץ יצאת עיסת אורז שאינו בא לידי חימוץ: יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבות דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבה אומר על מצות ומרורים יאכלוהו מה מרורים שאין במינן בכורים אף מצה שאין במינה בכורים או מה מרורים שאין באין בכורים אף מצה שאינה באה בכורים: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בטבל שלא ניתקן ובמעשר ראשון שלא נתרם ובמעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ל חמץ מה חמץ מיוחד שאיסורו מאיליו יצאו אלו שאיסורן מיד דבר אחר: ומניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בתרומה בגבולין וישראל במעשר שני בירושלים ת"ל מצות מצות ריבה הכתוב: ר' יוסי הגלילי אומר אין אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר לחם עני יצא מעשר שני שאין נאכל אלא בשמחה: וחכמים אומרין יוצאים ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר מצות מצות ריבה הכתוב אם (כל) [כן] למה נאמר לחם עני פרט למצה שלשה ביין בשמן ודבש:
==י==
'''ושמרת את החקה הזאת למועדה''' מכלל שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע אני אף קטנים במשמע ת"ל ושמרת לא אמרתי אלא למי שיש בו דעת לשמר מיכאן אמרו תינוק שיודע לשמר את תפליו חייב בתפלין: ד"א ושמרת את החקה הזאת למועדה ר' אליעזר אומר זו חוקת הפסח: ר' עקיבה אומר זו חוקת תפלין: יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת"ל מימים. פרט לילות: יכול יהו תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגת בימים טובים ובשבתות ת"ל מימים ולא כל ימים: ר' עקיבה אומר [יכול] יהוא תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגות בימים טובים ובשבתות ת"ל לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שכולן אות: יכול לא יבדוק את התפלין של מימים ימימה מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפלין אחת לשנים עשר חדש נאמר כאן מימים ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כט|ויקרא כה כט]]}} ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חדש אף כאן שנים עשר חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו צריך לבדקן עולמית וכן היה שמאי אומר אלו תפלין של בית אימא: למועדה. מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת"ל מימים ימימה: ומנין שאין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בארץ ישראל ת"ל ושמרת את החקה הזאת למועדה וסמיך ליה והיה כי יביאך מיכאן שאין מעברין שנים ואין קובעין חדשים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל ובערי יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ה|דברים יב ה]]}} לשכנו תדרשו. (ואם יצא בית דין סמוך לחוצה לארץ ולא הניח כמותו בארץ ישראל הרי זה מותר לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שעלה חכם כמותו בארץ ישראל ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לעבר ולקבוע בחוצה לארץ):


'''ויקרא משה לכל זקני ישראל'''  מלמד שנהג משה כבוד בזקנים: מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה זקנה אם גדולים הם גדולה זקנה שכך חיבבה הכתוב, אם ילדם הם גדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות: ויאמר אליהם. מלמד שנתן עיניו בהם משעה שאמר להם: משכו. ר' אליעזר אומר אמר להם משכו ידכם מעז כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כ#ז|יחזקאל כ ז]]}} ואמר (להם) [אלהם] איש שקוצי עיניו השליכו: ר' עקיבה אומר: משכו. מי שיש לו: וקחו. מי שאין לו: לכם. לרבות את הנותן מתנה: צאן. בכל מקום שנאמר צאן תופש כבשים ועזים: ד"א משכו וקחו לכם צאן נמצינו למדים לבהמה דקה שנקנית במשיכה: ושחטו הפסח. אין מצותו אלא בשחיטה שהיה בדין ומה עולה שלא קבע לה זמן שחיטה אין מצותה אלא בשחיטה פסח שקבע לו זמן שחיטה אינו דן שלא תהא מצותו אלא בשחיטה לא אם אמרת בעולה שקבע לו מקום שחיטה תאמר בפסח שלא קבע לו מקום שחיטה הואיל ולא קבע לו מקום שחיטה לא תְהֵא מצותו בשחיטה ת"ל ושחטו הפסח אין מצותו אלא בשחיטה:
==יא==
'''והיה.''' אין והיה אלא מיד:


'''ולקחתם''' ר' יהודה אומר נאמר כאן לקיחה ונאמרה לקיחה בפרה ונאמרה לקיחה בלולב ונאמרה לקיחה במצורע מה לקיחה האמורה כאן אגודה אף לקיחה האמורה להלן אגודה וחכמים אומרים זה אם אין אגוד פסול הלז אעפי שאין אגוד כשר: אזוב. לא אזוב יון ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש לו שם לווי: וטבלתם בדם. שיהא בדם כדי (טפילה) [טבילה]: אשר בסף. שומע אני בסף כלי או בסף מזוזה, מפני שהכלי קרוי סף ומזוזה קרוי סף, ומניין שהכלי קרוי סף שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ז#נ|מלכים א ז נ]]}} והספות והמזמרות, ומניין שהמזוזה קרויה סף שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מג#ח|יחזקאל מג ח]]}} בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי, ת"ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בסף שיכול ליגע: אמור מעתה בסף כלי ולא בסף מזוזה: ר' עקיבה אומר הואיל ושני כתובים קיימין יהא נותן בסף כלי וכסף מזוזה. שיירי הדם שופכו על האסקופה: ואתם אין לי אלא אתם גרים נשים ועבדים מניין ת"ל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:
'''כי יביאך.''' עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:


'''ועבר ה' לנגוף את מצרים''' נאמר כאן עברה תאמר להלן עברה מה עברה האמור כאן מגפה אף עברה האמור להלן מגפה וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/עמוס/ה#יז|עמוס ה יז]]}} ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. פרט לבית שאין לו משקוף ואין לו מזוזה: ופסח ה' על הפתח. הרי זו אזהרה על הפתח: ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. מלמד שכיון שניתנה רשות לשלוחין להבל סופן לעשות שליחותן אבל אין חוזרין למקום הקדש:
'''אל ארץ הכנעני.''' וכי ארץ כנעני היתה והלא היא ארץ חמשת עממים אלא מלמד שכנען היה אביהן של כולם וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/י#טו|בראשית י טו]]}} וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת:


'''ושמרתם את הדבר הזה''' שמור מצוה האמורה בענין: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי המזוזות ת"ל הזה:לחק לך ולבניך עד עולם. שינהוג הדבר לדורות:
'''אשר נשבע לך ולאבותיך.''' הכל בזכותך ובזכות אבותיך:


'''והיה כי תבואו אל הארץ''' זו ארץ שבעה: אשר יתן ( לֹךֹ וֹלֹבֹנֹיֹךֹ ) וגו' זו ארץ שלשה: ושמרתם את העבודה הזאת. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכשישראל נכנסין לארץ עתידין לעשות את הפסח וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ה#י|יהושע ה י]]}} ויחגו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערבות יריחו:
'''ונתנה לך.''' לא תהא בעיניך בירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה:


'''והיה כי יאמרו אליכם בניכם ''' עתידין לומר לכם: מה העבודה הזאת לכם. זה בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאו מן הכלל ואמור לו (יג ה) בעבור זה עשה ה' לי לי עשה ולא לך עשה:
==יב==
'''והעברת כל פטר רחם לה'''' בשלשה מקומות נתקדשו בכורות בארץ מצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ: בארץ מצרים קדש לי כל בכור {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ב|יג ב]]}}: במדבר כי לי בל בכור {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ג#יג|במדבר ג יג]]}}: ובכניסתן לארץ והעברת כל פטר רחם לה': יכול אין לי פטר בבהמה אלא ולד גמור, מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה של שגר בהמה. כל שהבהמה שוגרת:


'''ואמרתם זבח''' שיהיו כל מעשיו לשם זבח: פסח. שיהו כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט לששחטו שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד: אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסה, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (יב כג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (יב יג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לא#ה|ישעיה לא ה]]}} כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/א#לא|דברים א לא]]}} ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צא#ז|תהלים צא ז]]}} יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ואומר (שם קכא ה ) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כול' עד מעתה ועד עולם: אשר פסח על בתי בני ישראל. אין לי אלא בתי ישראל בתי גרים ונשים ועבדים מניין ת"ל ואת בתינו הציל: ויקוד העם וישתחוו. מלמד ששמחו על בשורה כמעשה:
'''והעברת כל פטר רחם לה'.''' פרט ליוצא דופן: '''זכר.''' פרט לטומטום ואנדרגינס: '''יהיה לך.''' פרט לנקיבה:


'''וילכו ויעשו בני ישראל ''' ליתן להם שכר הליכה כשכר עשייה: כאשר צוה ה' את משה. לפי שמצינו שפרשה ראשונה אמר לו המקום למשה ושנייה אמר להן משה לישראל [מניין] שאף שתיהן שמע מפי הקודש וחזר ושנאן להן לישראל ת"ל כאשר צוה ה' את משה אין לי אלא משה שהפרשה תלויה בו מניין שאף אהרן היה עמו ת"ל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן. יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא היה להם פסח ת"ל כן עשו: ומניין שאעפ"י שלא נאמר להן עתידין היו ומעותדין היו זריזין היו ומזורזין היו ת"ל כן עשו, כן עשו וכן היה בלבם לעשות:
בן עזאי אומר נאמר כאן העברה ונאמר העברה במעשר מה העברה האמורה במעשר קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע אף העברה האמורה כאן קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע:


'''ויהי בחצי הלילה'''  ר' שמעץ בן יוחאי אומר משה שאינו יודע זמניו ורגעיו ועתותיו שלילה אמר (יא ד) כחצות והקבה שיודע זמניו ורגעיו ועתותיו של לילה אמר ויהי בחצי הלילה: ד"א משה אמר להן לישראל (יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא קבע להן זמן שלא יהו יושבין ומהרהרין הרהורין רעים ואומרין כבר הגיעה שעה ולא נגאלנו אבל כשאמר לו משה לפרעה מהוא אומר כה אמר ה' כחצות הלילה אמר לו הדבר שקול לכשיחצה הלילה אם כחוט השערה ולמעלה ואם כחוט השערה ולמטה אבל הקבה אמר ויהי בחצי הלילה שהוא יושב על אבן שעות ומכוין את השעה כחוט השערה שאין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלוא נימה , אלא הגיעה זמנה של מלכות ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/ל#טז|יחזקאל ל טז]]}} ונף צרי יומם, ואומר (שם יח) ובתחפנחס חשך היום, ואומר {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ה#ל|דניאל ה ל]]}} ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשראה: ואף כשהגיע זמנן של אבותינו ליפול מה נאמר בהן {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ו#ד|ירמיה ו ד]]}} אוי לגו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב: וה' הכה בל בכור בארץ מצרים. ולא על ידי שליח: מבכור פרעה. שומע אני זה בנו כשהוא אומר: היושב על כסאו כבר בנו אמור מה תל מבכור פרעה מלמד שפרעה הרשע בכור היה (והלא לא) [ולא] נגעה בו פורענות, וכל כך למה כדי לפתות לבם של מצרים שיהיו אומריו קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יב#כג|איוב יב כג]]}} משגיא לגוים ויאבדם, וכן הוא אומר (יב יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' והלא בעל צפון בכלל אלהי מצרים היה מפני מה לא נגעה בו פורענות כדי לפתות לבם של מצריים שיהיו אומרין קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות קשה בעל צפון שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם אבל באחרונה מהוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#יא|תהלים קו יא]]}} ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר, מלמד שאף בעל צפון נכתת: עד בכור השבי. ולהלן הוא אומר (יא ה) עד בכור השפחה מלמד שבמדה הזאת נשתעבדו בהן בישראל: בכור השבי. זה שנתון באדיוט:אשר בבית. זה שחבוש בבית האסורים: הבור זה שנתון בדייפנטא: מפני מה לקו עמהן מפני שהיו אומרין אלהינו יפרע לנו מן המצרים המשעבדין אותנו: ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מפני מה לקו עמהם מפני שהיו אומרין רצוננו נהיה בשעבודנו דשראל יהיו בשעבודן: עד בכור השבי מלמד ששבו אותן: עד בכור השפחה מלמד שכבשו אותן לעבדים ולשפחות: אשר אחר הרחים. מלמד שהיו מפריכין בהן: וכל בכור בהמה. אם אדם חטא מה חטאת בהמה אלא אוי לרשעים ואוי לטיפוליהן:
ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לד#יט|לד יט]]}} הרי זה כלל, יכול אף של אחרים תמקנך יכול אף של נקבה ת"ל תזכר, יכול של חייה של פטר שור, זה הוא כלל שצריך לפרטו:


'''ויקם פרעה לילה''' לא עמד כדרך שהמלכים עומדן בשלש שעות וישינין בשתי שעות: הוא וכל עבדיו וכל מצרים. מה הוא שלא העמידו אדם אף עבדיו שלא העמידן אדם אף מצריים שלא העמידו זה את זה: ותהי צעקה גדולה במצרים. מלמד שהיו רואין את אלהיהם כשהן מתבקעין ונופלין לפניהן ואע"פ שהדברים סתומין כאן מפורשין להלן {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כב#ח|שמואל ב כב ח]]}} ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים (ירעשו) [ירגזו] ויתגעשו כי חרה לו: עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל: כי אין בית אשר אין שם מת. ר' יעקב אומר וכי לא היה בית שלא היה בו בכור אלא כך מגהגן של ראשונים מי שלא היה לו בן בכור היה קורא הגדול שבבניו בכור כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כו#י|דברי הימים א, כו י]]}} מן בני מררי [בנים] שמרי הראש כי לא היה (לו) בכור: בית שיש בו אנשים הרבה ולא היה לאחר מהן בנים הגדול שבבית מת ומניין לגדול שבבית שנקרא בכור שכן הוא אומר בדויד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט#כח|תהלים פט כח]]}} אף אני בכור אתנהו: ר' שמעון אומר אין פחות משש מאות אלף בכורות שמתו באותו הלילה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מג#ג|ישעיה מג ג]]}} נתתי כפרך מצרים והכפר אחד תחת אחד: ד"א כי אין בית אשר אין שם מת ר' נתן אומר וכי לא היה שם בית שלא היה בו בכור אלא כיון שנולד בן בכור לאחד מהן היה עושה לו דיוקני והיתה אותו היום נדוקה ונשחקת וגזרית לפניהם והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום: ד"א לפי שהמצרים היו קבורים בבתיהם וכלבים נכנסין דרך ביבין ומחטטין ומוציאין בכורות מקבריהן ומתעתעין בהן והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום:
==יג==
'''ופטר חמור''' ולא פטר גמל ולא פטר סוס מיכאן (אומר) [אמרו] חמורה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או כמין סוס וכן גמלה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או חמור פטור מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד והנולד חמור: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יח#יז|במדבר יח יז]]}} אך בכור שור כלל: בכור שור הנולד שור, בכור כשב הנולד כשב, בכור עז הנולד עז: יכול אעפ"י שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו ת"ל אך: תפדה. מיד, תפדה בכל שהוא: ר' יוסי ביר' יהודה אומר אין פחות משקל: בשה, שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמד כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט: בשה. ולא בשה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי: יכול אם פדאו ממעי אמו יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו. את שבא לכלל עריפה בא לכלל פדייה את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדייה: יכול פדאו לאחר מיתה יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו את שבא לכלל פדייה בא לכלל עדיפה ואת שלא בא לכלל פדייה לא בא לכלל עריפה: וערפתו נאמר כן עריפה ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כא#ד|דברים כא ד]]}} עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפה בקופץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה: וכל בכור אדם בבניך תפדה. מה אני צריך והלא כבר נאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#טו|יג טו]]}} וכל בכור בני אפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם: בני אפדה ואפילו לאחר מיתה:


'''ויקרא למשה ולאהרן לילה''' יכול באו אצלו והלא כבר נאמר (יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא מלמד שהציצו עליו מתוך גזזטרא ואמרו לו בלילה אין אנו יוצאין אנו יוצאין בחצי היום: צאו מתוך עמי. יכול שהות ת"ל קומו: אתם. אין לי אלא אתם. גרים ועבדים מניין ת"ל: גם אתם: גם בני ישראל. לרבות נשים וטפלים: ולכו עבדו את ה' כדברכם. עמדה שלכם (י ט)ויאמר משה בנעורנו ובזקנינו נלך:
==יד==
'''והיה כי ישאלך בנך''' משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:


'''צאנכם: גם צאנכם.''' משלי: בקרכם: גם בקרכם. משל שרים: קחו כאשר דברתם ולכו. עמדה שלכם (י כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות: וברכתם גם אתי. אף לנשים ולטפלים: ד"א וברכתם גם אתי מיכאן אתה אומר שהיה פרעה יודע שמחוסר תפלה ואין המקום מוחל לו לאדם עד שיפייס את חברו מה שכר נטל על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יט#יט|ישעיה יט יט]]}}. הפה שאמר (ה ב) מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר (ט כז) ה' הצדק מה שכר נטל על כך לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#ה|דברים כג ה]]}}: הפה שאמר (טו ט) ארדוף אשיג אחלק שלל הוא הפה שאמר (יד כה) אנוסה מפני ישראל מה שכר נטל על כך נטית ימינך תבלעמו ארץ (טו יב) זכו ליקבר שלא יאכלו אותן חייה ועופות.
==טו==
'''ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו''' מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ז#ג|ז ג]]}} ואני אקשה את לב פרעה: כשפרעה מתרכך מצרים מתקשין של ואני אקשה את לב מצרים: כשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק לבם ת"ל (י א) כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. מה ת"ל מנין אתה אומר שאם נושא חמש נשים בתולות וילדו לו חמשה בנים שחייב לפדות את כולן ת"ל וכל בכור בני אפדה:


'''ותחזק מצרים על העם''' מלמד שנפלה לו ותרא לפרעה והיו מניחין את מיתיהן ואת חלליהן והיו משקעין אותן בקרנות ובעגלות: למהר לשלחם מן הארץ. ולא לארץ כנען כן הוא אומר (ה כג) דרך שלשת ימים נלך במדבר: כי אמרו כלנו מתים. אמרו משה אמר לנו בכורות מתים ואנו רואין בכורות ושאינן בכורות, והן אינן יודעין שכולן שטופין בזמה בא אחד על עשר נשים וילדו לו עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה באו על אשה אחת ונולדו להן עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים לכך אמרו כלנו מתים:
==טז==
'''והיה לאות על ידכה''' מיכאן אמרו תפלין של יד ושל ראש אין מעכבות זו את זו ואם אין לו אלא אחת יתן ומנין כשנותן את התפלין לא יהא נותן אלא של יד תחלה של והיה לאות על ידך: ומנין כשחולץ אין חולץ אלא של ראש תחלה ת"ל ולטוטפות בין עיניך. כל זמן שהן בין עיניך יהו שתים: כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. מלמד שנאמרו תפלין זכר ליציאת מצרים:


'''וישא העם את בצקו טרם יחמץ''' מלמד שקרב להחמיץ: משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. מה ששיירו מן המצה ומה ששיירו מן המרור: ד"א משארותם צרורות בשמלותם על שכמם לא היה בידם מהליכות ומה לזו ליטול והלא לסוף הענין הכתוב משבחן שהיו בני אדם עשירים אלא מלמד שלא נטלו בידם אלא דבר מועט ונכנסה בו ברכה ואכלו ממנו אחד ושלשים יום שהיה יפה להן כמן:
==יז==
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרשת בשלח'''}}}}
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויהי בשלח פרעה''' אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#טו|בראשית יח טו]]}} ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כו#לא|שם כו לא]]}} וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמר וכו' {{ממ|כדלעיל [{{כ}}[[תנ"ך/שמות/יב#לב|יב לב]]]}} מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי{{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#ה|דברים כג ה]]}}. ד"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כט#יח|דברים כט יח]]}} למען ספות הרוה את הצמאה:


'''ובני ישראל עשו כדבר משה''' אמר להן לא תהיו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם הרמאין: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. מניין שהשמלות חביבות מן הכל ת"ל כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב חביב האחרון:
'''ולא נחם אלהים.''' אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עז#כא|תהלים עז כא]]}} נחית כצאן עמך:


'''וה' נתן את חן העם בעיני מצרים''' מהוא החן הזה וה' נתן את חן העם מלמד ששלשה ימים היו מצרים באפילה וישראל מקרקרין בבתיהן ולא נחשד אחד מהן אפלו על הצנורה והיו מצרים דנין קל וחומר בעצמן ואומרין אימתי ראויין אלו ליטול כשאנו שרויין באורה או כשאנו שרויין באפילה כשנטלו לעצמן או כשאנו נותנין להן: ד"א את חן העם הזה מלמד ששרת עליהן רוח הקדש וכן הוא אומר (זכריה יב י) ושפכתי על בית דוד ועל (כל יושבי) [יושב] ירושלים רוח חן ותחנונים: אין דומה האומר לו השאילני נוניא והוא אומר אין לי השאילני צקוטלא והוא אומר אין לי לאומר לו השאיליני נונש שבמקום פלוני השאיליני צקוטלא שבמקום פלוני: וישאילום. רבי אומר כשהיו ישראל במצרים מה נאמר בהן (ג כב) ושאלה אשה (משאלתה) [משכנתה] ומגרת ביתה מלמד שהיו גרים עמהן, כשבטלו מן השעבוד מה נאמר בהן (יא ב) וישאלו איש מאת רעהו מלמד שהיו רעים להן, כשנגאלו מן השעבוד מה נאמר בהן וישאילום מה שהשאילום לא הגיעום והיו משאילין אותן בעל כרחן מלמד שהיו יראים מהם כבני אדם שיראים מן קוניהם: ומפני שהיו אומרין למחר (והיו) [יהיו] אומות העולם רואין אותן במדבר ואומרין ראו כמה עשירים עבדיהן של מצרים: ומניין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ת"ל (כה ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין יכול לעשות כל מה שאמרתי לך: יכול היה בהם אחד שלא נטל ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קה#לז|תהלים קה לז]]}} ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: ואיזה הוא כושל כדויד שנאמר (זכריה יב ח) והיה הנכשל [בהם] ביום ההוא כדויד: יכול משה ואהרן שהיו עסוקים במצות לא נטלו מביזת מצרים ת"ל (ג כא) והיה כי תלכון לא תלכו ריקם אפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ת"ל (יא ג) גם האיש משה גדול מאד [מלמד שהיו מפקידין אצלו פקדונות]: למה משבח הכתוב את בזת הים יותר מבזת מצרים אלא מה שבבתים נטלוה במצרים ומה שהיה בתסווראות נטלוה על הים שכך הוא דרכם של מלכים בשעה שיוצאין למלחמה מוצאין כל כספם וזהב עמהן כדי להעמיד [נ"א שלא להמריד] אחרים תחתיהן וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סח#יד|תהלים סח יד]]}} כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים: תורי זהב נעשה לך {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/א#יא|שיר השירים א יא]]}} זו בזת מצרים עם נקודת הכסף זו בזת הים: ותרבי ותגדלי {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/טז#ז|יחזקאל טז ז]]}} זו בזת מצרים ותבאי כעדי עדיים זו בזת הים כפולה ומכופלת בזה שבזזו על הים:
'''דרך ארץ פלשתים כי קרוב.''' קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני:


'''ויסעו בני ישראל מרעמסם סכתה'''  מרעמסס לסכות מאה וששים מיל והיה קולו של משה הולך מהלך ארבעים יום ואל תתמה שהרי כבר נאמר (ט ח) ויאמר ה' אל משה של אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן והלא דברים קל וחמר ומה אבק שאין דרכו להלך הרי הוא הולך מהלך ארבעים יום קול שדרכו להלך על אחת כמה וכמה. סכתה. ר' עקיבה אומר סכות ממש עשו להן בסכות: ר' אליעזר אומר סכות ענני כבוד כאו וחנו על נבי רעמסס: מושלו משל למה הדבר דומה לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד: ר' נחמיה אומר סכתה כל מקום שצריך ליתן לו למד בתחלתו תן לו ה"י בסופו: בשש מאות אלף. אומר הין חסר הין יתר אבל בפרט מהוא אומר (לה כו) שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים: רבי אומר הרי הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ז#ח|יהושע ז ח]]}} ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש שמא מה היו אם שלשים ושבעה היה להן ליאמר אם שלשים וחמשה היה להן ליאמר מה ת"ל כשלשים וששה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל. כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/ח#טז|יחזקאל ח טז]]}} ויבא אתו אל חצר בית ה' הפנימית (אל) [והנה] פתח היכל ה' (והנה) בין האולם (ולמזבח) [ובין המזבח] בעשרים וחמשה איש שמא מה היו אם עשרים וארבעה היה להן ליאמר אם עשרים וששה היה להן לשמר מה ת"ל כעשרים וחמשה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל: רגלי עושה מלחמה: גברים. חוץ מנשים: לבר מטף. מלמד שעלו עמהם פחות מבן עשרים שנה [כיוצא בהן]:
ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#כג|בראשית כא כג]]}} ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי:


'''ערב עלה אתם:''' ערב רב עלה אתם: וגם ערב רב עלה אתם. מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים שלשה כיוצא בהן: צאן ובקר. אין לי אלא צאן ובקר מניין לרבות גמלים וחמורים וסוסים ת"ל מקנה כבד מאד: כיוצא בו אתה אומר (יב לד) משארותם צרורות בשפלותם על שכמם וכי לא היה בידם מה ליטול ומה לא ליטול אלא מלמד שהיו מחבבין את המצוה: כיוצא בו אתה אומר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יא#יח|במדבר יא יח]]}} כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול אכילה של חנם: כיוצא בו אתה אומר (שם לב א) ומקנה רב היה לבני (גד) [ראובן] ולבני (ראובן) [גד] יכול לבני ראובן ולבני גד היה לשאר שבטים לא היה אלא מלמד שאלו פשטו ידיהם בו:
ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/ז#כ|דברי הימים א, ז כ]]}} ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עח#ט|תהלים עח ט]]}} בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#ט|דניאל יב ט]]}} כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא:


'''ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות''' אין עוגה אלא חררה כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#ו|בראשית יח ו]]}} לושי ועשי עוגות: עוגות מצות כי לא חמץ. מלמד שממין חמץ הביא מצה: כי גורשו ממצרים. מה שגורשו ממצרים נעשה להן בו נס שלא להחמיץ: ולא יכלו להתמהמה. מלמד שלא יכלו להשתהות: [וגם] צדה לא עשו להם. מלמד שלא נטלו בידם זוודין לדרך:
ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן:


'''ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה''' וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה היו ישראל במצרים והלא לא היו במצרים אלא מאתים ועשר שנים ומה תל ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, ישיבות הרבה ישבו, ישיבת אברהם בארץ פלשתים ישיבת יצחק בארץ כנען ישיבת יעקב בארץ מגורי אביו הרי אתה מלקטן ועושה אותן ארבע מאות שנה: ומניין שארבע מאות שנה היו: נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#יג|בראשית טו יג]]}} ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' וענו אותם ארבע מאות שנה ביצחק מה הוא אומר (שם כה כו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, וכן יעקב הוא אומר (שם מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי מאה ותשעים נשתיירו שם מאתים ועשר שנים וסימן לדבר שנותיו של איוב כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מב#י|איוב מב י]]}} ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ואומר (שם טו) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה:
ד"א '''כי קרוב הוא.''' שירצו הכנענים את עונש דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#טז|בראשית טו טז]]}} ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות:


'''בחצי הלילה'''  נדבר עם אבינו אברהם בין הבתרים, בחצי הלילה נולד יצחק ובחצי הלילה לקו בכורות שנאמר ויהי מקץ. קץ אחד לכולן: שלשים שנה וארבע מאות שנה. שלשים שנה אלו מה טיבן משנידבר עם אבינו אברהם בין הבתרים ועד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה: '''  ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.''' מלמד שאף צבאות מקום היו עם ישראל בצער שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סג#ט|ישעיה סג ט]]}} בכל צרתם לא צר: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צא#טו|תהלים צא טו]]}} עמו אנכי בצרה ואומר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/ז#כג|שמואל ב ז כג]]}} מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גויים ואלהיו:
ד"א '''כי קרוב הוא.''' והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#ד|במדבר יד ד]]}} נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה:


'''ליל שמורים הוא לה''''  מלמד שנשתמרה להן גאולה ראשונה לדורות וליובלות ולשמטים ולשנים ולחדשים ולשבתות ולימים ולשעות לעתים ולעונות: הוא הלילה הזה לה' שמרים. גאולה זו נגאלין בפרק זה שנייה נגאלין בפרק אחר וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כא#יא|ישעיה כא יא]]}} שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר (אתה) [אתא] בקר וגם לילה: מה משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות אפלו כחוט השערה: ומהוא שומר זה הקב"ה שנקרא שומר שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכא#ד|תהלים קכא ד]]}} הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, דברי ר' אליעזר: ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל שנאמר שמרים לכל בני ישראל לדרתם שאין ת"ל הוא מה ת"ל הוא, הוא ידע בו ולא ידעו בו אבות הראשונות שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סג#ד|ישעיה סג ד]]}} כי יום נקם בלבי ושנת גאולי בא: ד"א ליל שמורים הוא לה' ליל שמור ובא מן המזיקים:
'''כי אמר אלהים פן ינחם העם ''' אמר הקב"ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#יא|דברים ו יא]]}} הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#מה|במדבר יד מה]]}} וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו:


'''זאת חקת הפסח פסח [מצרים] כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו''' מה ת"ל חקה ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים חוץ מדברים שמיעט בו הכתוב: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי מזוזות תזאת: כל בן נכר לא יאכל בו. מה אני צריך והלא כבר נאמר (יב מח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת"ל כל בן נכר לא יאכל בו זה משומד ישראל שעבד ע"ז: אין לי אלא איש אשה מניין [ת"ל] כל בן נכר לא יאכל בו: ד"א כל בן נכר לא יאכל בו מיכאן אתה למד שאם משך ידו הימנו וחזר ונמנה עליו שעובר בלא תעשה: יכול יפסול את החבורה הבאה עמו ת"ל זאת אין פוסל את החבורה הבאה עמו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:
==יח==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויסב אלהים את העם''' הניחם במספין ולא היו יכולין לחזור לפניהם ולא לאחריהם: דרך המדבר ים סוף. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קב#כד|תהלים קב כד]]}} ענה בדרך כחי במדבר כדי לצרפן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ח#טו|דברים ח טו]]}} המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים: ים סוף כדי לנסותן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#ז|תהלים קו ז]]}} וימרו על הים בים סוף: ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם תורה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ה#ל|דברים ה ל]]}} בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם [אתכם] תלכו ואומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ו#כג|משלי ו כג]]}} ודרך חיים תוכחת מוסר, המדבר כדי להאכילן מן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ח#טז|דברים ח טז]]}} המאכילך מן במדבר: ים סוף לעשות להן נסים וגבורות שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#כב|תהלים קו כב]]}} נוראות על ים סוף ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#ט|שם קו ט]]}} ויגער בים סוף ויחרב: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ד#יב|יהושע ד יב]]}} ויעבדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה חמושים עברו לפני אחיהם מלמד שעלו מטוקסין בחמשה מיני זיין קשת ואלה ותריס ורומח וחרב: ד"א וחמושים יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות: ד"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים חמשה כיוצא בהן: ד"א וחמושים עלו שלא עלו עמהן אחד מחמשה: ד"א אומרין אחד מחמשים: ויש אומרין אחד מחמש מאות: ר' נוהראי אומר העבודה ולא אחד מחמשת אלפים וכן הוא אומר{{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/טז#ז|יחזקאל טז ז]]}} רבבה כצמח השדה נתתיך ואימתי מתו בימי האפלה שהיו מצרים שרויין בחושך וישראל קוברין מיתיהם והודו ושבחו לשם שלא ראו שונאיהן ושמחו בפורענותן:


'''וכל עבד איש... ומלתה אותו''' מלמד שאדם מוהל עבדי איש על כרחו יכול יהא אדם מוהל בני איש על כרחו ת"ל עבד איש עברי איש מוהל על כרחו ואין מוהל בני איש על כרחו: אין לי אלא עבדים שפחות מנין תל כל עבד איש: ומלתה אותו אז יאכל בו. אם בו הכתוב מדבר הרי כבר נאמר (יב מח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת"ל ומלתה אותו אז יאכל בו זה רבו שאם היו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו לאכול פסח: וכל עבד. מיכאן אתה אומר גר שמת והיו לו עבדים גדולים וקטנים(וקראו) [קנאו] עצמן בני חורין מניין ת"ל וכל עבד עבד שרשות רבו עליו יצא זה שאין רשות רבו עליו: עבד איש. אין לי אלא עבד איש עבד אשה מניין ת"ל: מקנת כסף. אין לי אלא שלקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת"ל וכל עבד אם כן למה נאמר מקנת כסף מלמד שעבדים נקנין בכסף: יכול אף עבד קטן יהוא מעכבין אותו לאכול פסח ת"ל עבד איש עבדי איש מעכבין אותו לאכול פסח ואין עבדי קטן מעכבים אותו לאכול פסח: יכול יהא אסור לאכול אבל יהא מותר לשחוט ולזרוק ת"ל אז יאכל בו ולהלן נאמר (יב מח) ואז יקרב לעשותו אז אז לגזרה שוה מה אז האמור כאן אסור באכילה אף אז האמור להלן אסור באכילה, מה אז האמור להלן אסור במלאכה אף אז האמור כאן אסור במלאכה: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת"ל חקה:
==יט==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויקח משה את עצמות יוסף עמו''' בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#ח|משלי י ח]]}} חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקבה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ב|כ ב]]}} אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/נ#יט|בראשית נ יט]]}} התחת אלהים אני בזה כתב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ג|כ ג]]}} לא יהיה לך וביוסף כתיב{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מב#יח|בראשית מב יח]]}} את האלהים אני ירא בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ז|כ ז]]}} לא תשא וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מב#טו|בראשית מב טו]]}} חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מג#טז|בראשית מג טז]]}} וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יב|כ יב]]}} כבד וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מו#יב|בראשית מו יב]]}} ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יג|כ יג]]}} לא תרצח וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#ט|בראשית לט ט]]}} ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יג|כ יג]]}} לא תנאף וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#י|בראשית לט י]]}} ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יד|כ יד]]}} לא תגנוב וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מז#יד|בראשית מז יד]]}} וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יד|כ יד]]}} לא תענה וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לז#ב|בראשית לז ב]]}} ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#טז|כ טז]]}} לא תחמוד וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#ה|בראשית לט ה]]}} וימאן ויאמר אל אשת אדוניו:


'''תושב''' זה קנוי קנין עולם: ושכיר. זה קנוי קנין שנים. יאמר תושב מה אני צריך לומר שכיר אם קנוי קנין עולם אסור לאכול פסח קנוי קנין שנים אינו דין שיהא אסור לאכול פסח: אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים כשהוא אומר ושכיר בא שכיר ולימד על התושב שקנוי קנין עולם: ר' ישמעאל אומר מניין לערל שאסור לאכול בתרומה דין הוא ומה פסח שמותר לזרים ערל אמור לאכול ממנו, תרומה שאסורה לזרים אינו דין שיהא ערל אסור לאכול ממנה: לא אם אמרת בפסח שחייבין עליו [משום] פגול ונותר וטמא תאמר בתרומה שאין חייבין עליה משום פגול ונותר וטמא ת"ל תושב ושכיר תושב ושכיר{{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#י|ויקרא כב י]]}} לגזרה שוה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור לאכול ממנו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור לאכול ממנה: לא יאכל בו. [בו] אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:
'''כי השבע השביע את בני ישראל.''' ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו:


'''בבית אחד יאכל''' השמש שאכל כזית אצל תנור אם היה פקח ממלא כרסו רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ואוכלין עמו: בבית אחד. אין לי אלא בית מניין לרבות חצר גנה וסוכה ת"ל באחד יאכל אם כן למה נאמר בבית אחד יאכל בחבורה אחת: לא תוציא מן הבית. אין לי [אלא מבית] לבית מחבורה לחבורה מניין ת"ל חוצה חוץ למקום אכילתו: יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר. בשעת אכילה חייב ואינו חייב שלא בשעת אכילה: יאכל לא תוציא מן הבית. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: יאכל לא תוציא מן הבית. על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת"ל חקה: יאכל ועצם לא תשברו בו. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: ועצם לא תשברו בו. בטהור ולא בטמא: ועצם לא תשברו בו. בו אי אתה שובר שובר אתה בחגיגה הבאה עמו: הא מפני שיש בו מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בו אי אתה יכול לדונן זה מזה:
'''השביע השביע.''' השביען לבניהן ובניהן לבניהן:


'''כל עדת ישראל יעשו אותו''' מכלל שנאמר (יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל מלמד שפסח נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל יכול אם שחטו בבת אחת יהא פוסל ת"ל כל עדת ישראל [יעשו] אותו: אותו. ואפילו בשבת: אותו ואפילו בטומאה שאם היו רוב הקהל או הכהנים או כלי שרת טמאים יעשו אותו בטמאה:
'''פקד יפקד.''' שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא:


'''וכי יגור אתך גר''' ישראל שהטביל את הגוי לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין, גר שקדמו עבדיו ושפחותיו וטבלו בפניו קנו עצמן בני חורין: מעשה בברוליא שקדמו עבדיה ושפחותיה וטבלו בפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לא זזו והיו משמשין אותה עד שעה שמתה: המול לו כל זכר. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא טבל טבל ולא מל או שהיו בו ציצין המעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת"ל המול כל זכר הציצין המעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: ואז יקרב לעשותו. הרי זה מפורש יפה נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה אז האמור להלן אז יאכל בו אף אז האמור (להלן) [כאן] אז יקרב לעשותו: והיה כאוחז הארץ. מה אזרח אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן אף גר אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן: וכל ערל לא יאכל בו. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא פרע את המילה או שהיו בו ציצין מעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת"ל וכל ערל לא יאכל בו הציצין מעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: וכל ערל לא יאכל בו. לפי שמצינו שהצבור עושין פסח בטומאה בזמן שרובן טמאים יכול יהא יחיד מכריע את הערלה ת"ל וכל ערל לא יאכל בו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אוכל הוא במצה ובמרור:
'''והעליתם את עצמותי.''' אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#לא|בראשית מט לא]]}} שמה קברו את אברהם וגו' ואומר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ג#ה|שם ג ה]]}} בקברי אשר כריתי לי]: והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כד#לב|יהושע כד לב]]}} ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:


'''תורה אחת יהיה לאזרח''' מה אזרח שקבל עליו כל דברי תורה אף הגר שקבל עליו כל דברי תורה מיכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלץ אותו ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אפילו דבר אחד מדקדוקי סופרים: לגר זה הגר: הגר. לרבות נשי גרים: בתוככם. לרבות את הנשים ואת העבדים המשוחררין:
==כ==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויסעו מסכות''' ר' עקיבה אומר אין סכות אלא ענני כבוד שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#ה|ישעיה ד ה]]}} כי על כל כבוד חפה, וכן לעתיד לבוא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#ו|שם ד ו]]}}: ד"א ויסעו מסכות כו' שלש מסעות נסעו ישראל עד שלא הגיעו לים:


'''ויעשו כל בני ישראל''' ליתן להן שכר הליכה כשכר עשייה (כי דכתיב לעיל וילכו ויעשו בני ישראל כול עד וכן היה בלבם לעשות):
==כא==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן''' מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל, יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#יד|במדבר יד יד]]}} הרי שנים, ובעמוד ענן אתה הוליך לפניהם יומם (שם) הרי שלוש, ובהאריך הענן {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ט#יט|שם ט יט]]}} הרי ארבע, ובהעלות הענן {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לו|שמות מ לו]]}} הרי חמש, ואם לא יעלה הענן {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לז|שם מ לז]]}} הרי ששה, כי ענן ה' על המשכן יומם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לח|שם מ לח]]}} הרי שבעה: ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל את הגבוה ועושה להם דרך סרטו מישור כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#ד|ישעיה מ ד]]}} כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ואומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#טז|שם יא טז]]}} והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים: ד"א וה' הוליך לפניהם. ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאב שנוטל פוגם לפני בנו וכרב שנוטל פונס לפני עבדו: ד"א וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מורד בה מורדין לו אברהם לוה מלאכי השרת דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#טז|בראשית יח טז]]}} ואברהם הולך עמם לשלחם לפיכך ליוה הקב"ה את בניו ארבעים שנה במדבר: ללכת יומם ולילה. מקיש נסיעתן בימים לנסיעתן בלילות מה נסיעתן בימים לא היו מחוסרין אורה אף נסיעתן בלילות לא היו מחוסרין אורה, מה נסיעתן בלילות לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אף נסיעתן בימים לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:


'''ויהי בעצם היום הזה''' אין עצם אלא תקפו של יום: הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. מלמד שלא יצאו מהומה אלא מטורקסין:
==כב==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה''' מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח כשעמוד האש קיים עמוד הענן זוריח: ד"א לא ימוש עמוד הענן יומם. אין אור החמה מבטלו: ועמוד האש לילה. אין אור הלבנה מבטלו: ד"א לא ימיש אעפי ממרים ואעפי מכעיסין ואעפי מנאצין: ד"א לא ימיש אעפי שנרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל: ד"א לא ימיש וכי מי נצרך לעמוד ענן וכי מי נצרך לעמוד אש אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות לנדות וליולדות שהיו ביניהן: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר באברהם {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#ח|בראשית יח ח]]}} והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו לפיכך הקדים להן הקב"ה שבעה ענני כבוד:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה אחרונה מ־23:16, 24 בינואר 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי TriangleArrow-Left.png יג

א-ב[עריכה]

[1] וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:

ג[עריכה]

[2] ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה משום שנאמר (יג יד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת"ל (יג ח) והגדת לבנך אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים: מבית עבדים. ר' יהודה אומר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת"ל מבית עבדים להם היינו לעבדים ולא היינו עבדים לעבדים: ר' נחמיה אומר וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים והלא מעלה גדולה היא אלא מלמד שהיו עושין מלאכת בית ומלאכת שדה מלאכת אנשים ומלאכת נשים: כי בחזק יד הוציא ה' אתכם. אלו עשר מכות: מזה. מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן: ולא יאכל חמץ (במצרים) [היום]. ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ר' יוסי הגלילי אומר מנין לחמץ במצרים שלא נאסר אלא יום אחד ת"ל ולא יאכל חמץ היום:

ד[עריכה]

[3] היום (הזה) אתם יוצאים בחדש האביב בחדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: בכושרות במעשה כשרים: אלו אברהם יצחק ויעקב: ד"א זה משה ואהרן ומרים: ד"א בכושרות בכו שירות אלו בוכים ואלו משוררים: וכן הוא אומר(תהלים קכז ב) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידית שינה:

ה[עריכה]

והיה אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ: אשר נשבע לאבתיך. הכל מכות אבותיך: לתת לך. שלא תהא בעיניך כאלו הוא ירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו ניתנה לך במתנה: ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות דבש זה דבש תמרים: ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר (יואל ד יח) והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב: דבש. זה דבש היערות וכן הוא אומר (שמואל א יד כו) ויבא העם אל היער והנה הלך דבש: ד"א נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן (דברים כו ט) זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשת עממים אף זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים: ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. מכלל שנאמר (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר יכול יהא פסח דורות בא מן הצאן ומן הבקר ת"ל ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים לא בא אלא מן הכבשים ומן העזים אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים:

ר' אליעזר אומר נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא מן המעשר אף פסח דורות אינו בא מן המעשר: אמר לו ר' עקיבה רבי דנין אפשר משאי אפשר וכי מעשר היה להן במצרים אמר לו ר' אליעזר אף שאי אפשר ראיה גדולה היא: חזר ר' עקיבה והחליף את החן נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין: (והוא הדין לכל הקדשים שלא יהו באין אלא מן החולין הינו דתנן ומנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש את כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין):

לתוך שנאמר בפסח דורות (דברים טז ז) ובשלת ואכלת יכול יהא מבשלו ואוכלו ת"ל ועברת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי:

ו[עריכה]

שבעת ימים תאכל מצות מנין אתה אומר שאם עובר ששת ימי החג ולא חג שטעון חגיגה כל שבעת ת"ל שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה':

ז[עריכה]

מצות יאכל את שבעת הימים כשהוא אומר את להביא את יום ארבעה עשר שחייב במצה: לא יראה לך חמץ. רואה אתה לאחרים: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לגבוה: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לפלטיר: ד"א ולא יראה לך חמץ בטל בלבך: מיכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו: ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור. זה הוא חילוק שבין בית שמאי ובין בית הלל שבית שמאי אומרין שאר כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית:

ח[עריכה]

והגדת לבנך אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת"ל והגדת: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כל זמן שגופו של פסח קיים: עשה לי. יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו:

ט[עריכה]

והיה לך ולא לאחרים: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך יכול יתן על בית יד אונקלוס שלו מבחוץ ת"ל והיה לך ולא לאחרים: על ידך ובין עיניך. [יכול] מה בין עיניך ארבע אף על ידך ארבע ת"ל לאות ולא ארבע לאות ולא שלוש לאות ולא שתים: ר' יהודה אומר כשם שאות אחת מבפנים כך אות אחת מבחוץ: אמר ר' יוסי חזר בו יהודה: ומודה ר' יהודה במי שיש לו שתי תפילין של ראש ואין לו של יד שמביא את העור וחופה את אחת מהן ועושה אותה של יד: יכול יתן על פס ידו ת"ל על ידך ובין עיניך מה בין עיניך ממה שבראש אף על ידך בגבוה שביד אבל אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת"ל (דברים ו ח-ט) וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר (תהלים קלט י) נם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר (שופטים ה כו) ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר (תהלים עט יא) למה תשיב ידך וימינך הא כל מקום שנאמר יד אתה תופש את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך מה על ידך אות אחת אף בין עיניך אות אחת ת"ל טוטפת טטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות: יכול יתן בארבע מקומות ת"ל ולזכרון בין עיניך מלמד שנותנם במקום אחר: רבי אומר בשני מקומות כתיב טטפות ובמקום אחר כתיב טטפת מלמד שנותנם במקום אחד: יכול יתנם על גבי מצחו ת"ל על ידך ובין עיניך מה על ידך בגבוה שביד אף על הראש בגבוה שבראש: ר' אליעזר בן יעקב אומר מופנה להקיש ולדון גזרה שוה נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (דברים יד א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה בין עיניך האמור להלן מקום שיער אף בין עיניך האמור כאן מקום שיער: למען תהיה תורת ה' בפיך. לרבות גרים ועבדים משוחררים: ד"א למען תהיה תורת ה' בפיך להוציא את הנשים מה תפילין מיוחדות מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות כך כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות: תורת ה' בפיך. ממה שאתה אוכל בפיך מיכאן אמרו אין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה:

י[עריכה]

ושמרת את החקה הזאת למועדה מכלל שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע אני אף קטנים במשמע ת"ל ושמרת לא אמרתי אלא למי שיש בו דעת לשמר מיכאן אמרו תינוק שיודע לשמר את תפליו חייב בתפלין: ד"א ושמרת את החקה הזאת למועדה ר' אליעזר אומר זו חוקת הפסח: ר' עקיבה אומר זו חוקת תפלין: יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת"ל מימים. פרט לילות: יכול יהו תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגת בימים טובים ובשבתות ת"ל מימים ולא כל ימים: ר' עקיבה אומר [יכול] יהוא תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגות בימים טובים ובשבתות ת"ל לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שכולן אות: יכול לא יבדוק את התפלין של מימים ימימה מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפלין אחת לשנים עשר חדש נאמר כאן מימים ונאמר להלן (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חדש אף כאן שנים עשר חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו צריך לבדקן עולמית וכן היה שמאי אומר אלו תפלין של בית אימא: למועדה. מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת"ל מימים ימימה: ומנין שאין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בארץ ישראל ת"ל ושמרת את החקה הזאת למועדה וסמיך ליה והיה כי יביאך מיכאן שאין מעברין שנים ואין קובעין חדשים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל ובערי יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר (דברים יב ה) לשכנו תדרשו. (ואם יצא בית דין סמוך לחוצה לארץ ולא הניח כמותו בארץ ישראל הרי זה מותר לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שעלה חכם כמותו בארץ ישראל ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לעבר ולקבוע בחוצה לארץ):

יא[עריכה]

והיה. אין והיה אלא מיד:

כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:

אל ארץ הכנעני. וכי ארץ כנעני היתה והלא היא ארץ חמשת עממים אלא מלמד שכנען היה אביהן של כולם וכן הוא אומר (בראשית י טו) וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת:

אשר נשבע לך ולאבותיך. הכל בזכותך ובזכות אבותיך:

ונתנה לך. לא תהא בעיניך בירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה:

יב[עריכה]

והעברת כל פטר רחם לה' בשלשה מקומות נתקדשו בכורות בארץ מצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ: בארץ מצרים קדש לי כל בכור (יג ב): במדבר כי לי בל בכור (במדבר ג יג): ובכניסתן לארץ והעברת כל פטר רחם לה': יכול אין לי פטר בבהמה אלא ולד גמור, מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה של שגר בהמה. כל שהבהמה שוגרת:

והעברת כל פטר רחם לה'. פרט ליוצא דופן: זכר. פרט לטומטום ואנדרגינס: יהיה לך. פרט לנקיבה:

בן עזאי אומר נאמר כאן העברה ונאמר העברה במעשר מה העברה האמורה במעשר קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע אף העברה האמורה כאן קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע:

ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי (לד יט) הרי זה כלל, יכול אף של אחרים ת"ל מקנך יכול אף של נקבה ת"ל תזכר, יכול של חייה של פטר שור, זה הוא כלל שצריך לפרטו:

יג[עריכה]

ופטר חמור ולא פטר גמל ולא פטר סוס מיכאן (אומר) [אמרו] חמורה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או כמין סוס וכן גמלה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או חמור פטור מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד והנולד חמור: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר (במדבר יח יז) אך בכור שור כלל: בכור שור הנולד שור, בכור כשב הנולד כשב, בכור עז הנולד עז: יכול אעפ"י שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו ת"ל אך: תפדה. מיד, תפדה בכל שהוא: ר' יוסי ביר' יהודה אומר אין פחות משקל: בשה, שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמד כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט: בשה. ולא בשה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי: יכול אם פדאו ממעי אמו יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו. את שבא לכלל עריפה בא לכלל פדייה את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדייה: יכול פדאו לאחר מיתה יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו את שבא לכלל פדייה בא לכלל עדיפה ואת שלא בא לכלל פדייה לא בא לכלל עריפה: וערפתו נאמר כן עריפה ונאמר להלן (דברים כא ד) עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפה בקופץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה: וכל בכור אדם בבניך תפדה. מה אני צריך והלא כבר נאמר (יג טו) וכל בכור בני אפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם: בני אפדה ואפילו לאחר מיתה:

יד[עריכה]

והיה כי ישאלך בנך משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:

טו[עריכה]

ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה ת"ל (ז ג) ואני אקשה את לב פרעה: כשפרעה מתרכך מצרים מתקשין של ואני אקשה את לב מצרים: כשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק לבם ת"ל (י א) כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. מה ת"ל מנין אתה אומר שאם נושא חמש נשים בתולות וילדו לו חמשה בנים שחייב לפדות את כולן ת"ל וכל בכור בני אפדה:

טז[עריכה]

והיה לאות על ידכה מיכאן אמרו תפלין של יד ושל ראש אין מעכבות זו את זו ואם אין לו אלא אחת יתן ומנין כשנותן את התפלין לא יהא נותן אלא של יד תחלה של והיה לאות על ידך: ומנין כשחולץ אין חולץ אלא של ראש תחלה ת"ל ולטוטפות בין עיניך. כל זמן שהן בין עיניך יהו שתים: כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. מלמד שנאמרו תפלין זכר ליציאת מצרים:

יז[עריכה]

פרשת בשלח

[4] ויהי בשלח פרעה אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר (בראשית יח טו) ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר (שם כו לא) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמר וכו' (כדלעיל [‏יב לב]) מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי(דברים כג ה). ד"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר (דברים כט יח) למען ספות הרוה את הצמאה:

ולא נחם אלהים. אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר (תהלים עז כא) נחית כצאן עמך:

דרך ארץ פלשתים כי קרוב. קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני:

ד"א כי קרוב הוא. קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר(בראשית כא כג) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי:

ד"א כי קרוב הוא. קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר (דברי הימים א, ז כ) ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד (תהלים עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו (דניאל יב ט) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא:

ד"א כי קרוב הוא. קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן:

ד"א כי קרוב הוא. שירצו הכנענים את עונש דכתיב (בראשית טו טז) ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות:

ד"א כי קרוב הוא. והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה:

כי אמר אלהים פן ינחם העם אמר הקב"ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת (דברים ו יא) הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר (במדבר יד מה) וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו:

יח[עריכה]

[5] ויסב אלהים את העם הניחם במספין ולא היו יכולין לחזור לפניהם ולא לאחריהם: דרך המדבר ים סוף. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר (תהלים קב כד) ענה בדרך כחי במדבר כדי לצרפן שנאמר (דברים ח טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים: ים סוף כדי לנסותן שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על הים בים סוף: ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם תורה שנאמר (דברים ה ל) בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם [אתכם] תלכו ואומר (משלי ו כג) ודרך חיים תוכחת מוסר, המדבר כדי להאכילן מן שנאמר (דברים ח טז) המאכילך מן במדבר: ים סוף לעשות להן נסים וגבורות שנאמר (תהלים קו כב) נוראות על ים סוף ואומר (שם קו ט) ויגער בים סוף ויחרב: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינין שנאמר (יהושע ד יב) ויעבדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה חמושים עברו לפני אחיהם מלמד שעלו מטוקסין בחמשה מיני זיין קשת ואלה ותריס ורומח וחרב: ד"א וחמושים יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות: ד"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים חמשה כיוצא בהן: ד"א וחמושים עלו שלא עלו עמהן אחד מחמשה: ד"א אומרין אחד מחמשים: ויש אומרין אחד מחמש מאות: ר' נוהראי אומר העבודה ולא אחד מחמשת אלפים וכן הוא אומר(יחזקאל טז ז) רבבה כצמח השדה נתתיך ואימתי מתו בימי האפלה שהיו מצרים שרויין בחושך וישראל קוברין מיתיהם והודו ושבחו לשם שלא ראו שונאיהן ושמחו בפורענותן:

יט[עריכה]

[6] ויקח משה את עצמות יוסף עמו בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר (משלי י ח) חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקבה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב (כ ב) אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב (בראשית נ יט) התחת אלהים אני בזה כתב (כ ג) לא יהיה לך וביוסף כתיב(בראשית מב יח) את האלהים אני ירא בזה כתיב (כ ז) לא תשא וביוסף כתיב (בראשית מב טו) חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב (בראשית מג טז) וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב (כ יב) כבד וביוסף כתיב (בראשית מו יב) ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב (כ יג) לא תרצח וביוסף כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב (כ יג) לא תנאף וביוסף כתיב (בראשית לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב (כ יד) לא תגנוב וביוסף כתיב (בראשית מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב (כ יד) לא תענה וביוסף כתיב (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב (כ טז) לא תחמוד וביוסף כתיב (בראשית לט ה) וימאן ויאמר אל אשת אדוניו:

כי השבע השביע את בני ישראל. ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו:

השביע השביע. השביען לבניהן ובניהן לבניהן:

פקד יפקד. שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא:

והעליתם את עצמותי. אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר(בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם וגו' ואומר (שם ג ה) בקברי אשר כריתי לי]: והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת"ל (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:

כ[עריכה]

[7] ויסעו מסכות ר' עקיבה אומר אין סכות אלא ענני כבוד שנאמר (ישעיה ד ה) כי על כל כבוד חפה, וכן לעתיד לבוא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (שם ד ו): ד"א ויסעו מסכות כו' שלש מסעות נסעו ישראל עד שלא הגיעו לים:

כא[עריכה]

[8] וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל, יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם (במדבר יד יד) הרי שנים, ובעמוד ענן אתה הוליך לפניהם יומם (שם) הרי שלוש, ובהאריך הענן (שם ט יט) הרי ארבע, ובהעלות הענן (שמות מ לו) הרי חמש, ואם לא יעלה הענן (שם מ לז) הרי ששה, כי ענן ה' על המשכן יומם (שם מ לח) הרי שבעה: ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל את הגבוה ועושה להם דרך סרטו מישור כענין שנאמר (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ואומר (שם יא טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים: ד"א וה' הוליך לפניהם. ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאב שנוטל פוגם לפני בנו וכרב שנוטל פונס לפני עבדו: ד"א וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מורד בה מורדין לו אברהם לוה מלאכי השרת דכתיב (בראשית יח טז) ואברהם הולך עמם לשלחם לפיכך ליוה הקב"ה את בניו ארבעים שנה במדבר: ללכת יומם ולילה. מקיש נסיעתן בימים לנסיעתן בלילות מה נסיעתן בימים לא היו מחוסרין אורה אף נסיעתן בלילות לא היו מחוסרין אורה, מה נסיעתן בלילות לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אף נסיעתן בימים לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:

כב[עריכה]

[9] לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח כשעמוד האש קיים עמוד הענן זוריח: ד"א לא ימוש עמוד הענן יומם. אין אור החמה מבטלו: ועמוד האש לילה. אין אור הלבנה מבטלו: ד"א לא ימיש אעפי ממרים ואעפי מכעיסין ואעפי מנאצין: ד"א לא ימיש אעפי שנרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל: ד"א לא ימיש וכי מי נצרך לעמוד ענן וכי מי נצרך לעמוד אש אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות לנדות וליולדות שהיו ביניהן: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר באברהם (בראשית יח ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו לפיכך הקדים להן הקב"ה שבעה ענני כבוד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

  1. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  2. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  3. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  4. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  5. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  6. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  7. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  8. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול
  9. על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול