משתמש:נועם/טיוטה/אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה כו': הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(טיוטה)
 
(טיוטה)
 
(4 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
אתמר המנכש והמשקה  
== מועד קטן, דף ב' עמוד ב', ודף ג' עמוד א' ==
מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה  
אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה, רבה אמר משום חורש, רב יוסף אמר משום זורע.
רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום  
זורע


אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה  
אמר רבה, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי ארעא.
דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי  
ארעא


אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה  
אמר רב יוסף, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא.
דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח  
פירא


אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא
ולרב יוסף קשיא


לדידך קשיא משום חורש
אמר ליה אביי לרבה, לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא.
אין משום זורע לא


לרב יוסף קשיא משום  
לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא.
זורע אין משום חורש לא


וכי תימא כל היכא
לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא.
דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא והאמר
רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים
אחת משום נוטע ואחת משום קוצר


קשיא
וכי תימא, כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים, אחת משום נוטע ואחת משום קוצר.


קשיא.


איתיביה רב יוסף לרבה המנכש והמחפה
לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו
דאסירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת
משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא


אמר ליה משום מקיים
איתיביה רב יוסף לרבה, המנכש והמחפה לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים.


והא מדקתני סיפא
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא.
ר"ע אומר אף המקיים מכלל דתנא קמא
לאו משום מקיים הוא


כולה ר' עקיבא היא
אמר ליה, משום מקיים.
ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה
בכלאים לוקה משום מקיים שר"ע אומר אף
המקיים


מאי טעמא דר' עקיבא דתניא [[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|שדך
לא תזרע כלאים]] אין לי אלא זורע מקיים מניין
תלמוד לומר כלאים שדך לא


והא מדקתני סיפא רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא.


תנן משקין בית
כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר, מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים.
השלחין במועד ובשביעית


בשלמא מועד
משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן


אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע  
מאי טעמא דרבי עקיבא, דתניא [[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|שדך לא תזרע כלאים]], אין לי אלא זורע מקיים מניין, תלמוד לומר כלאים שדך לא.
ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה
בשביעית מי שרי


אמר אביי בשביעית בזמן
הזה ורבי היא


דתניא רבי אומר [[תנ"ך/דברים/טו#ב|וזה דבר
תנן, משקין בית השלחין במועד ובשביעית.
השמטה שמוט]] בשתי שמיטות הכתוב
מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת
כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה
משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט
קרקע אי אתה משמט כספים


בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן, אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי.


רבא אמר
אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא
תולדות לא אסר רחמנא דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|ובשנה
השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא
תזרע וגו']] מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה
בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא
למימרא דאהני תולדות מיחייב אאחרנייתא
לא מיחייב


ולא, והתניא שדך לא תזרע וכרמך
אמר אביי, בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא, רבי אומר [[תנ"ך/דברים/טו#ב|וזה דבר השמטה שמוט]], בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים.
לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מנין
לניכוש ולעידור ולכיסוח ת"ל שדך לא כרמך
לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
שבכרמך מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין
ואין מפסגין באילן ת"ל שדך לא כרמך לא
לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
שבכרמך מנין שאין מזבלין ואין מפרקין
ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל שדך
לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא
וכל מלאכה שבכרמך לא יכול לא יקשקש
תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא
נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים ת"ל
שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה
יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה
מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל
שהיא עבודה שבשדה ושבכרם.


מדרבנן
וקרא אסמכתא בעלמא.


רבא אמר, אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא. דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו']], מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה
בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא. למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא לא מיחייב.


וקשקוש בשביעית
מי שרי והא כתיב [[תנ"ך/שמות/כג#יא|והשביעית תשמטנה
ונטשתה]] תשמטנה מלקשקש ונטשתה
מלסקל


אמר רב עוקבא בר חמא תרי
ולא, והתניא:
קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי
פילי אברויי אילן אסור סתומי פילי שרי.


<big>שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.</big>


איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה
<big>מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.</big>


לימא
<big>מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.</big>
בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי, דאמר
רבי אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר
כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו
בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה
דרבי אבין אמר רבי אילעא ומאן דאמר אינו
לוקה אית ליה דר' אבין.


לא, דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא, מאן דאמר
<big>יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים, תלמוד לומר שדך לא תזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה, להקיש אליה, לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם.</big>
לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך  
מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל
קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב
אתולדה אחרינא לא מיחייב.


ולא, והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
אין לי אלא זירוע וזימור מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח ת"ל שדך לא כרמך
לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך ומנין שאין מקרסמין
ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ת"ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך
כל מלאכה שבכרמך לא מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין
באילן ת"ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך
לא יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים
מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעה בכלל
היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה
ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם.


מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.


וקשקוש בשביעית מי שרי, והא כתיב [[תנ"ך/שמות/כג#יא|והשביעית תשמטנה ונטשתה]]. תשמטנה, מלקשקש. ונטשתה, מלסקל.


כי אתא רב דימי אמר, יכול ילקה על התוספת, ונסיב לה תלמודא לפטורא, ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת ר' אלעזר אמר חרישה והכי קאמר יכול ילקה על חרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ונסיב ליה תלמודא לפטורא דאם כן כל הני פרטי למה לי
אמר רב עוקבא בר חמא, תרי קשקושי הוו. חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי.
 
ור' יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה והכי קאמר יכול ילקה על תוספת ראש השנה דאתיא מ[[תנ"ך/שמות/לד#כא|בחריש ובקציר תשבות]] ונסיב לה תלמודא לפטורא כדבעינן למימר לקמן.
 
 
מאי ימים שלפני ראש השנה
 
כדתנן עד מתי חורשין בשדה אילן ערב שביעית בית שמאי אומרים כל זמן שיפה לפרי וב"ה אומרים עד העצרת וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית משתכלה הלחה וכל זמן שבני אדם חורשים ליטע מקשאות ומדלעות ר' שמעון אומר א"כ נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת (וב"ה אומרים עד הפסח) ואמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי
יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום.
 
אמר ליה רבי זירא לר' אבהו ואמרי לה ריש לקיש לר' יוחנן רבן גמליאל ובית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה והא תנן אין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
 
[[תנ"ך/דניאל/ד#טז|אשתומם כשעה חדא]].
 
אמר ליה אימור כך התנו ביניהן כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.
 
דידהו היא הלכה למשה מסיני היא דאמר
ר' אסי אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא איש
בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה
וניסוך המים הלכה למשה מסיני
 
אמר רבי יצחק כי גמירי הלכתא שלשים יום לפני
ראש השנה ואתו הני תקון מפסח ומעצרת
ואתנו בדידהו כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.
 
והני הלכתא נינהו קראי נינהו (דתנן) [[תנ"ך/שמות/לד#כא|בחריש ובקציר תשבות]] ר' עקיבא אומר אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר [[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור]] אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה
 
אלא אמר רב נחמן בר יצחק כי גמירי הלכתא למישרי ילדה קראי למיסר זקינה
 
וכיון דהלכתא למשרי ילדה לאו ממילא זקינה אסירה
 
אלא הלכתא לרבי ישמעאל קראי לר' עקיבא
 
ור' יוחנן אמר, רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו, מאי טעמא, גמר שבת שבת משבת בראשית, מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין.
 
מתקיף לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה
שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא
גזרה שוה עקרה קרא
 
אלא אמר רב אשי רבן
גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל
דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא
בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים
אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.

גרסה אחרונה מ־18:13, 26 באפריל 2021

מועד קטן, דף ב' עמוד ב', ודף ג' עמוד א'[עריכה]

אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה, רבה אמר משום חורש, רב יוסף אמר משום זורע.

אמר רבה, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי ארעא.

אמר רב יוסף, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא.


אמר ליה אביי לרבה, לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא.

לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא.

לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא.

וכי תימא, כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים, אחת משום נוטע ואחת משום קוצר.

קשיא.


איתיביה רב יוסף לרבה, המנכש והמחפה לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים.

בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא.

אמר ליה, משום מקיים.


והא מדקתני סיפא רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא.

כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר, מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים.


מאי טעמא דרבי עקיבא, דתניא שדך לא תזרע כלאים, אין לי אלא זורע מקיים מניין, תלמוד לומר כלאים שדך לא.


תנן, משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן, אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי.


אמר אביי, בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא, רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים.


רבא אמר, אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא. דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו', מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא. למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא לא מיחייב.


ולא, והתניא:

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.

יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים, תלמוד לומר שדך לא תזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה, להקיש אליה, לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם.

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.


וקשקוש בשביעית מי שרי, והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה, מלקשקש. ונטשתה, מלסקל.

אמר רב עוקבא בר חמא, תרי קשקושי הוו. חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי.