פורטל:הגדה של פסח/דיוני הלומדים

פיוט ואמרתם זבח פסח

זועמו סדומים ולוהטו באש בפסח, חולץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח.

וכן פירש רש"י (בראשית יט ג) על הפסוק "ומצות אפה להם ויאכלו" ממדרש שכל טוב, שהיה זה בפסח. ובאגרא דכלה לר"צ מדינוב הביא שבמסורת מכוונים שני הפסוקים "ומצות על מרורים" ו"ומצות אפה להם ויאכלו", להורות על ענין זה שכמו שמצות על מרורים היינו בפסח גם ומצות אפה להם ויאכלו היה בפסח. עורך תורני (שיחה) 14:34, 14 במרץ 2021 (IST)

אני ולא מלאך

אם כן מיהו המשחית ומדוע נאסר עליהם לצאת מפתח ביתם

בספר דברי אליהו להגר"א הקשה שאם כן מדוע כתוב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, דהיינו שלא תהיה רשות למלאך המוות לבוא אל בתי ישראל, והלא הקב"ה בעצמו היכה את מצרים ומה שייך כאן מניעת המשחית מלבוא לבתי ישראל.

וביאר, שמכת בכורות היתה על ידי הקב"ה ומה שאמר הכתוב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, היינו שגם מי שהגיע באותה שעה עתו למות, לא יכל מלאך המוות להמיתו באותה שעה כדי שלא ליתן פתחון פה למצרים כאילו אף על ישראל עברה הגזירה.

עוד ראיתי לבאר בשם רבי עקיבא איגר שהקשה עוד שמבואר בפסוק שאל יצא איש מפתח ביתו כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק ורשע, וזה כמובן לא שייך כלפי שמיא.

ויישב בהקדם שאלה נוספת מדוע פדיון הבן אינו אלא בפטר רחם והלא במכת בכורות אף בכור מאב מת, כמבואר ברש"י שבחלק מן הבתים מתו כמה ילדים שהיו כולם בחורים מאב.

וליישב זאת יש לומר שבאמת המשחית הוא שהשחית את הבכורות מאם שהיה ברור שהוא בנה בכורה, ולכך לא יכלו ישראל לצאת מביתם ונצלנו מכך שאין המשחית מבדיל בין צדיק ורשע. אך להמית הבכורות מאב שזהו דבר שאינו ניכר לזה היה צריך שירד ה' בכבודו ובעצמו היודע להבין בין טיפה לטיפה, אך על זה באמת אלא היה נס בהצלת ישראל כיון שה' שפיר יודע להבין בין צדיק ורשע. עורך תורני (שיחה) 14:43, 14 במרץ 2021 (IST)

הוכרח להיות על ידי עצמו יתברך

כתב בספר אור תורה למגיד ממזריטש (רמזי תורה, שמות) שהוכרח להיות על ידי עצמו יתברך לפי שהיו מסובבים בטומאות ובכשפים גדולים שלא היה יכול להיות כי אם על ידי עצמו יתברך כביכול, ולא היה כח בשום מלאך לעשות זאת. עורך תורני (שיחה) 15:01, 14 במרץ 2021 (IST)

ובמורא גדול זו גילוי שכינה

האמרי אמת (ליקוטים וירא) יישב בכך את הקושיה על המבואר בכריתות (ט.) שבליל פסח מלו בני ישראל, וקשה איך מלו והלא סכנה למול קודם יציאה לדרך, וכמו שלא רצה משה למול את בנו קודם יציאה לדרך (עיין נדרים לא:). אלא שכיון שהיה גילוי שכינה ממילא נתרפאו כולם.

וכמו שביאר החידושי הרי"ם (בראשית יח א) על המבואר במדרש (ב"ר מח ז) על הפסוק "והוא ישב פתח האהל" ישב כתיב, שביקש לעמוד ואמר לו הקב"ה שב, אתה סימן לבניך וכו', וקשה איך אמר לו שב והלא מבואר במועד קטן (כז:) שאסור לומר לחולה שב דנראה כאומר לו שב בחולייך. ויישב החידוש הרי"ם שכיון שבא הקב"ה אל אברהם נתרפא מיד, וק"ו הוא מהמבואר בגמרא בבבא בתרא (טז:) שמרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם וכל מי שראה אותה התרפא, ואם אבן זו כך כ"ש מי שראה את הקב"ה עצמו. עורך תורני (שיחה) 15:01, 14 במרץ 2021 (IST)

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

בפירוש מעשה נסים פירש, שהמגיד בא ליישב בכך, שאל יתפלא לב האדם על שאנו מספרים את טובות הבורא במה שהוציאו ממצרים, ואולי יאמר האדם הלוא טוב היה שלא היה מגלה מתחילה את יעקב ובניו, ויתפלא יותר על מה עשה ה' ככה להוריד את יעקב ובניו ולגזור עליהם גלות על שלא קדם להם חטא.

ועל כך אמר המגיד "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", כי כדי להשיג ג' מתנות טובות שיש לישראל שהם תורה, ארץ ישראל ועולם הבא ע"כ צריכים לבוא על האדם ייסורין, כמבואר בגמרא בברכות (ה.) והטעם בזה כי אפשר להשיג מעלה גדולה זו מי שקופה של שרצים תלוייה אחריו, וכפי שאנו רואים שאפילו חטא קל של השבטים הוצרך להתכפר בהריגת עשרה הרוגי מלכות. כמו כן הוצרך הקב"ה להורידנו למצרים כיון שתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועל ידי שבאנו בכור הברזל במצרים התיך מאיתנו זוהמא שהיתה בנו מהאבות שעבדו עבודה זרה. עורך תורני (שיחה) 15:01, 14 במרץ 2021 (IST)

הרי אני כבן שבעים שנה

יעוין בברטנורא שפי' שנעשה לו נס וגידל שערות לבנות בין לילה כדי שיראה זקן וישמעו להוראתו שנעשה נשיא.
וברמ' בפירוש המשניות שם לכאו' פליג ויצא לדבריו חי' גדול וז"ל , ולא אמר "בן שבעים שנה" – כי לא היה בן שבעים, אלא צעיר לימים היה, והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו, ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה עכ"ל,
ומבואר מדבריו שהיות ולמד תורה והתורה מתשת כוחו של אדם הזדקן ושערותיו הלבינו, ויש לתמוה בזה האיך יתכן שהתורה היא כביכול סם המוות?
ומבאר הכת"ס (פ' וילך עה"פ בן מאה ועשרים שנה אנכי היום) שעפ"י דרך הטבע אדם העמל ללבן סברא ופשט בתורה כראב"ע וודאי שנעשה זקן מזה, אלא דהיות 'וקווי ה' יחליפו כח' ושומר מצווה לא ידע דבר רע אזי עושה הקב"ה נס עם הלומד ואין זה פוגע בו כלל, ואדרבה התורה היא עבורו סם החיים ומאריך שנותיו וכו', וממילא ראב"ע היות והיה צריך להיראות זקן בשביל שנעשה נשיא הנס היה לדעת הרמ' שהקב"ה עצר את הנס של הלומד תורה והשאיר זאת לרגע על דרך הטבע ובין לילה חזר להיות כביכול סם המוות ולהלבין שערותיו,
ומחדש הכת"ס שזהו רק בלומד תורה לשמה אזי התורה בשבילו היא תורת חיים אבל האחד שלומד כדי לעשותה קרדום לחפור בה ולהתכבד ממנה אזי התורה היא לו כדרך הטבע מבלי הסגוליות שלה, ושוב יא כשאר מאמץ המח שמתיש כחו של האדם.
וחשבתי להוסיף שאולי לכן מה שמובא בגמ' שר"י אמר לר"ל שיביא לו את אחותו שיותר נאה ממנו, והסכים ומיד כבר לא יכל לחזור ולקפוץ חזרה את הנהר (והיטיבו גדולי המשגיחים לבאר שהאדם בשעת החלטה גורלית היא נעשית חלק מעצמו ובשרו ותיכף היא משפיעה עליו) ואולי הביאור לפ"ז שהיות וקיבל עליו התורה וחשיב כאילו למד את התורה התישה את כוחו כי לא היה בה את הסגוליות שיש בתורה לשמה.
וא"כ יוצא פלוגתא מה היה הנס של ראב"ע לשי' הרע"ב הנס היה מה ששערותיו הלבינו בין לילה, ואילו לשי' הרמ' הנס היה אדרבה מה שאין שערותיו הלבינו עד היום, והנס התמידי הזה הופסק לשעה חדא וחזר הטבע ששערותיו הלבינו. (נשלח למייל מערכת עלון אוצרות האוצר) עורך תורני (שיחה) 10:39, 22 במרץ 2021 (IST)