עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/שז
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{מרכז|'''סימן שז'''{{ש}}דיני שבת התלוים בדבור}} ({{עוגן1|א}}) '''אעשה למחר.''' ודוקא {{שהצ|א}} אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת {{שהצ|ב}} ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן. יש שכתבו {{שהצ|ג}} דאפילו דבר מצוה כגון כתיבת ס"ת וכה"ג אסור לומר אעשה למחר אבל בא"ר וכן במאמר מרדכי וברכי יוסף חולקים עליהם וסוברים דכל לדבר מצוה שרי ומ"מ נכון לכתחלה להחמיר כשאין צורך לזה בדבורו היום [עיין בתו"ש] ואם מתיירא שיתרשל בדבר אז לכו"ע {{עוגן|קא.}}שרי לזרוזי נפשיה דאמירה לגבוה הוי כנדר [שם בתו"ש]. {{שהצ|ד}} אסור לעכב האינו יהודי בשבת בשביל החוב דזהו הכל בכלל ממצוא חפצך אבל יכול לומר אח"כ בחול לשופט מדוע לא עכבת הא"י בשבת כדי שיבין ויעכבנו לשבת הבאה כשיזדמן לו ובתשובת הב"ח {{ממ|[[שו"ת הב"ח/קמו|סימן קמ"ו]]}} מתיר מי שיש לו חוב אצל האנס ובשבת נודע לו שהוא ילך מן העיר ואפשר שלא ישוב עוד מותר לילך בשבת לקבול עליו אצל השר שיפרענו דבמקום פסידא לא גזרו. אינו יהודי שהיה תפוס אצל השופט בשביל יהודי שהיה חייב לו יוכל לומר להשופט שיקבל ערבות מאינו יהודי ויניח התפוס אבל לא יאמר לו שיכתוב בערכאות [אחרונים]. כתב באליה רבה {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/רמד|סימן רמ"ד]]}} אם אינו יהודי חייב לו וירא שמא יסע בשבת יכול להתראות אליו כדי שיתן בשבילו לחבירו הא"י. ואסור לעכב נכסי ראובן ביד שמעון בשבת [אחרונים]: ({{עוגן1|ב}}) '''דברים בטלים.''' היינו שאין בהם זכר לעשיית מלאכה ולעסקים כלל וגם אין בהם דברי גנאי וקלות ראש דאל"ה אפילו מעט אסור: ({{עוגן1|ג}}) '''עונג להם.''' ואסור לספר בשבת {{שהצ|ה}} איזה דבר שמצטער בו: ({{עוגן1|ד}}) '''מותר וכו'.''' ומ"מ יזהר מלהמשיך הרבה בזה דאף בדבר שהוא עונג גמור כמו אכילה ושתיה ושינה מבואר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רצ|סימן ר"צ]] ובב"י ב[[בית יוסף/אורח חיים/רפח|סימן רפ"ח]] דאין להמשיך הרבה דלאלו שאינם עוסקים בתורה בימות החול ניתן שבת עיקרו לד"ת ואפילו לת"ח היגעים בתורה כל ימות השבוע ג"כ איתא באחרונים שלא ירבו בו יותר מדאי משום בטול תורה: ({{עוגן1|ה}}) '''לספרם וכו'.''' לאו משנת חסידים היא והנשמר מלדבר דברי חול קדוש יאמר לו. ואנשי מעשה נזהרים ביותר מזה שלא לדבר בשבת אפילו דברים הכרחיים כ"א בלשון הקודש [ונראה שטעמם הוא למגדר מלתא כדי שלא יבואו לשיחה בטלה] כ"כ בא"ר. איתא בשל"ה קבלתי אדם המבקר לחבירו בשבת בשחרית לא יאמר לו כדרך שאומר בחול צפרא טבא רק יאמר לו שבת טבא [בלשון קודש או בלשון חול כמנהגנו היום] כדי לקיים זכור את יום השבת: ({{עוגן1|ו}}) '''כדי שיתענג וכו'.''' דאין לו לעבור על ודבר דבר בשביל חבירו {{שהצ|ו}} ואם הוא מתענג במה שהם מתענגים אפשר דיש להקל: ({{עוגן1|ז}}) '''אסור וכו'.''' סעיף {{שהצ|ז}} זה וכן הסעיפים דלקמן מה שאסור הוא משום ממצוא חפצך דהכל בכלל עשיית חפציו: ({{עוגן1|ח}}) '''לשכור לו פועלים.''' וה"ה כל דבר שאסור לישראל לעשות מצד הדין אסור לומר לא"י לעשותו {{שהצ|ח}} אבל בדבר שאינו אלא מנהג וחומרא בעלמא שרי לומר לא"י לעשותו: ({{עוגן1|ט}}) '''בשבת.''' ואפילו {{שהצ|ט}} אם יאמר לא"י שישכור לו פועלים אחר השבת ג"כ אסור [ח"א]: ({{עוגן1|י}}) '''אע"פ שמבין וכו'.''' ר"ל אפ"ה מותר כיון שאינו אומר לו בפירוש רק דרך רמז ולא דמי למה שכתב הרמ"א בהג"ה בסכ"ב דאפילו דרך רמז לעשות בשבת אסור התם כשמרמז לו {{שהצ|י}} בשבת גופא ע"ז חמיר טפי: ({{עוגן1|יא}}) '''שרצונו שיעשנה וכו'.''' ומ"מ לא יהנה הישראל מאותה מלאכה עד אחר השבת כדין א"י שעשה מלאכה לצורך ישראל א"נ מיירי בדבר שאין גוף הישראל נהנה ממנו כגון שכבר יש נר ואש והא"י מוסיף דאל"כ הא אפילו אם הא"י הדליקה מעצמו אסור לישראל ליהנות ממנו [אחרונים]: ({{עוגן1|יב}}) '''מע"ש וכו'.''' וה"ה {{שהצ|יא}} דאפילו מתחלת השבוע אסור כיון שייחד לו על שבת וכנ"ל בס"ב ואפילו {{שהצ|יב}} קצץ לא מהני בזה אלא נקט מע"ש משום סיפא דאם אומר לו קנה לעצמך אפילו מע"ש מותר: ({{עוגן1|יג}}) '''אבל יכול וכו'.''' מקור דין זה נלמד מהא דלקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמח#ד|סימן תמ"ח ס"ד]] לגבי חמץ ועיין בב"ח ובא"ר שמצדדים שם דאפילו אם מבטיחו שיקנה ממנו אח"כ ג"כ מותר כיון דעכשיו קונה לעצמו: {{עוגן|קא:}}({{עוגן1|יד}}) '''מע"ש לקנות לו.''' ודוקא {{שהצ|יג}} בשקצץ לו שכר עבור זה דאז עושה אדעתיה דנפשיה דבלא"ה אסור וכמבואר [[שולחן ערוך/אורח חיים/רמה#ה|סימן רמ"ה ס"ה]] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]]: ({{עוגן1|טו}}) '''ובלבד שלא יאמר וכו'.''' ואם {{שהצ|יד}} יום השוק שם בשבת ובאותו מקום אינו מצוי לקנות כ"א ביומא דשוקא כמו שרגיל בעיירות קטנות הו"ל כמזכיר לו יום השבת בפירוש בין שמבקשו לקנות עבורו או שנותן לו למכור {{שהצ|טו}} ואפילו בתחלת השבוע אסור ובמקום שמצוי קצת גם בשאר ימים אין איסור אלא אם כן מזכיר בפירוש יום השבת {{שהצ|טז}} וכן אם אמר לו הישראל ראה שאני צריך לילך לדרכי במו"ש הוי ג"כ כמזכיר יום השבת בפירוש. כתב הט"ז דמה שהתירו אם לא זכר לו שיקנה בשבת מ"מ לא יהנה הישראל ממנו באותה שבת דעכ"פ עשה בשביל ישראל דאף שמיירי בזה שקיצץ לו שכר כדלעיל ב[[#יד|סקי"ד]] לא מהני {{שהצ|יז}} אבל הא"ר והתו"ש חולקין עליו. כתב בס"ח אל ידור אדם בעיר שיום השוק הוא בשבת כי א"א שלא יחטא ואם השוק אינו בשכונתו שרי: ({{עוגן1|טז}}) '''מי ששכר וכו'.''' דאף {{שהצ|יח}} שקצץ לו שכר עבור זה ולא יחד לו שיוליכנו בשבת וא"י אדעתא דנפשיה לוקח בשבת אפ"ה אסור כיון שלוקח מבית ישראל בשבת וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רנב#א|סימן רנ"ב ס"א]]. ובעניננו שהסחורה היא של ישראל {{שהצ|יט}} אפילו יחד לו מקום והניח שם הסחורה לא מהני: ({{עוגן1|יז}}) '''מבית ישראל בשבת.''' אבל {{שהצ|כ}} אם לקחה קודם שבת אע"פ שמפליג בשבת מחוץ לתחום שרי {{שהצ|כא}} כיון שקצץ לו שכר ואדעתא דנפשיה קעביד כמו שנתבאר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רנב|סימן רנ"ב]]: ({{עוגן1|יח}}) '''העושה.''' לפי עשרו בממון או במלקות אם אין לו ממון ואם טעה וסבר שמותר אין עונשין אותו ונאמן לומר שוגג הייתי [אחרונים]: ({{עוגן1|יט}}) '''אלא משום שבות.''' אבל דבר שאיסורו מה"ת אסור ע"י א"י אפילו לדבר מצוה כדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שלא#ו|סימן של"א ס"ו]] {{שהצ|כב}} וע"כ אסור לומר לא"י להדליק נר כדי ללמוד ולהתפלל: ({{עוגן1|כ}}) '''והוא שיהיה שם וכו'.''' דכיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן ואיסור אמירה לא"י הוא ג"כ רק מדרבנן והוי שבות דשבות לא גזרו באופנים אלו: ({{עוגן1|כא}}) '''מקצת חולי.''' דאלו בחולי ממש הכולל כל הגוף או שיש בו סכנת אבר אפילו ישראל עושה שבות לחד דעה כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/שכח#יז|סימן שכ"ח סי"ז]] {{שהצ|כג}} ודע שאין מדמין דבר לדבר בענין השבותין ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים דלגבי מילה לא התירו שבות דאמירה לא"י במקום מלאכה דאורייתא כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/שלא#ו|סימן של"א ס"ו]] וגבי לוקח בית בא"י מותר כמ"ש [[שולחן ערוך/שו#יא|סימן ש"ו סי"א]]: ({{עוגן1|כב}}) '''צורך הרבה.''' עיין במ"א שמסיק דדוקא במקום הפסד גדול אבל בלא"ה אין להקל כלל {{שהצ|כד}} ובא"ר מפקפק אפילו באופן זה ועיין בסי"ט לענין סחורה הנפסדת ע"י גשמים: ({{עוגן1|כג}}) '''ויש אוסרין.''' דס"ל דוקא במילה שרי הגמרא שבות דשבות [כגון להביא דרך חצר שאינה מעורבת האיזמל ע"י א"י למול בו] משום דהיא עצמה דחיא שבת אבל לא לצורך מצוה אחרת ועיין בלבוש ובא"ר דהלכה כדעה א': ({{עוגן1|כד}}) '''אפילו במלאכה דאורייתא.''' ע"י א"י במקום מצוה מיהו כבר כתב רמ"א לעיל דיש להחמיר בזה {{שהצ|כה}} וכן עיקר כי דעה זו היא רק דעת יחידאה והרי"ף והרא"ש והרמב"ם {{עוגן|קב.}}ועוד כמה גדולי ראשונים חולקין עליה ואך לענין מילה מצדד המ"א לקמן ב[[מגן אברהם/אורח חיים/שלא|סימן של"א]] לסמוך על דעה זו ועיין באליה רבה שם. ודע דמה דקי"ל אמירה לא"י שבות הוא אפילו אם אומר לא"י שיאמר לא"י אחר לעשות לו מלאכה בשבת [הגאון מו"ה גרשון בעל עבודת הגרשוני] והחות יאיר ב[[חות יאיר/נג|סימן נ"ג]] מצדד להקל בזה וכ"ש בדבר שאינו אלא משום שבות ועיין בספר החיים שכתב דבמקום הפסד גדול יש לסמוך על המקילין ועיין לעיל במה שכתבתי [[#יא|ס"ק י"א]] דשייך גם כן הכא: ({{עוגן1|כה}}) '''ודוקא שעדיין וכו'.''' דהא בעי למידע כמה צריך ליתן להם והו"ל חשבונות שצריכין {{שהצ|כח}} ואסור מטעם ודבר דבר וכנ"ל בריש הסימן: ({{עוגן1|כו}}) '''אצלו.''' ואפילו {{שהצ|כט}} אם אח"כ נתברר לו ע"פ חשבונו שאין מגיע להם ממנו כלום מ"מ כיון דמתחלה לא נודע לו דבר זה והיה נצרך לחשבון לכך יש בו איסורא אבל אם גם מתחלה היה יודע שאין מגיע להם ממנו כלום הוי חשבונות של מה בכך ושרי {{שהצ|ל}} ואם החשבונות האלו יש בהן צורך לחבירו וחושב החשבונות האלו לצרכו אסור: ({{עוגן1|כז}}) '''מותר.''' כתב הרמב"ם חשבונות שאין בהם צורך מותר לחשבן כיצד כמה סאין תבואה היה לנו בשנה פלונית כמה דינרין הוצאנו בחתונת בננו כך וכך חיילותיו של מלך וכיוצא באלו שהן שיחה בטלה שאין בהן צורך כלל עכ"ד ופי' המגיד משנה דרמז לנו שיש למנוע מזה מצד שיחה בטלה שאין שיחה בטלה ראוי ליראי חטא וגם בביאורי רש"ל כתב שאפילו בחול אינו יפה כ"כ לת"ח דהוי כמושב לצים ומבטל בהן לימודו [א"ר]: ({{עוגן1|כח}}) '''לחבירו.''' וה"ה {{שהצ|לא}} לא"י: ({{עוגן1|כט}}) '''אע"פ שמתוך כך וכו'.''' כיון שאינו מפרש בהדיא רק בדרך רמז {{שהצ|לב}} לצורך מו"ש הו"ל רק בכלל הרהור דמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/שו#ח|סימן ש"ו ס"ח]] דשרי ולא יאמר לו היה נכון עמי דזהו {{שהצ|לג}} דבור ממש: ({{עוגן1|ל}}) '''יכול לומר וכו'.''' דהנה מבואר בריש הסימן דדבר שאסור לעשות בשבת אסור לומר שיעשה זאת למחר וקאמר הכא דאף דבשבת אסור לילך מחוץ לתחום מ"מ מותר לומר לכרך פלוני אני הולך למחר כיון דעל עצם הליכה אין איסור אלא שמחוסר בורגנין {{שהצ|לד}} מיהו אסור לומר אני רוכב למחר או שילך בקרון שקורין בל"א פאהרי"ן כיון דדבורו הוא דבר האסור בעצם ואין מועיל עצה לזה רק יאמר אני הולך למחר: ({{עוגן1|לא}}) '''בורגנין.''' פי' סוכות של שומרים שעי"ז יוכל לילך בשבת אף כמה מילין אם הם מובלעים זה לזה בתוך שבעים אמה וד' טפחים כמבואר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שצח|סימן שצ"ח]]: ({{עוגן1|לב}}) '''וכן כל כיו"ב וכו'.''' כגון שיאמר לחבירו שיביא לו למחר מחוץ לתחום פירות שנתלשו מכבר שאין עליהם איסור מוקצה אף דא"א להביאם היום מטעם איסור תחומין ומשום איסור רשויות אפ"ה מותר לומר {{שהצ|לה}} כיון שיש בו צד היתר דאלו היה מחיצות היה יכול להביאם: ({{עוגן1|לג}}) '''שיעשנו למחר.''' ולעשותו היום {{שהצ|לו}} אסור אפילו לא"י לומר ואפילו בדיעבד אם הביא מחוץ לתחום אסור להשתמש מהם וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכה#ח|סימן שכ"ה ס"ח]]: ({{עוגן1|לד}}) '''חוץ לתחום פירות מוקצים.''' כתבו {{שהצ|לז}} האחרונים דלאו דוקא בסוף התחום אלא ה"ה בתוך התחום כיון דא"א להביאם משום איסור מוקצה אלא דמשום סיפא נקט הכי דלהחשיך אינו אסור אלא בסוף התחום וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#ט|ס"ט]]: ({{עוגן1|לה}}) '''לילך שם להביאם.''' היינו אלו הפירות שהם מוקצים אבל פירות שאינם מוקצים {{שהצ|לח}} כיון שמותר לומר לחבירו שיביאם לו לאחר השבת מותר נמי להחשיך בשבילם [גמרא]: ({{עוגן1|לו}}) '''וכן לא יאמר וכו'.''' קאי {{שהצ|לט}} על מה שכתב בתחלה דאסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וקמ"ל דלא נימא דדוקא כשמדבר עם חבירו ומתיעץ עמו הוא דאסור כיון שיש לו צורך בדבורו אבל לדבר בינו לבין עצמו שאין לו צורך בכך שרי קמ"ל כיון דהוא דבר האסור לעשות בשבת אף כשמדבר {{עוגן|קב:}}בינו לבין עצמו מקרי דבור חול ואסור וכנ"ל בריש הסימן: ({{עוגן1|לז}}) '''שאפילו היום וכו'.''' ר"ל נמצא שעצם השמירה הוי מלאכה המותרת בשבת ומחשיך בשביל דבר המותר {{שהצ|מ}} ומה שהוא חוץ לתחום הלא היה יכול לילך ע"י בורגנין אם היה לו וכנ"ל: ({{עוגן1|לח}}) '''אף להביאם.''' היינו {{שהצ|מא}} אפילו אם הם מחוברים וצריך לתלשם מבערב {{שהצ|מב}} כיון שעיקר כונתו בהחשכה היה בתחלה רק בשביל השמירה: ({{עוגן1|לט}}) '''לתלוש פירות וכו'.''' ומיירי שאינו עומד אצל הגינה דאל"ה הרי מנכר מילתא ע"י עמידתו שרוצה לעשות בה איזה דבר במו"ש וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/שו#א|סימן ש"ו ס"א]] עי"ש ב[[משנה ברורה/אורח חיים/שו#א|משנה ברורה סק"א]]: ({{עוגן1|מ}}) '''משום דמינכרא מילתא.''' אבל בתוך התחום לא מינכרא מילתא על מה הוא מחשיך ולא דמי למש"כ [[שולחן ערוך/אורח חיים/שו#א|סימן ש"ו ס"א]] דאסור לעיין בנכסיו כגון לילך בתוך שדהו וכדומה לזה לראות מה צריך לעשות למחר ואפילו אם היא בתוך התחום אסור שם {{שהצ|מג}} דהתם מינכרא מילתא בכל גוונא שהוא מחשב לעשות בה איזה פעולה כגון שהוא סמוך לזמן חרישה או לזמן קצירה או לזמן ניכוש השדה וכדומה וזה אסור {{שהצ|מד}} משום ממצוא חפצך ולכן אסרו ג"כ בגמרא לטייל על פתח המדינה כדי לצאת משחשכה למרחץ הסמוך לה [שהיה מנהגם להעמיד המרחץ אצל שער העיר בסופה] הכל מטעם זה משא"כ בעניננו לא מינכרא מילתא {{שהצ|מה}} אלא כשמחשיך בסוף התחום שאז נראה שמחשיך כדי לעשות אח"כ במו"ש דבר שהיה אסור לעשותו בשבת {{שהצ|מו}} ומ"מ אינו אסור אלא כשכונתו באמת לזה אבל אם כונתו להחשיך כדי לילך אח"כ בלילה מותר דעצם ההליכה אינו דבר איסור כדלעיל בס"ח: ({{עוגן1|מא}}) '''שמור לי.''' היינו אפילו היום {{שהצ|מז}} וקמ"ל דלא נימא דהוי כמו ששוכרו: ({{עוגן1|מב}}) '''לזמן מרובה.''' דסתם הלואה ל' יום ויש לחוש שמא יכתוב המלוה הלואתו לזכרון {{שהצ|מח}} אבל שאלה דזמנה לאלתר אין חשש שמא יכתוב. ובמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כמו שנוהגין במדינתנו רשאי לומר הלויני [מ"א] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]] שאין זה ברור: ({{עוגן1|מג}}) '''ואיכא למיחש וכו'.''' כתב הפמ"ג בשם הרשב"א דבלשון הלואה לא מהני אפילו אם מתנה עמו שמלוהו רק לזמן מועט דלא פלוג רבנן עוד כתב הפמ"ג דאפילו אם לוה ספרים שהוא דבר מצוה ג"כ לא יאמר לשון הלואה: ({{עוגן1|מד}}) '''תן לי.''' ומותר {{שהצ|מט}} ג"כ לסיים ואחזור ואתן לך: ({{עוגן1|מה}}) '''יניח משכון אצלו.''' ודוקא יין ושמן ודבר שהוא צורך שבת {{שהצ|נ}} אבל דבר שאינו צורך שבת אסור להניח עליו משכון: ({{עוגן1|מו}}) '''כך אין פורעין.''' היינו אפילו אם לוה ממנו כדי יין ושמן לזמן מרובה אסור לפורעם בשבת דכשם שבהלואה גזרינן שמא יכתוב {{שהצ|נא}} כך בפרעון גזרינן שמא ימחוק החוב מן הפנקס {{שהצ|נב}} והתוספות {{ממ|}} כתבו דאם אומר בלשון חזרה ולא בלשון פריעה מותר דאית ליה הכירא ולא אתיא דבר זה לידי מחיקה. וכ"ז דוקא בדבר שהוא מאכל וצורך שבת אבל בלא"ה אסור בכל לשון [אחרונים]: ({{עוגן1|מז}}) '''אסור לקרותו.''' בגמרא איתא שני טעמים אחד שמא ימחוק מן האורחין ומן המגדים דהיינו שלפעמים רואה שלא הכין להם כל צרכם ומתחרט שזימן אורחים יותר מן הראוי ומוחק מן הכתב כדי שלא יקראם {{עוגן|קג.}}השמש וכן במיני מגדים ג"כ מתנחם לפעמים למעטם ועוד טעם שמא יבוא לקרות גם בשטרי הדיוטות וזה אסור כדלקמיה ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#יג|סי"ג]]. ומה שנוהגין שהשמש קורא מתוך הכתב לסעודה {{שהצ|נג}} יש מחמירים דנהי דלשמא ימחוק ליכא למיחש אלא כשבעל הסעודה בעצמו קורא ומטעם שכתבנו מ"מ הלא איכא למיגזר משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, אך כשהסעודה היא של מצוה יש להקל {{שהצ|נד}} הקריאה להשמש דהוי בכלל חפצי שמים דשרי כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/שו#ו|סימן ש"ו ס"ו]] וכ"ש דמותר לשמש להכריז כרוז בבהמ"ד מתוך הכתב אמנם ב[[שערי תשובה/{{כאן}}|שערי תשובה]] הביא ליישב המנהג להקל להשמש לקרוא מתוך הכתב אפילו לסעודת הרשות דעל השמש מעיקרא לא גזרו כדי שלא יטעה ויביא לידי חורבן ותקלה כעובדא דקמצא ובר קמצא: ({{עוגן1|מח}}) '''גבוה הרבה.''' שאינו {{שהצ|נה}} מגיע לשם למחוק: ({{עוגן1|מט}}) '''חקק בכותל.''' דמשום שמא ימחוק ליכא דחקיקה כיון שהיא שוקעת קשה להמחק ומשום שמא יקרא בשטרי הדיוטות נמי לא גזרינן דלא מיחלף בשטר [דאף דאם כתב בכותל גבוה אסור משום שמא יקרא התם מכתיבה לכתיבה מיחלף אבל הכא מחקיקת הכותל לא אתי לאחלופי בכתיבת השטר] אבל טבלא ופנקס שהם מטלטלים מיחלף בשטרי הדיוטות: ({{עוגן1|נ}}) '''חקיקה שוקעת.''' אבל בולטת אסור דגזרינן שמא ימחוק ואפילו גבוה הרבה שאינו מגיע לשם למחוק משום לא פלוג וכמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/רעה|סימן ער"ה]]. והפתקאות ששולחין הקונים שכתוב בהן מע"ש סכום היין והשכר שלוקחין שלא כדין הוא דאסור לקרות בהן בשבת כ"כ ב[[אליה רבה/{{כאן}}|א"ר]] ונראה דאם כתב בהן רק סימנא בעלמא שרי: ({{עוגן1|נא}}) '''שטרי חובות וחשבונות.''' י"א משום {{שהצ|נו}} ממצוא חפצך {{שהצ|נז}} וי"א משום שמא ימחוק: ({{עוגן1|נב}}) '''שאלת שלום.''' משום {{שהצ|נח}} דמיחלף בשטרי הדיוטות: ({{עוגן1|נג}}) '''ואפילו לעיין בהם.''' דא"א כשמעיין שלא ישא ויתן בעניני השטרות [לבוש] ומיירי כשיודע מכבר מה כתיב בה וכדמוכח לקמיה: ({{עוגן1|נד}}) '''מותר.''' דשמא {{שהצ|נט}} יש בה דבר שהוא צורך הגוף ואינו דומה לשטרי הדיוטות שהם רק צורך ממונו והנה אף דיש שאוסרים גם באופן זה כמבואר בב"י סמך בזה להקל באופן שלא יקרא רק יעיין בלבד {{שהצ|ס}} דבעיון בלבד ג"כ יש מתירים בשטרי הדיוטות: ({{עוגן1|נה}}) '''טוב ליזהר וכו'.''' משום מוקצה שהובא מחוץ לתחום [דמלבד זה אין שם מוקצה עליהן אף דאינו כלי {{שהצ|סא}} דהלא ראוי לצור ע"פ צלוחיתו] אלא יפתחנו הא"י והוא יעיין בה ואף דדבר שהובא מחוץ לתחום קי"ל דאסור ליהנות ממנה מי שהובא בשבילו ואף הכא הלא הקריאה והעיון הנאה היא לו {{שהצ|סב}} התם טעמו משום גזירה שמא יאמר לא"י שיביא לו מחוץ לתחום אבל הכא באגרת לא שייך לומר כן שאינו יודע מי ישלח לו {{שהצ|סג}} וגם י"ל דלא חשיב הנאה כיון שאינו נהנה מגופה של מלאכה: ({{עוגן1|נו}}) '''שלא יגע בה.''' {{שהצ|סד}} והאחרונים הסכימו דאין בזה משום מוקצה כלל כדקיי"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקטו|סימן תקט"ו]] דדבר הבא מחוץ לתחום אין בה איסור מוקצה אפילו למי שהובא בשבילו דאסור ליהנות ממנו הואיל וראוי לישראל אחר ליהנות ממנה {{שהצ|סה}} ואם מקפיד על אגרת להשתמש בו כדרך הסוחרים המניחים אגרת המסחר במקום המוצנע שלא יאבדו הם מוקצים ואסור לטלטלם. כתבו האחרונים {{שהצ|סו}} נהגו שלא לקבל האגרת מיד הא"י המביא בשבת אלא אומרים לו שיניח ע"ג {{עוגן|קג:}}קרקע או ע"ג שלחן כי חוששין שמא טרם שיעמוד לפוש יטול הישראל האגרת מידו ונמצא שהישראל יעשה גמר ההוצאה מרשות לרשות שהא"י עשה עקירה וישראל הנחה. ואם האגרת היא חתומה {{שהצ|סז}} אומר לא"י איני יכול לקרותו כ"ז שאינו פתוח וממילא יבין הא"י ויפתחהו ולא יאמר לא"י בהדיא לפתחו אם לא לצורך גדול ועיין לקמן בסוף [[ביאור הלכה/אורח חיים/שמ|סימן ש"מ]] בביאור הלכה: ({{עוגן1|נז}}) '''בשבת.''' גזירה {{שהצ|סח}} שמא יקרא בשטרי הדיוטות: ({{עוגן1|נח}}) '''חולין.''' ואין בכלל זה [[יוסיפון]] ו[[ספר יוחסין]] ודברי הימים של ר"י כהן ו[[שבט יהודה]] שמהם ילמדו דברי מוסר ויראה וע"כ אפילו כתובים בלעז שרי: ({{עוגן1|נט}}) '''משום מושב לצים.''' וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסיאות [והם מיני שחוק כדאיתא ב[[בבלי/עבודה זרה/יח/ב|עבודת כוכבים דף י"ח]]] ושאר מיני תחבולות וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש [מ"א] ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם ואחז"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם [ע"ש בגמרא עוד]: ({{עוגן1|ס}}) '''אל מדעתכם.''' אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם [רש"י ע"ש]: ({{עוגן1|סא}}) '''ואצ"ל המדפיסן.''' וכן מוכרי ספרים הסוחרים בענינים כאלו וממציאין אותם לקונים לקרות בהם הם בכלל זה ועיין בספר מחנה חיים ב[[מחנה חיים/א|תשובה א']] שהאריך בענין זה מאד ואחז"ל גדול המחטיא לאדם יותר מן ההורגו שההורגו הוא רק בעוה"ז והמחטיאו הוא גם בעוה"ב: ({{עוגן1|סב}}) '''לקרות בשיחת חולין וכו'.''' ובדברי חשק שהוא מגרה יצה"ר לכו"ע אסור {{שהצ|סט}} אפילו בלה"ק וכל שאסור לקרותו אסור אפילו לטלטלו [ט"ז]: ({{עוגן1|סג}}) '''אבל בלשון הקודש וכו'.''' דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו ד"ת ולפ"ז גם אגרת שלום הכתובה בלה"ק שרי לקרות דיש ללמוד מתוכו הלשון וגם כתוב בו כמה פסוקים של תורה אך שטרי חובות וחשבונות גם להרמ"א אסור אפילו בלה"ק [פמ"ג]. וגט מותר לטלטלו אע"פ שכתוב בלשון לעז {{שהצ|ע}} דיכול ללמוד ממנו דיני גט. ולענין קריאת צייטונגי"ן בשבת אף שבתשובת שבות יעקב {{ממ|}} מקיל בזה הרבה אחרונים אוסרין {{שהצ|עא}} מפני שיש בהם ידיעה מעניני משא ומתן: ({{עוגן1|סד}}) '''שרי.''' אבל האגודה והט"ז והב"ח ועוד {{שהצ|עב}} הרבה אחרונים חולקין ע"ז ואוסרין וכן הוא ג"כ דעת הגר"א ולפ"ז גם באגרת שלום אין נ"מ בין לשון לעז ובין לשה"ק: ({{עוגן1|סה}}) '''ויש מי שמתיר.''' וכן {{שהצ|עג}} נוהגין להקל וכתב בא"ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב"ם והר"ן אוסרים: ({{עוגן1|סו}}) '''מותר להביט באצטרלו"ב.''' הוא כלי של החוזים בכוכבים {{שהצ|עד}} דמה לי להבין החכמה מן הספר או מן הכלי: ({{עוגן1|סז}}) '''מה שמותר וכו'.''' ר"ל דיש דברים {{שהצ|עה}} שאסורים אף בחול מפני שהם בכלל כשוף ויש דברים שאסורים מפני הסכנה לדעת ר' יוסי כדאיתא בגמרא וע"כ אמר דדברים המותרים בחול מותר אף בשבת ועיין במ"א ושארי אחרונים שהסכימו דדוקא משום רפואה שרי אבל בלא"ה אסור {{שהצ|עו}} משום ממצוא חפצך: ({{עוגן1|סח}}) '''סחורה הנפסדת וכו'.''' ומסיים ע"ז דיכול לקרות לא"י והיינו אפילו אם יצטרך לזה לעשות מלאכה דאורייתא כגון להוציא מרה"י לר"ה וכה"ג דאלו טלטול מוקצה בעלמא או מרה"י לכרמלית אפילו לצוות לא"י בהדיא שיעשה זה ג"כ מותר לפי המבואר לעיל {{עוגן|קד.}}בס"ה אם יש בזה הפסד גדול: ({{עוגן1|סט}}) '''מותר לקרות וכו' וכן מותר.''' דמתוך {{שהצ|עז}} שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אפילו באופנים אלו אתי להציל בעצמו ולעשות מלאכה דאורייתא: ({{עוגן1|ע}}) '''כל המציל וכו'.''' ולומר לו {{שהצ|עח}} בלשון נוכח אם תציל לא תפסיד אסור [א"ר שהביא זה מש"ג וכן משמע ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/רכא#ח|יו"ד רכ"א ס"ח]]]: ({{עוגן1|עא}}) '''ויש מי שאומר וכו'.''' והמיקל {{שהצ|עט}} לא הפסיד וכן סתם המחבר לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שלד#כו|סי' של"ד סכ"ו]] {{שהצ|פ}} ולקרות לא"י להראות לו ולא לומר לו לכו"ע שרי: ({{עוגן1|עב}}) '''בכדי שיעשו.''' ולא קודם {{שהצ|פא}} כדי שלא יבוא לומר לא"י לעשות מלאכה בשבת ואם היה בפרהסיא שידעו בו רבים שנעשה בשביל ישראל אסור לעולם אפילו עשה הא"י מעצמו בשבילו [מ"א בשם הרמב"ם] וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכה#יד|סימן שכ"ה סי"ד]] וע"ש מה שכתבנו דעת הט"ז בשם הר"ן בענין זה: ({{עוגן1|עג}}) '''אסור לומר לא"י וכו'.''' דכיון {{שהצ|פב}} שאותו דבר שאומר לא"י לעשות בשביל עצמו הוא אינו יכול בעצמו לעשות הוא בכלל אמירה לא"י שבות ואסור {{שהצ|פג}} אף על פי שאינו מתהנה הישראל כלל במלאכה זו ואעפ"כ מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו כגון שיאמר לו קח בשר שלך ובשל אותו לצרכך וכה"ג {{שהצ|פד}} דכיון שלא היה הדבר מעולם של ישראל כלל והא"י עושה אותה ג"כ רק בשביל עצמו לא גזרו עליו איסור דאמירה לא"י: ({{עוגן1|עד}}) '''בשבת.''' עיין בא"ר שהוכיח מתוספות והרא"ש דאף בע"ש אסור ליתן לא"י ולומר לו שיבשל בשבת לעצמו: ({{עוגן1|עה}}) '''אם היה טרוד.''' עיין לקמן ב[[משנה ברורה/אורח חיים/שמב|סימן שמ"ב]] במשנה ברורה: ({{עוגן1|עו}}) '''אסור לרמוז וכו'.''' דגם זה הוא בכלל אמירה לא"י כיון שע"י רמיזתו עושה בשבת {{שהצ|פה}} וה"ה שאסור לומר לו בשבת איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה {{שהצ|פו}} וע"כ אסור לומר לא"י שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר אך כשאומר הרמיזה לא"י שלא בלשון צווי כגון שאומר {{שהצ|פח}} הנר אינו מאיר יפה או איני יכול לקרות לאור הנר הזה שיש בו פחם ושומע הא"י ומתקנו שרי דאין זה בכלל אמירה ואין לאסור מטעם שנהנה ממלאכה שעשה {{עוגן|קד:}}הא"י בשבילו דאין זה הנאה כ"כ דגם מקודם היה יכול ע"פ הדחק לקרות לאורו [פמ"ג]: ({{עוגן1|עז}}) '''במלאכת עצמו וכו'.''' אבל אם התבואה של ישראל אסור לומר לא"י לפנותו וה"ה בכל דבר המוקצה דהו"ל שבות דשבות ואין מותר כ"א לצורך מצוה או קצת חולי וכנ"ל בס"ה [מ"א והט"ז לקמן ב[[ט"ז/אורח חיים/שח#ז|סימן ש"ח סק"ז]] חולק ע"ז ודעת הא"ר כהמ"א ועיין בפמ"ג מה שכתב אודות זה ובמה שכתבנו ב[[משנה ברורה/אורח חיים/רעט|סימן רע"ט ס"ד]] בהג"ה במשנה ברורה]: ({{עוגן1|עח}}) '''עד אחר המדידה ושיחשוב וכו'.''' ר"ל קודם המדידה {{שהצ|פט}} והחשבון אינם שלו. א"י שהביא חפציו בשבת לבית ישראל אפילו הם אסורים בטלטול והביאם בשביל ישראל כיון שהם ביד א"י רשאי לומר לו לפנותן לאיזה מקום שירצה [מ"א בשם המ"מ]: ({{עוגן1|עט}}) '''רואה ויקנה וכו'.''' ר"ל דאע"פ שהישראל עומד בעת עשיית גבינות ובעת חליבת החלב {{שהצ|צ}} כדי שיוכל אח"כ לקנותם ממנו אפ"ה שרי דבעת העשייה הא"י אדעתיה דנפשיה קעביד: ({{עוגן1|פ}}) '''ואדעתא למכרם וכו'.''' ואפילו {{שהצ|צא}} אם הא"י אינו עושה הגבינות כ"א בשבת אם הישראל מקבלם בחובו ושאם לא יקבלם יפסיד חובו שרי דבעת העשייה עדיין הם שלו: {{ניווט כללי תחתון}} {{שולי הגליון}} [[קטגוריה:משנה ברורה]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:-
(
עריכה
)
תבנית:Min
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:Str find
(
עריכה
)
תבנית:Str len
(
עריכה
)
תבנית:Str mid
(
עריכה
)
תבנית:Str mid/core
(
עריכה
)
תבנית:Trim
(
עריכה
)
תבנית:Yesno
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ביאורים
(
עריכה
)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:הערות שוליים
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:ממ
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:צוהד משנב
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק1
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי אורח חיים
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שהצ
(
עריכה
)
תבנית:שולי הגליון
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:Math
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
יחידה:Yesno
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים2
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף