עריכת הדף "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/יג"

{{ניווט כללי עליון}}
==א-ב==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי''' אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:

==ג==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה''' משום שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#יד|יג יד]]}} והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ח|יג ח]]}} והגדת לבנך אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים: מבית עבדים. ר' יהודה אומר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת"ל מבית עבדים להם היינו לעבדים ולא היינו עבדים לעבדים: ר' נחמיה אומר וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים והלא מעלה גדולה היא אלא מלמד שהיו עושין מלאכת בית ומלאכת שדה מלאכת אנשים ומלאכת נשים: כי בחזק יד הוציא ה' אתכם. אלו עשר מכות: מזה. מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן: ולא יאכל חמץ (במצרים) [היום]. ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ר' יוסי הגלילי אומר מנין לחמץ במצרים שלא נאסר אלא יום אחד ת"ל ולא יאכל חמץ היום:

==ד==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''היום (הזה) אתם יוצאים בחדש האביב''' בחדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סח#ז|תהלים סח ז]]}} אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: בכושרות במעשה כשרים: אלו אברהם יצחק ויעקב: ד"א זה משה ואהרן ומרים: ד"א בכושרות בכו שירות אלו בוכים ואלו משוררים: וכן הוא אומר{{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכז#ב|תהלים קכז ב]]}} שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידית שינה:

==ה==
'''והיה''' אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ: אשר נשבע לאבתיך. הכל מכות אבותיך: לתת לך. שלא תהא בעיניך כאלו הוא ירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו ניתנה לך במתנה: ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות דבש זה דבש תמרים: ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/יואל/ד#יח|יואל ד יח]]}} והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב: דבש. זה דבש היערות וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/יד#כו|שמואל א יד כו]]}} ויבא העם אל היער והנה הלך דבש: ד"א נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כו#ט|דברים כו ט]]}} זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשת עממים אף זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים: ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. מכלל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ב|דברים טז ב]]}} וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר יכול יהא פסח דורות בא מן הצאן ומן הבקר ת"ל ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים לא בא אלא מן הכבשים ומן העזים אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים:

ר' אליעזר אומר נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא מן המעשר אף פסח דורות אינו בא מן המעשר: אמר לו ר' עקיבה רבי דנין אפשר משאי אפשר וכי מעשר היה להן במצרים אמר לו ר' אליעזר אף שאי אפשר ראיה גדולה היא: חזר ר' עקיבה והחליף את החן נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין: (והוא הדין לכל הקדשים שלא יהו באין אלא מן החולין הינו דתנן ומנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ב|דברים טז ב]]}} וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש את כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין): 

לתוך שנאמר בפסח דורות {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#ז|דברים טז ז]]}} ובשלת ואכלת יכול יהא מבשלו ואוכלו ת"ל ועברת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי:

==ו==
'''שבעת ימים תאכל מצות''' מנין אתה אומר שאם עובר ששת ימי החג ולא חג שטעון חגיגה כל שבעת ת"ל שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה':

==ז==
'''מצות יאכל את שבעת הימים''' כשהוא אומר את להביא את יום ארבעה עשר שחייב במצה: לא יראה לך חמץ. רואה אתה לאחרים: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לגבוה: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לפלטיר: ד"א ולא יראה לך חמץ בטל בלבך: מיכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו: ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור. זה הוא חילוק שבין בית שמאי ובין בית הלל שבית שמאי אומרין שאר כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית:

==ח==
'''והגדת לבנך''' אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת"ל והגדת: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כל זמן שגופו של פסח קיים: עשה לי. יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו:

==ט==
'''והיה לך''' ולא לאחרים: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך יכול יתן על בית יד אונקלוס שלו מבחוץ ת"ל והיה לך ולא לאחרים: על ידך ובין עיניך. [יכול] מה בין עיניך ארבע אף על ידך ארבע ת"ל לאות ולא ארבע לאות ולא שלוש לאות ולא שתים: ר' יהודה אומר כשם שאות אחת מבפנים כך אות אחת מבחוץ: אמר ר' יוסי חזר בו יהודה: ומודה ר' יהודה במי שיש לו שתי תפילין של ראש ואין לו של יד שמביא את העור וחופה את אחת מהן ועושה אותה של יד: יכול יתן על פס ידו ת"ל על ידך ובין עיניך מה בין עיניך ממה שבראש אף על ידך בגבוה שביד אבל אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#ח|דברים ו ח-ט]]}} וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קלט#י|תהלים קלט י]]}} נם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ה#כו|שופטים ה כו]]}} ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עט#יא|תהלים עט יא]]}} למה תשיב ידך וימינך הא כל מקום שנאמר יד אתה תופש את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך מה על ידך אות אחת אף בין עיניך אות אחת ת"ל טוטפת טטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות: יכול יתן בארבע מקומות ת"ל ולזכרון בין עיניך מלמד שנותנם במקום אחר: רבי אומר בשני מקומות כתיב טטפות ובמקום אחר כתיב טטפת מלמד שנותנם במקום אחד: יכול יתנם על גבי מצחו ת"ל על ידך ובין עיניך מה על ידך בגבוה שביד אף על הראש בגבוה שבראש: ר' אליעזר בן יעקב אומר מופנה להקיש ולדון גזרה שוה נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יד#א|דברים יד א]]}} לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה בין עיניך האמור להלן מקום שיער אף בין עיניך האמור כאן מקום שיער: למען תהיה תורת ה' בפיך. לרבות גרים ועבדים משוחררים: ד"א למען תהיה תורת ה' בפיך להוציא את הנשים מה תפילין מיוחדות מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות כך כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות: תורת ה' בפיך. ממה שאתה אוכל בפיך מיכאן אמרו אין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה:

==י==
'''ושמרת את החקה הזאת למועדה''' מכלל שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע אני אף קטנים במשמע ת"ל ושמרת לא אמרתי אלא למי שיש בו דעת לשמר מיכאן אמרו תינוק שיודע לשמר את תפליו חייב בתפלין: ד"א ושמרת את החקה הזאת למועדה ר' אליעזר אומר זו חוקת הפסח: ר' עקיבה אומר זו חוקת תפלין: יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת"ל מימים. פרט לילות: יכול יהו תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגת בימים טובים ובשבתות ת"ל מימים ולא כל ימים: ר' עקיבה אומר [יכול] יהוא תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגות בימים טובים ובשבתות ת"ל לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שכולן אות: יכול לא יבדוק את התפלין של מימים ימימה מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפלין אחת לשנים עשר חדש נאמר כאן מימים ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כט|ויקרא כה כט]]}} ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חדש אף כאן שנים עשר חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו צריך לבדקן עולמית וכן היה שמאי אומר אלו תפלין של בית אימא: למועדה. מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת"ל מימים ימימה: ומנין שאין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בארץ ישראל ת"ל ושמרת את החקה הזאת למועדה וסמיך ליה והיה כי יביאך מיכאן שאין מעברין שנים ואין קובעין חדשים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל ובערי יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ה|דברים יב ה]]}} לשכנו תדרשו. (ואם יצא בית דין סמוך לחוצה לארץ ולא הניח כמותו בארץ ישראל הרי זה מותר לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שעלה חכם כמותו בארץ ישראל ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לעבר ולקבוע בחוצה לארץ):

==יא==
'''והיה.''' אין והיה אלא מיד:

'''כי יביאך.''' עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:

'''אל ארץ הכנעני.''' וכי ארץ כנעני היתה והלא היא ארץ חמשת עממים אלא מלמד שכנען היה אביהן של כולם וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/י#טו|בראשית י טו]]}} וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת:

'''אשר נשבע לך ולאבותיך.''' הכל בזכותך ובזכות אבותיך:

'''ונתנה לך.''' לא תהא בעיניך בירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה:

==יב==
'''והעברת כל פטר רחם לה'''' בשלשה מקומות נתקדשו בכורות בארץ מצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ: בארץ מצרים קדש לי כל בכור {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ב|יג ב]]}}: במדבר כי לי בל בכור {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ג#יג|במדבר ג יג]]}}: ובכניסתן לארץ והעברת כל פטר רחם לה': יכול אין לי פטר בבהמה אלא ולד גמור, מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה של שגר בהמה. כל שהבהמה שוגרת:

'''והעברת כל פטר רחם לה'.''' פרט ליוצא דופן: '''זכר.''' פרט לטומטום ואנדרגינס: '''יהיה לך.''' פרט לנקיבה:

בן עזאי אומר נאמר כאן העברה ונאמר העברה במעשר מה העברה האמורה במעשר קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע אף העברה האמורה כאן קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע:

ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לד#יט|לד יט]]}} הרי זה כלל, יכול אף של אחרים ת"ל מקנך יכול אף של נקבה ת"ל תזכר, יכול של חייה של פטר שור, זה הוא כלל שצריך לפרטו:

==יג==
'''ופטר חמור''' ולא פטר גמל ולא פטר סוס מיכאן (אומר) [אמרו] חמורה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או כמין סוס וכן גמלה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או חמור פטור מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד והנולד חמור: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יח#יז|במדבר יח יז]]}} אך בכור שור כלל: בכור שור הנולד שור, בכור כשב הנולד כשב, בכור עז הנולד עז: יכול אעפ"י שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו ת"ל אך: תפדה. מיד, תפדה בכל שהוא: ר' יוסי ביר' יהודה אומר אין פחות משקל: בשה, שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמד כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט: בשה. ולא בשה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי: יכול אם פדאו ממעי אמו יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו. את שבא לכלל עריפה בא לכלל פדייה את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדייה: יכול פדאו לאחר מיתה יהא פדוי ת"ל ואם לא תפדה וערפתו את שבא לכלל פדייה בא לכלל עדיפה ואת שלא בא לכלל פדייה לא בא לכלל עריפה: וערפתו נאמר כן עריפה ונאמר להלן {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כא#ד|דברים כא ד]]}} עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפה בקופץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה: וכל בכור אדם בבניך תפדה. מה אני צריך והלא כבר נאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#טו|יג טו]]}} וכל בכור בני אפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם: בני אפדה ואפילו לאחר מיתה:

==יד==
'''והיה כי ישאלך בנך''' משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:

==טו==
'''ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו''' מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ז#ג|ז ג]]}} ואני אקשה את לב פרעה: כשפרעה מתרכך מצרים מתקשין של ואני אקשה את לב מצרים: כשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק לבם ת"ל (י א) כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. מה ת"ל מנין אתה אומר שאם נושא חמש נשים בתולות וילדו לו חמשה בנים שחייב לפדות את כולן ת"ל וכל בכור בני אפדה:

==טז==
'''והיה לאות על ידכה''' מיכאן אמרו תפלין של יד ושל ראש אין מעכבות זו את זו ואם אין לו אלא אחת יתן ומנין כשנותן את התפלין לא יהא נותן אלא של יד תחלה של והיה לאות על ידך: ומנין כשחולץ אין חולץ אלא של ראש תחלה ת"ל ולטוטפות בין עיניך. כל זמן שהן בין עיניך יהו שתים: כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. מלמד שנאמרו תפלין זכר ליציאת מצרים:

==יז==
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרשת בשלח'''}}}}
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויהי בשלח פרעה''' אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#טו|בראשית יח טו]]}} ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כו#לא|שם כו לא]]}} וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמר וכו' {{ממ|כדלעיל [{{כ}}[[תנ"ך/שמות/יב#לב|יב לב]]]}} מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי{{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#ה|דברים כג ה]]}}. ד"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כט#יח|דברים כט יח]]}} למען ספות הרוה את הצמאה:

'''ולא נחם אלהים.''' אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עו#כא|תהלים עו כא]]}} נחית כצאן עמך:

'''דרך ארץ פלשתים כי קרוב.''' קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#כג|בראשית כא כג]]}} ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/ז#כ|דברי הימים א, ז כ]]}} ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עח#ט|תהלים עח ט]]}} בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#ט|דניאל יב ט]]}} כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' שירצו הכנענים את עונש דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#טז|בראשית טו טז]]}} ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#ד|במדבר יד ד]]}} נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה:

'''כי אמר אלהים פן ינחם העם ''' אמר הקב"ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#יא|דברים ו יא]]}} הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#מה|במדבר יד מה]]}} וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו:

==יח==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויסב אלהים את העם''' הניחם במספין ולא היו יכולין לחזור לפניהם ולא לאחריהם: דרך המדבר ים סוף. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קב#כד|תהלים קב כד]]}} ענה בדרך כחי במדבר כדי לצרפן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ח#טו|דברים ח טו]]}} המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים: ים סוף כדי לנסותן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#ז|תהלים קו ז]]}} וימרו על הים בים סוף: ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם תורה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ה#ל|דברים ה ל]]}} בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם [אתכם] תלכו ואומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ו#כג|משלי ו כג]]}} ודרך חיים תוכחת מוסר, המדבר כדי להאכילן מן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ח#טז|דברים ח טז]]}} המאכילך מן במדבר: ים סוף לעשות להן נסים וגבורות שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#כב|תהלים קו כב]]}} נוראות על ים סוף ואומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קו#ט|שם קו ט]]}} ויגער בים סוף ויחרב: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ד#יב|יהושע ד יב]]}} ויעבדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה חמושים עברו לפני אחיהם מלמד שעלו מטוקסין בחמשה מיני זיין קשת ואלה ותריס ורומח וחרב: ד"א וחמושים יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות: ד"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים חמשה כיוצא בהן: ד"א וחמושים עלו שלא עלו עמהן אחד מחמשה: ד"א אומרין אחד מחמשים: ויש אומרין אחד מחמש מאות: ר' נוהראי אומר העבודה ולא אחד מחמשת אלפים וכן הוא אומר{{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/טז#ז|יחזקאל טז ז]]}} רבבה כצמח השדה נתתיך ואימתי מתו בימי האפלה שהיו מצרים שרויין בחושך וישראל קוברין מיתיהם והודו ושבחו לשם שלא ראו שונאיהן ושמחו בפורענותן:

==יט==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויקח משה את עצמות יוסף עמו''' בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#ח|משלי י ח]]}} חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקבה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ב|כ ב]]}} אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/נ#יט|בראשית נ יט]]}} התחת אלהים אני בזה כתב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ג|כ ג]]}} לא יהיה לך וביוסף כתיב{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מב#יח|בראשית מב יח]]}} את האלהים אני ירא בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ז|כ ז]]}} לא תשא וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מב#טו|בראשית מב טו]]}} חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מג#טז|בראשית מג טז]]}} וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יב|כ יב]]}} כבד וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מו#יב|בראשית מו יב]]}} ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יג|כ יג]]}} לא תרצח וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#ט|בראשית לט ט]]}} ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יג|כ יג]]}} לא תנאף וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#י|בראשית לט י]]}} ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יד|כ יד]]}} לא תגנוב וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מז#יד|בראשית מז יד]]}} וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יד|כ יד]]}} לא תענה וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לז#ב|בראשית לז ב]]}} ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#טז|כ טז]]}} לא תחמוד וביוסף כתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#ה|בראשית לט ה]]}} וימאן ויאמר אל אשת אדוניו:

'''כי השבע השביע את בני ישראל.''' ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו:

'''השביע השביע.''' השביען לבניהן ובניהן לבניהן:

'''פקד יפקד.''' שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא:

'''והעליתם את עצמותי.''' אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#לא|בראשית מט לא]]}} שמה קברו את אברהם וגו' ואומר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ג#ה|שם ג ה]]}} בקברי אשר כריתי לי]: והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כד#לב|יהושע כד לב]]}} ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:

==כ==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויסעו מסכות''' ר' עקיבה אומר אין סכות אלא ענני כבוד שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#ה|ישעיה ד ה]]}} כי על כל כבוד חפה, וכן לעתיד לבוא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#ו|שם ד ו]]}}: ד"א ויסעו מסכות כו' שלש מסעות נסעו ישראל עד שלא הגיעו לים:

==כא==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן''' מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל, יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#יד|במדבר יד יד]]}} הרי שנים, ובעמוד ענן אתה הוליך לפניהם יומם (שם) הרי שלוש, ובהאריך הענן {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ט#יט|שם ט יט]]}} הרי ארבע, ובהעלות הענן {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לו|שמות מ לו]]}} הרי חמש, ואם לא יעלה הענן {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לז|שם מ לז]]}} הרי ששה, כי ענן ה' על המשכן יומם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/מ#לח|שם מ לח]]}} הרי שבעה: ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל את הגבוה ועושה להם דרך סרטו מישור כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#ד|ישעיה מ ד]]}} כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ואומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#טז|שם יא טז]]}} והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים: ד"א וה' הוליך לפניהם. ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאב שנוטל פוגם לפני בנו וכרב שנוטל פונס לפני עבדו: ד"א וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מורד בה מורדין לו אברהם לוה מלאכי השרת דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#טז|בראשית יח טז]]}} ואברהם הולך עמם לשלחם לפיכך ליוה הקב"ה את בניו ארבעים שנה במדבר: ללכת יומם ולילה. מקיש נסיעתן בימים לנסיעתן בלילות מה נסיעתן בימים לא היו מחוסרין אורה אף נסיעתן בלילות לא היו מחוסרין אורה, מה נסיעתן בלילות לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אף נסיעתן בימים לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:

==כב==
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה''' מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח כשעמוד האש קיים עמוד הענן זוריח: ד"א לא ימוש עמוד הענן יומם. אין אור החמה מבטלו: ועמוד האש לילה. אין אור הלבנה מבטלו: ד"א לא ימיש אעפי ממרים ואעפי מכעיסין ואעפי מנאצין: ד"א לא ימיש אעפי שנרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל: ד"א לא ימיש וכי מי נצרך לעמוד ענן וכי מי נצרך לעמוד אש אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות לנדות וליולדות שהיו ביניהן: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר באברהם {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#ח|בראשית יח ח]]}} והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו לפיכך הקדים להן הקב"ה שבעה ענני כבוד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}