פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דרישה/חושן משפט/שלז
"
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} == ד == כתב הרמב"ם כו' בר"פ י"ב דשכירות כ"כ ומסיים שם ז"ל אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלים בתוך המלאכ' כשהן מהלכין ואין מבטלין עכ"ל. וכבר כתבתי בפרישה שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת ברישא דהמשנה וז"ל המשנה בב"מ דף צ"א וכולן לא אמרו אלא בשעת המלאכה אבל משום השבת אבידה לבעלים אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשהיא פורקת והנה הרמב"ם גרס אלא בשעת גמר מלאכה וכ"כ המ"מ שם וכ"כ הרי"ף ע"ש ורבינו וסייעתי' גרסי כמ"ש לפנינו בשעת מלאכה וכן מוכח מפירש"י ע"ש. וכן פירשו רבינו וכמ"ש ובסמוך בסי"ב והנה לפי גי' רמב"ם במשנה ה"פ מן התורה אסור לו לאכול קודם שיוגמר מלאכתו ובכלל איסור זה נמי שלא יאכל כשהוא הולך מאומן לאומן לבצור ולמלאות הסל דכל זמן שלא נתמלא הסל קודם שנגמר מלאכתו מיקרי וגם לאחר שעירה הסל לגת לחזור למלאותו הוא בכלל האיסור דמי דבחזרתו מן הגת הרי הוא כאילו בא לכרם ומתחיל מחדש לבצור וקודם גמר מלאכה מיקרי וכ"ש שאסור בשעה שהוא עוסק במלאכתו ואינו מותר מן התורה אלא כשנתמלא הסל שאז הוה גמר מלאכה ויושב ואוכל ואף שמבטל אז ממלאכתו אין קפידא לזה מן התורה. אלא שחכמים הקפידו על זה כדי שלא יוציאו הפועלים זמנם לבטלה וזהו מיקרי משיב אבידה. ואמרו להתיר מה שנראה קצת שהוא גם כן אסור מן התורה והוא אשר כתבתי דהיינו שעת הליכה מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כיון דמ"מ לאו שעת מלאכה ממש הוה ומיקרי ג"כ קצת גמר מלאכה לאומן אשר כבר קדמו ובצרו בחזרתו מן הגת שעירו שם הסל אשר כבר נתמלא מש"ה התירו לאכול לפועל באותן זמנים ואסרו לו מה שהוא מותר מן התורה דהיינו לישב ולאכול. והא דהוצרכו להתיר לו האיסור ולא אמרו שיאכל בשעה שהוא הולך ונושא הסל כשהוא מלא לערותו לתוך הגת דאז הוה לאחר גמר מלאכה וגם אינו מבטל ממלאכתו בזה י"ל חדא דאין נוח לו לאכול באותו שעה שנושא משא הסל על כתיפו והתורה דרכיה דרכי נועם ועוד דגם באותה שעה שנושא עליו המשא מיקרי שעת מלאכה ואינו מותר מן התורה אלא כששם גמר מלאכה עליו: ואשר רבינו לא הביא סוף דברי הרמב"ם משום דלא בא כאן אלא להשיג עליו על מ"ש שאסור מן התורה לאכול בשעת מלאכה אבל היתר אכילתו כשהוא הולך מאומן לאומן וחזרתו מן הגת מפני השבת אבידה משנה שלימה היא וכנ"ל. אלא שמחולקים התו' בפי' דמתני' דרבינו וסייעתיה ס"ל דמן התורה אינו מותר לאכול אלא בשעת מלאכה ולא כשהוא הולך מאומן כו' כמ"ש בסמוך ס"ב והשבת אבידה הוא שא"א שלא יבטל מלאכתו בשעת אכילתו והא דהתירו דוקא בהליכתן מאומן לאומן כו' ולא התירו לזה שישב בשעת אכילתו ולאכול משום דההליכה ג"כ קצת צורך המלאכה היא דמותר מן התורה לדעת רבינו ולא שישב ויבטל לגמרי ממלאכה והרמב"ם סבירא ליה ע"פ גירסתו דאינו מותר מן התורה אלא אמר שנתמלא הסל ואז ישב לאכול ויבטל ומפני השבת אבידה דביטול זה התירו חכמים מאומן לאומן כו' ודע שהמ"מ הביא ל' רש"י וכתב עליו ז"ל וקרובים דבריו לדברי רבינו מה"ל. ולכאורה קשה הלא שני הפכים הם שהרי דעת רש"י מבוארת שהיא כדעת רבינו וכמ"ש ונראה דלא כ"כ אלא לאפוקי מדעת הראב"ד והרמב"ן שהביא המ"מ שם לפני זה שס"ל שהתורה לא קפיד אביטול מלאכה אלא על שלא יאכל קודם שעת גמר מלאכה או שלא יעשה אכילתו קבע ע"ש וע"ז כתב שדברי רש"י קרובים הם לדברי הרמב"ם והיינו שרש"י [ס"ל] ג"כ שהתורה קפיד על ביטול המלאכה וע"ז אמרו שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכנ"ל ומש"ה כתב המ"מ שדבריו קרובים ולא כתב שהם ממש כדברי הרמב"ם: == ה == נפתחו חביותיו כו' עד כגון שנפתחו לגת כו' משנה שם דף צ"ג ז"ל נתפרסו עגוליו נפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען מעשר ומאכילן עכ"ל המשנה ושם בגמרא דף צ"ב מפרש המשנה וקאמר ז"ל בשלמא נתפרסו עגוליו מחזי כמקח טעות אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא מידע ידעי דאטביל להו למעשר אמר רב ששת שנפתחו חביות לבור וכר' עקיבא דאמר משיקפה ונימא ליה הבע"ה איבעי לכו לאסוקי אדעתיייכו דילמא כבר נקפה (והו"ל להתנות ומדלא התנה ידעי ומחלי) באתרא דההוא דנגיד הוא דמקפה כו' המעלהו מן הבור הוא נוטל הזגין ממנו וסברי מדשכרם לנגדו מן הבור עדיין לא נקפה והשתא דתני רב זביד בר' אושעיא ר' עקיבא אומר משישלה בחביות אפי' תימא שלא נפתתו חביותיו לבור (פי' אלא היין עדיין הוא בחביות והיתה מתחלה מגופה ושריק ואירע שנטלו מגופותיהן ושכרן להגיפן ולשרקן והן סברו שמעולם עדיין לא נשרק המגיפה על החביות מאי אמרת הרי ידעו דבא לחביות ומחלו) דאמרי לא הוו ידעינן דמשלי ונימא איבעי לכו לאסוקי אדעתייכו דילמא משלי באתרא דההוא דשריק ההוא משלי פי' דסברו הפועלים אם איתא דכבר נשלה היה ג"כ סתום במגופה דהרי פועל הנשכר לזה עושה ג"כ זה עכ"ל הגמרא והצעתי לפניך כל זה כדי ליישב מה שמתמין על רבי' שכתב כגון שנפתחו לו (דבר) [לגת] וסבור שעדיין לא הועילו משם והוא כנגד סוגיית הגמ' הנ"ל דבאוקימתא קמייתא מוקי לה שנפתחו חביות לבור וכר' עקיבא דאמר משיקפה ובאוקימתא תניינא אליבא דרב זביד מוקי לה שנפתחו חביותיו ממש קאמר דהיינו שהיין עדיין בתוך החבית רק שהוסרה מגופת החבית ורבי' נדחק לאוקמא כאוקימתא שהוא נגד הגמ' הנ"ל וגם נגד הלשון דסתם הל' נפתחו חביותיו אינו משמע דנפתחו לגת דמה ענין חביות לגת בשלמא לבור איכא לאוקמא משום דבשעה שמעלין היין מן הבור לתוך החביות החביות עומדים על שפת הבור ולפעמים מטי' החביות על צדם בעמדם על שפת הבור ונשפך היין מן החביות לבור משא"כ בלתוך הגת ומור"ש ז"ל תירץ בזה בחכמת שלמה שלו דרבי' ס"ל כחכמים דר"ע דיין משירד לבור אתחייב במעשר וא"כ ידעי ומחלי ומש"ה צריך לדחוק אליבייהו ולאוקמא שנפתחו לגת ומסיק וכתב ז"ל אבל הרמב"ם והסמ"ג פסקו כר"ע ואליבא דרב זביד דאין חייב למעשר עד שישלה וכן מוכח סתמא דמתני' דהכא ועוד האריך ע"ש בח"ש והנה אין משיבין את הארי לאחר מותו כי לכאורה דבריו דחוקין מאוד שינקוט רבי' שיטה לנפשו ויפסוק כרבנן דר"ע דלא כהרמב"ם והסמ"ג ולא יזכור דבריהם כלל ובפרט במקום שסתם דמשניות דמעשרות ודהכא דלא כחכמים הן וכמ"ש מור"ש ז"ל שם בעצמו ע"ש ולעד"נ דהקושיא מעיקרא ליתא והוא דמאחר דשתי אוקימתות דבגמ' עד שיקפה או עד שישלה כנ"ל לא מיתוקמי כי אם כדמסיק הגמ' דמיירי באתרא דההוא דנגיד הוא דמקפה או באתרא דההוא דשריק הוא דמשלה ובשאר אתרוותא דלא נהיגי הכי ליכא לאוקמא האי דינא דנפתחו החביות ולא הודיען דצריך לעשר ולהאכילן ורבי' רצה לכתוב הדין מרווח לכל אתרוותא ולכל מנהג הפועלים ולא מצי לאוקמא כ"א בכה"ג דנפתחו החביות לגת דאז לא הוה לפועל למיסק אדעתייהו דמעושר מש"ה כ"כ ולא נחית כאן לפסוק דין אימתי אתחייב במעשר ולא ליישב הל' דנפתחו החביות כי אין כאן מקום דין מעשר ולא לפרש המשנה כ"א למשכח בריוח מקום טענת מקח טעות להפועלים והגמ' בא לפרש ל' המשנה מש"ה הוצרך לאוקמא כ"א מאוקימתות הנ"ל ולדחוק נפשו דמיירי באתרא דנהגו כו' וכנ"ל ודוק כן נ"ל ברור: == ו == יושב ומשמר כו' עד אוכל מהלכות מדינה ז"ל המשנה דף צ"ג שומרי פירות אוכלים מהלכות מדינה אבל לא מן התורה ובגמרא אמר רב ל"ש אלא שומרי גנות ופרדסים אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה ושמואל אמר ל"ש אלא שומרי תלוש אבל שומרי מחובר אפי' מהלכו' מדינה לא דמשמר לאו עושה מעשה הוא אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא דתנן אלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע כו' (וע"ש ובמשנה דף פ"ז) ודייק מינה רב אשי דהלכה כשמואל דשומרי גנות ופרדסים אפי' מהלכות מדינה אינם אוכלין ופירש"י שם דהא דנלמד מרישא דמתני' דאוכלין מהל' מדינה זהו דוקא במשמר בתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר דאילו במשמר במחובר אפי' עושה מעשה אינו אוכל כלל עכ"ל והנה מלשון הגמרא ורש"י אינו ממועט במשמר אלא המשמר מחובר ממש דההוא אפי' בעושה מעשה מלאכה אינו אוכל אבל מחובר בשעת גמר מלאכה דהיינו בשעת בצירה ולקיטה דעושה מעשה אוכל משמע דמשמר בו אף שאינו אוכל מן התורה מאחר שאינו עושה מעשה מ"מ מהלכות מדינה אוכל וא"כ קשה על רבינו שכתב דאינו אוכל המשמר אפי' בשעת גמר [מלאכה] מנא ליה וגם אינו נזכר זה לא ברש"י ורי"ף ורא"ש ורמב"ם ונ"י ונלע"ד דרבינו למדו מדברי שמואל הנ"ל דאמר ל"ש אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלין ואם איתא דשומר במחובר בשעת גמר מלאכה מותר לאכול מהלכות מדינה הו"ל לחלק מיניה וביה ולומר ל"ש אלא בשומר מחובר בשעת גמר מלאכה אבל קודם לכן שלא בשעת גמרן אינו אוכל אלא ודאי גם המשמר בשעת גמר מלאכה אסור ורש"י דפי' קודם שנגמר מלאכתן משום רבותא דרב כ"כ גם משום דבשעת בצירה מסתמא אינן צריכין לשמירה דפועלים בפני עצמן שהבוצרים משמרים מה שבוצרים ואחר שנבצרו והונחו לגת מיקרי שומרי גיתות ורבי' שכתב אפי' בשעת גמר מלאכה משום דמשכח לפעמים והיינו שמשמר במחוברים בזוית זו בשעה שהפועלים בוצרים בזוית אחרת וס"ל דזהו ג"כ בכלל שומרי גנות והשתא א"ש הא דסיים וכתב ז"ל ואצ"ל השומר במחובר שלא בשעת גמר מלאכה דק' פשיטא דאצ"ל הוא אלא שכ"כ לאפוקי מפשוטו דפרש"י הנ"ל דמשמע דשמואל קאי דוקא אשומר מחובר שלא בשעת גמרו ומש"ה אמר וזה א"צ שהרי אז אפילו עושה המלאכה כיון שהוא מחובר שלא בשעת גמרו אינו אוכל ולא איצטריך לאשמועינן דאסור אלא להשומר בזוית זו בשעה שבוצרים בזוית אחרת ואע"ג דהוא שעת גמר מלאכה מ"מ כיון דשמירתן כאן הוא במחובר במקום שאינן בוצרין אסורין לאכול וק"ל: == ז == יכול הפועל לאכול כו' עד ואפי' שכרו לכל היום לא יאכל קישות הראשון שלקט כו' ז"ל המשנה שם דף צ"ב אוכל פועל קישות אפי' בדינר ר"א בן חיסמא אומר לא יאכל פועל יותר משכרו וחכמים מתירי' אבל מלמדין [את האדם] שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח לפניו (פי' דרך עצה אומרים לו שלא יגרום שימנעו מלשכרו) ובגמ' אמרי' שם חכמים היינו ת"ק א"ב אבל מלמדין לת"ק ליתא כו' אב"ע א"ב דרב אסי דאר"א אפי' לא שכרו אלא לבצור אשכול א' אוכלו ואמר רב אסי אפי' לא בצר אלא אשכול א' אוכלו וצריכא דאי אשמועינן כו' ע"ש דעביד צריכותא להני תרי מימראות דרב אסי דחדא לא נלמד מתוך חברתה ופירש"י דת"ק אית ליה דר"א וז"ש פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד אחרת ועוד אשמועינן דאפי' היא שוה דינר ור"ל אע"פ שלא שכרו אלא בעד חצי דינר מותר לו לאכול אף שהוא יותר משכירותו (אבל זהו פשוט כשלא שכרו אלא בקישות א' והוא אכלו שא"צ ליתן לו שכרו אפי' אינו שוה כדמי שכירותו אלא פחות אלא שאם שכרו לכל היום ס"ל לת"ק דמותר לאכול יותר משכירותו וג"כ צריך ליתן לו כל שכירותו) ור"א בן חסמא פליג עלייהו וס"ל בין שהיא לבדה בין ששכרו לה ולחברתה אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה ואתו רבנן בתראי למימר יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא אלא מלמדין כו' אבל שכרו לקישות לבדה לית להו דר' אסי עכ"ל רש"י וכ"כ הרא"ש ופסק דהלכה כחכמים וליתא דר"א ולפני זה כתב הרא"ש אהא דקאמר א"ב מלמדין ז"ל והלכתא כחכמי' ולא כסתמא דרישא דאשכחן כמה סתמא דיחידאי אינון כדאמרו סתם מתני' ר"מ היא אבל ל' חכמי' כולל רבי' ועוד דמסתבר טעמייהו דנכון הוא וטוב וישר הוא ללמד לכל אדם ולהורותו הטוב לו עכ"ל והן הן דברי רבינו ומש"ה כ' פסק' דדינ' דלא כרב אסי אבל ממש"ר אבל מלמדין כו' אין ראיה דהלכה כחכמי' בתראי דהא כל (האי) [הא"ב] דבגמ' זולת הקמייתא הא דקתני במשנה אבל מלמדין לאו מדברי חכמי' בתראי לחוד הוא אלא ר' סתם וכתב בו אליבא דכ"ע וכן מוכח בגמ' ע"ש ואף שמל' רש"י והרא"ש הנ"ל משמע דמ"ש א"ב הא דר"א לא קאי אלא אדר' אסי קמייתא והגמרא עביד צריכותא ואיכא למימר אף שחכמים לא ס"ל לדר"א קמייתא מ"מ לדר' אסי בתריית' ס"ל וס"ל לרבינו מדקאמר הגמרא סתם א"ב דר"א ולא כתב איזהו וגם מייתי לתרווייהו ועביד צריכות' ביניהן מכל זה (זה) משמע דאתרווייהו קאמר א"ב דאל"כ אין כאן מקומו דר' אסי השני ומכ"ש הצריכותא שעשה בפרט מאחר שהגמרא שאחר זה אומר עוד א"ב לדאיסי בן יהודא כו' ולא הו"ל להפסיק בין הא"ב אי לא שהא"ב דר"א אתרווייהו קא כי תרווייהו מרומזים בדברי ת"ק דאמר אוכל אדם קישות דמשמע כשהוא יחיד בין בדלא שכרו אלא לאותו קישות לבד בין דעדיין לא בצר אלא אותו לבד ורש"י והרא"ש נקטו בלשונ' לר"א קמיית' וה"ה לבתריית' ומשה"נ מייתי הרא"ש לתרווייהו (הא"ב) [בהא"ב] ואי ס"ל דר"א השני הלכת' הוה להביא שם וגם מהרי"ף והרמב"ם מוכח דלא ס"ל בחד מהני דר"א להלכה מדהשמיטוהו ע"ש ודוק וגם ה"ה אפשר דכיון למ"ש אלא שקיצר בלשונו ע"ש: == טז == ואפי' נזיר ועושה בענבי' כו' כל' רבי' כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ב דהל' שכירות וצ"ע מאי אפי' נזיר דקאמר הא בגמ' משמע אדרבה דנזיר מסתבר יותר שלא יתנו לאשתו ובניו דשם בא לפשוט דמן השמים הוא אוכל ואינו יכול לומר תנו לאשתי ובני מהא דתניא נזיר שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו ומשני התם משום לך לך אמרינן לנזירא כו' ופירש"י כלומר קנסא הוא דקנסיה שימנע עצמו מלהשכיר לענבי' עד כאן לשונו וכן כפל ושילש שם בגמרא לומר כן וי"ל דס"ל דהגמרא לדחייה בעלמא קאמר האי סברא ור"ל מהא דליכא למידק דמן השמים הוא זכה אבל לפי המסקנא דקיי"ל דמן השמי' היא זוכה מסתבר למימר דלרבות' אמר הבריית' כן אע"פ שהוא אינו אוכל וכמ"ש בפרישה ע"ש וק"ל: ונראה שאפ"ה אינו יכול ליתנו לאשתו ולבניו ז"ל ב"י כתב החכם המרשים כן נראה שהרי זיכוי אכילתו מפני תועלת הבע"ה כדלקמן עכ"ל ונראה שרמז המרשים להא דתניא לא ירעיב הפועל ולא יסגף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו כו' (והביא רבינו לקמן בסי"ט) מפני ביטול מלאכתו של בע"ה (נראה דפי' יאכיל מזונותיו לבניו דר"ל מזונות שיש לאכול מכרם זה וסיים בטעמו מפני ביטול מלאכתו של בע"ה) ואי מהא לא איריא דהא מה שפועל אוכל ממה שהוא עושה אינו משום בע"ה שהרי אפי' שאכל ושתה כבר אוכל ממה שהוא עושה וכן אינו רשאי לאכול פת עם ענבים ואם איתא כדבריו אדרבה הו"ל להתורה להתיר לאכול ענבים עם הפת כדי שיתחזק יותר אלא ודאי לא התירה התורה אלא מפני צערו של פועל ומ"מ נראים דברי רבי' משום דאיכא למימר דלא זכה ליה רחמנא אלא מה שהוא נותן לתוך פיו עכ"ל ב"י והנה מ"ש הב"י דנראה לו דברי רבינו משום דאיכא למימר כו' כבר כתבתי בפרישה ל' התו' שכ"כ בפשיטות דלא יתן לאשתו ובניו מה"ט אי משל תורה הוא אוכל וגם כתבתי שם דהכי קיי"ל דמשל תורה הוא אוכל וכמ"ש ג"כ רבי' ומ"ש הב"י לפני זה אלא משום צערו של פועל ק' לי הא בחסימה דשור מיבעי' בגמרא דף צ' ע"א אי זכי ליה רחמנא משום דמעלי ליה או משום דחזי ליה וצערי ליה ונ"מ אם יש לה חולי מעיים ומתרזת ומסקינן דלהנאתה זיכתה לה התורה וכמש"ר בס"ס של"ח דלשור ולפועל חד טעמ' הוא ומזה הו"ל להקשות להחכם המרשים וגם לב"י סתירה למ"ש בפשיטות דטעם הוא משום צערא מיהו י"ל דהב"י חדא מתרווייהו נקט ולא בא אלא לסתור דברי המרשים דהסכים דאסור ליתנו לאשתו ולבניו מטעם דלא זיכתה התורה אלא משום תועלת דבע"ה וכתב דז"א וס"ל דכיון שיהיה הטעם משום צערו או משום הנאתו כשפועל רוצה ליתן חלקו לאשתו ובניו דהרשות בידו כיון דלית בזה משום צערו והנאתו דגם זה הנאתו תדע שכן הוא כוונת הב"י דאל"כ למה הוצרך ליתן טעם אחר לדברי רבי' משום דהתורה לא זיכתה לו אלא מה שנותן לתוך פיו תיפוק ליה משום צערו אלא ודאי ל' בהא ליכא ביה משום צערא וה"ה לטעם דהנאתו וק"ל: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}} [[קטגוריה:דרישה: חושן משפט]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/דרישה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/דרישה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי חושן משפט
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע