עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/יג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''השופך את המים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקיו, ואם נטנפו כליו פטור כמו שבארנו, נבלעו המים בארץ ונשארה הארץ חלקה והוחלק ונפל והוזק בקרקע הרי זה חייב בנזקיו.''' ''' השגת ''' הראב"ד: נלבעו המים וכו'. א"א זהו שנעשית טיט וזהו כרפשו דאמרו בגמ', ונראה דהכי גריס לה מי סברת דתמו מיא כלומר דנעשית הקרקע טיט, לא דלא תמו מיא, ותרתי בדלא תמו מיא ל"ל חדא בימות החמה וכו' עכ"ל. ''' כתב ''' המ"מ וההיא מימרא דרב דאמר קרקע עולם הזיקתו והסוגיא שעלי' דמוכחא דדוקא בדלא תמו מיא כולה כשמואל, ואע"ג דלא פליג התם בהדיא הא פליג לעיל, וזהו שבהלכות לא הביאו הא דתמו מיא לפטורא, אך הר"א ז"ל כתב בהשגות שכוונת רבינו בשלא נבלעו המים, וז"ל א"א פירוש שנעשית טיט וכו' אין פירושו מחוור אלא לא תמו מיא שנעשית הקרקע רפש וטיט ותמו מיא הוא שאין טיט וכן פירש"י ז"ל. ודברי ההלכות לראיה שדעתם שאותה סוגיא דלא כהלכתא עכ"ל. ''' והנה ''' מה דפשוט להמ"מ דדעת הרי"ף לפסוק דלא כרב וגם בדתמו מיא חייב, ומשמע דסובר דאף דפסק הרי"ף כרב דלהבלו ולא לחבטו משום דקרקע עולם הזיקתו, היינו דוקא בבור משום דלא עשה מעשה בגוף הקרקע שבתחתית הבור, אבל בשופך מים דעצם הקרקע נעשית חלקה וראויה להכשל וליזוק בה בזה לא פסקינן כרב דסבר גם בזה קרקע עולם הזיקתו אלא כשמואל דמחייב, והוכרח לחילוק זה ממה שלא הביא הרי"ף הסוגיא ולבאר דמשנתנו דוקא בדלא תמו מיא והוזק ברפשו, דהא לדידן אי אפשר לאוקמי כרב שנטנפו כליו במים, דהא בזה פסק הרי"ף דלא כרב ובלא אפקרינהו נמי בור הוא ופטור על כלים, וראיתי שכתב כן המאירי בש"מ וז"ל השופך מים וכו' ומ"מ לדעת גדולי הפוסקים שפסקו להבלו ולא לחבטו צריך לעיין היאך מעמידין משנה זו אחר שהוחלט ג"כ לפסוק שכל תקלה אע"פ שלא הפקירה בור הוא, אם בכלים בור הוא ואם בגופו הרי קרקע עולם הזיקתו, עד שחכמי הדורות שלפנינו מעמידין אותה בשעת שפיכה, ועיקר הדברים שלא פסקו להבלו ולא לחבטו אלא בבור ממש שלא נתקל במעשה ידיו עכ"ל, ומש"כ בשם חכמי הדורות תמוה דזה אפשר בדוחק במשנה דהשופך מים, אבל במשנה הקודמת הא קתני בהדיא והוחלק אחד במים. ''' וראיתי ''' להשלטי הגבורים שכתב וז"ל ואם שפך מים ברה"ר ונבלעו בארץ והוזק בהן אדם שנפל לארץ וקרקע הזיקו לדברי רבינו דפסק כרב דבור שחייבה עליו תורה פטור לחבטו הכא א"א דהוי הני מים בור משום דכל תקלה מבור למדנו אפ"ה פטור בין הפקירה בין לא הפקירה, ולשאר הפוסקים דפסקו כשמואל דבור חייב על חבטה הכא יהי' חייב וכן פסקו מיי' והרא"ש והטור, עכ"ל הרי שמפרש בדעת הרי"ף דבכל גווני פסק כרב ולעולם פטור אחבטו, ומתני' ע"כ מפרש בדלא תמו מיא והוזק ברפשו, דרפשו ודאי לא דמי לקרקע עולם כמפורש בגמ', ולפלא על השה"ג שלא זכר דברי המ"מ דאינו מפרש כן בדעת הרי"ף: ''' ומ"מ ''' דעתי נוטה דדברי השה"ג נכונים, דבסוגיא דלעיל במתני' דנשברה כדו איתא אמר ר"י אמר רב ל"ש אלא שנטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו כי אמריתא קמי' דשמואל אמר לי מכדי אבנו וסכינו ומשאו מבורו למדנו, וכולן אני קורא בהם שור ולא אדם חמור ולא כלים וה"מ לענין קטלא, אבל לענין נזקין אדם חייב וכלים פטורים ורב ה"מ היכי דאפקרינהו אבל לא אפקרינהו ממונו הוא, וכתב ע"ז הרי"ף ולענין אבנו וסכינו ומשאו שהניחו ברה"ר קיי"ל כשמואל דאמר כולן מבורו למדנו ובכולן אני קורא וכו' וכלים פטור בין אפקרינהו בין לא אפקרינהו, ואם דעת הרי"ף הוא כהמ"מ והמאירי למה כתב ולענין אבנו וסכינו ומשאו הא רב ושמואל פליגי בעיקר פירושא דמתני' בהוחלק אחד במים, והי' להרי"ף להביא כל הסוגיא ולפסוק דהלכה כשמואל, ולמה הביא רק סוף הסוגיא והביא כל מימרא דשמואל רק לענין אבנו וסכינו ומשאו וע"כ דהרי"ף אינו מחלק כחילוקו של המ"מ והמאירי ובאמת אינו סובר בזה כשמואל דכיון דפסק כרב בהא דקרקע עולם הזיקתו לענין להבלו ולא לחבטו, בזה נמי הלכתא כרב. ''' איברא ''' דקשה קושיית המאירי דאיך נוקים למתני' לדעת הרי"ף דבשלמא מתני' דהשופך מים איכא לאוקמי בדלא תמו מיא והוזק ברפשו, אבל במתני' דהכא קתני והוחלק ובתוס' בדף ל' בהא דאמר לא יהא אלא ברפשו כתבו דהא דלא דייק הכי במתני' דלעיל משום דהשופך משמע ששפכן בכונה במקום שנעשין רפש וטיט או דהוחלק במים משמע שלא עשו המים אלא החלקה ולא שהוזק בהן, אבל עכ"פ זה מוכח מהגמ' דלא פריך אלא במתני' דהשופך ולא במתני' דנשברה כדו דשם לא דמי לרפשו. ''' ועל ''' כרחנו נאמר להרי"ף דאף דקתני והוחלק מ"מ אפשר לפרש דהוזק נמי במים דע"כ צריך לומר גם לרב דלא נבלעו המים בארץ דאי נבלעו לגמרי א"כ מסתמא מפקיר למים וכמש"כ בתוס' והיכי אוקי רב מתני' בלא אפקרינהו ומחייב על כלים, ומה דקשה לפי"ז דא"כ אמאי פריך ר"ה לרב לא יהא אלא כרפשו על מה דאמר רב על מתני' דנשברה כדו, יש לומר דעיקר סמיך על מה דפריך אח"כ ותרתי למה לי, והיינו דמתני' דנשברה כדו ודאי איכא לאוקמי בדתמו מיא לגירסתנו או בדלא תמו לגירסת הראב"ד והוי מוקמינן חדא בתמו וחדא בדלא תמו, אבל תרתי ל"ל ומשני חדא בימות החמה וכו', ועכ"פ לדידן לשיטת הרי"ף דאית לן חדא כרב דהיכי דקרקע עולם הזיקתו פטור וחדא כשמואל דאפי' לא אפקרינהו פטור על כלים ע"כ צריך לאוקמי תרווייהו בדהוזק ברפשו בדתמו או בדלא תמו לכל גירסא כדאית לי' וחייב גם לרב על מה שהוזק בעצמו. ''' והנה ''' כ"ז בארנו דעת הרי"ף לפי"מ שפי' השה"ג ושכן משמע דלא כהמ"מ, אבל בדעת הראב"ד לא נראה לפרש כן דהראב"ד בעצמו כתב למעלה בפי"ב הל' י"ח דהרמב"ם פסק למעלה כשמואל, וכתב ואולי חזרה הוא ושנסתפק לו, וא"כ קשה לפרש כאן דברי הראב"ד שמפרש דבריו בשיטת הרי"ף דסובר כרב ואף דאפשר דכיון דשם מפרש שנסתפק לו, וכיון דכאן כתב חייב ע"כ דהוזק ברפשו, אבל לא משמע דזהו כונתו שהיה לו להזכיר זה, דהוא משום שנסתפק לו בפרט דשם כתב רק בלשון ואולי ולא ברירא ליה שהוא חזרה מה שהוא באמת דבר שא"א שרמב"ם יסתור א"ע בפסקיו בפרק אחד, ע"כ א"א לפרש כאן דזהו כונת הראב"ד, ''' אכן ''' כונת הראב"ד פשוטה ע"פ דברי התוס' שכתבו וז"ל וא"ת אי בדתמו מיא מסתמא מפקיר להו והוי בור ופטר בו את הכלים וי"ל דלא תמו כ"כ שלא יהיו עדיין ראויין לשום דבר, ואי הוי גריס איפכא הוי ניחא מי סברת דתמו מיא ונכנסו בעפר ונעשו טיט לא דלא תמו מיא שהמים צלולים דמסתמא לא אפקרינהו עכ"ל, וכונת התוס' דעכשיו לא קשה היכי הוי ס"ד לאוקמי בדתמו מיא דכיון דעכשיו מפרש דבדתמו מיא איכא רפש וטיט לא אפקרינהו כדמוכח בגמ', ורק לגירסתנו דבדתמו מיא ליכא רפש וא"כ נבלעו לגמרי ולכן הקשו דא"כ בודאי מפקיר להו. ''' ולכן ''' מכיון שכתב הרמב"ם נלבעו המים בארץ והיינו תמו מיא וא"כ אין לתרץ כתי' הא' שבתוס' וא"כ יקשה היכי מפרש רב הכי דודאי מפקיר להו ולכן כתב הראב"ד דע"כ כגירס' השני' דבתמו איכא רפש, אבל אין להוכיח מכאן דסובר הרמב"ם דבדלא תמו פטור דקרקע עולם הזיקתו ודוקא בהוזק ברפשו חייב דהא כתב הרמב"ם והוחלק ונפל והוזק בקרקע הרי דלא הוזק ברפשו ומ"מ חייב כשמואל, וכוונת הראב"ד רק לומר דבגמ' ע"כ צריך לגרוס להיפוך ולפרש דתמו מיא הוי כרפשו, מכיון דכתב הרמב"ם נבלעו המים בארץ ומשמע דלא נשאר מים וע"כ זהו דתמו מיא, וא"כ לגירסתנו דבתמו מיא ליכא רפשו היכי סבר רב דחייב על כלים הא ודאי אפקרינהו, וע"כ דלהיפך דבתמו מיא איכא רפשו, וכגירסא זו כתב הראב"ד בפירושיו הובא בש"מ ע"ש שביאר בארוכה, ומ"מ להלכה לא כתב הרמב"ם דהוזק ברפשו משום דסובר כשמואל וכנ"ל. ''' אכן ''' בלשון הרמב"ם נראה דקשה לבאר כפירושו של הראב"ד דלדבריו צריך לומר דהמים נבלעו בעפר ונעשה רפש, וכמו שכתב הראב"ד בפירושו בש"מ וז"ל, ולמאי שדינהו ברה"ר בודאי לעשות מהן טיט ורפש מעפר רה"ר וכו', וא"כ קשה לפרש כן לשון הרמב"ם שכתב נבלעו המים בארץ ונשארה הארץ חלקה, ואין לומר דהרמב"ם כתב כן להלכה והא דתמו מיא דבגמ' מפרש באופן אחר, דא"כ כתב הרמב"ם אופן שלישי ובודאי לא מסתבר, ואם גם זה אפשר לפרש בדתמו מיא, וא"כ למה לרב למימר מי סברת בדתמו מיא כיון דגם בזה אפשר לפרש דליכא רפשו וכמו שכתב הרמב"ם. ''' ונראה ''' דהרמב"ם מפרש בגמ' דלא כפירש"י והראב"ד אלא דמה דפריך לא יהא אלא כרפשו הוא על מה דמפרש רב למתני' שנטנפו כליו במים וסבר דחייב על כלים, וע"ז מקשה לו דלא יהא עדיף מרפשו שלו ששופך לרה"ר דודאי מפקירו דאף דדרך לגבל טיט ברה"ר כמש"כ הראב"ד בפירושו וכדתנן בב"מ דף קי"ח היינו טיט שהוא עבה ועומד במקום אחד, אבל רפש שהוא רך כשנשפך לרה"ר ונדרס ע"י הלוך הרבים מתדבק עם הקרקע אם לא שהוא מכונס הרבה במקום אחד כגון בגומא דאז כשיתייבש יעשה טיט, וזהו באמת תירוץ הגמ' דלא תמו מיא והיינו שהוא עומד במקום אחד, אבל מעיקרא דהוי ס"ד דשופכו על פני הקרקע אמר דאפי' רפשו באופן זה מתבטל להקרקע ובודאי מפקירו. ''' ולפי"ז ''' יותר מיושב לשון לא יהא אלא כרפשו דלפירש"י קשה דמשמע דלכה"פ יהי' כרפשו, וקשה דאיזה חשיבות יש יותר ליתן למים שנבלעו בעפר, אבל לפימש"כ מיושב דלהיפוך פריך דבאמת סובר דבסתמא ליכא הרבה עפר שיעשה רפש, אלא אפי' יהי' כרפשו נמי מפקירם, וע"ז משני בדלא תמו מיא ואינו מפקירם, ויתכן שאף שקצרו התוס' ולא כתבו דלגירסתם צריך לפרש דלא כפירש"י מ"מ כיוונו למש"כ דבסוף דבריהם כתבו לא דלא תמו מיא שהמים צלולים עדיין דמסתמא לא אפקרינהו, ומלשון זה משמע דבדתמו מיא מסתמא אפקרינהו ודלא כמש"כ הראב"ד, וא"כ יקשה היכי הוי ס"ד דמיירי בדתמו מיא וכמו שהקשו בתוס' מקודם, אכן לפימש"כ מיושב דזהו גופא מאי דפריך בגמ' דבודאי אפקרינהו ואמאי ליחייב על כלים, וע"ז משני בדלא תמו מיא. ''' ועכשיו ''' מיושב דזהו לרב שהצריך שהמים יהיו שלו הוצרך לאוקמי בדלא תמו מיא אבל לדידן מיירי בדתמו מיא ולא צריך כלל לומר דנעשה רפש ואפי' נבלעו בארץ חייב, ור"ה פריך רק דאפי' יהי' רפשו מפקירם, אבל הרמב"ם שפיר פסק בדתמו מיא לגמרי ונבלעו בארץ והוחלק ונפל והוזק בקרקע דבכה"ג נמי חייב לדידן. ''' ובמה ''' שלא חילק הרמב"ם בין קרקע שהמים נשפכין עלי' לקרקע אחרת כמו שחילק בתוס' בדף כ"ח ע"ב עיין מש"כ בהלכה ג'. ''' והנה ''' במה שפירש"י בד"ה לא יהא אלא כרפשו שכתב וז"ל המשליך זבלו ברה"ר מי לא מחייב כי לא הפקירם ה"נ רפשו הוא דאזקי' וכו' ושלו הוא וכו', וקשה טובא למה הוצרך רש"י לזה דהא אפי' המשליך זבלו והפקירו חייב גם לרב מדין בור וכמו שהוכיחו בתוס' בדף נ' ע"ב בד"ה אגובה מהא דאמר בדף ג' דאבנו וסכינו דאפקרי' בין לרב בין לשמואל היינו בור, ואני תמה שלא מצאתי למפרשים שיתעוררו בזה וצ"ע:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף