עריכת הדף "
אור שמח/זכיה ומתנה/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טו == '''שטר מתנה שכתוב בה וכו' בין שהיה בשטר קנין כו':''' ''' הנה ''' באיש שהקנה נכסיו לאחר שלשים יום, כפי הנראה מדברי הרב המגיד המבאר שיטת רבינו בריש פרק ח' מהל' גירושין, שאף בממון שפסק רבינו כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו הוא נותן גופו של קרקע לפלוני במתנה זה דוקא בלאחר מיתה, שאם נימא שנתן לאח"מ הר"ז בטל לגמרי, אבל כשנתן לאחר שלשים יום ואז תולה בתנאי, אז לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, [ודוגמא לזה מצאנו בפרק האומר בקדושין {{ממ|דף נט}} ואי אמר שמואל הלכה כרבי הו"א התם דאין גט לאח"מ, אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' ועיין רש"י שם ודוק] וסמוכין לזה מצאתי בירושלמי קדושין פרק ג' הלכה א', תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך לאחר ל' יום מכרו תוך שלשים יום אינו מכור כו' לידא מילה א"ל לאחר שלשים לשייר לו אכילת פירות, הילך סלע שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום מכרה תוך שלשים יום כו' הר"ז מכורה, וטעמא פשוט, דבחזקה אם נימא דכוון שלא יקנה אלא לאחר שלשים א"כ החזקה אינה כלום, דבעידן הקניה כבר כלתה, לכן על כרחין דיקנה מעכשיו גוף בהך חזקה ופירות לאחר מיתה, אבל בכסף דאף אם נתאכלו המעות ג"כ חל הקנין לאחר ל' יום וכמו דאמר לגבי קדושין פרק האומר {{ממ|דף נט}} רב ושמואל כו' מקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות כו' לכן לא נתכוין להקנות לו גופא מהיום, והגם כי בבבלי פרק האשה שנפלו אמר דאם אמר לך ומשוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאחר ל' יום לא קנה, מוכח דפליג על הירושלמי דמשיכה דמיא לחזקה, בכל זה רגלים לדברי ההמ"ג לחלק בכתוב זמן בשטר בכה"ג, דדוקא היכי שיתבטל כל ענין השטר אמרינן דנתכוין להקנותו מעכשיו לא בלאחר שלשים, ובאמת כפי שמפורש בתוספתא כתובות פ"ח טעמא דר"י בכותב נכסיו לבניו, דמש"ה אין הזמן מוכיח דהזמן צריך שידעו לענין אם באו נכסים אח"כ לרשותו, אותן נכסים לא הקנה, רק אותן שהיה לו בזמן שנכתב בשטר, ולפ"ז מוכרח לחלק בין גירושין לדיני ממונות כשיטת רבינו דבגט לא חשש כלל לדברי ר' יוסי, דאם תאמר דר"י פליג בגט, מי הוא תנא דמשנתנו דאמר בלאחר מיתה אינו גט, דר' יהודה הלא טעמו לא שייך באשה, ואם כוון לגרש לאחר מיתה למה כתב זמן, ועל כרחין דלא דמו כלל להדדי, וזה ראיה נצחת: ''' ולפ"ז ''' יפלא באמת על רבינו אמאי כתב כאן שטר מתנה שכתוב בה שיקנה כו' שדה פלוני לאחר מיתה, דבזה גם ר"י מודה דלא שייך טעמו, ובודאי דזמן של שטר מוכיח, טפי הו"ל להשמיענו בכותב נכסיו דיש בזה נפ"מ לענין הנכסים שיבואו אח"כ לרשותו [עין לעיל פרק י"א הלכה י"א] בכ"ז זמן של שטר מוכיח דמהשתא קא מקני ליה גופא של קרקע, ואולי חשש רבינו לדברי רב נחשון גאון שהביא בהלכות שחשש לדברי ר' יהודה, ואין זה מספיק כמובן צ"ע: ''' אך ''' דא מסתפקנא, היכי דאמר שדה זו נתונה לך לאחר שלשים יום ובבוא היום שלשים נעשה חרש או שוטה וכיו"ב בענין שאינו ראוי להקנות אם חל הקנין או לא. ונראה דגמרא ערוכה היא בפרק יש נוחלין {{ממ|דף קכז}} דפריך לרבנן יכיר ל"ל כו' לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, הרי דלר' מאיר דאדם מקנה דבר שלב"ל בעינן שיהא כשיבואו לעולם בר הקנאה הא בלא זה אין בקנינו כלום, וה"ה בנידון דידן אם נשתטה טרם בא יום שלשים ואז בשעת חלות הממכר אינו ראוי להקנות לא חל הקנין ובטלה ממכרו לגמרי, ולא מסתברא לחלק בין דבר שבא לעולם לדידן לדבר שלב"ל לר"מ, כן היה נראה ברור, אולם המחנ"א הלכות זכיה סימן ט"ז שדא בה נרגא מהך {{ממ|דדף קלז}} דפליגי אביי ורבא מתנת שכ"מ אימת נקנית כו' עם גמר מיתה, הדר ביה אביי כו' לא ס"ד דתנן זה גיטך אם מתי כו' לא אמר כלום דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני לא אמר כלום {{ממ|לשון רשב"ם}}, חזינא דאע"ג דבעת גמר הגירושין אינו ראוי לגרש שהוא גוסס בכ"ז הגט קיים, והערתו עצומה: ''' ולדעתי ''' נראה דבהא תלוי דאם יכול לחזור בו קודם שבא היום שלשים, אז בעינן שיהא בשעת גמר הקנין ראוי להקנות, אבל אם נימא דאינו יכול לחזור, סבר תלמודין דכיון דהתחיל הקנין כשהיה שפוי ובריא, תו אף אם בעת גמר הגירושין אינו ראוי להקנות ג"כ מהני, ולכן תלוי זה בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בריש האומר בקידושין, באם חזרה ולא קבלה קדושין מאחר תוך שלשים אם יכולה לחזור אי אתי דיבור ומבטל מעשה יעו"ש, דר"ל סבר דאינה יכולה לחזור אם לא שתקבל תוך שלשים קדושין מאחר, וא"כ שפיר מוכיח דאביי הדר ביה מהא דתנן הר"ז גיטך אם מתי כו' לא אמר כלום, וא"כ לר"ל דסבר דלא אתי דבור ומבטל מעשה, א"כ הכא אין יכולת בידו לבטל מעשה של הגירושין דלא יחולו הגירושין כשיגמר מיתתו, א"כ תו סגי אף אם הוא גוסס ואין בו כח לדבר ושכל להבין דלאו בר גירושין הוא כל זמן שהיא אשתו, בכ"ז כיון דהתחיל הגירושין מעיקרא שפיר יהא הגט חל, ובודאי דלא פליג בהא אביי על ר"ל ומהא הדר ביה, וזה מוכרח, דאל"כ יקשה טובא אטו יפלוג אביי על כולהו אמוראי קדמאי דסברי בפ' מי שמת {{ממ|דף קנב}} דאין שטר וקנין לאחר מיתה ודוקא במיפה כחו ואמאי הא בגמר מיתה מועיל הקנאה, וכן כתיבת שטר אם כתב ונתן והקנה מחיים שיחול כשימות היינו שיחול בגמר מיתה, ולפמש"ב ניחא בס"ד, דפשיטא דלא מהני ובעת חלות הקנין בעי שיהא ראוי להקנאה, רק ממשנתנו פריך דאיך יעשה ריש לקיש דלדידיה דאינו יכול לחזור מהני בכה"ג ג"כ ודוק: ''' ולפ"ז ''' הא דקאמר בפרק מי שאחזו {{ממ|עג:}} באומר מעת שאני בעולם, דודאי כוון משעה שיכול לגרש שגמר הגירושין יחול בעוד שיהיה בר הקנאה [ודלא כמו שפירש הרשב"א בחידושיו], והירושלמי דסבר דנתן לה גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס דלר' יוחנן מהני אע"ג דמדמה תמן קורדייקוס לשוטה יעו"ש, פליג על תלמודין וכמו באם עשה שליח סבר דמהני, אפילו נעשה שוטה אחר השליחות מהני [ועיין בזה פר"ח הלכות גיטין] ודלא כתלמודין דאמר דרק משום דסמיא בידן סבר ר"ל דלא דמי לשוטה, אבל בשוטה סברה גמרא דילן דאין כותבין ונותנין, כן פליג גם בהא, אבל שיטת הירושלמי נראה דאינו יכול לחזור טרם חלות הגירושין ובזה סבר דמהני אם נשתטה בעת חלות הגירושין, ופוק חזי דבריש השולח מייתי הירושלמי פלוגתא דר"י ור"ל אם אדם מבטל שליחותו בדברים, וזה דוקא בשליחות אבל במעשה סבר דלא אתי דבור ומבטל מעשה וכלישנא בתרא דרב זביד בגמרא דילן ודוק: ''' ובזה ''' יתישב מה דאמר הירושלמי פרק האומר הלכה א' הילך כסף זה שיקנה לי עבדך לאחר שלשים יום אית תנא תני הראשון כו' אית תנא תני השני ביום וביומים כי כספו הוא, והמתבונן יראה כי הירושלמי סובר דלא איירי בהקנה לו העבד מעכשיו ושייר לעצמו תשמישו לשלשים כמו שמפרש תלמודין בכמה דוכתי ומהם פרק חזקת וב"ק צ' רק מיירי שאמר שלא יהא קנוי אלא לאחר שלשים ואם שחררו בינתים הוי בן חורין ובכ"ז סבר דהשני ביום ויומים וטעמא מאי, ע"כ דסבר דאינו יכול לחזור בו אם לא היכי דעביד מעשה שמכרו או שחררו בינתים ולכך לא מקרי כספו ודוק. [וכן פירש הרשב"א שם ריש פרק האומר דירושלמי פליג וסבר דאינו יכול לחזור עיי"ש ובר"ן], ועיין מש"כ בהלכות גירושין פ"ג הט"ו: ''' ואעתיק ''' בזה לשון התוספתא דפ"ח דכתובות, ר' יוסי אמר אינו צריך מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו אמר לו ר' יהודה והלא אין זמנו של שטר מוכיח עליו אלא משעה שנכתב, אף הכותב נכסיו לבניו וחזר וקנה נכסים אחרים, כל שלא היה בכלל מתנה ראשונה ה"ה של יורשים, עכ"ד התוספתא. וביאורה שכל זה מדברי ר' יהודה, והלא אין זמנו של שטר מוכיח אלא [להודיע] משעה שנכתב, להודיע שעה שנכתב שאף אם כתב כל נכסיו לבניו וחזר וקנה נכסים אחרים אינו שייך להם רק הנכסים שהיו בשעה שנכתבה המתנה לא מה שהגיעו לו אחרי זמן הכתיבה, וע"ז מורה זמן הכתוב בשטר, לא להיות הגוף שייך מהיום אל המקבל מתנה כן ביאור התוספתא בס"ד: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף