עריכת הדף "
אבן האזל/שכירות/יג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''פרה של ישראל שהיה כהן דש בה בתרומה ובתרומת מעשר של ודאי, וכן פרות הדשות במעשר שני, ופרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך אינו עובר עליהן משום בל תחסום, אבל מפני מראית העין אם היו דשות בתרומה ומעשר שני מביא מעט מאותו המין ותולה להן בקרסטלין שבפיהן.''' ''' השגת ''' הראב"ד וכן פרות הדשות וכו' א"א דומה שהוא מפרש פרות המרכסות בתבואה כלומר עוברות על התבואה דרך הליכתן למקום אחר כדי לקצר הליכתן, והמפרשים לא כך פירשו אלא תבואה שנשרית במים ורוצה להשיר קליפתה והוא חושלא עכ"ל. ''' המ"מ ''' הביא דברי הראב"ד בהשגות וכתב על זה ועיקר הפירוש כדברי רבינו מלשון והרכסים לבקעה, והרמב"ן ז"ל מסייעו מדגרסינן בירושלמי פ"ט דתרומות דתני בדישו ולא בדרכו ודרכו הוא כדברי רבינו עכ"ל, והנה כן גירסת הרמב"ן והמ"מ ומפרשים מלשון דרך, אבל גירסתנו בירוש' בדורכו והוא ע"כ מלשון דורך בגת, וכן מפרש הפ"מ שם אם דורך ענבים ע"י הבהמה אינו עובר בלאו דחסימה, אכן בטעמא מפרש דס"ל לת"ק דברייתא דהוא גזה"כ שלא נאמר לאו דחסימה אלא במלאכת דישה ולא על שאר מלאכות, וע"ז חולק שם בברייתא ואומר אף בדורכו, וכתב המרה"פ דזהו מה שכ' הרמב"ם בפי"ג הל' ב' ואחד הדישה ואחד כל שאר המלאכות של גדולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה וזהו כראב"י ופסק כוותיה משום דבגמ' תניא מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה ופועל אוכל בו וכו', דאף שאינו מבואר כ"כ להדיא, ובספרי מבואר להדיא דדריש בדישו אין לי אלא בדישו מנין לרבות שאר עבודות ת"ל לא תחסום מ"מ, א"כ למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד וכו' ומה שכתב הפ"מ דבברייתא דבגמ' אינו מבואר להדיא אף דמסיק בברייתא יצא המנכש בשומים ובצלים, וכן בברייתא השני' יצא הבודל בתמרים, אלא דבאמת הני ברייתות קיימי בפועל רק דיליף לדין גמר מלאכה מדיש, ובפועל ודאי הא כתיב בכרם רעך, ומה שכתב דבספרי מבואר להדיא היינו מדתניא א"כ למה נאמר בדישו ומפורש שרק ע"ז נאמר בדישו, אבל גם גבי שור אין נ"מ בין דישה לשאר מלאכות. ''' אכן ''' עיקר פירושו של הפ"מ אינו נראה דלא מסתבר דת"ק דברייתא יסבור דלא אמרה תורה לא תחסום אלא בדיש וכל הברייתות משוין אכילת בהמה לפועל. ולמדין זה מזה ולא אישתמיט בגמ' דידן לאתויי תנא דסבר דבהמה אינה אוכלת אלא בדישה ולא בדבר אחר, לכן נראה דפלוגתא דת"ק דברייתא וראב"י לפי גירסתנו הוא מטעמא אחרינא, והוא לפי"מ שנבאר מקודם ד' התוספתא בב"מ פ' ח' הל' ג' וז"ל כל שאינו כיוצא בו בא לעונת המעשרות אסור אחר גרם לו, שכרו סתם פודה ומאכיל מעשר ומאכיל, ואם קצץ עמו ה"ז אינו אוכל, כל שהוא כיוצא בו אינו בא לעונת המעשרות היתר אחר גרם לו, שכרו סתם אינו אוכל ואם קצץ עמו ה"ז אוכל, ומפרש המג"א הא דרישא דקאי אמתני' דנטע רבעי וכן נתפתחו חביות לבור וזהו פודה ומאכילן, וכן מעשר ומאכילן, וכן מבואר בירוש' דקבע הך תוספתא על הך מתני', אלא דשם איתא שכיוצא בו בא והפ"מ דחק בפירושו ואח"כ הביא ד' התוספתא ושצריך כן לגרוס בירוש', ובסיפא דתוספתא דקתני כל שכיוצא בו אינו בא ודאי צריך לגרוס בא דאל"כ היינו רישא ומה מסיים היתר אחר גרם לו, וכן כ' הפ"מ, אכן בפירושא דהיתר אחר גרם לו כתב המג"א פי' שמן הדין הי' לו להתחייב במעשר רק שהיתר אחר גרם לו שאינו חייב במעשר, וא"כ הפועל השכיר עצמו אדעתא שלא יאכל לפי שסבר שחייב ולכן אינו אוכל ואם קצץ עמו פי' שהתנה עם הבעה"ב שיאכל ה"ז אוכל, וסתם פירושו ולא פי' באיזה אופן משכחת שהיתר אחר גרם לו שאינו חייב במעשר, ויש לומר שהפקיר כרמו או שדהו והשכים בבוקר ובצרו ואח"כ שכר לפועל לעשות אחר שנגמר מלאכתן, דאז היתר אחר גרם לו, ולפי"ז מוכרח לפרש ואם קצץ עמו שהתנה שיאכל דאין לומר שהודיעו שהי' מופקר ואינו חייב במעשר דזה אינו דאטו חיוב מעשר קא גרים גמר מלאכה קא גרים, כדאמר בגמ' בדף פ"ט וכיון שכבר נגמר מלאכתו למעשר אין פועל אוכל, אלא דקשה טובא לפרש ואם קצץ עמו שהתנה עם הבעה"ב שיאכל כמו שפירש המג"א דא"כ פשיטא ומאי קמ"ל. ''' ונראה ''' דפירושא דואם קצץ עמו דסיפא הוא כמו ברישא שהודיעו אלא דמה דאמר כל שכיוצא בו בא לעונת המעשרות והיתר אחר גרם לו הוא דאם שכרו להוליך ענבים שכבר נגמר מלאכתן לאכילה, ורק שאחר שכבר נגמר מלאכתן נמלך לדורכן ולעשות מהן יין דנמצא דעכשיו לא נגמר מלאכתן וכיון דמקודם כבר נגמר מלאכתן זהו היתר אחר גרם לו דגבי אכילת פועל הא לא משגחינן על חיוב מעשר אלא על גמר מלאכה ולכן בסתמא כששכר הפועל על מלאכה זו אפי' אם לבסוף בשעת מלאכה נודע להפועל שעוד לא נגמר מלאכתן למעשר מ"מ אינו אוכל כיון שכיוצא בו כבר נגמר מלאכתן, אבל אם קצץ עמו והיינו דבעת ששכרו אמר לו שענבים אלו עומדין לדריכה בזה אוכל הפועל כיון שעכ"פ ענבים אלו לא נגמר מלאכתן, ויש לומר יותר דא"צ לאוקמי כשליקט ע"מ לאכלן ונמלך לדורכן אלא גם בזה אמרינן כיון שכיוצא בו נגמר מלאכתן אין הפועל אוכל אלא דוקא אם הודיעו שלא נגמר מלאכתן. ''' ולפי"ז ''' נוכל לפרש פלוגתא דת"ק וראב"י. דת"ק אמר בדישו ולא בדורכו דהכונה בסתם ענבים שעומדין גם לאכילה ולכן כיוצא בו כבר נגמרו מלאכתן למעשר רק שזה הבעה"ב דורכן, וסבר ת"ק דכיון דדומיא דהכי גבי פועל אם לא הי' יודע שעומדין עכשיו לדריכה אינו אוכל דבסתמן כבר נגמרו מלאכתן, רק אם הודיע לפועל שלא נגמרו מלאכתן אוכל, לכן גבי בהמה אף שהיא דורכת על הענבים מ"מ כיון שאינו שייך לומר בה דהוי כמו שיודעת, לכן דין הבהמה כמו דין הפועל בסתם שאינו אוכל, וראב"י סובר דהך סברא לא שייך אלא אם הבהמה היתה מוליכה הענבים, אבל כשהיא דורכת הרי כבר נראה גלוי שענבים אלו לא נגמר מלאכתן, ולכן לא מהני מה שכיוצא בהן כבר נגמר מלאכתן והוי כמו בפועל היכי שהודיעו שלא נגמר מלאכתן שאוכל. ''' אלא ''' דלכאורה אין דמיון מפועל לבהמה דבפועל הא ליכא לאו דלא תחסום ויכול הבעה"ב לקצוץ עמו ע"מ שלא יאכל, ולכן שפיר אמרינן כיון דשכיוצא בו כבר נגמר מלאכתו נכנס הפועל אדעתא דהכי שלא יאכל. אבל מה שייך זה לבהמה דאיכא לא תחסום, אבל באמת הדברים נכונים דאם נפרש כן התוספתא לא נוכל לומר דטעמא דאינו אוכל בסתמא הוא משום שנכנס אדעתא שלא יאכל, דהא לא קצץ ולא התנה עמו, ומה שאוכל הפועל אינו משום תנאי השכירות דהא קיי"ל פועל משל שמים הוא אוכל אלא שהפועל יכול למחול על זכותו. וא"כ כאן דרק כיוצא בו נגמר מלאכתו, אבל ענבים אלו אינו ידוע בשעת שכירות אם נגמר מלאכתן או לא. וא"כ למה לא יאכל הפועל כשיודע שעוד לא נגמר מלאכתן, ולכן אם נפרש כן התוספתא אינו משום גדר קציצה או מחילה מצד הפועל אלא דהוא טעמא אחרינא דכיון דלא חיוב מעשר קא גרים, וכיון דענבים אלו כיוצא בהם כבר נגמר מלאכתן לא דמי לדישו דאכתי לא נגמר מלאכתן כלל ולכן אין פועל אוכל, אלא דכל זה אם שכרו בסתם אבל אם הודיעו שענבים אלו עומדין לדריכה א"כ שכרו לעשות מלאכה במה שצריכין עוד לגמור מלאכתן ולכן הפועל אוכל. ''' ובאופן ''' זה מפרש הריטב"א אף שאינו בדרך שכתבנו מה דאיתא בגמ' דבמה שעומד לעשות לחם אוכל הפועל עד שתגמר מלאכתו לחלה והקשו בתוס' מפרות המרכסות בתבואה ותירצו דהתם בחטים שאין עומדין לעשות לחם אלא קליות, וכתב ע"ז הריטב"א ואינו מחוור דמידי חיוב חלה אמר רחמנא מידי דחזי לחיוב חלה אמר רחמנא, ולכן כתב דכל שראוי למעשר וגם לחלה יש לו שני דינים לאכילת פועל, דבעוד שעומד למעשר לחוד תלי דיניה במעשר ושוב אין פועל אוכל בעוד שלא נטחן, אבל מכיון שנטחן פנים חדשות באו לכאן ועומד הוא לדבר הראוי לחלה וכפרי אחר דמי ופועל אוכל בו עכ"ל, ומבואר דגם לדעת הריטב"א אינו תלוי בעיקר דין חיוב במעשר דהא סובר דאפי' היכי שהחטים עומדין לקליות ולא לחלה כיון דחזי לחיוב חלה פועל אוכל בו, אלא דהריטב"א דן כן לקולו של הפועל דכיון דעד שתגמר מלאכתו לחלה פועל אוכל אין אנו דנין אם חטים אלו באמת יבואו לידי חלה או יאכלו אותם קליות, אלא שחידש הריטב"א דכל זמן שלא נטחנו החטים אין דנין בגמר לחלה אלא אחר שנטחן, ולפי סברתנו ג"כ אפי' אם הבעלים חושבים שאחר שנטחנו החטים ויעשו סולת לא יעשו מזה לחם, אלא יערבו הסולת בקדירה של רוטב ולעולם לא יבואו לידי גדר חלה מ"מ כל זמן שראוי לבוא לחלה פועל אוכל, ובאופן זה פרשנו התוספתא להיפוך לחומרו של הפועל ולקולו של בעה"ב דאף שחושב הבע"ב על הענבים לדורכן מ"מ כיון שכיוצא בו בא לזיקת מעשרות, והינו שענבים שיחשוב אותם לאכילה כבר נגמר מלאכתן אין פועל אוכל דלא הוי דומיא דדישו שלא נגמר מלאכתן כלל. ''' אלא ''' דעיקר הלכה זו תליא בהך דינא דנגמר מלאכתו לחלה דבפ' י"ב הל' ה' כתב הרמב"ם העושה בחטים וכיוצא בהן אחר שעשו כגון ששכרן לבור צרורות או לנפח אותן או לטחון הרי אלו אוכלין שעדיין לא נגמר מלאכתן לחלה, והוא עפ"י הברייתא דדף פ"ט וכשינוייא דרבינא דאמר כרוך ותני מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתן לחלה פועל אוכל בו והראב"ד בהשגות השיג שם וכתב טעה הוא וכל האומר כן שלא הוזכרה חלה אלא בכרוך ותני, אבל משעת מעשר פקעה אכילתם עכ"ל והמ"מ כתב ע"ז ודברי רבינו ורש"י עיקר, שאם כדברי הר"א לא הי' לו להזכיר חלה כלל, ועוד דנקט בתבואה דבר שנגמרה מלאכתו לחלה, והיינו הלש והמקטף, ולא נקט בורר בחטים דומיא דבודל בתמרים עכ"ל, ונראה ליישב דעת הראב"ד דאין כונתו דאין נ"מ כלל בנגמר מלאכתו לחלה. דא"כ אין טעם למה שהזכירה הברייתא חלה וכד' המ"מ, אלא דבאמת משכחת לה שפיר דאכתי לא נגמר מלאכתו למעשר שעדיין לא עשה כרי ולא מירחו דלא נגמר מלאכתו ומותר לאכול עראי, ואפי' טחן ועשה קמח ממעט דגן כיון דאין ע"ז שם כרי מותר לאכול הקמח ארעי, אבל אם לש הקמח ואפי' אין בזה שיעור חלה ודאי נגמר מלאכתו לחלה דהא אמר בגמ' מידי חיוב מעשר גרים גמר מלאכה גרים, וא"כ ה"נ לדין חלה אף דליכא שיעור כיון דכשיצרף לזה עד כשיעור יתחייב בחלה הרי נגמר מלאכתו לחלה וא"כ בודאי יש נ"מ בדין נגמר מלאכתו לחלה, ומיושב מה דאמר בברייתא יצא הלש והמקטף דאשמעינן דאפי' לא נגמר מלאכתו למעשר כיון דנגמר מלאכתו לחלה אין פועל אוכל. ''' ולכן ''' נראה דלדעת הרמב"ם ורש"י לא נוכל לומר כמו שכתבתי בדעת ת"ק דהתוספתא דאפי' בדעת הבעלים לדרוך הענבים כיון דכיוצא בו נגמר מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו כיון דאפי' נגמר מלאכתו למעשר אם יש לו עוד גמר מלאכה אחר לחלה פועל אוכל הרי דלא דרשינן דומיא דדיש לחומרו של הפועל, דדוקא היכי שלא נגמר מלאכתו כלל, אלא לקולא שיש לו עוד גמר מלאכה פועל אוכל, וא"כ אין סברא דאם כיוצא בו נגמר מלאכתו אף שאלו לא נגמר מלאכתן אין פועל אוכל, ובודאי לפי"ז צריך לומר לקולא דאם רק עומדין שיהי' להם גמר מלאכה אחר למעשר של יין פועל אוכל, ולפי דברי הריטב"א אפשר שנאמר עוד יותר דאפ' עומדין לאכילה כיון דחזי לגמר מלאכה אחר של יין אכתי פועל אוכל. אך אפי' אם נחלק בין גמר מלאכה דחלה ובין גמר מלאכה דמעשר גופא אבל עכ"פ בעומדין הענבים לדורכן ודאי פועל אוכל כיון דדרשינן דייש לקולא דכ"ז שלא נגמר מלאכתו לגמרי פועל אוכל. ולכן לשיטת הרמב"ם לא נוכל לפרש בהתוספתא דכל שכיוצא בו בא לעונת המעשרות והיתר אחר גרם לו כמש"כ וממילא לא נוכל לפרש בהברייתא דמייתי הירושלמי בתרומות בדישו ולא בדורכו. ולכן גורס הרמב"ם בדישו ולא בדרכו וכמש"כ הרמב"ן, אבל לדעת הראב"ד שפיר נוכל לגרוס ולא בדורכו כיון דגם גבי חלה סובר דאם כבר נגמר מלאכתו למעשר אין פועל אוכל אף שלא נגמר מלאכתו לחלה. ''' ולדעת ''' הרמב"ם נשאר לנו לבאר התוספתא דמייתי בירושלמי בב"מ דכל שכיוצא בו בא לזיקת מעשרות והיתר אחר בא לו אינו אוכל קצץ עמו הרי זה אוכל דכבר כתבנו דא"א לפרש והיתר אחר גרם לו כגון שהפקיר כרמו דא"כ לא מהני קצץ והיינו שהודיעו, ולפרש קצץ עמו ע"מ שיאכל כמו שמפרש הפ"מ אינו מיושב דודאי פשיטא וכמש"כ. ''' ונראה ''' דהנה בפ"ד ובפ"ה דמעשרות פליגי ר' יוחנן ור"ל בהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דר' יוחנן אמר נטבל ור"ל אמר לא נטבל, ופריך ר' יוחנן לר"ל ממתני' דפיאה פ"ד עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורין, והרי הגזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי, ומשני תיפתר כמ"ד גיזבר כבעלים דלא כר' יוסי דר' יוסי אמר גיזבר הוא כאחר, וכיון דלר"ל צריך לאוקמי מתני' כמ"ד גיזבר כבעלים הרי דאיכא פלוגתא דתנאי בזה דמ"ד גיזבר כאחר א"א לסבור דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אינו נטבל. ולפי"ז יש לומר דכיון דבאמת הרמב"ם אינו מביא להלכה סיפא דתוספתא ואינו מביא אלא מתני' דהוא רישא דתוספתא. וכיון דר' יוחנן סבר גיזבר כאחר הרי דיש לומר שפיר דבהך פלוגתא דגיזבר כאחר או כבעלים תליא נמי פלוגתא דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו כיון דמתני' דפיאה הוא סתם משנה וע"כ היא כהלכה ולכן יש לומר דהתוספתא סברה דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אינו נטבל וא"כ יש לפרש הך סיפא דתוספתא באופן זה דכל שכיוצא בו בא לזיקת מעשר. היינו שכבר נתמרח והיתר אחר גרם לו שלא נתמרח בדעת הבעלים. ולכן שכרו סתם אינו אוכל ובזה גם להרמב"ם הדין כן כיון דתבואה זו כבר אינה עומדת לגמר מלאכה אחר. וכיון דכיוצא בו כבר נגמר מלאכתו לא דמיא לדישו ואינו אוכל. אבל אם קצץ והוא שהודיעו שנתמרח שלא מדעת הבעלים. וא"כ שכרו בפירוש לעשות בדבר שלא נגמר מלאכתו ולכן ה"ז אוכל. ומיושב מה שהרמב"ם לא הביא הך סיפא כיון שפסק כר' יוחנן דהממרח כריו של חבירו נטבל. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף