עריכת הדף "
לחם משנה/שגגות/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו'. ''' קשה דרבינו ז"ל נראה כמזכי שטרא לבי תרי דבפ' כלל גדול גבי פלוגתא דר"י ור"ל באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון ואח"כ נודע לו על השני דר"י אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ושאלו שם אי המחלוקת קודם הפרשה דוקא או אחר הפרשה דוקא או בתרוייהו והוקשה שם לרש"י ז"ל דרבא ואביי דאמרו גבי אכל שני זיתי חלב דנודע לו על הראשון ואכל שלישי בהעלמו של שני דלרבא אם הביא על הראשון נתכפר השני ולאביי אפי' הביא על אחד מהם נתכפרו כלם משמע דאית להו דאין ידיעות מחלקות כר"י ולא כר"ל דלר"ל לפחות כפרות מחלקות והם אמרו דאפי' הביא הקרבן שנתכפר כבר הראשון פטור היכא דהקריב ראשון ואחר כך נודע על השני ותירץ שם דאי פלוגתא דר"י ור"ל בקודם הפרשה אינהו דאמור כר"ל ואי פלוגתא בלאחר הפרשה אתו ככ"ע וטעמא משום דאינהו קודם הפרשה איירו וכשהפריש קרבן על הראשון כבר נודע לו השני, והשתא רבינו ז"ל דפסק כהך דר"י דאמר ידיעות מחלקות וההיא דרבא לקמיה אפילו נאמר דמימרא דאביי ורבא איירו שנודע קודם הפרשה הא איהו פסק כר"י דאפילו קודם הפרשה ידיעות מחלקות ולא עוד שמלשונו משמע שלא נודע קודם הפרשה שכתב וכשיודע לו על הראשון ועל השלישי א"צ להביא כפרה אחרת משמע דאע"פ שלא נודע על השלישי קודם הפרשה פטור, מיהו לזה יש לתרץ דידע על השלישי קודם הפרשה ובשעת הפרשה שכח ואח"כ ידע כמו שאנו עתידין לבאר גבי ראשון מיהו קושיא קמא איתא, וכן בההיא דקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת וכו' משמע התם דידיעות אינם מחלקות ואפי' הפרשות אינן מחלקות משמע מהתם דע"כ לאחר הפרשה איירי רבא התם כדהוכיחו התוספות ז"ל בד"ה נודע לו על הקצירה וכו'. מיהו רש"י שכתב דאביי ורבא איירו בפלוגתא דאכל שני זיתי חלב היכא שנודע לו קודם הפרשה אבל לאחר הפרשה ודאי דהפרשות מחלקות וא"א לומר דאית ליה דההיא דקצר וטחן איירי לאחר הפרשה כדכתבו התוס' ז"ל דא"כ קשיא דרבא אדרבא דמהתם מוכח דהפרשות אינם מחלקות ואולי סובר רש"י ז"ל דאיכא למדחי שכתבו שם התוס' ז"ל דנקט נודע לו על שגגת שבת היינו כלומר שלבסוף הפריש על שגגת שבת אבל לא הפריש אלא עד אחר שנודע לו גם על שגגת מלאכות ומ"מ בין כך ובין כך שמעינן מההיא מימרא דרבא דידיעות אינם מחלקות וא"כ איך פסקה רבינו ז"ל לקמן בפ"ז ולא עוד אלא שכתב שם דאפילו שנודע אחר כפרה על השאר א"צ להביא חטאת אחרת ולכ"ע כפרות מחלקות ובאמת קושיות אלו קושיות גדולות עד מאד. והרב הגדול מוהר"י בי רב ז"ל חילק בין הך דהאוכל כזית חלב וכזית חלב וכו' לההיא דאכל שני זיתי חלב וכו' דכאן איירי באכילה מופלגת קצת זו מזו ולקמיה איירי באכילה סמוכה זו לזו ולחלק בין הך דהכא לההיא דקצר וטחן ואמר דשם איירי שכשנודע משגגת שבת נודע על כולם ומה שאמר רבינו ז"ל לקמן וכן מ"ש בגמ' ונודע לו על הקצירה ר"ל שאמר בלבו להביא קרבן על כך אבל הידיעה על כולם היתה והאריך בזה הרבה ודבריו הם דחוקים הרבה עד מאד. עוד הקשה דאיך כתב רבינו ז"ל וכשנודע לו על הראשון דהרי הראשון כבר ידוע גם כתב בזה ואמר דהך ידיעה שנתן אל לבו להביא קרבן אבל הידיעה כבר קדמה. ומיהו לקושיא זאת נראה לי לתרץ דרבינו ז"ל הוקשה לו בדברי הגמ' דכשהביא קרבן על השני אמאי נתכפר הראשון כיון דהוא כבר ידע הראשון ולא הפריש הקרבן עליו משמע דאין דעתו שיכפר הראשון בקרבן זה וכיון דלא ניחא ליה בכפרה דראשון בהך קרבן אמאי יכפר בע"כ בשלמא על השלישי יכפר דכיון דכשהפריש על השני עדיין לא ידע מהשלישי לכך לא הפריש הקרבן גם כן עליו אבל כיון שהראשון ידעו ולא הפריש עליו ודאי דלא ניחא ליה בכפרה דראשון לכך הוצרך רבינו ז"ל לומר דודאי בשעה שהפריש על השני שכח הראשון ולכך לא הפריש הקרבן ג"כ עליו לכך אמר דאחרי כן כשידע ויזכור אותו אין צריך להביא קרבן עליו וזאת הידיעה הוא ששכח ולבסוף נזכר וגם בג' היינו יכולים לומר כן שקודם הפרשה ידע ושכח בשעת הפרשה ולבסוף נזכר ומ"ש שנודע על השלישי ר"ל שנזכר מה ששכח כמו שאנו אומרים בראשון ועם זה הוה אתי שפיר רבינו ז"ל כר"ל דאמר אין ידיעות מחלקות אבל הפרשות מחלקות וזה היה קודם הפרשה, ולכך נ"ל דהריטב"א ז"ל לא הקשה על רבינו ז"ל אלא דהוא פסק כר"י ולא קמה לו דלכולי עלמא כפרה מחלקת וכמו שתמה עליו הרב הגדול מוהר"י בי רב ז"ל דאי משום הא לא קשיא דידיעה דשלישי הוי דומיא דידיעה דראשון וכבר כתבתי בזה לעיל אבל קושיות ראשונות צ"ע להולמן. אחר כל זה ראיתי למהר"ם מטראני ז"ל בספרו וז"ל ונראה דס"ל לרבינו ז"ל דאביי ורבא פליגי כשאכל שני זיתי חלב מחתיכה אחת בהעלם אחת שכולה חדא שגגה היא שלא ידע שאותה חתיכה היתה חלב ונודע לו על אחת מהם שידע שאותה חתיכה היתה חלב ולא זכר שאכל ממנה אלא זית אחד וחזר ואכל מאותה חתיכה כזית אחר שלא ידע שהיתה זו אותה חתיכה הראשונה שנודע לו שהיתה חלב והיינו בהעלמו של זית שני שעדיין לא זכר שאכל כזית שני וכו' ור"י וריש לקיש לא פליגי בהעלם כי האי אלא כגון שאכל כזית חלב מחתיכה אחת שלא נודע לו שהיתה חלב וחזר ואכל כזית אחר מחתיכה אחרת שלא ידע שהיתה חלב והיה הכל בהעלם אחת וכו'. ועוד האריך יעויין שם ובסוף דבריו כתב אם לא על דרך זו איני רואה תיקון לדברי הרב ז"ל. והרב בעל כ"מ ז"ל תירץ דאית ליה לרבינו ז"ל דריש לקיש ור"י אית להו סברות הפוכות כדאמרו בגמ' מר סבר הפרשות מחלקות ומר סבר כפרות מחלקות דלר"י אית ליה הפרשות מחלקות אבל אם נתכפר כבר ואח"כ ידע אין צריך להביא קרבן ולית ליה כפרות מחלקות ולר"ל הוי איפכא דכפרות מחלקות ויש סיוע לזה דבהכי מתרצא הקושיא שהקשו התוס' במימרא דנודע לו על הקצירה דתיפשוט מההיא דאין הפרשות מחלקות דע"כ איירי לאחר הפרשה דאי קודם הפרשה א"א כמו שהוכיחו שם ועם זה אתי שפיר דלעולם הפרשות מחלקות אבל ההיא מימרא איירי אחר כפרה ואין כפרות מחלקות וא"כ ליכא פשיטותא מההיא מימרא דרבא כלל. אבל מ"מ קשה לי דעת זה דא"כ אמאי הוצרך בגמ' אליבא דר"י לאוקומי בכזית ומחצה לוקמא קרא לאחר כפרה כיון דאית ליה דאין כפרות מחלקות ונתכפר הכל נימא דקרא דמחטאתו איירי בהכי גם מ"ש על שנודע על שניהם כאחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן דכאחת מיקרי אע"פ שיש שהות בין ידיעה לידיעה לא הבינותי זה דקודם הקרבת הקרבן ונודעו זה אחר זה דידיעות מחלקות לדעתו, ואם כוונתו לומר דנודע לו קודם הקרבה באחת והאחרת נודע לו אחר הקרבה אין זה מיקרי כאחת כיון דיש כל כך הפסק בינתים. ומ"מ דברי הרב בעל כ"מ ז"ל נתיישבו לי יותר לפי לשון רבינו ז"ל ולכך נ"ל דדברי הרב בכ"מ לעיקר, ויש לתרץ מה שהקשיתי לו דלמה לא תירץ ר"י דקרא דמחטאתו אתי לאחר כפרה משום דרצה לאוקומי קרא אפילו לפי דעתו של ריש לקיש דסובר דלאחר כפרה גרע דכפרות מחלקות אפי' הכי אתי קרא לכזית ומחצה ומ"ש רבינו ז"ל שאם נודעו שניהם כאחת מביא חטאת אחת לא קאמר הכי אלא היכא דאתיידע ליה קודם כפרה אבל היכא דאתיידע השני לאחר כפרה ודאי דאע"פ דאין הידיעה כאחת אינו מביא אלא חטאת אחת ויש סעד לפירוש זה הקושיא שהקשו התוס' ז"ל גבי נודע לו על הקצירה כדכתיבנא וגם בהכי מתרצא קושיא דמימרא דרבא ואביי גבי אכל שני זיתי חלב דהוקשה לרש"י ז"ל ובא הכל על נכון. ואכתי קשה דאמרינן בפ' כלל גדול {{ממ|דף ע"ב}} דלמ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה היכא דבעל חמש בעילות בשפחה חרופה הוי פלוגתא דר"י וריש לקיש ולר"י דאמר ידיעות מחלקות היכא שנודע לו על כל ביאה וביאה חייב על כל אחת ואחת וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן כר"י למה פסק לקמן בפ"ט גבי שפחה דאע"פ שנודע לו בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת והרי הוא פסק שם דבעינן ידיעה בתחילה וכמ"ש כל המחוייב אשם ודאי צריך שנודע לו חטאו והיינו כמ"ד אשם ודאי בעינן ידיעה בתחלה ועוד דבהל' מעילה פ"א פסק כרבנן דפליגי אר"ע ור"ט בפרק דם שחיטה דלדידהו לא בעי אשם ודאי ידיעה בתחילה כמו שאמרו שם ולרבנן משמע דבעי ידיעה בתחילה מדאמרו בפ' כלל גדול למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה וע"כ היינו רבנן דפליגי אר"ע ור"ט ואע"פ שרש"י ז"ל פירש שם דהוי ר"ע כבר הקשו התוספות ז"ל שם דלא מוכח הכי בפ' דם שחיטה א"כ ע"כ רבנן הוא דאית להו דבעינן ידיעה בתחילה וכיון דרבינו ז"ל פסק כוותייהו גבי אם נסתפק לו אם מעל דפטור מן הקרבן א"כ ודאי משמע דאית ליה דבעינן ידיעה בתחלה. ונ"ל לתרץ דרבינו ז"ל דחה בפרק ארבעה מחוסרי כפרה דבעא ר' חנינא מר"י הבא על חמש שפחות מהו ותירץ לו דחייב על כל אחת ואחת והקשה לו מאי שנא מחמש העלמות דשפחה אחת ותירץ התם גופים מחלקים וכו' משמע דלכלהו פשיטא להו דאין ידיעות מחלקות בשפחה חרופה, ואע"ג דהתוס' ז"ל בפרק כלל גדול כתבו דהיינו למ"ד דאשם לא בעי ידיעה בתחלה לא מסתבר ליה לרבינו ז"ל למימר הכי אלא מדאמרו דבריהם בסתמא משמע דכולהו הוי הכי וטעמא דלית ליה לר"ח ור"י כסוגיא דפרק כלל גדול דמשוה שפחה חרופה לשאר דשאני שפחה חרופה דריבתה תורה קרבן אחד על ביאות הרבה וא"כ התם אין ידיעות מחלקות כלל בין לר"י בין לריש לקיש אבל בשאר אשמות דעלמא למ"ד דבעינן ידיעה בתחלה ודאי דידיעות מחלקות ומפני כן כתב רבינו ז"ל כאן וכן הדין במעילות לפי גירסא אחת שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל משום דבמעילות אע"ג דהוי אשם מ"מ כיון דקי"ל דאשם ודאי בעי ידיעה בתחלה ידיעות מחלקות אבל בשפחה חרופה דריבתה שם תורה קרבן אחד על עבירות הרבה אע"ג דאשם ודאי בעי ידיעה אין ידיעות מחלקות שם כמו שאמר ר"י בפ' ד' מחוסרי כפרה ואע"ג דבפרק כלל גדול אמר דהוי פלוגתא דר"י וריש לקיש לא שבקינן מאי דאמר ר"י גופיה בכריתות משום מאי דאיתמר אליביה בפרק כלל גדול וכ"ת מאי דאמר ר"י בכריתות הוי למאן דאמר אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה והוא דלא כהלכתא לא מסתבר ליה לרבינו ז"ל למימר הכי כדכתיבנא ועל פי זה נתישבה הנוסחא דגרסינן בדברי רבינו ז"ל שכן הדין במעילות ומ"מ הנוסחא דבעילות נכונה יותר דהא בראש הפרק התחיל דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות ודבר הלמד מענינו הוא:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף