עריכת הדף "
אור שמח/שבועות/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''בד"א כשנשבע על דבר שאינו ברשותו כו' אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו כו' ושמעון חייב שעבר על דבר האסור לו לעשותו כו'.''' ''' עיין ''' כס"מ ולח"מ ומשל"מ, ולדעתי נראה כי הוא מחלוקת מפורש לפי גירסתינו בירושלמי פ"ק דנדרים ה"א, ז"ל, ר' יוסי פתר לאסור איסר הרי הוא עלי אסור [פירוש שאוסר על עצמו] אסור, הרי עליו אסור [שאוסר על חבירו] אסור, שבועה הרי עלי [שנשבע שלא יאכל ככרו או שלא יתכסה בבגד זה וכיו"ב] אסור, הרי עליו בשבועה [שאם משביע את חבירו שלא יהנה בנכסיו] אסור, [ר"ל חבירו אסור] א"ר יודן בנדרים אסור [כשאוסר על חבירו] ובשבועות מותר [כשמשביע את חבירו] אמר [כצ"ל] הרי עלי איסר הרי עליו איסור אסור [בין כשאוסר על עצמו בין כשאוסר על חבירו בנדרים אסור] שבועה הרי הוא עלי אסור שבועה הרי עליו מותר [שאיך יכול להשביע את חבירו דשבועה איסור גברא ואיך יכול להתפיס איסור שבועה עליו], נמצא דפליגי בזה ר' יודן ור' יוסי ופסק רבינו להחמיר כר' יוסי, וגירסת רמב"ן בהלכותיו ובמלחמות באופן אחר דפליגי אם יש שבועה בלשון נדר, וגירסתו שאומר הרי עלי איסור איסור הוא עלי אסור מאי זה נפ"מ ומה זה חידוש, והעיקר כפי גירסתינו המאושרה ומיושרה, והטורי זהב שיכל לאמר כי כוונת רבינו משום יד דנדר שאמרו בלשון שבועה הוי והוי כאוסר נכסיו על חבירו בתורת יד לנדר ומוזר זה בדעת רבינו שלא הזכיר כלל הך דשבועה שאמרו בלשון נדר ובדברי הירושלמי א"א כלל לאומרו, והעיקר נראה דכיון שהוא ברשותו של הנשבע חלה השבועה ואם מכניסו לביתו מדעתו הוי נשבע לשקר ושלא מדעתו נמצא דנשבר לשקר בתורת אונס והוי שמעון הנכנס כמאכיל איסור לראובן באונס או שוגג שנמצא עובר ראובן על שבועתו באונס, ואף כשנשבע שחבירו יעשה דבר שאינו ברשותו סובר רבינו דאינו שוא רק תלוי אם יקיים לא יצאתה לשוא, ומלשון הירושלמי מורה כפי מה שפירש המל"מ מסוגיא דנדה דחבירו נאסר בזה ומקריא זדון שבועה, ויעוין ברבינו נסים הלכות שבועות שדעתו דאומר ישיבת סוכה עלי בשבועה דבכה"ג גם השבועה חלה על החפץ יעו"ש שלפי סברתו אינו מוזר שיטת רבינו בכאן דיכול לחול על חבירו איסור שבועה יעו"ש היטב: ''' והנה ''' בירושלמי פ"ב ה"א לאסור איסר על נפשו כו' הוון בעי מימר מ"ד על נפשו לא על אחרים שלא לוסר נכסיו על אחרים. ואישתביש ספרי דצ"ל שלא לאסור נכסי אחרים על אחרים. ומ"ד אף על אחרים לאסור נכסיו על אחרים כצ"ל, ומה שבדברים שאינו ברשותו ליתא חיוב מפורש בגמרא שבועה שזרק כו' פטור דליתא בלהבא יעו"ש. אבל מ"מ סובר רבינו שאם יזרוק פלוני לים נתקיימה שבועתו ולכן מהראוי לקיים דבריו שלא יהיה שבועתו לשקר אע"ג דאיהו בדידיה עביד ולאו בדחבריה ואינו בסוג מאכיל איסור לחבירו. ויצא לו לרבינו זה מהא ששנינו בדמאי פ"ד המדיר את חבירו שיאכל אצלו כו' אוכל עמו בשבת ראשונה ובשבת שניה אעפ"י שנדר הימנו הנאה לא יאכל כו' ומדקתני בסיפא אעפ"י שנדר הימנו הנאה א"כ ברישא לא הדירו אם לא יאכל ורק המדיר הוא הנשבע שיאכל חבירו אצלו, ונתבונן דמה זו שבועה, ואם לפרש דענה אמן כמש"כ התוי"ט ז"ל ז"א דא"כ הוי ככל נשבע על איסור דדבריהם ומדוע שבקי ליה חכמים שבת הראשונה, ועוד כמה פוסקים דסברי דיאכל ועיין ש"ך סימן רל"ט סק"כ בזה אם כופין להיות נשאל שלא לאכול איסור דדבריהם ובפרט דבירושלמי אמר התירו טבלים מפני דרכי שלום ואי משום השבועה אין זה מפני דרכי שלום, אבל רבינו מפרש שבת הראשונה לאו בשל נשואין רק בשבת הראשונה שבקש ממנו משום החברה לחזק ולהרחיק האיבה, וז"ל רבינו בהלכות מעשר פי"ב הנשבע על חבירו שיאכל עמו בשבת כו', ולזה דייק רבינו דאם קיים שבועה נמצא דלא היתה השבועה לשקר, והוי בגדר הא דאמר בעירובין {{ממ|דל"ב}} התירו לחבר דליעבד איסור קליל כי היכי דלא נעביד ע"ה איסור חמור יעו"ש, וזה מפני דרכי שלום שלא יהא שבועת חבירו לריק ולבטלה, וזה מורה דאין זה שבועת שוא אם נתקיימה דא"כ הלא אידך עביד איסורא במה שנשבע וכבר יצאת מפיו לשוא, וז"ב בכוונת רבינו ז"ל: ''' ולפי ''' מה שביאר רבינו שיטתו דבדבר שברשותו אוסר על אחרים בשבועה לזה כתב לקמן הלכות נדרים פ"ה הי"ו האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה, וזה כשיטתו דמצי להשביע לחבירו, ובנדר שאמרו בלשון שבועה נראה דלהירושלמי הוי כנדר שאמרו בלשון נזירות דלשיטת ירושלמי בפרק ב' דנזיר ה"ג ר' ירמיה בשם ר"ז אפילו לשון קרבן אינו {{ממ|ואינו אסור לשתות הכוס}} למה שאינו קובע עליו לא נזירות בלשון קרבן ולא קרבן בלשון נזירות, ואין לפרש הירושלמי משום נדר שאמרו בלשון שבועה דמאי שנא מאמרו בלשון נזירות, והדבר ברור דהפירוש בירושלמי כפי מה שבארנו דפליגי אם אוסר על חבירו בשבועה ודו"ק, וזה מה שרצינו לבאר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף