עריכת הדף "מנחת חינוך/תצא" (פסקה)

== א ==

'''למנות שופטים ושוטרים וכו' וע"ז אמרו ית' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו'.''' זה מבואר בר"מ פ"א מה' סנהדרין והדינים כ"ה. מ"ע של תורה למנות ב"ד בכל עיר ועיר בכל פלך וכו' וגם שוטרים ודוקא בא"י אבל בח"ל מושיבין ב"ד בכל פלך ולא בכל עיר עיין בר"מ ובכ"מ ובלחם משנה הגירסא וצריך ג"כ למנות ב"ד בכל שבט וזה מבואר בש"ס ובהרהמ"ח והר"מ אינו מביא והכסף משנה עמד בזה והפירוש לכל שבט כיון דממנים בכל עיר מאי כל שבט כתבו התוספות בסנהדרין דף ט"ז דאם יש בעיר אחד משני שבטים עושין שני ב"ד והרמב"ן בפירוש התורה כ' ג"כ פירוש זה. ועוד כ' דחוץ לב"ד שבעיר ממנים ב"ד לכל שבט ויכולים לכוף הבע"ד בעיר לילך אל הב"ד של שבט וגוזרין ומתקנין על השבט ותקנתם מהני על השבט כמו גזירות ותקנות סנהדרי גדולה לכל ישראל וזה מוזכר בהוריות הורו ב"ד של אחד מהשבטים וכו'. וד"ז לכל שבט נראה דאפרים ומנשה כשנים חשובים וכן שבט לוי ג"כ נחשב לשבט למצוה זו ואפשר דאפרים ומנשה חשובים כא' ע' בהוריות דף ו' ע"ב וצ"ע בזה. ובס"ד יבואר לקמן דאין מושיבין סנהדרי קטנה בעיר שאין בה ק"כ אנשים ונרא' אם היה בעיר אחד מב' שבטים ולא היה מגיע לכל שבט אין ממנין שני ב"ד לכל שבט א' כיון דאין ק"כ לכל א' רק ב"ד של עיר ממנין כי בצירוף יש ק"כ ויותר ואפשר דגבאי צדקה ורופא וכו' די אם יש בעיר כיון דרשאי לדור בעיר ע' בסנהדרין דף י"ז אף על פי דליכא בכל שבט וצ"ע בזה. ובח"ל אין חייבים להושיב ב"ד אלא בכל פלך ולא בכל עיר ועיר וכ"ה הגירס' הנכונה בדברי הר"מ עיין בכסף משנה ובלחם משנה כמו שמבואר במכות. והרמב"ן על התורה סובר בדעת הר"מ דאין מצוה כלל להושיב דיינים בח"ל והשיג על הר"מ מש"ס דמכות והאחרונים הגירסא שלהם בר"מ כמו בגמ' ע' בדבריהם. ומושיבין סנהדרי גדולה של שבעים ואחד במקדש בלשכת הגזית והם ב"ד הגדול ובכל עיר ועיר שיש בהם ק"כ אנשים מושיבין סנהדרי קטנה של כ"ג והם ג"כ דנים ד"נ אך יש הרבה דברים דצריכים ב"ד הגדול דוקא עיין בר"מ פ"ה כאן שחושב הרבה דברים שנעשו בב"ד הגדול דוקא. ובעיר שאין בה המנין של ק"כ אנשים ממנים שלשה דיינים והם דנים דיני מלקות ודיני קנסות אבל לא ד"נ עיין בר"מ מבואר הכל באר היטב.

'''וכל ''' הדינים אלו צריכים כולם להיות שיהיו סמוכים והסמיכה היא איש מפי איש עד ב"ד של מרע"ה. והסמיכה לדורות א"צ שיהי' בסמיכת יד כמו שסמך מרע"ה ליהושע בן נון אלא שאומרים לו הרי את סמוך ויכולים לסמוך לקצת דברים ולקצת דברים לא כגון דנותנין רשות לדון ולא להורות או לדון ולא לד"ק או שלא להתיר בכורות וכדומה עיין בר"מ פ"ד ומכל מקום אין רשות לסמוך אף לדברים יחידים אלא מי שראוי לדון ולהורות בכל התורה כולה כן מבואר בר"מ ועיין בכסף משנה שהניח בצ"ע מנין להר"מ זה דצריך שיהיה ראוי לכל הדברים ועיין בלחם משנה שהוא ירושלמי מפורש פ"ק דחגיגה. והסמיכה צריכה להיות בשלשה שהסומכים יהיו שלשה אך א"צ להיות שלשתן סמוכים רק באחד סמוך סגי והסמוך מצרף אצלו אפילו שנים שאינם סמוכין וסומכין ועיין בכסף משנה שכ' טעם לדברי הר"מ דא"צ רק אחד סמוך ע"ש. ויכולים לסמוך הרבה בפ"א ודוד המלך ע"ה סמך ל' אלף ביום אחד. ונרא' דאפשר כיון דסמיכה צריכה ב"ד אפשר דבלילה ל"מ סמיכה ככל הדינים ואפשר דשייך תחלת דין וגמר דין וצריך לעיין בסנהדרין ובאתי רק לעורר. וכמו שיכולים לסמוך לדבר אחד ולא לכל הדברים כמש"ל כן יכולים לסמוך לזמן עד זמן פלוני ולא יותר והסמיכה יכול להיות אפילו שלא בפניו דכותבין או שולחין לו שהוא סמוך ואין סמיכה בח"ל הן שהיו הסומכין בח"ל והנסמכים בא"י והן שהיו הסומכין בא"י והנסמכים בח"ל ל"מ רק צריכים שניהם שיהיו בא"י. וכ' הר"מ וכל א"י שהחזיקו עולי מצרים ראוי לסמיכה היינו אף שלא החזיקו עולי בבל וקדושה ראשונה וכו' לא קדשה לע"ל מכל מקום לענין סמיכה דינה כא"י והכסף משנה כ' דיצא לרבינו זה ממה שכ' סוף הפ' דדיין שנתנו לו רשות בא"י יש לו כח בעיירות העומדין על הגבולין וכו'. ודבריו תמוהים מאד מאי ענין זה לסמיכה כיון דגזה"כ דצריך א"י בודאי בעינן א"י גמור ושם מיירי לענין נקיט רשות מר"ג דבבל עדיף דהכא שבט וכו' ולא לענין קנסות כלל ול"ש לסמיכה כלל ע' ותראה כי דבריו תמוהים ולא רציתי להאריך. ובודאי הר"מ מצא באיזה מקום ואנחנו לא נדע. ואיני מבין דברי הר"מ שהבאתי לעיל דאין סומכין לדבר א' עד שיהי' ראוי לכל הדברים והוא מהירוש' הא בגמ' דידן דף ה' מבואר א"ר חייא לרבי בן אחותי היינו רב נחית לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות אל יתיר ומקשינן בכורות אל יתיר מ"ט אי משום דלא חכים כו' הא חכים טובא אלא משום דלא בקי וכו' אלא משום כבודו של רבב"ח והאיך ס"ד משום דלא חכים אם כן אינו ראוי לכל דיני התורה והאיך אסמכי' על הדינים ידין וכו' הא כל שאינו ראוי לכל התורה אין סומכין אף על דבר א' וצ"ע. ואפשר דעדיפא מיני' קאמר הא חכים וכו' ולהמסקנא באמת הי' ראוי לכל הדברים והירושלמי פוסק [כן] ע"כ סמך רבינו על הירושלמי. ואין הדיינים נקראים אלקים רק אם הם סמוכים כדיינים הנ"ל. וכתב הר"מ דנ"ל הדברים שאם הסכימו כל חכמי א"י למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים [היינו אף שאין שם סמוך מפי סמוך] אם כן למה היו החכמים מצטערין על ביטול הסמיכה וכו' לפי שישראל מפוזרין וכו' וסיים והדבר צריך הכרע. ועיין בפירוש המשניות שהביא עוד ראיה לזה ועיין בתוי"ט וכבר נחלקו בדברי הר"מ גדולי החכמים הרלב"ח והריב"ר והדברים עתיקים. והס' הנ"ל אין בידי לעיין בו. והנה הא דכתבנו לעיל דב"ד של ג' צריכים ג"כ להיות סמוכים היינו לענין מלקות וד"ק. ולדיני ממונות כהודאות והלואות וכדומה יש פלוגתא בש"ס סנהדרין דאיכא מאן דסובר דעירוב פרשיות כתיב ובעינן מן התורה סמוכים וג' רק מדרבנן א"צ כדי שלא תנעל דלת וכו' ולפי' האידנא דדנין ד"מ ואין לנו סמוכים אינו מן התורה רק מדרבנן ושליחותייהו דקמאי עבדינן כמבואר בש"ס דב"ק ובכ"מ. והר"מ כ' כן בפ"ה כאן. ואיכא מאן דסובר דבד"מ חד סגי ודנין ע"פ או כמ"ש התוס' וא"צ סמוך כלל אם כן מן התורה דנין האידנא וא"צ לשליחות קדמאי והר"מ בפ"ב פוסק כן ודברי הר"מ סתרי אהדדי והכסף משנה בשם הרמ"ך עמד בזה. ויש עוד קושי' על הר"מ ע' ש"ך חוה"מ סי' ג' ובאחרונים ובאו"ת ובקצה"ח ונתהמ"ש שהאריכו בזה והדברים עתיקים ואין להאריך במקום שהאריכו האחרונים ע' בדבריהם.

'''ומבואר ''' בש"ס בספ"ק דסנהדרין אמר ר"י אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון כדי שלא יהיו שומעין מפי מתורגמן וכו' ואח"ז מבואר כל עיר שאין בה שנים לדבר וכו' ומסקינן שלישית חכמה וכו' ורש"י פירש דקאי על ע' לשון דצריכים על כל פנים ב' או ג' בסנהדרין לידע בע' לשון והר"מ בפ"א הל' ה' כ' על הא דיודעים לדבר היינו בחכמת התורה וגם מ"ש ד' חכמה ע' בלחם משנה שהאריך בזה מאד והר"מ בפ"ב כ' אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה או בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגים בחכמת התורה וכו' יודעים משאר חכמות כגון רפואות וחשבון תקופות וכו' ודברי המעוננים והמכשפים וכו' ומוסיף הרבה דברים על הש"ס ונרא' מלשון זה דאין מעמידין דהוא לעיכוב ואח"ז כ' ומשתדלין שיהיו בעלי שיבה ובעלי קומה וכו' ונרא' דאינו לעיכוב ועיין בלחם משנה וצריך אריכות בזה לברר הדברים ואין כאן מקומו ומכל מקום אני לך. ומצוה להושיב בסנהדרין ג"כ כהנים ולוים ואם לא מצאו אלא כולם ישראלים כשר וזה בסנהדרין גדולה דוקא כן דעת הרמב"ם בזה והדין הזה הוא בספרי ע' בלח"מ. ואין מושיבין בסנהדרין זקן מופלג ולא סריס ולא מי שאין לו בנים מפני שיש בהם אכזריות ונראה דהוא לעיכוב דנחשב בין י' דברים שיש בין ד"נ לד"מ ע' בסנהדרין דף ל"ו וכל הדברים שם הם לעיכוב ע"ש. ועיין בר"מ פי"א שכ' דבמסית מושיבין סריס וכו' והוא מהש"ס שם. ולכאורה דודאי גם במסית צריך ב"ד סמוך ועוד הרבה דברים כמו כל ד"נ רק מה שנחשב בש"ס החילוקים והנה כיון דסריס אינו ראוי לדון כלל ד"נ אם כן אינו ראוי לכל התורה וכבר הבאתי דהר"מ ס"ל דאין סומכין מי שאינו ראוי לכל הדברים ואפשר דלאחר שנסמך נעשה סריס ומבואר לקמן בס"ד דאף לדעת הר"מ אם בשעת סמיכה הי' ראוי לכל הדברים אף שלאח"ז נפסל לקצת דברים מכל מקום לזה שלא נפסל יכול לדון ומיירי שנעשה סריס ביד"ש דבידי אדם הו"ל בע"מ ופסול לדין ויבואר לקמן בס"ד. ומושיבין כ"ג בסנהדרין אבל לא מלך אפילו מלכי ב"ד עיין בר"מ ובתוס' פ"ב דסנהדרין. ומבואר בר"מ דאין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים ולוים וישראלים המיוחסין המשיאין בנותיהם לכהונה שנא' והתיצבו שם עמך וכו'. וזה מבואר בסנהדרין דף ל"ב במשנה דלדיני נפשות פסולים הפסולים לכהונה ולדיני ממונות כשרים. ומבואר בגמרא דף ל"ו דהכל כשרים לדון ד"מ לאתויי ממזר ופסול לד"נ וכן חלל ע' בתוס' שם הכלל דכל שאינם משיאין לכהונה פסולים לד"נ. ולד"מ מבואר בהדיא במשנה דכשרים. והנה לד"מ דכשרים צ"ל במקום שא"צ סמוכים היינו או לר"א בפ"ק דסנהדרין דמה"ת או לרבא האידנא דמדרבנן א"צ סמוכים בהודאות והלואות אבל בדיני קנסות או גזילות וכו' דלכ"ע בעינן סמוכים ודאי פסולים כי האיך יכולים לסמוך אותם שאין משיאין לכהונה כיון דאינו ראוי לכל דיני התורה והם אינם ראוים לד"נ לשיטת הר"מ שכתבתי לעיל ובפירוש כ' בפ"ד דסומא באחת מעיניו אין סומכין אותו לד"מ כיון דאינו ראוי לד"נ וסיים וכן כל כיוצא בזה וא"כ כיון דממזר וכיוצא בו פסולים לד"נ אם כן האיך כשרים לד"מ ע"כ צ"ל להודאות והלואות שא"צ או מן התורה או מדרבנן סמוכים אם כן קשה הא רבא מוקי למשנה זו דאחד ד"מ וא' ד"נ בדו"ח מיירי בד"ק ע"ש בדף ל"ב אם כן כל המשנה איירי בד"ק וא"כ האיך מבואר במשנה דהכל כשרים לדון ד"מ לאתויי ממזר הא בד"ק צריכים סמוכים וממזר אינו סמוך כי אין ראוי לדה"ת. ולומר דהר"מ דסובר דאין סומכים אלא מי שראוי לכל הדברים היינו לכתחלה אבל אם עברו וסמכו אותן ה"ז סמוך ומותר לדון במאי שהוא ראוי זה אין סברא לפענ"ד כי בודאי מי שאינו ראוי לסמיכה ל"מ בדיעבד ג"כ דהו"ל מקדיש בע"מ וכו' והר"מ כאן בפ"ב כת' ב"ד של ג' אף על פי שא"צ לכל הדברים וכו' נרא' דבכל ב"ד של ג' מיירי אפילו הדנין ד"ק יע"ש כי הכ"ג קורא סנהדרין ובאמת דבר זה דהמשיאין לכהונה ודאי מעכב כי אין יכול להיות סמוך כלל ובפ"ב כאן כ' הגר והממזר והסומא באחת מעיניו כשר בב"ד של ג' משא"כ בסנהדרין נראה ג"כ דבכל ב"ד של שלשה מיירי אפילו בד"ק. וא"י האיך ממזר וגר יהיו כשרים לד"ק הא פסולין לד"נ אפילו הגר שאמו מישראל עיין בכסף משנה וכיון דפסול לד"נ האיך יכול להיות מב"ד של ג' הא אינו ראוי לכל הדברים. וגם בפ"א כ' דינים אלו דגר וממזר וסומא באחת מעיניו שכשרים לד"מ ולא לד"נ נרא' דבכל ד"מ מיירי ובאמת בדיני קנסות צריכים להיות ראוי לד"נ והללו דפסולים לד"נ האיך כשרים לד"מ וצ"ע גדול בדברים אלו. שוב ראיתי בקצה"ח סי' ז' שהעיר קצת בזה ע"ש. וצריכים הסנהדרין להיות מנוקה ממום ולפמ"ש ה"ה ב"ד של ד"ק. והנה זה ודאי אם הי' בסנהדרין ואח"כ נולד בו מום ג"כ פסול אך לד"מ כשר כיון שהי' בשעת הסמיכה ראוי ועכשיו ראוי ג"כ לדין זה אינו נפסל מכח זה שאינו ראוי לכל הדברים דהעיקר הוא בשעת סמיכה כ"נ מצד הסברא וכ"כ בעל קצה"ח שם. ובסוף דבריו יש שם ט"ס דכתב ד"מ וצ"ל ד"נ ע"ש. וסומא באחת מעיניו שוה לבע"מ וכמו שכתבתי כאן לענין ד"נ וד"מ וד"ק תלמד ממ"ש. והסנהדרין גדולה צריכין להיות במקדש וכ"ז שיושבין אסור לצאת עד שישארו כ"ג עיין בר"מ וכ"ז שיש סמוכים דנים אפילו בח"ל. וד"נ אין דנין רק בזמן המקדש והסנהדרין יושבים במקומם בלשה"ג ומ' שנה קודם החרבן בטלו ד"נ אף דהיה המקדש כיון דסנהדרין לא ישבו במקומם עיין בר"מ פי"ד ובעזה"י אשנה פ"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מנחת חינוך]]