פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מנחת חינוך/רצט
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''להקריב קרבן מוסף כו'.''' הנה הרב המחבר לא הביא שהיה גם כן שעיר חטאת כמבואר בכתוב להדיא והיא השמטת המעתיק. והנה גבי חג הפסח כתיב בפ' פנחס ושעיר חטאת כו' ואצל מוסף ר"ח כתיב ושעיר עזים כו' וכן אח"ז כתיב שעיר עזים ובחג פעם כתיב שעיר חטאת ופעם כתיב שעיר עזים וער"מ פ"א מהלכות מעה"ק הי"ד לפי גי' הכסף משנה כ"מ שנאמר שעיר בן שני שנים ושעיר עזים בן שנה וע"ש במ"ל כתב דלפ"ז יהיה חילוק בין המוספין דפעם כתיב שעיר ופעם כתיב שעיר עזים וחילוק זה בין המוספין לא נמצא בשום מקו' כו' ובת"כ מרבינן כל שעירי המוספין שיהיו בני שנתן ומובא ברש"י יומא דף ס"ה עכ"ל. וצ"ע דגם בלא גי' הכסף משנה אלא כמו שמבואר עתה דשעיר בן שתים גם כן ד' הר"מ תמוהין כיון דמבואר במשנה כמ"ש הכסף משנה דכל חטאות הצבור דהיינו רגלים ור"ח כשרים מיום שלשים והלאה אם כן חזינן דהוא בן שנתו ועי"ש שמביא בקיאות ואין כאן מקומו להאריך. ועי"ש בר"מ דכבש הוא בן שנה והוא ממשנה דפרה עיין בכ"מ. וכבש או שעיר דהם בני שנה אם שעה א' יותר משנה פסולה כמבואר שם ואיל הוא דוקא אם נכנס בשנה שניה שלשים יום וקודם לזה אינו יוצא ידי איל ויותר משני שנים מבואר שם בהי"א דהוי זקן ואין מקריבין אותו ופרים הם יותר משנה עד בן ג' שנים ויותר מכאן אין מקריבין כמבואר שם. ועיין מ"ל פ"ב מהלכות איסורי מזבח מפלפל דמה דפסול בפר יותר מג' שנים ובאיל יותר מב' היינו למצוה מפני הכבוד. ובדיעבד כשר ואין זקן פסול א"ל שתש כחו ומביא ג"כ בשם התי"ט דמס' פרה. ועי"ש באריכות בה"ו שתמה ע"ד התוס' יומא ס"ו שמבואר בדבריהם שמה"ת פסול פר יותר מבן שלש מסוגיא דסוטה דף מ"ו וע' מ"ל פ"א מהפ"א ובר"ש דדעתו דחכמים פליגי על ר"י וסוברים דפר דוק' בעינן בן ג"ש ולא שני שנים ולא גריס אף ועי"ש בתי"ט אבל דעת הר"מ דחכמים מודים לר"י ועי' בכ"מ ולחם משנה ומ"ל ובט"א לר"ה ומראה מקום אני לך. והנה מבואר ברמב"ם שם בפ"א מהמעה"ק דקרבן שמצותו בן שנה אפילו שעה א' בתוך שנה שניה פוסל דשעות פוסלות בקדשים וכבש לאחר שנה פסול לכבש. ואחר שלשים יום בשנה השניה נקרא איל וכשר לאיל וכל החודש דהיינו חודש הי"ג נקרא פלגס ואינו כשר לא לכבש ולא לאיל והיא משנה פ"א דפרה ועי' בר"ה דף י' שם גבי עגל בן שנה דר"מ סובר לענין קרבן כגון פר דס"ל בן שלשה בעינן תיכף בשני שנים וי"א ה"ל עד דיום א' בשנה חשוב שנה ור"א ס"ל דצריך שני שנים ול' יום וקודם לזה לא נקרא פר כי ס"ל דשלשים יום בשנה חשוב שנה. והנה מבואר דמשנה זו דפרה דמבואר שם דאילים בני שני שנים בן י"ג חודש אינו ראוי לא לכבש ולא לאיל כו' אתיא כר"א אם כן מכלל כבש יצא תיכף דנתמלא לו שנה דכל היכי דכתיב שנה אפילו שעה יותר פסול כמבואר כאן אך איל צריך שיהא בן ב' שנים ודוקא למ"ד יום בשנה חשוב שנה ולא קודם ע"כ עדיין לא מיקרי איל ופסול לאיל ג"כ והנה שם מבואר דאם הביא פלגס אינו עולה לו מזבחו ומביא נסכי איל. ובמנחות צ"א מבואר שם דהוא פלוגתא דר"י ובר פדא דלר"י הוא בריה בפ"ע דאינו לא כבש ולא איל רק ברי' ע"כ לא עלה לו מזבחו. ובחולין כ"ג מבואר שם דלר"י דאמר ברי' בפ"ע הוא אפילו אמר הרי עלי עולה מכבש או מאיל דמביא מאיזה מין שירצה מכל מקום אם הביא פלגס לא יצא כיון דאינו מין כבש ולא מין איל רק ברי' בפני עצמו הוא ואי לאו דגלי קרא הי' פטור מנסכים רק דרחמנא רבי' או לאיל לרבות שמחייב בנסכים בנסכי איל ובר פדא סובר דהוא ספק או כבש או איל ומייתי נסכי איל ומתני אם כבש הוא יהי' מותר הנסכים לנדבה ואם איל הוא הרי נסכים ולדידי' לא רבי קרא דאצטריך קרא למעוטא ספיקא. ואסיקנא במנחות בקושיא אצטריך קרא כו' וע"כ סובר דהקרא לדרשא אחרית'. ולבר פדא איבעי בש"ס דחולין אי אמר הרי עלי מן כבש או מן איל דהיכי מתני לבר פדא אי דוקא מתני בין כבש לאיל אבל בברי' לא מסתפקא ליה כלל אם כן יצא ידי נדרו ממה נפשך דהביא כבש או איל א"ד איסתפקא לי' בברי' נמי ואם כן גבי נסכים מייתי ומתני אי כבש הוא מותר הנסכים נדבה ואי ברי' הוא כולו נדבה ואי איל הוא הם נסכי חובה. וכאן גבי הרי עלי לא יצא ידי נדרו דאפשר הוא ברי'. ודעת הר"מ פט"ז מה' מעה"ק דאומר הרי עלי מן הכבשים או מן האילים והביא פלגס ה"ז ספק אם יצא ידי נדרו. ועיין בכ"מ אף דלר"י ליכא ספק כלל רק דעת רבינו דפוסק כבר פדא אף דאסוקי במנחות בקושיא לב"פ אצטריך קרא כו' מכל מקום כיון דלא אסיק בתיובתא פסק כותי' ועיין בלחם משנה כיון דד"ז בחולין בעי אליבא דבר פדא ע"כ פסק הר"מ כב"פ אך הקשה קושיא עצומה מהלכ' הנ"ל פסק דהמביא את הפלגס מביא נסכי איל ולא עלה לו מזבחו ולא כתב רבינו כלל דצריך להתנות כי לב"פ צריך להתנות כמבואר שם והניח בצ"ע בשם המבי"ט. והנה כ"ז מבאר דהמשנה והפלפול בין ר"י לב"פ לא אתיא כר"מ כיון דר"מ סובר בר"ה דפר בן שלשה ולא קודם עי"ש ומכל מקום בשני שנים ויום א' ה"ל פר כי יום א' בשנה חשוב שנה וגם ס"ל מקצת היום ככולו אם כן תיכף בכלות שני שנים הוי שנה שלישית והוי פר. אם כן ה"נ דאיל צריך שיהא בן שני שנים אם כן תיכף בכלות השנה הוי יום א' בשנה ונחשב לשנה אם כן קודם כלות השנה היה כבש ותיכף בהתחלת שני' הוי איל ולא משכחת לר"מ פלגס כלל. וכ"נ קצת מדהתו"ס ר"ה דף י' ע"א ד"ה בן כ"ד חודש כו' וכ"ה בט"א בסוף המס' בהשמטות ובאמת המשנ' כהלכה נשנית כי לא פסקינן כר"מ דיום א' בשנה חשוב שנה עיין בנדה וכ"פ הר"מ פ"ד מהלכות מע"ש. ונראה דדוקא למ"ד יום חשוב שנה ועיין בט"א הקשה דלמה לא מקשי הש"ס במנחות לר"מ או לאיל לרבות פלגס לנסכי איל ל"ל הא לדידי' לא משכחת לה פלגס כלל עי"ש. והנה כיון דכ"ז קאי אליבא דר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה וא"כ קודם לזה לא הוי איל כיון דצריך שני שנים אם כן מאי ספיקא דבר פדא וברי' דספיקא הוא אי כר"מ דיום א' בשנה חשוב שנה וא"כ הוא איל או כר"א ולא הוי איל אך באמת אפילו לר"א נהי דלא מיקרי קודם שלשים יום איל מכל מקום כבש בודאי אינו נקרא כי תיכף שעברה שנתו פסול ואפילו שעה יתירה עכצ"ל דהספק הוא אי הוי איל כר"מ או כר"א ולא הוי איל וגם כבש לא הוי אלא ברי' בפ"ע אם כן תמוה מאד הש"ס דחולין דקאמר שם דאיבעיא אליבא דב"פ איל וכבש מתני בברי' לא מתני או דמתני איל וכבש וברי'. ובאמת היאך יוכל לומר דבכלל כבש הוא כיון דכתיב בתורה בן שנה תיכף אחר השנה פסול משום כבש בודאי אלא אפשר דיום חשוב ונקרא תיכף איל או לא אם כן ה"ל ברי' אבל כבש ודאי לא הוי וע"ש בט"א שהתעורר בזה וכתב שהוא תמיה גדולה וע"ש שתי' עפ"י הירושלמי. אך הוכיח שם דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי עי"ש שתי' בדוחק ולא הו"ל להתנות אלא בברי' או באיל. והנה ר"י דס"ל ברי' הוא סובר כר"א בודאי דקודם שלשים אינו איל וכבש תיכף לאחר שנה אינו נקרא אם כן ה"ל ברי' בפ"ע. אבל בר פדא ספוקי מספקא ליה אי כר"מ והוי איל או כר"א והוי ברי' אבל בכבש א"א לספוקי אך לדברי הירושלמי ע"ש בט"א. והנה דעת הר"מ לא ברירא לן כמ"ש דבפ"ב מה' מעה"ק כתב דפלגס מביא נסכי איל ולא כתב דמתני כמו לב"פ נראה דס"ל כר"י דכבש ודאי לא הוי כמ"ש אח"ז דשעה אחר השנה פסול לכבש ואיל ג"כ לא הוי כמ"ש בהלכות מ"ר נראה דדוקא למ"ד יום בשנה חשיב שנה ולא קודם אם כן א"צ להתנות דגזירת הכתוב מחמת או איל דמביא נסכי איל אך בהלכות הנ"ל בפט"ז דכתב דאם נדר כבש או איל דהוי ספק זה צ"ע דלר"י ליכא ספיקא כלל. וגם כבר כתב דלהר"מ ליכא ספיקא כלל אלא אם ברי' הוא או איל אבל בכבש ליכא ספיקא אך להירושלמי דסובר דשלשים יום לאחר שנה שייך לשנה הקודמת אך הר"מ לא ס"ל דכתב סתם כל הקרבנות שנאמר בהם בן שנה תיכף לאחר שנה פסול אפילו שעה מבואר בפירוש דלא ס"ל הך דירושלמי דאי ס"ל ה"ל לאשמועינן דעד שלשים בעי. '''תבנא ''' לדינא דאם הקריב בשבת או בי"ט במקום כבש פלגס בודאי לא יצא כלל וחוזר ומקריב כי עברה שנתו ופסול ודאי ואין בו ספק כלל וצריך להקריב אחר אפילו בשוי"ט דהוי כאילו לא הקריב כלל דחוזר ומקריב וקרבנות דוחין שבת ואם הקריב פלגס במקום איל דמוספים לדעת הר"מ כאן דבריה הוי חוזר ומקריב אפילו בי"ט ואפילו כשחל בשבת אך כיון דהר"מ שם בפט"ז לענין נדר ספוקי מספ"ל דאפשר הוא איל והיינו כר"מ כמ"ש אם כן אסור לחלל שויו"ט מספק ולאתויי בתורת נדבה זה אסור בשויו"ט כידוע ואין ספק קרבנות דוחין שבת וי"ט ע"כ אינו מקריב מספק. ואם נזכר קודם שזרק הדם עיין בביצה דף כ' ע"ב נראה דודאי לא יזרוק ובפרט כאן דאם לא יזרוק יכול להביא קרבן אחר כידוע ואין להאריך. ונסכים גם כן אינו מביא בשבת וי"ט דלמא לא יצא והוי רק נדבה ואין נסכי נדבה דוחין שבת וי"ט ומביא נסכים אח"ז כי מביא אדם זבחו היום ונסכים אחר עשרה ימים א' יחיד וא' צבור עיין ר"מ פ"ב מהמעה"ק. ואפילו לדעת התוספות בר"ה דצבור לכתחלה לא יביאו לאחר הקרבן כי מבטלין השירה דעל נסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה מכל מקום כאן א"א בענין אחר וגם ספק חובת צבור וספק נדבת צבור גם כן אין אומרים שירה כי על נדבת צבור אין אומרים שירה כמבואר בערכין ובר"מ פ"ג מהכה"מ ומספק גם כן אין אומרים שירה כמבואר בר"ה דמספיקא לא אמרו שם בסוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר ואם כי יש לדחות ראי' זו בקל אך ז"פ כיון דא"א בענין אחר כי בודאי בשבת וי"ט אסור להקריב נסכי נדבה ע"כ צריך להקריבן לאח"ז וז"פ. והנה אם א' נדר כבש לחוד והביא פלגס אף דכתבתי דכבש בודאי לא הוי כנראה מדברי הר"מ דלא כהירושלמי מכל מקום לא יצא ידי נדרו רק מספק דלמא ברי' הוא אבל אם הוא איל כר"מ יצא ידי נדר דקטן והביא גדול יצא כמבואר להדיא שם בר"מ בפט"ז נדר כבש והביא איל יצא ואם נדר איל בלחוד גם כן הוא ספק שמא כר"מ דיום חשוב שנה אם כן הוי איל א"ד ברי' הוא ולא נפיק או אפילו לדעת הירושלמי דהוי כבש גם כן לא נפיק כי נודר איל והביא כבש לא יצא כמבואר שם דנודר גדול והביא קטן לא יצא. והנה אם הביא פלגס לב"פ דצריך להתנות יביא רביעית ההין יין כנסכי איל ויתנה אם הוא איל הרי נסכיו ואם ברי' הוא ופטור הרי הוא נדבה. ולפי מה שפסקינן גם נסכי נדבה מנסכין לספלים עיין ר"מ פט"ז מהלכות הנ"ל ועי' תוס' מנחות דף צ"א דאפילו אי יין נדבה לאישים מכל מקום היכי דמתני בפירוש ספלים הוי לספלים וכ"כ בחולין בסוגיא זו וכן אם מתנה אם כבש הוא כמבואר בחולין דגם בכבש מספקא כד' הירושלמי אם כן שלשה לוגין לנסכי כבש והלוג הרביעית לנדבה ועי"ש ברש"י חולין אף על גב דאין מתנדבין לוג א' מכל מקום בהדי אחריני קרבי וע"ש בתוספות. ועל המנחה א"א להתנות כיון דמביא שני עשרונים סולת בארבעה לוג שמן דהיינו שלישית ההין ונסכי כבש הוא עשרון בשלשה לוגין וכאן הוא עשרון בשני לוגין צריך להביא שלשה לוגין ועשרון ועוד שני עשרונים בד' לוגין ומתני אם הוא איל הרי נסכו והעשרון עם השלשה לוגין הוא נדבה ואם הוא כבש השני עשרונים בד' לוגין הוא נדבה ואם הוא ברי' כולו נדבה עי"ש בתוספות. וזה נ"ל דאם עבר והקריב עולת נדבה דכתבתי לעיל דאין מקריבין הנסכים בשבת וי"ט נראה דוקא המנחה דהיינו הסולת והשמן דהוא כליל לאישים ואסו' לעשו' מלאכה בשוי"ט אבל היין לבדו נר' דמנסך ע"ג ספלים אף דלא הקריבו המנחה מכל מקום כיון דקיימא לן במנחות דף מ"ד ע"ב דהסולת והשמן אינו מעכב את היין ואין היין מעכבו וכ"פ הר"מ פ"ב מה' מעה"ק אם כן למה לא ינסך את היין כיון דבניסוך היין אין עושה מלאכה ואין המנחה מעכב. גם נ"פ בכל קרבן צבור אם לא הי' להם מנחת נסכים רק יין לבדו דמנסכין היין דאין הסולת מעכב ואומרים שירה ג"כ דשירה אומרים על היין כמבואר בערכין ויש כאן אכילה ושתיה דהיינו הזבח והיין ע"ש בערכין ובר"מ פ"ג מה' כהמ"ק ואח"ז אם איתרמי להם נסכים מקריבין בפ"ע דילפי' מקרא ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר ואין א' מעכב את חבירו בשום פעם וע"ש במנחות דרבי ס"ל דיין קודם הסולת אף דבגמרא לא מסקינן כן ע"ש מכל מקום חזינן דלהס"ד אף דיין קודם ובודאי אומרים שירה על היין וא"כ אפילו אם אין להם המנחה בודאי אמרינן שירה ובמסקנא ע"ז לא פליגי וזה נלע"ד ברור ופשוט. '''ומדי ''' דברי בזה נלע"ד בעזהשי"ת דבר ברור דהנה כ"פ מבואר בש"ס ובר"מ תיבת נסכים והכוונה על המנחה ועל היין אע"ג דאין המנחה נתנסך קרי לה בלשון מושאל נסכים וז"ל הר"מ פ"ב מהמעה"ק הסולת והיין שמביאין עם הקרבן נקראים נסכים והסולת לבדו נקראת מנחת נסכים וע"ש בהגה"ה דהר"מ בפירושו כ' דנסכים הם היינות ועתי"ט פ"ד דזבחים מביא כן בשם הר"מ בהקדמתו ע"ש דהם נקראים נסכים ע"ד העבר' מכל מקום היין בעצמו בודאי מקרי נסכים כמבואר במנחות דמ"ד דפלוגתא דרבי ורבנן אם זבח ונסכים היינו יין או מנחה ונסכים ע"ש. והנה הלומד קדשים ודברי הר"מ בענינים אלו יראה הרבה פעמים אין מספר דקוראין להסולת גם כן בשם נסכים. והנה בערכין הוא אבעיא אם נסכים הבאים בפ"ע טעונין שירה מי אמרינן כיון דאין אומרים שירה אלא על היין אם כן על נסכים הבאים בפ"ע נמי אמרינן א"ד אכילה ושתי' פירש"י דהיינו קרבן ויין והאבעיא לא אפשיטא ופסקה הר"מ פ"ג מהכה"מ לקולא דאין אומרים שירה ע"ש. ונ"ל ברור דהאבעיא דכאן הוא רק ביינות לבדם והם הנקראים נסכים כאן כפשוטו דזה הוא אבעיא דלמא אכילה ושתיה ואין כאן אכילה אבל אם מביא נסכים בפ"ע המנחה והיין אמאי לא יאמרו שירה כיון דאיכא אכילה דהיינו לאישים דנקרא אכילה וגם שתיה לספלים ומ"ל אימורי שלמים דנקראת אכילה או מנחת נסכים ומנחה נקראת ג"כ קרבן כידוע כ"פ עיין במנחות דכ"א אם כן בודאי אומרים שירה. ובזה נתיישב לי קושית התוס' מנחות דמ"ד ע"ב גבי רבי ורבנן דפליגי בנסכים הבאין בפ"ע רבנן סברי מקריבין המנחה קודם ואח"כ מנסכין היין ורבי סובר דיין קודם דמתאמרי שירה על היין והקשו התוס' ד"ה כיון הא בנסכים הבאים בפ"ע הוא אבעיא בערכין אי אמרי' שירה ע"ש מה שתירצו. ולפמ"ש ניחא מאוד כיון דכאן מיירי דמביא המנחה עם היין ע"כ אומרים שירה על היין ושם מיירי ביין לבדו. ונ"ל דמ"מ צריך לתירוץ התוס' כיון דסברת הש"ס בערכין דדומיא דכל הקרבנות בעינן ויש אכילה ושתיה אם כן אפשר דבעינן דוגמת הקרבנות דאכילה קודמת לשתיה כמבואר שם דהקרבן קודם לנסכים אבל בנסכים הבאין בפ"ע לדעת רבי דמנסך היין קודם והשירה אומרים על היין ואז לא הוי עדיין אכילה והוי אכילה אחר השתיה ובפרט בכל הקרבנות אמרינן אחר האכילה ובשעת השתיה וכאן בשעת השתי' קודם האכילה אם כן לא הוי דוגמא לכל קרבן ע"כ צריך לתי' התוס' כיון דיין חשוב דבא עם הזבח ע"ש וכ"ז לרבי אבל לחכמים דפליגי על רבי וסוברים דנסכים הבאים בפ"ע מנחה קודם וסתמא הלכה כחכמים דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכ"פ הר"מ פ"ט מהלכות תו"מ הי"א וע"ש בעין משפט אם כן הוי אכילה ושתיה דוגמת כל הקרבנות דלאחר אכילה בשעת השתיה אומרים שירה ע"כ בודאי אומרים שירה בנסכים הבאים בפ"ע בלא הזבח דמה"ת לא יאמרו כנלע"ד ברור בעזהשי"ת ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. ועיין במגלה די"ב ע"א ברש"י ד"ה כדת של תורה פי' פר וג' עשרונים לאכילה ויין לשתיה חצי ההין הרי דמנחה הוי אכילה וא"צ לראי' כי הוא פשוט. ונ"ל דזה דעת הר"מ פ"ב מהמעה"ק הי"ב שכ' מביא אדם את קרבנו היום ונסכיו אחר יו"ד ימים א' יחיד וא' צבור ובאמת צ"ע האיך יביאו צבור לכתחלה נסכים שלא בשעת הזבח דעי"ז יבוטל השיר והשיר הוא מן התורה כמבואר בערכין דאפילו לדברי חכמים שאין השיר מעכב את הקרבן על כל פנים מצוה איכא ומטעם זה כתבו תוס' בר"ה דהא דמביא נסכו למחר דוק' בקרבן יחיד דאין טעון שירה אבל לא בקרבן צבור והיאך יחלוק הר"מ ע"ז. אלא נראה דס"ל להר"מ כמ"ש דאם הצבור יביאו הנסכים לאח"ז המנחה עם היין באמת יאמרו שירה כי היא אכילה ושתי'. אלא דלפי דעת הר"מ סוערת קושית התוס' ר"ה סוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר ולמה נתקלקלו הא יכולים להביא נסכים לאח"ז ועי"ז הוכיחו התוס' דלכתחלה לא יעשו כן כי נסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה. אבל לדעת הר"מ חוזרת קושית התוס' למה נתקלקלו כיון דיכולים להביאן לאח"ז המנחה עם היין ויאמרו שירה ונ"ל דע"כ באמת נטה הר"מ מזה פ"ג מהקה"ח ה"ה שכת' דשהו העדים לבא ונתקלקלו במוסף כו' ותמהו כולם למה לא כ' דנתקלקל בשיר כמבואר במשנתינו עלח"מ שם ולפמ"ש ניחא דלהר"מ ליכא קלקול בשיר כי היו יכולים להביא הנסכים לאח"ז ולומר שירה ע"כ היה הקלקול רק במוסף היום וסובר דמשנתינו דנתקלקלו בשיר אתיא כרבי דנסכים הבאים בפ"ע יין קודם למנחה ע"כ אין אומרים שירה על נסכים הבאין בפ"ע כי שתיה קודם לאכילה כמ"ש לעיל ואנן אכילה ושתיה בעינן עיין לעיל אם כן נתקלקלו בשיר כי לכתחלה אין להביא לאח"ז כי לא יאמרו שירה. אבל לרבנן דמנחה קודם אם כן אמרינן שירה על נסכים הבאין בפ"ע ואין כאן קלקול בשיר ע"כ כת' הר"מ דהי' הקלקול במוספין (עיין במהר"מ אלשיך כ' דהמשנה אתיא כר"מ ויישב דעת הטור). אך דעת התוס' נראה דאין מחלקין בזה שכתבו דאסור להביא הנסכים לאח"ז משמע דאפילו עם המנחה אין אומרים שירה וער"מ פ"ג מהכהמ"ק כ' סתם דנסכים הבאין בפ"ע אין אומרים עליהם שירה ולא פי' דוקא יין בעצמו אבל הנסכים עם המנחה אומרים שירה ומכל מקום נ"ל הדברים ברורים בעזה"י ותלי"ת הוא דבר חדש והשי"ת יעזרני לשנות פ"ז. '''ולפמ"ש ''' דמשכחת בנסכים הבאין בפ"ע לומר שירה ע"ש בסוגיא מבואר דאמרינן שירה דיומו היינו אם הביא הזבח בא' בשבת שהשיר שלו לד' הארץ כו' והביא הנסכים בה' בשבת צ"ל השיר של ה' בשבת דהיינו הרנינו כו' והר"מ לא הביא זה נראה ג"כ מבואר דאין אומרים שירה בשום אופן על הנסכים הבאין בפ"ע. והנה מה דפסק הר"מ דעל הנסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה באמת הוא אבעיא דלא אפשיטא. ועיין כסף משנה כ' דמש"ה פסקה רבינו לקולא וא"י הטעם כיון דמבואר שם בש"ס דעיקר שירה מן התורה וכן מבואר מד' הר"מ שכתב שיהיו משוררים על הקרבן שנא' ושרת אם כן הו"ל ספקא דאורייתא והו"ל למפסק לחומרא דצריך שיאמרו שירה. וע"ש בש"ס דר"מ ס"ל דשיר מעכב את הקרבן אם כן לדידי' בודאי מספק צ"ל שירה וא"כ אף לדברי חכמים מכל מקום מצוה מן התורה איכא ומספיקא למה לא יאמרו וצ"ע. ודע דאם נאמר דאין אומרים שירה אלא בנסכים הבאים עם הזבח והנה מבואר בש"ס דערכין פ"ב דר"מ ס"ל דשיר מעכב את הקרבן דאתקש לכפרה מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת וחכמים סוברים דאינה מעכבת וההיקש הוא מה כפרה ביום אף שירה ביום וא"כ כיון דהלכה כרבים אם כן שירה אינה בלילה. ובע"כ צ"ל כגון בנסכים הבאין עם הזבח ונמשך הניסוך שנסכו בלילה אף דבנסכים הבאין עם הזבח קרבין רק ביום כמבואר בתמורה פ"ב ובר"מ פ"ד מהמעה"ק מכל מקום זה דוקא המנחה אבל היין אינו מעכב וכשר אף בלילה דבאינן באין עם הזבח כיון דאינן טעון שירה א"צ למעט בלילה וע"כ מיעט קרא הבאים עם הזבח וצ"ע שלא ראיתי בר"מ שיביא דין זה דאין אומרים שירה בלילה בפ"י מהלכות כה"מ ולא בפ"י מה' תו"מ וצ"ע שהשמיט דין זה דאין אומרים שירה בלילה דודאי ה' כחכמים נגד ר"מ וצ"ע. ועיין מ"ל פ"א מהלכות חגיגה כת' דאף דנו"נ אין קרבים בי"ט מכל מקום נסכים הבאין בפ"ע לאחר שקרב הזבח כגון שהביא הזבח קודם וליום אחר הביא נסכים אותם נסכים קרבים בי"ט ודוחים י"ט וע"ש שהביא שכ"כ רש"י בתמורה די"ד ד"ה מלבד שבתות כו' בע"א וז"ל דהכי כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ומשום דדרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם י"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו והקרב נסכים ששכחת אתמול ולא קרבת עכ"ל וכ"כ רש"י בדיבור שאח"ז באמצע הדיבור כלומר נסכי שבת תקריב היום בי"ט ע"ש ובזה יצא להמ"ל שדעת רש"י דנסכים שלא באו עם הזבח קרבים בי"ט. והוא באמת אצלי דבר חידוש כיון דנו"נ אין קרבים בי"ט ובפרט עולה דכליל וליכא צורך הדיוט כלל עיין בסוגיא בביצה וחגיגה שם ולמה יהי' נסכים קרבין בי"ט ולא מצינו זה בשום מקום כל כי האי ה"ל להש"ס להשמיענו וגם הר"מ. וגם אם תאמר אף דעולות אין קרבים מכל מקום גזירת הכתוב הוא לדעת רש"י דנסכים קרבין בי"ט אם כן אפשר הוא גזירת הכתוב דוקא שבת כמ"ש מלבד שבתות כו' וכפירש"י דנסכים ששכח להקריב בשבת יקריבם בי"ט והמ"ל הביא סתם דנסכים שלא קרבו עם הזבח קרבים בי"ט נראה דאפילו נסכי חול ומנ"ל הא. ע"כ לבי אומר בטח בעזהשי"ת דאין כוונת רש"י כלל דיקריבם בי"ט רק כוונת רש"י דנקרבים בחה"מ וע"ד העברה נקרא חה"מ בכלל י"ט. ומנא אמינא לה דמפורש להדיא בת"כ על פסוק זה אלה מועדי ה' כו' ר"ע אומר הפסוק הזה מדבר בחה"מ כו' וכ"ה בש"ס דילן בחגיגה דח"י ועיין בס' אור החיים שכת' ע"כ גמר הפסוק מלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם כי נו"נ קרבים בחה"מ אם כן כיון דהאי קרא מיירי בחה"מ אם כן הפשט בכתוב אלה מועדי כו' היינו חה"מ להקריב כו' דבר יום ביומו מלבד שבתות כו' דהיינו הנסכים ששכח יקריב בחה"מ מוכח שפיר דנסכים באים אח"כ וכ"ת דלמא דווקא דשבת זה הי' פשוט אצל הש"ס דאין חילוק ובפרט שיש עוד פסוק ומנחתם ונסכיהם כו' ע"ש אם כן דוקא בחה"מ דנו"נ קרבים בחה"מ ונסכים ג"כ וכל הקרבנות כמבואר שם בר"מ פ"א מה' חגיגה אבל בי"ט בודאי אסור להקריב נסכים כמו נו"נ כיון דאין קבוע להם זמן כלל. וכ"ת אם הפסוק הזה מדבר בחה"מ ומבואר דנו"נ קרבים בחה"מ אמאי למדו שם בתמורה מפסוק פ' פנחס אלה תעשו כו' לבד מנדריכם שנו"נ קרבים במועד ולא יליף מקרא דהוא מוקדם בתורה זה ל"ק דהפסוק בפנחס הוא פסוק ארוך ויליף הרבה דברים שקרבים במועד ע"ש בתמורה ומבואר בר"מ פ"א מהלכות חגיגה אבל הפסוק מיירי ג"כ בחה"מ ועיין בסוכה ד' ל"ח מבואר להדיא דחה"מ איקרי יו"ט. וכן מצאתי בחידושי רז"ה השיג על הט"ז לאו"ח סי' תרס"ח מהש"ס הנ"ל ע"כ נ"ל ברור או בדרך העברה נקרא חה"מ בשם י"ט או דאשגרת לישנא דעיקר הכוונה דנילף דמקריבין אח"כ נסכים בלא הזבח ולע"ד ז"ב ואמת בעזהשי"ת אם כן אין נסכים קרבים בי"ט כיון דיכול להקריבן אימת שירצה. והנה ע"כ ביררנו דיני אילים וכבשים. '''עתה ''' נבאר דין פרים הנה בר"ה דף י' מובא פלוגתא ר"מ סובר פר האמור בתורה שני שנים ויום א' דיום א' בשנה חשיב שנה ופר צריך שיהי' בן ג' שנים ור"א סבר דצריך שיהי' בן שני שנים ושלשים יום דסובר שלשים יום בשנה חשיב שנה וכולם סוברים דפר הוא בן שלש ועגל מבואר שם דהוא בן שנה ובפ"א מהמעה"ק כ' הר"מ כ"מ שנאמר עגל הוא בן שנה ופר הוא בן שתים ועיין בכ"מ שסובר כריה"ג פ"א דפר' דפר בן שתים וגורס בדברי חכמים אף בני שלש ע"כ פסק דהוא בן שתים וער"ש פ"א דפרה וברע"ב ובתי"ט שם ועתו"ס ר"ה שם. על כל פנים לפי דעת הר"מ דצריך שני שנים ובן שנה הוי עגל. והנה לפמ"ש דהר"מ פוסק גבי איל דשלשים יום בשנה נחשב שנה ולא נקרא איל אלא אחר למ"ד משנה שניה והחודש לאחר שנה לא נקרא כבש ולא איל כי לא נחשב שנה פחות מלמ"ד יום וכאן הוא ג"כ הפלוגתא הנ"ל דר"מ סובר דתיכף לאחר השנה נקרא פר דיום א' בשנה חשוב שנה (ואם כי ר"מ סובר לאחר שני שנים על כל פנים סובר דיום א' לאחר שני שנים ור"א סובר דשלשים יום אחר שני שנים) ור"א סובר דשלשים יום בעי והר"מ סתם וכת' דעגל הוא בן שנה ופר בן שתים ולא כתב הדין אם תיכף לאחר שנה נקרא פר או לאחר שלשים יום ואפשר לומר שסמך בזה אדלעיל דשלשים יום חשיב שנה ע"כ לא נקרא פר עד לאחר שלשים יום משנה השני' אך הי' צריך להשמיענו מה דעתו בחודש הי"ג כמ"ש לעיל ה"נ לא נקרא עגל ולא פר ומה הוא אם ברי' בפ"ע כמו דפליגי אמוראי ר"י ובר פדא גבי פלגס ומבואר במשנה דטהרות ובאמת לענין נסכים אין נ"מ דל"מ לבר פדא דמתני שם או בכבש או באיל כאן אפילו אם הוא ספק עגל או פר מכל מקום הנסכים שוים שלשה עשרונים כמבואר בר"מ פ"ב מהמעה"ק דעגל ופר שוים אלא אפילו לר"י דסובר שם דהתורה ריבתה פלגס לנסכים דאיל היינו שם צריך לריבוי כיון דאינו איל וכל שאינו איל היינו כבש הנסכים מועטים מאיל ע"כ הוצרכה התורה לרבויי אבל כאן כיון דבין קטן או גדול נסכיו שוים אם כן אפילו ברי' הוי מכל מקום מן התורה שישתנו נסכיו כיון דאפילו קטן ממנו דהיינו עגל צריך נסכים מרובים לא אצטריך לרבויי אם כן מכל מקום נ"מ כגון דנדר עגל או פר לר"י לא יצא דהוי בריה בפ"ע ולדעת בר פדא הוי ספק כי הוא אבעיא כמ"ש לעיל לענין פלגס א"צ לכפול הדברים. וכל הענינים המבוארים לעיל בפלגס הי' צ"ל גם כאן וגם בחולין הוא אבעי' דפלגס ולמה לא אבעיא גם כן בחודש הי"ג בעגל וכן על המשנה דפרה דיש מחלוקת לענין פלגס ולמה לא פליגי ג"כ כאן. וראיתי בתו' ר"ה ד"ה בן כ"ד חודש כתבו וז"ל ולר"א ל' וכל אותו יום ל' אין דינו לא כבן בקר ולא כפר מידי דהוי אפלגס בספ"ק דחולין דאצטריך או לרבויי ושמא התם שאני מדקתני התם בפ"ק דפרה דבן י"ג חודש אינו כשר לא לכבש ולא לאיל ולא קתני הכי גבי פר עכ"ל. והנה תחלת דבריהם שכתבו כמו פלגס דאצטריך או לרבויי בפ"ק דחולין איני מבין כוונתם כיון דכתבו דאינו לא עגל ולא פר וזה לד"ה הן לר"י ואו אצטריך לדידי' לרבות הנסכים אבל לענין הנ"מ לענין נדר אפילו בלא ריבוי א"י ידי נדרו. ואי לבר פדא אינו דורש או לרבויי והוי ס' אם כן כאן נמי ולא הוי צריכים התוס' לכתוב דצריך או לרבויי עיין ותבין. וסוף דבריהם דכאן לא הוי כמו התם איני מבין כלל דלא כתבו מה דינו דמ"מ דלר"א לא הוי עגל ולא פר אם כן צ"ל דינו או ברי' או כבר פדא דמסתפק וכפי' הירושלמי שכתבו לעיל או כר"מ עיין לעיל באריכות כי איזה שם תקרא לו לא עגל כיון דהוא יותר מבן שנה או לפי הגמר' דעגלת בקר בן שנים כיון דהוא יותר אפילו שעה פוסלת ופר לא תוכל לקרוא כיון שלא עברו שלשים יום לדברי ר"א אם כן ע"כ צ"ל או דהוי ברי' או דהוי ספיקא ונ"מ לנודר וצ"ע מאוד. על כל פנים נ"ל לענין נסכים בודאי הם נסכים גדולים ולענין נודר עגל או פר או פר בלחודי' הוי ספק כמו פסק הר"מ גבי כבש ואיל ואם נאמר דהוי ספק לא מחמת ברי' אלא בעגל או בפר נראה דאפילו אם נדר עגל יצא ממ"נ אם הוא עגל יצא ואם הוא פר מכל מקום יצא כי נודר קטן והביא גדול יצא. אך אם הוא ברי' לא יצא עיין לעיל גבי פלגס ובקרבנות צבור ל"ש דין עגל כי ליכא עגל בק"צ. ואם הביא זה הוא רק ספק דלמא כר"מ דיום א' חשוב שנה והוי פר אך הר"מ מסתם לה סתים בהאי דין דעגל בן י"ג חודש. וגם התוס' נראה דעתם דלא הוי כפלגס ואיני מבין כלל וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז. אח"כ ראיתי באליהו רבה להגאון מווילנא כת' פ"ק דפרה על המשנה וז"ל ר"ט קורהו פלגס דהיינו ס' כבש ס' איל הלכך האומר הרי עלי מן הכבש אינו מביאו שהוא ס' איל וכן האומר הרי עלי איל אינו מביאו דהוא ספק כבש אבל האומר הרי עלי או איל או כבש יכל להביא ממ"נ אם איל הוא יצא ואם כבש הוא יצא בן עזאי קורהו נוקד הוא לשון צאן שאינו נקרא לא כבש ולא איל כו' הלכך אם אמר או כבש או איל לא יצא ר"י קורהו פרכדיגמה היינו מטבע שנפסל שהוא פסול להקריב כלל וכלל עכ"ל. והנה מ"ש תחלה דלר"ט ספק כבש או איל ואם נדר כבש אינו מביאו עכצ"ל דר"ט סובר כמ"ד שם במנחות דנודר קטן והביא גדול לא יצא. אך תמוה לי לפי מ"ש דר"ט ס"ל דהוי ספק כבש או איל ובן עזאי ס"ל דאינו לא כבש ולא איל ואינו יוצא אפילו אם אמר או כבש או איל משום דהוי ברי' בפ"ע אם כן הפלוגתא דר"י ובר פדא במנחות כתנאי אמרי' לשמעתי' דר"י סובר כבן עזאי וב"פ סובר כר"ט ובש"ס מנחות דצ"א מבואר דהם פליגי בפי' משנה זו אם כן במאי פליגי כיון דהתנאים עצמם פליגי בזה. ועוד דבש"ס דחולין דאבעי' להו הרי עלי מן הכבש או מן האיל מהו אליבא דר"י לא תבעי דהוי ברי' כי תיבעי אליבא דבר פדא דאמר ספיקא הוא ולמה תלו הדברים באמוראים מאי דהוי פלוגתא דתנאי. ועוד מ"ש הגאון דלר"ט כיון דקורהו פלגס דהיינו ספק אם כן האומר מן הכבש או מן האיל ממ"נ יצא ובאמת שם אבעיא למ"ד ספק דלמא מסתפק נמי בברי' והוי אבעיא דלא אפשיטא. וגם מ"ש דלר' ישמעאל אינו ראוי כלל להקרבה ה"ל להש"ס במנחות להקשות לר"י או לרבות את הפלגס ל"ל כיון דפסול ואינו ראוי כלל בודאי פטור מנסכים ועוד סיפא דמתניתין הביאו מביא עליו נסכי איל ולא יצא ידי זבחו לא אתיא כר' ישמעאל כי לר"י אינו מביא כלל נסכים והו"ל להמשנה להביא דין זה קודם דברי ר"י ע"כ דבריו צריך עיון גדול ולא זכיתי להבינם והשי"ת יאיר עיני. וע' מ"ל פלפל פ"א דפרה מה שדברי הר"מ צ"ע מ"ה פרה מעגלה ערופה ומכאן ויבואר כ"א במקומו בעזה"י. '''וסדר הקרבת המוספין הפרים קודמים לאילים ואילים קודמים לכבשים ''' כ"ה בזבחים צ' דפרים קדמו דנתרבו בנסכים ואילים קודמים לכבשים מה"ט ול"ד בקרבנות הרגלים אלא אפילו אם באו בנדבה וכולם עולות מקדימין כסדר הזה ואם באו שעירים ג"כ בעולת נדבה מקדימין הכבשים לשעירים כי נתרבו באלי' כ"ה בגמ' שם ופסקה הר"מ פ"ט מהתו"מ. וצ"ע אם הביא פלגס ואיל לנדבה דנסכים שוים וגם לענין אלי' שוים אם כן יקריב איזה מהן שירצה. אך נר' למ"ד ברי' הוא אם כן הוא שוה עם האיל אבל לבר פדא דהוא ס' כבש ומותר הנסכי' הם נדבה אם כן בודאי איל קודם דנתרבה בנסכים דהפלגס דלמא הוא כבש אך בודאי קודם לכבש דלמא הוא איל ואפילו אם הוא בריה קודם לכבש דנתרבה בנסכים דמביא נסכי איל וז"פ. ודע דכאן וכן בר"ח והמועדים כולם חוץ מחג הסוכות אף על פי דשעיר החטאת כתיב בתורה לסוף מכל מקום השעיר קודם להעולות הפרים וכו' כמבואר בזבחים שם דחטאת קודמת לעולה אך בחג הסוכות מביא שם בפירוש דהעולות קודמין דכתיב בחג הסוכות כמשפט וכן מבואר בר"מ שם בנין אב לכל החטאות שיקדמו לעולות ובקרבנות החג אינו כן אלא העולות קודמין לחטאת דכתיב בהו כמשפט ע"ש ולא הוציא אלא קרבנות החג אבל בכל הרגלים ובר"ח החטאת קדמו כנ"פ. אך ביוה"כ נראה מבואר בה' עיוה"כ דהפר וז' הכבשים היו תיכף בטבילה ראשונה והשעיר ואילו ואיל העם היו בטבילה ג' ויבואר לקמן במוסף יוה"כ בעזהשי"ת. שוב מצאתי בפ"י בר"ה סוגי' דנתקלקלו הלוים בשיר שכתבו התוס' דיקריב כבש על תנאי אם לא יבואו עדים יהי' עולת תמיד ואם יבאו עדים יהי' הכבש מוסף והקשה שם הא פרים קודמים לכבשים ואם נימא דגם פרים הקריב על תנאי הא שעיר החטאת קודם לעולות בכל המועדים חוץ מחג הסוכות ושעיר א"י להקריב ע"ת כי הוא חטאת ע"ש מפורש כדברינו. אך קושיתו אינה קשה כ"כ כיון דבכל דיני הקדימות הוא רק לכתחלה ואם עבר ושחט קודם הוא כשר כמבואר בר"מ ושם א"א בענין אחר לא אכפת לן הקדימה דאפילו אם לא היה כלל שעיר מוספי הרגלים אין מעכבים זא"ז כמבואר לקמן בעזה"י וא"כ שם לס"ד דהתוס' לא הי' אפשר בע"א ושפיר דמי להקדים כן נ"פ. ועמ"ל שם פ"ט מהתו"מ הביא כמה דיבורי התוס' בזבחים ומנחות וקדושין דדין זה דחטאת קודם לעולה אינו רק למצוה ובדיעבד כשר ועיין בדבריהם ובמ"ל הביא בשם הריטב"א דמעכב אפילו דיעבד אם הקדים העולה לחטאת ואין הריטב"א בידי לעיין בו. אך נראה דוקא גבי יולדת וס"ל כסברת התוס' בזבחים ד"ה בד"ה עולתה כו' ובמנחות ד"ד ע"ב ד"ה ה"ג בת"כ דהטעם דהוי מח"ז לבו ביום אבל לגבי קרבנות הרגלים ל"ש זה כמ"ש התוס' במנחות ד"ה ע"א ד"ה ואי אין מח"ז כו' גבי יוה"כ כיון דלאו לטהרה קאתי רק לכפרה כשר אם שינה הסדר ע"ש אם כן ה"נ ברגלים חוץ מחג הסוכות כמשי"ת לקמן בעזהשי"ת אם כן נראה דברגלים לכ"ע אין הקדימה מעכב ובפרט כפי שיבואר לקמן בעזהשי"ת דאין המוספין מעכבין זא"ז אם כן אם אין לו שעיר יקריב המוספין מכל שכן שאין הקדימה מעכב אם כן לפ"ד התוס' שם בר"ה כיון דא"א בע"א ש"ד כנ"ל ברור ב"ה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית