פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מזרחי/ויקרא/ו
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''אין צו אלא זרוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר הוא מצריך הכתוב לזרז מקום שיש בו חסרון כיס. ''' בת"כ ומייתי לה בפרק קמא דקדושין ופרש"י זריז שיהא מהיר וזהיר בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות ובפרק קמא דקדושין אמרו תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זרוז מיד ולדורות זרוז דכתיב וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו ומיד ולדורות דבפרשת נרות כתיב צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ובפרשת שלוח טמאים כתיב צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש וילפינן מנייהו במה הצד שנוהגין מיד ולדורות דבנרות כתיב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה הרי מיד ולדורות דכתיב בהו חקת עולם לדורותיכם ובשלוח טמאים כתיב ויעשו כן בני ישראל וישלחו מן המחנה הרי עוד ולדורות דכתיב ולא יטמאו עוד את מחניהם דמשמע שהצווי הזה יהא נוהג לעולם אף כל מקום שכתוב בו צו הוא מיד ולדורות ואף על פי ששני כתובים הבאים כאחת אין מלמדין שאני הכא דמצריך צריכי דלא ראי זה כראי זה ואי זה מהם שהיה כתוב לא הוה מצי אידך גמיר מיניה וכחד קרא חשיבי ומלמדין שכך שנינו בריש ת"כ שאמרו מבנין אב ושני כתובים כיצד לא הרי פרשת נרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא הרי פרשת שלוח עמאים כהרי פרשת נרות הצד השוה שבהן שהן מיד ולדורות אף כל מיד ולדורות ופי' רבינו ישעיה הראשון ז"ל דפרשת נרות ופרשת שלוח טמאים לא דמו להדדי דפרשת נרות בעיא כהונה ופרשת שלוח טמאים לא בעיא כהונה ושלוח טמאים אית בה כרת ופרשת נרות בעשה לחודיה וכיון דלא דמו אהדדי ילפינן מתרוייהו במה הצד השוה שבהן דאף על גב דשני כתובים הבאים כאחת אין מלמדין כיון דמצריך צריכי דלא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראוי זה ואי זה מהם שהיה כתוב לא הוה מצי אידך גמור מיניה כחד קרא חשיבי ומלמדין ואם תאמר אכתי היכי ילפינן מנייהו והא בפרק קמא דקדושין אמרו מיד ולדורות מניין דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם וא"כ הוי להו נרות ושלוח טמאים ועבודת כוכבים שני כתובים הבאים כאחת ואין מלמדין י"ל דכולהו מצריך צריכי וכחד קרא דמו דאי לא כתב קרא אלא עבודת כוכבים ה"א מה לעבודת כוכבים שכן כפר בכל התורה כולה כדאמר מר המודה בעבודת כוכבים ככפר בכל התורה כולה ואי כתוב נרות ושלוח טמאים ה"א מה להנך שכן יש בהן צד קדושה השתא דכתב רחמנא לכולהו תו ליכא למפרך מידי דכי פרכת מה לעבודת כוכבים שכפר בכל התורה כולה נימא נרות ושלוח טמאים יוכיחו וכי פרכת מה להנך שכן יש בהן צד קדוש' נימ' עבודת כוכבי' תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שיש בהן צווי וזרוז ומיד ולדורות אף אני אביא כל מקום שיש בו צווי הוא זרוז מיד ולדורות והא דקתני בבריתא דת"כ מבנין אב ושני כתובים ולא קתני מבנין אב וג' כתובים י"ל כיון שלמדנו מזה דהיכא דמצריך צריכי הוו להו כחד קרא ומלמדין מה לי שני כתובים מה לי ג' כתובים ודברי רבי שמעון תוספת תנאי הוא על דברי ת"ק שבא להוסיף שלא תבא מלת צו אלא כשיש בו גם כן חסרון כיס ואמר שהסבה היותר גדולה שיאמר הכתוב לשון צווי אינה אלא מפני שיש באותה מצוה גם חסרון כיס אבל במצוה שאין בה חסרון כיס אע"פ שיש בה זרוז מיד ולדורות לא תביא עליו מלת צו חוץ מצו את בני ישראל כי אתם באים אל ארץ כנען שהוא זרוז לענין חלוק הארץ כדקתני בריש ספרי משמיה דרבי שמעון והא דקתני התם רבי שמעון בן יוחאי אומר אין צוי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך אינו רוצה לומר אין צווי בכל מקום אלא כשיש בו חסרון כיס אף על פי שאין שם זרוז מיד ולדורות שהרי בריש ת"כ אמרו בפשיטות מבנין אב ומשני כתובים כיצד והביאו את זה ואמרו שבכל מקום שיש בו צווי אינו אלא זרוז מיד ולדורות וכן בפרק קמא דקדושין תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זרוז מיד ולדורות ואין שום חולק בזה אלא הכי פירושא אין צוי בכל מקום אלא א"כ יש בו גם חסרון כיס לאפוקי שאם אין בו חסרון כיס אע"פ שיש בו זרוז מיד ולדורות לא תבא עליו מלת צו והה"נ אם אין שם זרוז מיד ולדורות אע"פ שיש שם חסרון כיס לא תבא עליו מלת צו אלא שחפש בלשונו חסרון כיס מפני שהיא הסבה הנוספת על השלש סבות של ת"ק שהן הזרוז ומיד ולדורות כדתניא בתורת כהנים אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז מקום שיש בו חסרון כיס ומדקאמר ביותר ולא אמר אין צריך לזרז אלא במקום שיש בו חסרון כיס שמע מינה בתוספת על הג' ראשונות קמיירי לומר שהסבה היותר גדולה מכל השלש סבות של ת"ק שצריך הכתוב לזרז בעבודה שהיא חסרון כיס וכן משמע נמי מדקתני אמר רבי שמעון דמשמע שלא בא לחלוק על ת"ק אלא להוסיף על דבריו ואמר שהיא היותר גדולה מאותן ששנה ת"ק שאם בא לחלוק עליו לומר שאף על פי שאין שם זרוז מיד ולדורות כיון שיש שם חסרון כיס צריך לזרז ולכתוב לשון צו הוה ליה למימר ר' שמעון אומר במנהג החולקין בכל מקום אלא עכ"ל דרבי שמעון לאוסופי אמלתיה דת"ק קאתי כדפרש"י והא דלא הזכיר בלשונו אלא חסרון כיס הוא מפני הסבה הנוספת על השלש ראשונות לאפוקי מאותן שאמרו אין צו אלא זרוז מיד ולדורות ולא אמרו גם חסרון כיס ומפני שזהו התוספת שהוסיף רבי שמעון על דבריהם הזכירו זה בלבד ולא השאר ואם תאמר והלא בזאת תורת העולה לית ביה חסרון כיס ואפילו הכי כתוב בו לשון צו ור"ש שאמר אין צווי אלא במקום שיש בו חסרון כיס לא הוציא מן הכלל הזה אלא קרא דצו את בני ישראל כי אתם באים אל ארץ כנען דלית ביה חסרון כיס וכתיב ביה צו אבל חוץ מזה הכל בכלל ואף על גב דאיכא נמי קרא אחרינא דוצו את יהושע וחזקהו ואמצהו דלית ביה חסרון כיס וכתיב ביה צו כבר תרצו בזה דהנהו תרי קראי כיון דבזירוז קא מיירי כחד קרא חשיבי יש לומר דגבי זאת תורת העולה נמי כיון דכתיב בתריה זה קרבן אהרן ובניו דאית ביה חסרון כיס כתוב בו לשון צו כדפי' הרמב"ן ז"ל א"נ כיון דפרשת זאת תורת העולה אית בה צער טובא ביקידת האש כל הלילה עד הבקר ובלבישת הבגדים והפשתן שהוא צער גדול יותר מצערו של חסרון כיס וצריך לזרז בו יותר מצערו של חסרון כיס כתוב בו לשון צו דחסרון כיס דקאמר לאו דוקא אלא ה"ה נמי כל דכוותה אלא נקט חסרון כיס מפני שצערו גדול מכל מיני הצער הבאים לאדם ולכן מה שכתב הרמב"ן ז"ל ובא ר' שמעון לחלוק ולומר שפעמים יביא הלשון הזה בדבר שאינו מיד ולדורות בעבור שיש בו חסרון כיס אינו מחוור כי אינו מיושב על הלשון כלל והא דיליף לה מבנין אב משני כתובים ולא יליף לה מג"ש דצו צו משום דצו' צו לא מפנו דלגופייהו הוא דאתי וכיון דלא מפנו אין למדין מהן כלל כדאיתא בפרק המפלת: '''זאת תורת העולה הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה. ''' פי' מסיפיה דקרא דכתיב ביה כל הלילה עד הבקר הוא דקדייק לה כדתנן בסוף פרק הקורא את המגלה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים ואמרו בגמרא הקטר חלבים דכתיב כל הלילה עד הבקר ופי' חלבים ואברים חלבים של כל הקרבנות ואברים של עולה ומיירי בחלבים ואברים שנזרק דמן ביום שמצותן לעלות כל הלילה ואינן נפסלין בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח כדפרש"י בריש ברכות גבי הקטר חלבים ואברים אבל אם לא נזרק דמן ביום קודם שקיעת החמה כבר נפסל כדכתיב ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ואמרו חכמים מכאן שאין שוחטין הקרבנות ולא זורקין דמן אלא ביום ואף על גב דבלאו קרא דכל הלילה נפקא לן מקרא דלא ילין חלב חגי עד בקר שפירושו כשהוא חוץ למזבח ועלה עמוד השחר נפסל בלינה אבל קודם שעלה עמוד השחר אפילו כל הלילה כשר להעלות מן הרצפה להקטירו כדפרש"י שם וכל שכן שהוא על ראש המזבח וכבר הארכתי בזה בפרשת משפטים בפסוק ולא ילין חלב חגי ע"ש: '''וללמד על הפסולין אי זה אם עלה ירד ואי זה אם עלה לא ירד. ''' כדלקמיה דמדכתיב זאת תורת העולה לרבויא שכל תורה לרבות הוא בא לומר תורה אחת לכל העולים ואפילו פסולין אם עלו בראש המזבח לא ירדו שהמזבח מקדש אותן דכתיב בתריה היא העולה למיעוטא דמשמע היא ולא אחרת ולמד שבא למעט שאפילו אם עלו ירדו למדנו שיש מהן שאם עלו לא ירדו ויש מהן שאם עלו ירדו אותן שאם עלו ירדו הן אותן שלא היו פסולן בקדש שקודם שהוקדשו נפסלו כגון רובע ונרבע וכיוצא בהן ואותן שאם עלו לא ירדו הן אותן הפסולין שפסולן בקדש דהיינו לאחר שהוקדשו וזהו שכתוב רש"י אחר זה שכל תורה לרבות הוא בא לומר תורה אחת לכל העולין ואפילו פסולין אם עלו לא ירדו היא העולה מיעט את הרובע והנרבע וכיוצא בהן שלא היה פסולן בקדש פי' כתיב תורה שכל תורה לרבות הוא בא וכתיב הוא העולה למעט שאפילו אם עלו ירדו הא כיצד מיעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן שלא היה פסולן בקדש וריבה הפסולין שפסולן בקדש דהיינו שהוקדשו וזהו ששנינו בת"כ ומייתי לה בריש פרק יוצא דופן רבי שמעון אומר זאת היא העולה אין לי אלא עולה מניין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו והנתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה הניתנין בפנים שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ שנתנן בפנים הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן תלמוד לומר תורת העולה תורה אחת לכל העולות שאם עלו לא ירדו יכול אף הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן ובעלי מומין אם עלו לא ירדו ת"ל זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהיו פסולן בקדש ואוציא את אלו שלא היה פסולן בקדש שכל שפסולן בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולן בקדש אין הקדש מקבלו ופירש פסולן בקדש פירשו התוספות שאין פסולן יכול להיות עד אחר שהקדשו כגון דנשחטו בלילה או נשפך דמן וכיוצא בהן שהם כל הנזכרים לעיל ממניין לשנשחטה בלילה עד ששחטן שלא לשמן אבל רובע ונרבע מצי להיות בעודן חולין ורש"י פי' פסולן בקדש שלאחר שבאו לעזרה אירע בהן פסול ופירש לא היו פסולן בקדש שנפסלו קודם שהוקדשו כגון הרובע והנרבע והמוקצה וכל שאר הנזכרים אחריהם וא"ת למה לי האי מיעוטא דהיא העולה למעט רובע ונרבע ונעבד ומוקצה ונוגח וכלאים שאם עלו ירדו והלא כבר מיעטן הכתוב מקרא דמן הבהמה מן הבקר ומן הצאן דתניא מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח ומשור או כשב או עז דרשו שור פרט לכלאים או עז פרט לנדמה וכיון דנפקא לן מהתם דלא קדשי למה לי למעועי הכא דאם עלו ירדו הא חולין נינהו ופשיטא שירדו כבר תרצו זה בגמ' בפרק יוצא דופן דאצטריכו תרי קראי חד לבהמת חולין ואקדשה דלא קדיש וחד לבהמת קדשים דאע"ג דקדיש להו מעיקרא אם עלו ירדו הואיל ולא היה פסולן בקדש שהרי יכולין פסולין הללו להיות קודם שהוקדשו: '''שכל תורה לרבות הוא בא לומר תורה אחת לכל העולין. ''' הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין התורה הזאת לכל העולין אלא לכל העולות שהנסכים אם עלו ירדו כו' נראה מדבריו ז"ל שהוא סובר שאין הנסכים נכללין במלת עולות אלא במלת עולין ולפיכך אם נאמר תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו יהיו גם הנסכים בכלל וא"א זה מפני שהנסכים בין אם היו הן כשרין והזבח פסול בין אם היו הן פסולין והזבח כשר בין אם היו שניהם פסולים אם עלו ירדו ולפיכך אמר שאין ראוי שיאמר אלא לכל העולות ואני תמה מאד שאם אין הנסכים נכללים במלת עולות איך אמר אחר זה יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו והלא מתורה אחת לכל העולות לא משתמע אלא קרבנות ולא נסכים ואם תאמר ה"פ יכול רבויא דזאת תורת העולה אינו אלא לרבות כל העולים ויהיו גם הנסכים בכלל א"כ הוה ליה למימר בפי' יכול האי תורת העולה תורה אחת לכל העולים הוא ויהיו גם הנסכים בכלל שכל זמן שלא עקר הפי' הראשון לעולם במקומו עומד וכל הבאים אחריו עליו הם בנויים ועוד אם אין פי' עולין כפי' עולות א"כ כשאמר יכול רבויא דזאת תורת העולה לרבות העולים הוא הוה ליה למימר תלמוד לומר העולה העולות ולא העולים ולמה הוצרך להשיב מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה יצאו נסכים שאינן באין בגלל עצמן אלא עכ"ל דאין הפרש בין עולות ועולין ושאין הכונה בהן אלא לשון עלייה שעולין כל ראש המזבח ולפיכך אמר אי מה תורה אחת לכל העולות יכול אף הנסכים בכלל שאם עלו לא ירדו והשיב ת"ל עולה מה עולה מיוחדת שהיא באה בכלל עצמה כו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים