עריכת הדף "
תפארת ישראל - יכין/מנחות/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{הועלה אוטומטית}} {{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} '''שתי הלחם''' <br> שבאות בעצרת: {{עוגןמ|ב}} '''נילושות אחת אחת''' <br> כל לחם נילוש בפ"ע מעשרון סולת: {{עוגןמ|ג}} '''ונאפות אחת אחת''' <br> שאין אופין בתנור בבת אחת שתי הלחם. רק כל לחם בפעם א'. מגזירת הכתוב: {{עוגןמ|ד}} '''שנים''' <br> שמושיב ב' לחמים בפעם אחת בתנור. וגם זה מגזירת הכתוב. וכל לחם מב' עשרונים: {{עוגןמ|ה}} '''ובטפוס''' <br> פארם: {{עוגןמ|ו}} '''וכשהוא רדן''' <br> כשמוציאן מהתנור: {{עוגןמ|ז}} '''כדי שלא יתקלקלו''' <br> ר"ל שלא ישתברו ויתקלקל צורתן. מפני שכל לחם שלהם עשוי כמין תיבה בלי כסוי. שנפרצו ב' מדפנותיה. שלא נשאר בה רק השולים וב' דפנות זו כנגד זו. ולכן נעשות בדפוס שיהיה מכוון יפה תאר הדפנות. וכשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. כדי שלא יתעקמו הדפנות ביני ביני קודם שיכניסום על השולחן.: {{עוגןמ|ח}} '''ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ''' <br> דמדת היבש שנמדדת בו בפנים. לא נתקדש [לעיל פ"ט מ"ה]. דאי נתקדשה הוה מגניא מלתא כשיוציא הקמח לחוץ ללושו. אבל משום יוצא לא מפסלו. דדוקא מנחה שכולה כליל מפסלה ביוצא אחר שנתקדש בכלי. אבל ב' הלחם לא מפסלו ביוצא עד שנשחטו הכבשים. וכ"כ שאר מנחות הנקמצות לא מפסלו ביוצא רק אחר קמיצה [תוס' לעיל ד"ט א']: {{עוגןמ|ט}} '''ואפייתן בפנים''' <br> דתנור מקדש. ומגניא מלתא להוציא התנור לחוץ. א"נ מגניא מלתא להוציא מנחה שכבר נתקדשה. אבל אינה נפסלת ביוצא עד אחר קמיצה [ועי' תוס' מנחות ד"ט ע"א ד"ה ריש]: {{עוגןמ|י}} '''ואינן דוחות את השבת''' <br> דאסור לאפותן בשבת. ובש"ס מקשינן דאי נתקדש הלחם בהתנור הרי אפסול בלינה. והול"ל דדוחה השבת. וכתבו תוס' דלמסקנא אמרינן תברא. ובאמת למ"ד אפייתן בפנים. דחי שבת. אבל הרמב"ם [פ"ה מתמידין ה"ז] כתב כלישנא דמתניתין [ועי' מ"ש בבועז אות ג' בס"פ דלעיל בד"ה ובהא. במה שיש לישב דברי הרמב"ם]: {{עוגןמ|יא}} '''וכשרות בבית פאגי''' <br> היינו חוץ לחומת עזרה [ועיין מ"ש פ"ז סי' כ"א]. ומדלא היה לו סמך מקרא לדין זה אלא כך קיבל מרבותיו. לכן הזהיר להרגיל א"ע לומר כך בע"פ. כעניין שאמרו תנא מני' מ' זמנין ודמי כמאן דמנח בכיסי' [מגילה ד"ז ב'] ועי' עוד [מנחות צ"ו א']: {{עוגןמ|יב}} '''חביתי כהן גדול''' <br> הם י"ב חלות שמקריבין משלו בכל יום מחציתן בבקר ומחציתן בערב: {{עוגןמ|יג}} '''לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים''' <br> דהרי אותו חצי עשרון שחולק בו העשרון שמביא הכה"ג בכל יום. לכ"ע מקדש המנחה [כפ"ט סי' ל"ט]. ותו מדנילוש בשמן. הרי מדת הלח נתקדש. ומפסל ביוצא. מדכולה כליל [עיי' לעיל סי' ח']. וה"ה שאר מנחות מאפה הנקמצות. נילושות ונאפות מבפנים מדנתקדש שמנן. אף דמדאין כולן כליל אין נפסלות ביוצא רק אחר קמיצה. עכ"פ מגניא מלתא להוציאן לחוץ אחר שנתקדשו בכלי כלעיל. והא דלא נקט להו. ה"ט משום דבעי למימר דדוחות השבת. והא אינו רק בחביתין ולא בשאר מנחות [אב"י בהא מתורץ קושית תוספות פסחים דל"ו ד"ה במקום. וע"ש]: {{עוגןמ|יד}} '''ודוחות את השבת''' <br> דכשיאפו מאתמול אתקדשו בתנור ואפסלו בלינה. [ר"ל אף למ"ש רש"י ור"ב לעיל [פ"ז מ"ד] בנסכים. דאף שקדשו בכלי אפ"ה לא מפסלו בלינה. היינו מדעיקר קדושתייהו בשחיטת הזבח. משא"כ חביתין מדאינן נקמצות אין בהן קדושה אחרת. להכי וודאי קדשו בכלי קדושה גמורה. אמנם תוספ' [דע"ט א' ד"ה אין]. ס"ל דאף נסכים משקדשן בכלי נפסלו בלינה. וכך כתב גם הרמב"ם [בפ"ב ממעהק"ר הי"ב]: {{עוגןמ|טו}} '''יש בהן מעשה כלי בפנים''' <br> מדתנא לעיל [מ"ב] דב' לחם ולחה"פ רק אפייתן בפנים. אבל לישתן ועריכתן בחוץ. ותנא נמי [מ"ג]. דחביתי כה"ג [וה"ה כל שאר המנחות]. גם לישתן ועריכתן בפנים. ורק טחינה והרקדה בחוץ. להכי תנא הכא לפרש כל מלת בפנים ובחוץ דתנא בפרקן. וה"ק. כל מעשה שנעשה בכל המנחות בפנים. צריך שיעשו בכלי קודש דוקא: {{עוגןמ|טז}} '''ואין בהן מעשה כלי בחוץ''' <br> ר"ל אבל כל מעשה שנעשה בכל המנחות בחוץ אין נעשין בכלי קודש: {{עוגןמ|יז}} '''שתי הלחם''' <br> ר"ל כיצד נעשות הב' לחם: {{עוגןמ|יח}} '''ארכן שבעה''' <br> טפחים {{עוגןמ|יט}} '''וקרנותיהן ארבע אצבעות''' <br> שהיה מדביק בכל א' מד' זוית הלחם. חתיכת בצק מרובע גובה ד' אצבעות. כקרנות המזבח [רש"י. ולרמב"ם [פ"ח מתמידין ה"ח] משמע לכאורה שלא היה ללחם קרנות. וקרנות דקאמר תנא היינו קצוות הלחם. ששם היה עביו ד' אצבעות. וכ"כ לכאורה פליגי רש"י ורמב"ם בקרנות של לחם הפנים לקמן. מיהו א"א לומר כן דהרי בפירוש לימוד ערוך הוא בידינו. דלחם הפנים עביין טפח [כפסחים דל"ו א']. והרי זה א"א שיהיה עביו כ"כ בכל התפשטות הלחם. וכאשר ביררנו בס"ד בפתיחה פ"ב סי' נ"א ע"ש]: {{עוגןמ|כ}} '''רבי יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז''' <br> דב' לחם ארכן ז' טפחים. ורחבן ד' טפחים. וגובה הקרנות ד' אצבעות. ולחה"פ ארכן י' טפחים ורחבן ה' טפחים וגובה הקרנות ז' אצבעות: {{עוגןמ|כא}} '''שיהא לו פנים''' <br> בן זומא לא פליג את"ק. רק קאמר שיהיה גם להלחם פנים. דהיינו שיהיה בקצוותיו עביו טפח [כפסחים דל"ז א'] דאין פנים פחות מטפח [כסוכה ד"ה א']. ואפשר עוד דבן זומא אמשנה ה' קאי. ותנא והדר מפרש. שיכפוף הלחם מכאן ומכאן. ועי"ז יהיה לו פנים. דהיינו תוך הכפיפה [ובש"ס משנה ג' ד' ה' הכל משנה א']: {{עוגןמ|כב}} '''ארכו עשרה''' <br> טפחים. כדכתיב אמתיים ארכו. ור"י לטעמיה דס"ל כל אמות כלים בת ה' טפחים [כלים פי"ז מ"י]. והכי קיי"ל: {{עוגןמ|כג}} '''נותן ארכו''' <br> של לחם: {{עוגןמ|כד}} '''וכופל''' <br> ר"ל שבעודה עיסה. כופף העוגה מכאן ומכאן שיהיה לה כעין ב' דפנות. דמדכתיב לחם הפנים משמע שיהיה לו פנים רבים. ומדלא פירש לנו הכתוב כמה פנים יהיה לו. יגיד עליו ריעו. מה לחם י"ב אף הפנים שבכל לחם. יהיו י"ב. לכן כופף הלחם מכאן ומכאן. שיהיה עי"ז י"ב פנים לכל לחם. דהרי העוגה יש לה ד' שטחים. למעלה ולמטה וב' צדדים. [ולא חשיב לב' ראשי העוגה. משום דהוה כייף להו לראשי העוגה לגוויה דלחם [כש"ס צ"ו א']. נמצא ששפת ראשי העוגה היה עגול למעלה ואין כאן פנים]. וע"י שכופף העוגה מכאן ומכאן יהיה בכל כפיפה ד' עברים. נמצא שיהיה י"ב עברים. בכל לחם: {{עוגןמ|כה}} '''ארכו ממלא כל רחבו של שלחן''' <br> דרחבו של לחם מחזיק חצי ארכו של שולחן. וכשמסדר ב' סדרים לחם בצד לחם. נמצא שולחן כולו מלא: {{עוגןמ|כו}} '''השלחן ארכו שנים עשר''' <br> דס"ל כל אמות בת ו' טפחים. חוץ ממזבח הזהב וקרנות מזבח החיצון ויסוד וסובב שלו. וקיי"ל בלחה"פ כר"מ. משום דאבא שאול מודה לו: {{עוגןמ|כז}} '''וטפחיים ריוח באמצע''' <br> בין ב' הסדרים: {{עוגןמ|כח}} '''כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן''' <br> שלא יתעפש. דאין סומכין על הנס שהיה בלחה"פ שנשארים חם כשיקחם מהשולחן כבשעת סדורן [כיומא כ"א ב']: {{עוגןמ|כט}} '''אבא שאול אומר שם''' <br> ר"ל באותו רווח שבין ב' הסדרים: {{עוגןמ|ל}} '''ונתת על המערכת לבונה זכה''' <br> דמשמע עליו ממש: {{עוגןמ|לא}} '''ועליו מטה מנשה''' <br> דמשמע בצדו. וה"נ הכא. והכי קיי"ל [רמב"ם פ"ה מתמידין ה"ב] וכ"כ בלחם וכבשים של עצרת קיי"ל דמניחן זה בצד זה. מדכתיב בהו והניף על הלחם [כש"ס ס"ב א'] קיי"ל נמי דעל היינו בסמוך [כרמב"ם פ"ח מתמידין הי"א] וק' בש"ס סוכה [ד"ז ב'] ס"ל לרבנן דעל היינו על ממש והא דכתיב וסכות על הארון הפרוכת. היינו דניכוף ביה פורתא. י"ל דכתיב וסכות. משמע טפי על ממש]: {{עוגןמ|לב}} '''ארבע סניפין של זהב''' <br> שטיטצען של זהב: {{עוגןמ|לג}} '''מופצלין''' <br> געצווייגט. שהיו כמין ענפים יוצאין מהן: {{עוגןמ|לד}} '''מראשיהן''' <br> ר"ל משום דהסניפין עומדים בארץ. ב' לארכו של שולחן מזה. וב' לארכו השני של שולחן. להכי קאמר שמפוצלין בראשיהן. ר"ל שהפצולין היו בהסניפין באותו חלק של סניפין שממעל לשולחן: {{עוגןמ|לה}} '''ושנים לסדר זה''' <br> שהיה בכל סניף ה' פצולין כזה? ומעמיד ב' הסניפין שבאורך זה של השולחן. נגד ב' הסניפין שהעמיד באורך השני. כדי להתמיך כל קנה וקנה שמניח בין הלחמין כלקמן בפצולי הסניפין שמכאן ומכאן. ראש א' מהקנה בפיצול שבסניף זה. וראשו השני של הקנה נתמך בפיצול שבסניף שכנגדו באורך השני של השולחן: {{עוגןמ|לו}} '''ועשרים ושמנה קנים''' <br> כל א' היה כחצי וכו': {{עוגןמ|לז}} '''וארבעה עשר לסדר זה''' <br> שהיה מניח לחם א' על טהרו של שולחן. ועליו מניח ג' קנים. שנסמכין ראשיהן בפיצולי הסניפין שעומדין מכאן ומכאן לשולחן. וחוזר ומניח לחם א' על הג' הקנים הנ"ל. וג' קנים על הלחם כלעיל. וכן בין כל לחם ולחם ג' קנים. ומדהיה ו' לחמין בכל סדר מונחים זע"ז. שנמצא שהיה בין הו' לחמין ה' רווחים. ובכל רווח הניח ג' קנים. חוץ מהרווח שתחת הלחם העליון. שלא הניח שם רק ב'. קנים. מדאין עליו משא. נמצא בין הכל י"ד קנים בסדר זה. וי"ד בסדר השני: {{עוגןמ|לח}} '''לא סדור קנים''' <br> כשמניחן בין הלחמין בכל שבת: {{עוגןמ|לט}} '''ולא נטילתן''' <br> כשחוזר ושולפן מביניהן בשבת האחרת: {{עוגןמ|מ}} '''אלא נכנס מערב שבת ושומטן''' <br> שולפן מבין הלחמין: {{עוגןמ|מא}} '''ונותנן לארכו של שלחן''' <br> בהרווח שבין ב' הסדרים שהיה באורך של שולחן. כלעיל [מ"ה] ולתוס' מניח הקנים ברצפת ההיכל סמוך לשולחן. לאורך הבית ממש. ולא לרוחב הבית. כדי שלא יכשלו בהן רגלי הכהנים הנכנסין להקטיר ולהיטב הנרות. [ואף דטלטול הקנים אסור רק שחשש מוקצה אפ"ה אסרוה במקדש. כדאסרו שם כמה מיני מוקצה שאין בהן צורך עבודה [כרתוי"ט סוף עירובין]. מיהו בת"כ משמע לכאורה דסידור קנים מדאורייתא אסור בשבת. דיליף מדכתיב יערכנו ולא שיעריך הקנים עמן בשבת. ואפשר דרק אסמכתא בעלמא הוא]: {{עוגןמ|מב}} '''ארכן לארכו של בית''' <br> מיהו בלפני ולפנים לא מיירי. דהרי ארון מונח לרוחב הבית. וי"א דתנא ושייר ארון. וגם מנורה. דהרי סדר נרותיה זה בצד זה דהיינו ארכה. עומד לרוחב הבית [רמב"ם פ"ג מבחירה]. ולראב"ד שם בין מזרח למערב מונחים הנרות: {{עוגןמ|מג}} '''על פתח הבית''' <br> באולם אצל פתח ההיכל: {{עוגןמ|מד}} '''על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו''' <br> אחר שנאפו וקודם שיסדרום על השולחן. נותנן על של שיש. כדי שיתקררו מחום הטבעי של האפייה. ולא יתעפשו: {{עוגןמ|מה}} '''ועל של זהב ביציאתו''' <br> כשיסלקום מהשולחן שבפנים בשבת. מניחן על השולחן זהב שבאולם. עד שיקטירו הבזיכין: {{עוגןמ|מו}} '''שמעלין בקדש ולא מורידין''' <br> ולהכי מדהיו מונחים על של זהב בפנים. אינו בדין שיניחנו אח"כ על של שיש או של כסף: {{עוגןמ|מז}} '''ארבעה כהנים נכנסין''' <br> בכל שבת: {{עוגןמ|מח}} '''המכניסים עומדים בצפון''' <br> מפני שההכנסה היא עבודה. להכי מן הראוי שיהיו המכניסין בצד צפון. שחשוב טפי. לשחיטת קדשי קדשים: {{עוגןמ|מט}} '''אלו מושכין''' <br> הלחם מהשולחן מעט מעט. ובתוך כך ואלו וכו': {{עוגןמ|נ}} '''ואלו מניחין''' <br> מערכת הלחם החדשה מעט מעט על השולחן: {{עוגןמ|נא}} '''לפני תמיד''' <br> לכן לא יסלקו המערכה. הישנה. עד שיונחו שם מיד אל יד המערכה החדשה: {{עוגןמ|נב}} '''אף זו היתה תמיד''' <br> דתמיד. ר"ל שלא ילין השולחן ליל ח' בלי לחם. וקיי"ל כת"ק: {{עוגןמ|נג}} '''הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים''' <br> בין משמר היוצא והנכנס שוה בשוה: {{עוגןמ|נד}} '''חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב''' <br> שלחה"פ נאכלין רק ביום סלוקן ובלילה שלאחריו: {{עוגןמ|נה}} '''שעיר של יום הכפורים''' <br> של מוסף יו"כ שהוא חטאת: {{עוגןמ|נו}} '''הבבליים''' <br> כהנים שעלו לרגל מבבל: {{עוגןמ|נז}} '''אוכלין אותו''' <br> בערב: {{עוגןמ|נח}} '''כשהוא חי''' <br> מדאסור לבשלו בשבת: {{עוגןמ|נט}} '''מפני שדעתן יפה''' <br> ואינן קצין מלאכול בשר חי. ושרי אחר שהדיחו הבשר ונקרו חוטי הדם. אף שלא מלחוהו [כי"ד סי' ס"ז ב'].: {{עוגןמ|ס}} '''ואת הבזיכים לאחר שבת''' <br> והרי הדין הוא שיסדר שניהן יחד בשבת: {{עוגןמ|סא}} '''והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה''' <br> נפסל הלחם.. דהרי לא שהו הבזיכין על השולחן רק ו' ימים. ואין להן תיקון שיניח הלחם והבזיכין עד שבת הבאה. דהרי הלחם נסדר כדינו. וכשיעבור שבת שנייה נפסל בלינה ונאסר לגמרי: {{עוגןמ|סב}} '''ואין חייבין עליהן משום פגול''' <br> אם הקטיר הבזיכין על מנת לאכול הלחמין למחר: {{עוגןמ|סג}} '''נותר''' <br> כשאכל הלחם אחר שנתותרו עד יום א': {{עוגןמ|סד}} '''וטמא''' <br> כשאכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת. וטעמא דפטור בהני. משום דכל הקטרה שאינו כדינו. לא מצי משווי פיגול על ידה. וגם איסור נותר וטמא לא חיילי על הלחם. מדבל"ז לא חזי לאכילה ואין איסור חל על איסור: {{עוגןמ|סה}} '''סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא''' <br> מדנפסלו הבזיכין בלינה. הרי לא הוקטר המתיר כמצותו [כפ"א דמנחות מ"ג]: {{עוגןמ|סו}} '''כיצד יעשה''' <br> אם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת: {{עוגןמ|סז}} '''יניחנה''' <br> מלסלק הלחם והבזיכין: {{עוגןמ|סח}} '''לשבת הבאה''' <br> ואז יסלקם: {{עוגןמ|סט}} '''שאפילו היא על השלחן ימים רבים''' <br> לאו דוקא. אלא ר"ל טפי מז' ימים. אבל בשהו על השלחן טפי מב' שבתות. ודאי נפסלו. דהרי בשבת ראשונה נתקדשו: {{עוגןמ|ע}} '''אין בכך כלום''' <br> דלא נפסלו בשבת הראשונה כלעיל סי' ס"א. י"ל דהכא דלא נסדרו כמצוותן. לא קדשן השולחן עד שבת הראשון. ויקטירם כדין בשבת הב': {{עוגןמ|עא}} '''שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים''' <br> ביום ב' משנאפה: {{עוגןמ|עב}} '''חל יום טוב להיות אחר השבת''' <br> שחל עצרת ביום א': {{עוגןמ|עג}} '''נאכלות לשלשה''' <br> מדאפאום בע"ש: {{עוגןמ|עד}} '''לחם הפנים נאכל אין פחות מט' ולא יתר על אחד עשר''' <br> ואע"ג דמשכח"ל דנאכל לי"ג ויותר והיינו כשלא נסדר כדינו וכמשנה ח'. י"ל דהכא רק בנסדר כדינו מיירי: {{עוגןמ|עה}} '''נאפה בערב שבת ונאכל בשבת''' <br> הב': {{עוגןמ|עו}} '''שני ימים טובים של ראש השנה''' <br> שחלו ביום ה' ו': {{עוגןמ|עז}} '''נאכל לאחד עשר''' <br> דהרי אפאום ביום ד'. ונאכלין בשבת שנייה. ואף דאז הוא יו"כ. היו יכולין להאכילן לזכרי כהונה קטנים שאינן מתענין. ותו דאף גדולים יכולין לאכלן בלילה שלאחריו. דבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר: {{עוגןמ|עח}} '''ואינו דוחה''' <br> אפייתן: {{עוגןמ|עט}} '''ולא את יום טוב''' <br> דאין אופין ומבשלין ליו"ט רק מה שצריך לאותו יום. דכתיב לכם: {{עוגןמ|פ}} '''את יום טוב''' <br> דס"ל דהאי לכם ר"ל ולא לעכומ"ז [פסחים דמ"ז]: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: בבלי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף