פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
תורה תמימה/שיר השירים/א
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''ישקני. ''' אמר ר' אילא, יש דברים שמשיקין עליהם את הפה כמו שנאמר ישקני מנשיקות פיהו{{תוספת|יא|היא כמ"ש (מנחות צ"ט א') דבר זה אסור לומר בפני עם הארץ, וכן אין מגלין אלא לצנועין.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז). '''ישקני. ''' מהו ישקני – יזיינני, יטהרני, ידבקני, ישקני. יזיינני – כמש"נ (ד"ה א' י"ב) נושקי קשת, ונמשלו דברי תורה לזיין שמתקיים לבעליו בשעת מלחמה כך ד"ת מתקיימין למי שעמל בהן כל צרכן{{תוספת|יב|הלשון שמתקיים לבעליו כך ד"ת מתקיימין פירושו מגין ומציל, וכמו אין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. והכונה כאן שצרורה ומונחת לקיום לעת שיהיה דרוש להשתמש בזכותה, אבל קשה לפרש דקאי על התורה עצמה שהיא מתקיימת במי שעמל בה, יען דאין זה מקביל להקיום דכלי זיין דשם מוסב על הבעלים, ועוד דהו"ל במי שעמל ולא למי.}}, יטהרני – כמש"נ (ישעיהו ל״ג:ד׳) כמשק גבים, כאדם שמשיק שני גבין זה על זה{{תוספת|יג|לשון המשנה דפ"ב דביצה משיקין המים לטהרן, והכונה משיק שני גבים מדבק שני בורות יחד כדי שיהיה בשניהם יחד שיעור מקוה לטהר.}}, ידבקני, כמש"נ (יחזקאל ג׳:י״ג) וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה. ישקני – יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו. (מ"ר). '''ישקני וגו'. ''' תניא, בשעה שלמד משה תורה לישראל, אמרו ישראל, מה משה בשר ודם עובר אף תלמידו עובר ולואי יגלה לנו הקב"ה פעם שנית ולואי ישקני מנשיקות פיהו{{תוספת|יד|הלשון אף תלמודו עובר הכונה משתכח, מפרי שהוא בא ממקור עובר, משא"כ אם בא ממקור נצחי יש לו קיום נצחי.}}. (שם). '''ישקני וגו'. ''' תניא, א"ר עזריה, מנין אתה אומר כשם שנפשו של משה ושל אהרן ושל מרים יצאו בנשיקה{{תוספת|טו|משום דבכולם כתיב שמתו על פי ה', ומבואר זה לפנינו בתו"ת בפ' חקת במיתת מרים ובס"פ ברכה במיתת משה.}} כך נשמת כל הצדיקים יוצאת בנשיקה ת"ל ישקני מנשיקות פיהו, אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך{{תוספת|טז|ר"ל ואפי' הקב"ה לכשתבא עת הסתלקות הנפש מן הגוף. ופשוט דמדייק כפל המלות ישקני מנשיקות דהול"ל ישקני מפיהו, ולכן דריש ישקני מנשיקות פיהו מאותן הנשיקות שרגיל פיהו לנשק, והם הנשיקות לצדיקים בשעת סלוקם.}}. (מ"ר). '''מנשיקות פיהו. ''' תניא, רבי יהושע בן לוי אומר, כל עשרת הדברות מפי משה שמעו ישראל, לבד מן אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים מפי הקב"ה שמעו{{תוספת|יז|כי שונה הוא לשון שתי הדברות האלה מיתר הדברות, שאלה הם מדברים בעדם, אנכי, הוצאתיך, על פני, ויתר הדברות הם בלשון נסתר, לא תשא שם ה' כי לא ינקה ה', וניכר שמשה אמרם על שם הקב"ה.}}, הדא הוא דכתיב ישקני מנשיקות פיהו, מנשיקות ולא כל הנשיקות{{תוספת|יח|ידוע הוא דהמ' מורה על חלק מהשלמות, וכמו שדרשו בר"פ ויקרא בפסוק מן הבקר ולא כל הבקר ועוד הרבה. וביחס הכונה לכאן – מדברות ולא כל הדברות. ועיין לפנינו בתו"ת ר"פ ברכה בפ' תורה צוה לנו הובא ג"כ דרשה כזו.}}. (שם). '''כי טובים דדיך. ''' תניא, דברי תורה דומין זה לזה, דודין זה לזה, קרובים זה לזה, כמש"נ (פ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו{{תוספת|יט|דריש דודיך בכנוי לתורה כפי שיתבאר. ומה שכינה דודיך בלשון רבים י"ל דדריש כמו שדרשו חז"ל (יומא כ"ח ב') עה"פ שנאמר באברהם וישמור משמרתי וגו' ותורותי, שתי תורות, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבע"פ, וה"נ כן. ומפרש למה יכוון כנוי זה אל התורה – מפני שדומין זל"ז, דודין זל"ז וקרובין זל"ז, והבאור הוא, מפני שכל ענין שבתורה אפשר ללמד ממנו גם לענין אחר, אע"פ שלכאורה אין להם כל שייכות זל"ז, ייען כי עפ"י איזו סברא כללית והיקש הגיוני וכלל אחד שבזה ושבזה מתקרבים הענינים, כנודע. או שמכוין להדמיון והקורבה שמשתי התורות, שבכתב ושבע"פ זל"ז. והבאור הוא, כי כידוע יש שלש הוראות להשם דודים: א) לשני אנשים השוים בתכונת נפשם ובהלך רוחם, ועי"ז רצוים המה איש בעיני רעהו, וכמ"ש שתו ושכרו דודים (שיר ה' א'), וזהו שאמר דומין זה לזה. ב) לתענוגי איזו אהבה, וכמ"ש נרוה דדים (משלי ז' י"ח) וזהו שאמר דודין זה לזה. ג) לקרובי משפחה, וכמו שהביא הפסוק או דודו וגו' דשם איירי בדין גאולה בזכות קרבת משפחה, וזהו שאמר קרובים זה לזה, וכל הדברים האלה ישנם בד"ת.}}. (שם). '''כי טובים דדיך וגו'. ''' אמר ליה ר' יהושע לר' ישמעאל, ישמעאל אחי, האיך אתה קורא, כי טובים דודיך מיין או כי טובים דּוֹדַיִךְ, אמר ליה, כי טובים דּוֹדַיִךְ, אמר ליה, אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו – לריח שמניך טובים{{תוספת|כ|כונת השאלה והתשובה היא, כי הוא שאל אם קורין דודיך בלשון זכר, והוי לפי"ז מאמר זה מוסב מישראל להקב"ה, או כמו דודייך בלשון נקבה, והוי מאמר זה מוסב מהקב"ה לישראל, ויהיה המשך הכתוב שאומרת כנסת ישראל ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי הוא כי טובים דודייך מיין, והשיב לו ר' ישמעאל שקורין כמו דודייך בלשון נקבה, וכמבואר. וטעמו בהכרח פי' זה משום דהכי מסתבר, שהרי רישא דקרא פתח בנסתר – ישקני, וסופי' בנוכח – דודיך, אלא ע"כ הכי קאמר קרא, שאמרה כנ"י ישקני וגו', שכך אמר לי הקב"ה כי טובים דודייך, וכמש"כ למעלה, ואמר לו ר' יהושע, שאין הדבר כן, שהרי חבירו, כלומר, הפ' הסמוך לו, לריח שמניך טובים, מלמד עליו שהוא לשון זכר, שמסיים על כן עלמות אהבוך שלא שייך לומר לנקבה, ולכן המשך הלשון כולו מישראל להקב"ה, כפי שנתבאר, וכפי שיתבאר עוד בסמוך בבאור הלשון עלמות אהבוך. <br>והנה בגמ' כ"י (עיין דקדוקי סופרים) הגירסא כאן "האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך מיין, א"ל כי טובים דודייך מיין וכו"', ואם הגירסא הזאת [בהוספת המלה מיין גם באופן הב' מהשאלה גם בהתשובה] נכונה היא אזי יתכן לפרש דברי המשנה באופן אחר [ודרוש רק לתקן במקום דׁוַדִיךְ (שבא כפי הפי' הרגיל) – דוׁדֶיךָ], וזהו, דהנה הכתוב הזה סובל ב' פירושים: א) כי טובים דודיך יותר מיין [והמ"ם הוא מ' היתרון] ותהי נגינתו כּי-טובִים דּוׁדֶיךָ מִיָיִן. ב) כי טובים דודיך שהם מתוך היין, כלומר מתוך המשתה, [כן פי' ר' יוסף קרא וכן פירשו במדרש את הפ' דלקמן נזכירה דׁדֶיךָ מיין וכבדרשות הבאות להלן. והמ"ם הוא יחס שממנו], ותהי נגינתו אפוא כִּי-טוׁבִים דּוׁדֶיךָ מִיָיִן, וזאת היתה שאלת ר' יהושע אם המלה טובים היא במשרת ודודיך במפסיק וכפי' הא' או כי המלה טובים היא במפסיק וכפירוש הב'. אמנם רק בדבור בפה נכֶּרַת כונת השואל והמשיב עפ"י הטעמת המדברים, אבל במשנה אין הכונה נכרת בקריאה זו או זו, ולכן הבינו כלם כי הכונה אל הקריאה דוׁדֶיךָ או דוׁדַיִיךְ, והשמיטו המלה מיין בב' פעמים האחרונות למען הטעים את הדברים. והנה עפ"י המבואר בבבלי כאן דף ל"ה היתה כונת ר' יהושע לאמר לו כי אין לבקש טעם לדברי סופרים, וכמו שאין לבקש טעם לכמה מדברי תורה, דגזרת הכתוב הוא, ומכש"כ הוא, דחביבין ד"ס יותר מיינה של תורה, ור' ישמעאל השיב לו דרק אז <br>חביבין ד"ס אם הם מתוך יינה של תורה, כלומר שיש להם רמז בתורה, ואם אין רמז כזה יש לבקש טעם ; וע"ז השיב לו ר' יהושע אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים והפירוש שם מוכרח: כי על השמנים הטובים בריחם הנה שמך הטוב נעלה עליהם כשמן תורק, ומזה נראה כי הכונה גם בטובים דודיך מיין כי דודיך הם יותר טובים מהיין. ובזה ריחא ג"כ מה שהקשו בירושלמי דהיה לו להפליגו בה' מקראות שאין להם הכרע, דגם כאן המלה דודיך אין לה הכרע וכמו שכתבתי.}}. (ע"ז כ"ט ב'). '''טובים דדיך מיין. ''' כי אתא רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה{{תוספת|כא|נסמך על הדרשות הבאות דיין הוא כנוי לגוף התורה ודודיך לדברי סופרים המבארים את התורה שבכתב, ואמר שעריבים עלי דברי סופרים יען כי על פיהם תתבאר התורה הכתובה ובלעדה היא מחוסרת באור וכפי שיתבאר עוד. ועיקר טעם כנוי יין לגוף התורה, היינו תורה שבכתב, יש לבאר ע"פ המבואר במשנה חגיגה י' א' הלכות שבת חגיגות ומעילות הם כהררים התלוים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות, ר"ל שבתורה גופה באו רק בקצור מופלג, והחכמים בארו ופרשו וחדשו הלכות רבות, ולכן נמשלה התורה עצמה ליין, דגם היין הטוב טבעו להמזג במזיגה רבה מן הצד, כמ"ש (שבת ע"ז א') כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא.}}. (ע"ז ל"ה א'). '''טובים דדיך מיין. ''' אמר רבי יודא בן פזי, חביבים דברי סופרים מדברי תורה, שהרי ר' טרפון אלו לא קרא ק"ש כלל לא היה עובר אלא בעשה, ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש, הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין{{תוספת|כב|גם דרשה זו תתבאר עפ"י היסוד דיין הוא כנוי לגוף התורה שבכתב ודודיך לדברי סופרים כמש"כ באות הקודם. וכלל ענין אגדה זו מכוון למ"ש בבבלי ברכות י' ב' ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ק"ש ובבקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך, וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו, א"ר טרפון, אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה.}}. (ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד). '''טובים דדיך מיין. ''' חברייא בשם ר' יוחנן אמרי, חביבין דברי סופרים מדברי תורה, שכן האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור{{תוספת|כג|ר"ל שהורה שהיא מצוה ואמר שאפ"ה פטור ממנה, פטור, משום דאין זו הוראה, דזיל קרי בי רב הוא, [אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה מין הוא].}}, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב{{תוספת|כד|כל דבר שאינו מפורש ממש בתורה נקרא מדברי סופרים, ומספר ארבע טוטפות [פרשיות] אינו מפורש ממש בתורה, רק חז"ל למדוהו מדרשה כנודע הדרשה טוטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים.}}, הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין{{תוספת|כה|כמש"כ בדרשות הקודמות דיין כנוי לגוף התורה הכתובה ודודיך לתורה שבע"פ לדברי סופרים.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז). '''טובים דדיך מיין. ''' נמשלו דברי תורה ליין, מה יין משמח את הלב, כמש"כ (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש, כך דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר (שם י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב{{תוספת|כו|וע' בתענית ז' א' מסביר דמיון התורה ליין בענין אחר, וכאן י"ל דלכן דימה בענין שמחה ע"ש ענין הכתוב כי טובים דודיך שהוא מענין הרחבת הלב ושמחת הנפש, וע"ע מש"כ לעיל אות כ"א.}}. (מ"ר). '''טובים דדיך מיין. ''' דודיך אלו האבות{{תוספת|כז|כמש"כ (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי, ודרשוהו (מנחות נ"ג ב') על אברהם, וכן מצינו בענין ידידות וחשק מהקב"ה לכל האבות, כמש"כ (פ' עקב) רק באבותיך חשק ה', וע"ע באות הבא.}}, מיין אלו הנשיאים{{תוספת|כח|אפשר הכונה דנשיאים היינו הזקנים שהיו במספר שבעים כמספר שם יין [ודריש כמו בדרשה הבאה השם יין בגמטריא] ואע"פ שהיו חשובים הרבה לפני המקום כמש"כ אספה לי שבעים איש וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, בכ"ז כשהיה משה מעורר רחמי הקב"ה היה מזכיר זכות האבות ולא זכות הזקנים, ודריש בזה כי טובים דודיך אלו האבות אם שהם רק שלשה וכמ"ש בברכות אין קורין אבות אלא לשלשה, מיין – משבעים זקנים עם שהם שבעים. ובילקוט הגירסא אלו אמהות. וי"ל ביחס תואר יין להן עפ"י הכתוב אשתך כגפן פוריה, וכן בלשון המשנה (נדה פ"ה מ"ז) משלו חכמים את האשה לגפן, והכונה שגדול זכות האבות מזכות האמהות, מפני שהם בעלי תורה ומצוה בחיוב. ויתכן שהיה כתוב במדרש אלו הנשים ונשתרבב בטעות אלו הנשיאים.}}, דבר אחר, דודיך אלו הקרבנות, מיין אלו הנסכים{{תוספת|כט|ר"ל כי טובים דודיך אלו הקרבנות, ומכונים בשם דודיך שהוא כמו שם נרדף עם שם קרבן ששניהם ענין התקרבות להקב"ה כמ"ש ריח ניחח לה', והם טובים מנסכים שהמביא קרבן בלא נסכים נחשב קרבן משא"כ נסכים לבד, וע' מנחות ט"ו ב'.}}. (שם). '''טובים דדיך מיין. ''' דודיך אלו ישראל, מיין – מיין עשרה – י' עשרה, נ' חמשים, הרי שבעים, אלו שבעים אומות{{תוספת|ל|דריש נוטריקון זה כדי להסביר הנחת שם יין על אוה"ע.}}, ללמדך שחביבין ישראל לפני הקב"ה יותר מכל האומות{{תוספת|לא|ר"ל יען שגם האומות חביבין לפניו כמש"כ אף חובב עמים וגו', ועיין סנהדרין ל"ז ב' מעשה ידי טובעין בים וכו' אלא שישראל חביבים מכולם.}}. (מ"ר).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים